לפניי תביעה שהגישה מעסיקה נגד עובד ועיקרה שלילת פצויי פיטורים נוכח מעשי גניבה שביצע העובד על פי הודאתו, ותביעה שכנגד שהגיש העובד נגד המעסיקה, לזכויות סוציאליות שנובעות מתקופת העבודה.
אולם בהחלטת הנשיאה בדימוס, אורלי סלע, מיום 16.3.2016, רכיבי תביעה אלו נמחקו על הסף מחמת חוסר סמכות עניינית של בית הדין לעבודה.
מטעם הנתבע העידו הנתבע עצמו ובת זוגו, עובדת לשעבר בחברה, הגב' אסתר אבחלק (להלן – אבחלק).
נסיבות אלה, לא רק שהן פוגמות בגירסת הנתבע, הן גם מלמדות על גניבה רחבת הקף, וגם אם נניח כי הנתבע גנב מספר פעמים בודדות כטענתו (שאלה המוטלת בספק), אין בכך כדי להפחית מרוחב כל מעשה גניבה, ובטח שלא מחומרת הדברים.
...
הנתבע ישלם לתובעת, תוך 30 יום ממועד קבלת פסק הדין, סך 500 ₪ בגין קנסות בהם חויבה התובעת בשל עבירות תנועה שביצע הנתבע על הרכב שהועמד לרשותו במסגרת העסקתו.
התביעה שכנגד מתקבלת בחלקה, כך שהתובעת תשלם לנתבע, בתוך 30 יום ממועד קבלת פסק הדין, את הסכומים הבאים –
א. פיצוי בשל אי מתן הודעה לעובד בסך 3,500 ₪.
בשים לב לתוצאה אליה הגעתי, ולפיה התביעה העיקרית התקבלה ברובה ואילו התביעה שכנגד נדחתה ברובה, נוכח הסכום שנפסק לטובת הנתבע, לעומת הסכום הגבוה שנתבע בתביעה שכנגד, כמו גם בהתחשב במכלול הנתונים הקשורים בהפסקת עבודתו של הנתבע, אני קובע כי הנתבע יישא בהוצאות התובעת ובשכ"ט עו"ד בסכום כולל של – 20,000 ₪,
שישולמו תוך 30 יום ממועד פסק הדין, שאם לא כן יישא סכום זה בהפרשי הצמדה וריבית כדין, עד למועד התשלום בפועל.
