מאגר משפטי לחיפוש בעזרת בינה מלאכותית
רוצים לראות איך משתמשים בדין רגע? לחצו כאן

סמכות עניינית בתביעת מעסיק נגד עובד לשעבר על גניבה

בהליך סכסוך עבודה בסמכות שופט (סע"ש) שהוגש בשנת 2023 באזורי לעבודה תל אביב - יפו נפסק כדקלמן:

בדברי ההסבר לחוק (הצעות חוק 2471, י"א בטבת נתשנ"ו מיום 3.1.1996) נקבע לגבי סמכותו העניינית של בית הדין לאמור: "25. סעיף 24(א)(1) לחוק בית הדין לעבודה, התשכ"ט- 1969, קובע כי לבית הדין לעבודה תהא סמכות ייחודית לידון בתובענות בין עובד למעביד, שעילתן ביחסי עובד ומעביד, למעט תובענה שעילתה בפקודת הנזיקין. מכוח סעיף זה מוסמך בית הדין לעבודה לידון בתביעות הנוגעות לגזל מסחרי במסגרת יחסי עובד ומעביד. הסעיף המוצע נועד לשמור על סמכותו של בית הדין לעבודה גם לאחר חקיקת האיסור על גזל מסחרי, ולהבהיר כי אין בעובדה שפקודת הנזיקין חלה על עוולות לפי החוק המוצע, כדי לפגוע בסמכותו של בית הדין לעבודה..." בפסק הדין בעיניין רע"א 2060/19 בית אריזה לפרחים "אביב" בע"מ נ' **** פנדלר התעוררה שאלת סמכותו של בית הדין לעבודה אגב מקרה שבו נטען כנגד המשיב (מנהל הכפוף למנכ"ל) כי ניצל את תקופת ההודעה המוקדמת "על מנת להעתיק את נתוניה המסחריים..., רשימת לקוחותיה, מגדלי הפרחים העובדים עימה, שיטות תימחור שלה ועוד (להלן: "המידע המסחרי")"; ועל מנת לשדל את לקוחות המבקשת להפסיק לעבוד עימה ולעבור לעבוד עם המשיבה. זאת, "תוך ניצול המידע והקשרים אליהם נחשף במסגרת תפקידו תוך ניצול הזדמנויות עסקיות של המבקשת ותוך הפרת חובת תום הלב המוגברת החלה עליו כלפי המבקשת". על רקע זה הגישה המבקשת "תביעה למתן צו מניעה קבוע, אשר ימנע מהמשיבים לעשות שימוש במידע המסחרי שנגנב ממנה לטענתה; ולמתן צו עשה אשר יורה להם לבטל את ההתקשרויות שיצרו עם לקוחותיה לשעבר על בסיס מידע זה, תוך ניצול הזדמנויותיה העסקיות". בית המשפט העליון קבע כי "בעניינינו צירופה של המשיבה (החברה אליה עבר העובד- ד.י.) להליך הוא אך ורק על מנת לקבל גם נגדה סעדי ציווי, על בסיס הטענות כי היא סייעה ושידלה להפרת החובה על ידי העובד, ועשתה שימוש ביודעין בסודות המסחריים שגזל. ביחס לעילות מסוג זה קיימת סמכות לצרפה להליך המתנהל בבית הדין לעבודה נגד העובד לשעבר (המשיב), אשר נטען כי הפר את חובותיו כלפי המעסיק לשעבר (המבקשת) וגזל את סודותיו המסחריים". כלומר, מדובר ב"מטרה מגודרת ומצומצמת של קבלת סעד של ציווי נגד הנתבע מכוח חוק עוולה של גזל או גרם פרת חוזה, ולא לשם בירור מהותי של המחלוקות בין הצדדים" (ע"א 3017/21 התעשיה האוירית לישראל בע"מ- גיא דקל (מיום 29.7.2021).
...
סוף דבר נוכח כללם של דברים, אנו סבורים, כי במקרה שלפנינו קמה החזקה, שלפיה אולג עשה שימוש בדוח אקסל באופן המהווה גזל של סוד מסחרי, שכן התנהגותו אינה עולה בקנה אחד עם חובות האמון והסודיות ביחסי עבודה היונקים את כוחם מעקרון תום הלב.
אשר על כן, אנו קובעים כדלקמן: תביעת התובעת כנגד הנתבע 1 מתקבלת בחלקה.
תביעת התובעת כנגד הנתבעת 2 בכל הנוגע לסעדי הציווי נדחית, ובכל הנוגע לסעדים הכספיים והנזקיים להסתלק על הסף מחמת העדר סמכות עניינית.

בהליך התנגדות לביצוע שטר (ת"ט) שהוגש בשנת 2023 בשלום רמלה נפסק כדקלמן:

העובדה כי הוגשה לכאורה תלונה במישטרה ביחס למירמה – אף לו הייתה מוכחת, בודאי שאין בה די. בת"א (מחוזי-ת"א) 51862-02-21 לואיס **** טפייה נ' שלומי איבגי (להלן: "פסה"ד בעיניין שלומי איבגי") נקבע כי הסמכות העניינית לידון בתביעה שהגיש התובע (המעסיק) כנגד הנתבע (עובד לשעבר) על רקע טענות לגניבה או פעולות שלא כדין בנכסי העסק מסורה לבית הדין לעבודה שעה שלא צויין מפורשות בכתב התביעה כי עילות התביעה הנן נזיקיות.
...
ברע"א 2407/14 רוחם נ' אג'נס פרנס פרס בע"מ (להלן: "פסה"ד בעניין רוחם") אליו כאמור הפנתה אף המשיבה, בפסקה 67 נקבע כי קיימת חשיבות לאופן שבו הוגשה ונוסחה התביעה:  "לאחר ששקלנו את הדברים, אנו סבורים שיש ללכת בדרך הבאה: ככלל, כאשר התביעה מנוסחת כתביעה בנזיקין, היינו כתביעה המיוסדת על עוולה או עוולות הקבועות בפקודת הנזיקין, הסמכות לדון בה תהיה נתונה לבית המשפט האזרחי. יחד עם זאת, על מנת למנוע ניצול לרעה של חריג זה יש לעמוד על כך שבית המשפט האזרחי ידון אך ורק בעילות הנזיקיות, ולא בעילות שהסמכות לדון בהן נתונה לבית הדין לעבודה. לא למותר להזכיר כי תקנה 9(6) לתקנות סדר הדין האזרחי (בדומה לתקנה 9(5) לתקנות בית הדין לעבודה) מחייבת את התובע לציין בכתב התביעה את העובדות המקנות לבית המשפט את הסמכות לדון בעניינו. אם כן, הדעת נותנת כי מקום שבו הוגשה לבית המשפט האזרחי תביעה שהצדדים לה הם עובד ומעסיק והיא נוגעת למערכת היחסים ביניהם, על התובע לציין ולהסביר במפורש כי עילות התביעה הן נזיקיות (שהרי אם לא יעשה כן הסמכות לדון בתובענה תהיה נתונה לבית הדין לעבודה). זאת, כחריג לכלל שלפיו התובע אינו חייב לפרט מהי התשתית המשפטית המבססת את זכותו לקבל מן הנתבע את הסעד...
ויצויין כי פסה"ד בעניין שלומי אבגי מלמדנו בדרך של קל וחומר כי דין התביעה בענייננו להתברר בביה"ד לעבודה שכן בשונה מהעניין שבפניי – הרי שבעניין שלומי אבגי נטען כי העובד, לו הייתה גישה חופשית לכספי העסק, משך מקופת העסק לצרכיו האישיים ושלא כדין כספים רבים, וזאת בשונה מהטענה שהעלתה המשיבה כנגד המבקש ביחס למבקש כדאן וחרף זאת נקבע כי הסמכות לדון בתובענה מסורה לביה"ד לעבודה ולא לביהמ"ש האזרחי.
מכל המקובץ עולה, כי המשיבה לא עמדה בנטל המוטל עליה ללמד כי התביעה באה בגדר החריג הקבוע בסיפא לסעיף 24(א)(1) לחוק.

בהליך סכסוך עבודה בסמכות שופט (סע"ש) שהוגש בשנת 2018 באזורי לעבודה באר שבע נפסק כדקלמן:

לפניי תביעה שהגישה מעסיקה נגד עובד ועיקרה שלילת פצויי פיטורים נוכח מעשי גניבה שביצע העובד על פי הודאתו, ותביעה שכנגד שהגיש העובד נגד המעסיקה, לזכויות סוציאליות שנובעות מתקופת העבודה.
אולם בהחלטת הנשיאה בדימוס, אורלי סלע, מיום 16.3.2016, רכיבי תביעה אלו נמחקו על הסף מחמת חוסר סמכות עניינית של בית הדין לעבודה.
מטעם הנתבע העידו הנתבע עצמו ובת זוגו, עובדת לשעבר בחברה, הגב' אסתר אבחלק (להלן – אבחלק).
נסיבות אלה, לא רק שהן פוגמות בגירסת הנתבע, הן גם מלמדות על גניבה רחבת הקף, וגם אם נניח כי הנתבע גנב מספר פעמים בודדות כטענתו (שאלה המוטלת בספק), אין בכך כדי להפחית מרוחב כל מעשה גניבה, ובטח שלא מחומרת הדברים.
...
הנתבע ישלם לתובעת, תוך 30 יום ממועד קבלת פסק הדין, סך 500 ₪ בגין קנסות בהם חויבה התובעת בשל עבירות תנועה שביצע הנתבע על הרכב שהועמד לרשותו במסגרת העסקתו.
התביעה שכנגד מתקבלת בחלקה, כך שהתובעת תשלם לנתבע, בתוך 30 יום ממועד קבלת פסק הדין, את הסכומים הבאים – א. פיצוי בשל אי מתן הודעה לעובד בסך 3,500 ₪.
בשים לב לתוצאה אליה הגעתי, ולפיה התביעה העיקרית התקבלה ברובה ואילו התביעה שכנגד נדחתה ברובה, נוכח הסכום שנפסק לטובת הנתבע, לעומת הסכום הגבוה שנתבע בתביעה שכנגד, כמו גם בהתחשב במכלול הנתונים הקשורים בהפסקת עבודתו של הנתבע, אני קובע כי הנתבע יישא בהוצאות התובעת ובשכ"ט עו"ד בסכום כולל של – 20,000 ₪, שישולמו תוך 30 יום ממועד פסק הדין, שאם לא כן יישא סכום זה בהפרשי הצמדה וריבית כדין, עד למועד התשלום בפועל.

בהליך תיק אזרחי בסדר דין רגיל (ת"א) שהוגש בשנת 2020 בשלום נצרת נפסק כדקלמן:

בפני בקשה לסילוק התביעה על הסף מפאת חוסר סמכות עניינית, לסילוק התביעה נגד הנתבע 2 על הסף מפאת העידר יריבות, ולחלופין להורות על עיכוב ההליכים בתביעה.
התביעה היא תביעה של עובדת לשעבר של הנתבעת, בה נטען בין היתר כי שני הנתבעים עוולו כלפיה בלשון הרע, בפרסומים בהם נטען כי היא גנבה מהנתבעת.
בית הדין לעבודה בכל זאת מוסמך לפי סעיף 24(א)(1ב) לחוק לידון בתובענות לפי סעיפים 29, 31, 63 ו-63 לפקודת הנזיקין, אך זאת כאשר מדובר בעילה בסכסוך עבודה, ואלו אינן הנסיבות הנטענות של ענייננו (ראו לענין ענין רוחם: "הראציונאל המרכזי שעמד בבסיס הכנסת העוולות המנויות בסעיף 24(א)(1ב) לחוק בית הדין לעבודה לגדר סמכותו של בית הדין היה הזיקה ההדוקה של עילות אלה לסכסוכים הנוגעים לשביתה ולסכסוכי עבודה קבוציים" (פס' 48); "...כוונת המחוקק בהסמכת בית הדין לעבודה לידון בעוולות אלה הייתה להעניק לבית הדין לעבודה סמכות לברר תובענות שהעימות בין מימוש חירות השביתה לבין דיני הנזיקין מצוי במוקדן (פס' 55), ההדגשה במקור; השוו רע"א 2060/19 בית אריזה לפרחים "אביב" בע"מ נ' פנדלר, פס' 22 (27.5.2019) אשר לא התייחסה להנמקה הנזכרת לעיל בענין רוחם, ואשר ממילא התייחסה להקשר הספציפי שאינו ההקשר בעניינינו, של צירוף מעסיקה חדשה לתביעה של מעסיקה לשעבר נגד עובד לשעבר נוכח טענות של גזל סוד מסחרי, כאשר הודגש כי הצירוף הוא "אך ורק על מנת לקבל גם נגדה סעדי ציווי").
...
הנתבעים לא העלו טענות לפיהן דין עילות אלה להידחות כניסיון מעקף של עילות אחרות (ואיני מביע כל עמדה כאן בענין זה), ועל כן על בית המשפט לצאת מנקודת ההנחה בהחלטה זו שעילות אלה בנות תוחלת, כאשר השאלה היא איזו ערכאה מוסמכת לדון בהן.
כאשר, כמו בענייננו, חלק מהעילות בתביעה מצוי בסמכותו הייחודית של בית הדין לעבודה (בענייננו, העילה לפי חוק איסור לשון הרע), ואילו חלק אחר מהעילות בתביעה אינו בסמכות בית הדין לעבודה (העילות בענין גרם הפרת חוזה והפרת חובה חקוקה), "אין מנוס אפוא מפיצול הדיון בתביעה הכוללת הן עילות שבסמכות הייחודית של בית-הדין האזורי לעבודה הן עילות שאינן בסמכותו, אם כי ניתן לעתים למזער את התוצאות השליליות של הפיצול על-ידי העלאת טענת 'ענין תלוי ועומד' (lis alibi pendens), שלפיה בית-המשפט יכול – בהתאם לכללים החלים על דוקרטינה זו – להעמיד אחד מהדיונים" (ענין פי.או.אס בע' 521).
אלא, הנני קובע כי העילה לפי חוק איסור לשון הרע בכתב התביעה המתוקן לא תידון בבית משפט זה, ועל התובעת להגיש כתב תביעה בענין עילת איסור לשון הרע (ללא העילות לפי פקודת הנזיקין) בבית הדין האזורי לעבודה המוסמך בסמכות מקומית, בתוך 14 יום.

בהליך סכסוך עבודה בסמכות שופט (סע"ש) שהוגש בשנת 2022 באזורי לעבודה תל אביב - יפו נפסק כדקלמן:

עניינה של החלטה זו בשאלה למי נתונה הסמכות העניינית לידון בתביעה שהגיש התובע (המעסיק) כנגד הנתבע (עובד לשעבר) על רקע טענות לגניבה או פעולות שלא כדין בנכסי העסק - בית המשפט האזרחי או בית הדין לעבודה.
...
עם זאת, אני סבורה כי יש להורות על עיכוב התביעה כנגדה עד לאחר תום בירור ההליך בבית הדין לעבודה.
סוף דבר התביעה תועבר לבית הדין לעבודה בתל אביב לצורך בירורה בכל הנוגע לנתבע 1.
בכל הקשור לתביעה כנגד הנתבעת 2, אני מורה על עיכוב ההליכים.
קבלת מראה מקום

השאירו פרטים והמראה מקום ישלח אליכם



עורכי דין יקרים, חיפוש זה מגיע מדין רגע - מערכת המאפשרת את כל סוגי החיפוש בהקלדה בשפה חופשית מתוך הפסיקה בנט המשפט ובבית המשפט העליון. כחלק ממהפכת הבינה המלאכותית, אנו מלמדים את המערכת את השפה המשפטית, אי לכך - אין יותר צורך לבזבז זמן יקר על הגדרות חיפוש מסורבלות. פשוט כותבים והמערכת היא זו שעושה את העבודה הקשה.

בברכה,
עו"ד רונן פרידמן

הצטרפו לאלפי עורכי דין שמשתמשים בדין רגע!

בין לקוחותינו