סמכות עניינית בתקנות סד"א החדשות

עוד נטען כי יש ליחס למר גור מצגים ופעילות תרמיתית, מקום בו נמצא כי הוא מתעתע באחרים עת עושה הוא שימוש ביישויות משפטיות שונות על מנת להסתיר העובדה כי מרכז חייו בישראל, מקום בו הוא מציג עצמו ברשת חברתית מקצועית, הלינקאין, כמי שגר בארה"ב, והכל על מנת להונות רשויות המס ולחמוק מסמכותו העניינית של בית המשפט בישראל כמו גם על מנת לדיווח דיווחים שגויים לממשלת הונגריה ולמשקיעים.

בהתאם מסדירה תקנה 18 לתקנות סד"א החדשות את הגשת כתב התשובה וקובעת כי: "כתב תשובה לא יכלול נימוק תביעה חדש או כל טענה שאינה מתיישבת עם טענותיו הקודמות של בעל דין; לא הגיש התובע כתב תשובה יראו אותו כמכחיש את כל הטענות שנטענו בכתב ההגנה, ובילבד שהתובע לא הודה בהן במפורש. – כתב תשובה – לא יעלה על 3 עמודים." כפי שציינתי לעיל, כתב התביעה בעניינינו מכיל 92 עמודים וכתב התשובה מכיל 69 עמודים באופן המלמד על פניו כי מדובר בכתבי טענות החורגים מגבולות הסביר וניתן היה להמעיט בציטוטים רבים שהובאו שם ולשמור זאת לשלב תצהירי העדות.

...

בעניין זה אקדים ואומר כי דין הבקשה להתקבל.

לאור כל האמור לעיל, לא נותר לי אלא לקבל הבקשה.

(ראו בר"ע 2481/12 פלוני נ' פלוני (ניתן ביום 12.08.12) וכן ע"א 8845/12 זאב רום נ' גד זאבי (ניתן ביום 25.11.14)) בהינתן האמור, ומשאין בדעתי לנקוט בשיטת "העפרון הכחול" ולהורות על מחיקה חלקית של סעיפים מכתב התשובה בפרק המבקש לבסס חבותו האישית של מר גור, אני מורה על מחיקת כל הפרק האמור, היינו סעיפים 420 – 473 לכתב התשובה.

] [3: תקנות סדר הדין האזרחי תשע"ט-2018] [4: הדגשת השוני בין תקנה 216 לתקנות הישנות לתקנה 22 לתקנות החדשות ראו רעא 4962/19 לוקי בניה ופיתוח בע"מ נ' דורי דנקנר (19.11.19)] הודעת צד ג' "מאפשרת דיון בהתדיינויות על כל הסתעפויותיהן בשל אותה עילה או בשל עילות הצומחות ממערכת עובדות אחת ומביאה לסיומו את הסיכסוך שבין הנתבע והצד השלישי תוך כדי הדיון בתביעה העיקרית או בסמוך לה..."[footnoteRef:5].

בהמשך הודגש בפסיקה כי "גם אם תובענה מסוימת מצויה בסמכותו העניינית של בית הדין לעבודה, אין בכך די כדי לפתוח את הדרך להגשת הודעת הצד השלישי, ויש לבחון האם אכן יש מקום להתיר את הגשתה" (מתוך דעת הרוב בע"ע (ארצי) 23018-05-12‏ תדיר - גן (מוצרים מדוייקים) 1993 בע"מ - רימס אינטרנשיונאל בע"מ[פורסם בנבו] (3.7.14) (להלן: עניין תדיר)).

...

עוד נטען, כי לאור האמור נאלצה החברה לבטל את כל החוזים שנחתמו עם עו"ד פרי כהן בניגוד להנחיות הדירקטוריון, וכתוצאה מכך, הצטבר הנזק שנגרם מפועלו של עו"ד פרי כהן לכדי תביעות של ארבעה עובדים, שניים מהם התובעים בתיק זה. החברה הכלכלית טוענת כי דין התביעה להידחות שכן הסכמי ההעסקה מושא התביעות נחתמו על ידי עו"ד פרי כהן תוך חריגה מסמכות.

] "יחד עם זאת, עילתה של הודעת צד שלישי, צריך שתבוא במסגרת הכוללת של הסמכות העניינית של בית הדין לעבודה, ובית הדין בשוקלו אם להתיר הגשת הודעה לצד שלישי, יבחן האם התביעה נגד הנתבע וכן ההתדיינות בין הנתבע לבין הצד השלישי, מצויות בתחומי סמכותו העניינית הייחודית של בית-הדין לעבודה, באופן שאילו הוגשה הודעת הצד השלישי כתביעה נפרדת, הייתה גם היא נתונה מלכתחילה בגדר סמכותו העניינית של בית-הדין לעבודה. (ע"ע 617-07 מדינת ישראל- אילנה ליטבק, [פורסם בנבו] ניתן ביום 23.10.08]. עוד נקבע בעניין ליטבק כי בבחינת הסמכות העניינית יש לבחון על פי הדין הקיים את הליבה הגרעינית של עילת התביעה בהודעת צד שלישי ואת המסכת העובדתית והעילה בתביעה העיקרית עליהן נסמכת הודעת צד שלישי. כאשר עילתה של ההודעה לצד שלישי עשויה להתפרש על פני הסמכות העניינית של מספר ענפי משפט "אין מנוס מהערכת המשקל היחסי בין היסודות האמורים, תוך חיפוש אחר המרכיב הדומיננטי המאפיין את המחלוקת, אשר על פיו תוכרע שאלת הסמכות" [פסקה 17 בעניין ליטבק]".

נוכח כל האמור, הבקשה למשלוח הודעת צד שלישי מתקבלת.

עוד נטען, כי בית המשפט חסר סמכות עניינית להורות לתובעים להורות לשלם אגרה נוספת, על זו ששולמה, ולפיכך כל הוראה מסוג זה ניתנה בחוסר סמכות והיא בטלה מעיקרה.

יצוין, כי בתקנה 5 לתקנות סד"א החדשות, שנכנסו לתקפן במהלך ניהול ההליך, נקבע כי: "בית המשפט יאזן, לפי הצורך, בין האנטרס של בעלי הדין ובין האנטרס הצבורי; לעניין זה, 'אינטרס צבורי' – נגישות הציבור למערכת בתי המשפט לרבות קיומו של דיון משפטי צודק, מהיר ויעיל, חסכון במשאבי זמן ועלויות, מניעת הכרעות סותרות ומניעת שימוש לרעה בהליך השפוטי." כלומר, על בית המשפט לשקול גם את עניין האנטרס הצבורי, אשר עשוי להפגע בעת שמנוהל הליך משפטי באופן שאינו יעיל.

...

לפיכך, משלא שילמו התובעים את האגרה, אף שניתנו להם הזדמנויות רבות לעשות זאת, ואף שבקשות שונות ורבות שהגישו בעניין זה נדחות, אין עוד מנוס בנסיבות המקרה אלא להורות על מחיקת התביעה מחמת אי תשלום האגרה המתאימה.

בהעדר תשתית ראייית תומכת, דין הבקשה להידחות על-כן. יפה לעניין זה האמור בע"א 10537/03 מדינת ישראל נ' יש-גד תעשיות לתשתיות (1993) בע"מ (6.9.2004): "משלא הונחה תשתית ראייתית לחוסר יכולתם של המשיבים לעמוד בתשלום מלוא האגרה, נקודת המוצא לדיון היא כי המשיבים יוכלו להשלים את סכום האגרה הנדרש ולהמשיך בניהול ההליך. אם ברצונם לקבל פטור מתשלום המחצית השנייה של האגרה, הדרך לנקוט הליך לעניין זה פתוחה בפניהם כקבוע בתקנות האגרות. רק אם לא יעלה בידם של המשיבים לשלם את המחצית השנייה של האגרה, ולא יינתן להם פטור מכך, תימחק תביעתם. ואולם אם כך יהיה, לא יוכלו הם להלין אלא על עצמם על שהגישו תביעה בלי להיות בטוחים די הצורך כי יעמדו בתשלום האגרה עבורה." כך גם הדברים שנאמרו בע"א 409/13 שידורי קשת בע"מ נ' שימעון קופר (11.4.2013): "כבר נפסק כי בהיעדר תשתית עובדתית מספקת לא יוכל בית המשפט להכריע בבקשה לפטור מאגרה (למשל, בר"ם 9439/11 רוטנשטרייך נ' עיריית תל-אביב-יפו [פורסם בנבו] (2.1.2012)). ..... להשלמת התמונה יוער כי אי-תשלום אגרה מספקת מהווה עילה למחיקת תובענה על הסף, לפי תקנה 100(4) לתקנות סדר הדין האזרחי." אמנם, סילוק תובענה על הסף, בין בדרך של מחיקה ובין בדרך של דחייה, הוא אמצעי שאינו ננקט כדבר של מה בכך, וכי בדרך-כלל יעדיף בית-המשפט, במידת האפשר, שלא לנקוט את האמצעי הדרסטי של שליחת התובע מעל פניו בטרם דיון ענייני בתובענה (ראו ע"א 2452/01 אורן נ' מגדל חברה לביטוח בע"מ (9.3.2003); ע"א 693/83 שמש נ' רשם המקרקעין תל-אביב-יפו (10.7.1986)).

לפיכך, לאור האמור לעיל, בחלוף מעל לשנתיים מתחילת ההליך, אני קובע מורה על מחיקת כתב התביעה בהתאם להוראות תקנה 41 לתקנות סד"א החדשות, ובהתאם לתקנה 2 לתקנות האגרה.

בשל העובדה כי אני מורה על מחיקת ההליך, אינני נדרש להכריע בבקשה לעיכוב ההליך בשל "הליך תלוי ועומד". התובעים ישלמו לנתבעים 1 - 3 הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסכום כולל של 30,000 ₪, ובנוסף ישלמו לנתבעים 4 – 5 הוצאות משפט בסכום כולל של 2,500 ₪.

לגישת המשיבות, לאחר שנמחק חלק התביעה שנוגע לחברת הביטוח הזרה, ונותרה רק תביעתה של טבע להחזר דמי ההישתתפות העצמית, יש להורות לבית המשפט קמא להעביר את הדיון בתביעה לבית משפט השלום בהתאם לכללי הסמכות העניינית.

יצוין בהקשר זה כי אימוץ קביעות בית המשפט המחוזי בידי בית המשפט העליון, מכוח תקנה 460(ב) לתקסד"א הישנות (תקנה 148(ב) לתקסד"א החדשות), הגם שבודאי יש לו חשיבות והשפעה על פסיקת בתי המשפט, אינו מגבש הלכה מחייבת, ומכאן שאינו מקנה מעמד מחייב לפסק דין VIG (ראו, למשל: דנ"א 1585/01 מצדה חברה להנדסה בע"מ נ' רסקו חברה להתיישבות חקלאית ועירונית בע"מ (28.8.2001); דנ"א 4066/12 פורקור בע"מ נ' מדינת ישראל אגף מס הכנסה ומיסוי מקרקעין פקיד השומה חיפה, פסקה 3 (24.6.2012); ע"א 909/16 פרי ז"ל נ' חינה ז"ל, פסקה 23 (27.2.2019); דנ"א 2899/19 ג'באלי נ' בני עאדל ג'באלי חברה לעבודת עפר ופיתוח, פסקה 2 (15.5.2019)).

...

במצב הדברים שנוצר, ובהינתן שהסיבה להיווצרותו נעוצה בפסיקות של הערכאות הדיוניות, ולא בשגגה שיצאה מלפני טבע וחברת הביטוח הזרה, סבורני כי יש לאפשר להן לבחור בין שתי חלופות: ראשית, המשך ניהול התביעה במתכונת שבה הוגשה (להלן: מתכונת הנאמנות); שנית, צירופה של חברת הביטוח הזרה להליך כתובעת נוספת, תוך ביסוס תביעתה על מנגנון התחלוף, כפי שיש להניח שהיה קורה אלמלא פסק דין VIG (להלן: מתכונת התחלוף).

משנתקבל הערעור העיקרי, ממילא דין הערעור שכנגד להידחות, על שני רכיביו.

סוף דבר אם תישמע דעתי, יתקבל הערעור העיקרי וידחה הערעור שכנגד, כאמור בפסקאות 116-115 ו-120 לעיל.

ואולם, כיוון שגובה הסעד הכספי לו הם היו זכאים, לשיטתם, עלה על גבול סמכותו העניינית של בית משפט השלום, המשיבים שמרו על זכותם להגיש תביעה כספית נפרדת לבית המשפט המחוזי.

הערייה הגישה את הבקשה למשלוח הודעה לצדדים שלישיים כחמשה חודשים לאחר המועד שנקבע לכך בהתאם לתקנה 23(ב) לתקסד"א החדשות, החלות על התביעה הכספית, וזאת מבלי שספקה הסבר של ממש לשהוי, וחרף העובדה שמעיון בכתב הגנתה עולה שכבר במועד הגשתו הערייה הייתה מודעת לקיומה של חבות אפשרית מצד הצדדים השלישיים כלפיה.

...

לאחר שעיינתי בבקשת רשות הערעור על נספחיה, הגעתי למסקנה כי דין הבקשה להידחות, ללא צורך בתגובות המשיבים.

לאור כל האמור, לא ראיתי מקום להתערב בהחלטת בית המשפט קמא.

בקשת רשות הערעור נדחית איפוא.