סמכות עניינית בתביעת לשון הרע נגד מנהל מחלקה בעירייה

רקע עובדתי ודיוני תמציתי התובע, עובד עריית ירושלים, הגיש נגד הנתבע, שבמועדים הרלוואנטיים היה מנהל המחלקה שבה עבד התובע, תובענה על סך של 500,000 ₪ מכוח חוק איסור לשון הרע התשכ"ה-1965 (להלן: חוק איסור לשון הרע).

סעיף 24(א) לחוק בית הדין לעבודה קובע כי לבית דין איזורי תהיה סמכות ייחודית לידון בשורה של עניינים, וביניהם בתובענה של עובד או נציג ארגון עובדים נגד מעסיק או נושא משרה אצלו, או של מעסיק או נושא משרה אצלו נגד עובד או נציג ארגון עובדים, בקשר ליחסי עבודה, שעילתה עוולה אזרחית לפי חוק איסור לשון הרע, התשכ"ה-1965; הסעיף מוסיף ומגדיר את המונח "נושא משרה" באופן הבא: לעניין זה, "נושא משרה" – מנהל פעיל בתאגיד, שותף למעט שותף מוגבל, ממונה על העובד ופקיד האחראי מטעם התאגיד על תחום זכויות עובדים.

בשים לב לכך שהתובע כלל לא עתר להעביר את התובענה לערכאה המוסמכת, כמו גם על מנת לאפשר לו לעורכה כהלכה ולהתייחס בין היתר לטענות שהועלו במסגרת בקשת מנהל המחלקה מיום 16.12.20, לרבות תוך שקילת זהות הנתבעים – אני מורה על דחיית התובענה מחמת העידר סמכות עניינית.

...

החוק קובע, אפוא, כי בית הדין לעבודה יהיה בעל הסמכות הייחודית לדון, בין היתר, בתובענה של עובד נגד "נושא משרה" אצל מעסיקו; שעילתה עוולה מכוח חוק איסור לשון הרע; והיא "בקשר ליחסי עבודה" (לפירושו של הסעיף ראו, בין היתר, ת"א (מחוזי מרכז) 8370-02-10 חלמיש נ' גמא ניהול וסליקה בע"מ (6.7.2010), להלן: עניין חלמיש).

ודוקו: גם אם בעת הגשת התובענה הנתבע כבר חדל מלנהל את המחלקה ומלהיות ממונה על התובע בשל פרישתו הנטענת, הרי שהדבר אינו מוציא את התובענה נגדו מגדרי הסעיף, שכן המועד הקובע לבחינת היחסים ביניהם אינו מועד הגשת התובענה אלא מועד היווצרות העילה (ובעניין זה ראו את המסקנה המפורשת בעניין חלמיש הנזכר וטעמיה; יצוין כי פסק דין שהגיע למסקנה דומה אושר ברע"א 2994/19 ליבנת נ' באומגרטן (21.5.2019), וכי עמדה זו אומצה גם בשורה ארוכה של החלטות של בתי המשפט האזרחיים, וכן על ידי בתי הדין לעבודה).

בשים לב לכך שהתובע כלל לא עתר להעביר את התובענה לערכאה המוסמכת, כמו גם על מנת לאפשר לו לעורכה כהלכה ולהתייחס בין היתר לטענות שהועלו במסגרת בקשת מנהל המחלקה מיום 16.12.20, לרבות תוך שקילת זהות הנתבעים – אני מורה על דחיית התובענה מחמת העדר סמכות עניינית.

רקע לבקשה א. המבקשת מונתה ביום 06.01.08 לתפקיד 'ממלאת מקום מנהל מחלקת גבייה בעריית אור יהודה'[footnoteRef:1].

] בעקבות הדברים הגיש המשיב 1 תביעת לשון הרע כנגד המבקשת בבית משפט השלום בתל אביב ((ת"א) 12329-05-16).

ההליך הועבר לבית הדין לעבודה בהיעדר סמכות עניינית לבית משפט השלום[footnoteRef:4].

] "עם כניסת התיקון לתוקפו ניטלה, איפוא, מידי התובע הזכות לבחור אם לתבוע את הרשות או את העובד או את שניהם גם יחד בגין עוולה שביצע כלפיו עובד ציבור במסגרת מילוי תפקידו, ונקבע בתיקון ובתקנות שהותקנו מכוחו מסלול מפורט אשר רק בהתקיים התנאים והקריטריונים שנקבעו בו ניתן יהיה להותיר על כנה ולנהל תביעה נזיקית נגד עובד הציבור"[footnoteRef:6].

...

] לאור הדברים מצאנו שאין הצדקה לקיים דיון בהתנגדותו של המשיב לחסינות[footnoteRef:15], וגם לא לדחות את ההחלטה עד לתום פרשת הראיות[footnoteRef:16].

לאור כל האמור, מצאנו לקבוע כי למבקשת חסינות כעובדת ציבור מפני התביעה הנזיקית כאן.

סיכומו של דבר התביעה נגד המבקשת, העובדת, נדחית בשל חסינותה כעובדת ציבור.

לטענת שפירא, לבימ"ש זה אין סמכות עניינית לבקשת ההתנצלות, ואינו מוסמך להעניק סעד הכופה על נתבע להיתנצל בפומבי, גם אם נקבע שהפירסום מהוה לשון הרע,.

להזכירנו, המכתב ששלח שקולניקוב למנכ"ל הערייה, מציג את התובע כ"מאכר" ומעלה שאלה: "איך יתנהל מפקח בניה שרואה את היחסים בין המנהל יוסי מזרחי לאורי כל בוקר, מול אורי תנחומי שמבקש ממני לאשר טופס אכלוס לבניין שהוא לא המבקש או בעל הזכות בנכס דבר הגובל בפלילים." האם האמור במכתב ובפוסט מהוה לשון הרע.

לסיכום הדברים עד כה, אני מוצאת שבנסיבות המתוארות הביטויים " מָאְכֵר " ו"גובל פלילים", שכתב שקולניקוב במכתב, אינם בבחינת לשון הרע, אלא הבעת דיעה לגבי ההתנהלות במחלקת הפיקוח ומנהלה, מול המקורבים אליו.

לסיכום הדברים, מאחר שהוכח כי שפירא לא הפיץ את המכתב ברבים, המכתב הופץ ברבים ע"י אחרים וטרם פירסום הפוסט שאליו צורף המכתב, ושמו של התובע אינו מופיע בפוסט, וקבעתי כי הפוסט שפירסם הינו הבעת דיעה אישית לגיטימית בנסיבות העניין, ומאחר שדבריו של מר שפירא מפנים למכתב שצורף לפוסט בנוסח מלא, די בכך לטעמי כדי לדחות טענות התביעה כנגד מר שפירא בדבר הוצאת דיבתו ופגיעה בשמו של התובע בהתאם לחוק איסור לשון הרע.

...

לאור המפורט וקביעתי כי אין מדובר בלשון הרע, וגם אם היה מדובר בלשון הרע (מה שלא נקבע) הפרסום חוסה תחת ההגנות המפורטות, דין התביעה כנגד שקולניקוב להידחות.

לסיכום הדברים, מאחר שהוכח כי שפירא לא הפיץ את המכתב ברבים, המכתב הופץ ברבים ע"י אחרים וטרם פרסום הפוסט שאליו צורף המכתב, ושמו של התובע אינו מופיע בפוסט, וקבעתי כי הפוסט שפרסם הנו הבעת דעה אישית לגיטימית בנסיבות העניין, ומאחר שדבריו של מר שפירא מפנים למכתב שצורף לפוסט בנוסח מלא, די בכך לטעמי כדי לדחות טענות התביעה כנגד מר שפירא בדבר הוצאת דיבתו ופגיעה בשמו של התובע בהתאם לחוק איסור לשון הרע.

סוף דבר התביעה נגד נתבעים 1-2 נדחית במלואה.

התובע, עובד עריית עפולה (להלן: "הנתבעת" או "הערייה"), אשר היתקבל בשנת 1995 במיכרז לתפקיד מנהל המחלקה לפיקוח ורשוי עסקים, הגיש תביעה כנגד הנתבעת להחזר הוצאות משפטיות על סך 20,000 ₪, אותן הוא נאלץ לשאת במסגרת תביעה שהוגשה כנגדו בגין לשון הרע, עקב דברים שארעו במהלך ועקב מילוי תפקידו כעובד הערייה.

סמכות עניינית לידון בתביעה ב"כ הנתבעת טען כי בית הדין לעבודה נעדר סמכות עניינית לידון בתביעה כנגד החלטת מועצת הנתבעת ו/או החלטת הועדה הארצית וכי ההליך המתאים הנו הליך מנהלי בפני בית המשפט לעניינים מינהליים או בית הדין הגבוה לצדק, זאת כהוראת חוק בתי משפט לעניינים מנהליים, התש"ס-2000 (סעיף 5 לחוק וסעיף 8 לתוספת הראשונה) והוראות סדרי דין בבג"צ. כנגד, טען ב"כ התובע כי לבית דין זה הסמכות העניינית לידון בתביעה.

באשר לזכאות של העובד שנתבע בתביעה בגין לשון הרע, הנוהל קובע באופן מפורש שהוא יהיה זכאי לכך אם נקבע כי הדברים בגינם הוגשה תביעה, הן מבחינת תוכנם וצורת האמירה והן מבחינה מהותית, נאמרו בתחום סמכותו כדין או בהיותו סבור בתום לב כי הוא נוהג בתחום סמכותו ומתוך היתחשבות בכך שעל נבחר הציבור או העובד ליזהר ולהקפיד בדבריו בתגובותיו בפומבי, ולהמנע מכל התבטאויות שיש בה משום הוצאות דיבה".

...

כאמור ולאור כל האמור לעיל ממליצה הועדה שלא להיעתר לבקשת המימון".

כן, לא ניתן להשוות בין המקרה של התובע לזה של עובד אחר, מר פייס אליהו, אשר הוגש נגדו כתב אישום (ובסופו של דבר הורשע) וקיבל ייצוג משפטי מטעם העירייה.

לסיכום לאור האמור לעיל, התביעה להחזר הוצאות משפטיות נדחית.

כן טען כי התובענה הנה חלק מחתרנות התובע לרסק את חיי הנתבע, זאת בשותפות עם חברו הטוב של התובע- הפקח זאב ליברמן, אשר הנו כפוף לנתבע ולתובע במקום העבודה, ואשר פתח בהליך משפטי נוסף כנגד הנתבע, וכנגד ראש עריית רהט, מר טלאל אלקרינאווי, בתיק המתנהל בבית הדין האיזורי לעבודה – סע"ש 14593-03-18 - אשר אף הוא עוסק בלשון הרע, וברור כי מדובר בקונספירציה כנגד הנתבע (יובהר כי התביעה הנוספת הוגשה בתחילה לבית משפט השלום ובהמשך, בהסכמת שני הצדדים, הועברה לבית הדין לעבודה לאור העידר סמכותו העניינית של בית משפט זה לידון בתובענה – הערה שלי – הח"מ).

(1ד) בתובענה של עובד או נציג ארגון עובדים נגד מעסיק או נושא משרה אצלו, או של מעסיק או נושא משרה אצלו נגד עובד או נציג ארגון עובדים, בקשר ליחסי עבודה, שעילתה עוולה אזרחית לפי חוק איסור לשון הרע, התשכ"ה-1965; לעניין זה, "נושא משרה" – מנהל פעיל בתאגיד, שותף למעט שותף מוגבל, ממונה על העובד ופקיד האחראי מטעם התאגיד על תחום זכויות עובדים.

כלומר מדובר בתביעה של "נושא משרה" (ראה ההגדרה לעיל לפיה נושא משרה הוא ממונה על העובד), כנגד עובד הכפוף לו. כאמור, התובע הנו מנהל אגף שיפור פני העיר בעריית רהט, ואילו הנתבע הנו מנהל מחלקת אגף הפיקוח בערייה, כאשר מחלקה זו הנה תחת האגף אותו מנהל התובע ותחת סמכותו.

...

לאור הדברים הנ"ל, דומה כי אין מנוס מפיצול הדיון בעילות התביעה, בין בית משפט זה לבין בית הדין לעבודה, כך שתביעת לשון הרע תידון בבית הדין לעבודה ואילו התביעה בגין יתר העילות, תידון בבית משפט זה. בהשלמה לאמור אציין כי ספק בעיני אם יש מקום לתבוע בגין אותה מסכת עובדתית הן בגין עילת לשון הרע והן בגין עילות נזיקיות, שכן דומה לכאורה שאין מקום לפסוק כפל פיצוי.

ובעניין זה ראה קביעת בית המשפט העליון בע"א 7426/14, בעניין עו"ד **** (פורסם במאגרים משפטיים), שם נקבע כדלקמן: "...בשונה מבית משפט קמא, אני סבור שניתן היה להסתפק בדיון בעוולת לשון הרע ולא היה צורך להיזקק לעוולת הרשלנות (השוו: ע"א 6903/12Canwest Global Communications Corp‏ נ' עזור, פסקה 5 (22.7.2015)... חוק איסור לשון הרע נועד להגן על שמו הטוב של האדם, ולאזן בין זכות זו לבין חופש הביטוי וערכים נוספים... פגיעה בשם הטוב גוררת עימה באופן כמעט אינהרנטי גם עוגמת נפש, אשר נמנית לפיכך על סוג הנזקים שהעוולה נועדה להגן מפניהם ולפצות עליהם... גם התנהגויותיהן העוולתיות של המערערות מתכנסות כולן אל תוך יסודות העוולה של לשון הרע, ואין כל צורך לפתוח "מסלול" תביעה נוסף לפי עוולת הרשלנות.

הואיל ונדרשת היערכות מחודשת של התובע באשר לניסוח כתב התביעה אני מורה על מחיקת התביעה, כך שפתוחה הדרך לתובע להגיש תובענה/תובענות בעילות שיחפוץ, תוך פיצול העילות לערכאות המוסמכות, בהתאם לסמכות העניינית, כפי שנקבע בהחלטתי זו. החלטתי לא לעשות צו להוצאות בשלב זה והוצאות הדיון בשאלת הסמכות העניינית תילקחנה בחשבון בסוף ההליך על ידי המותב שידון בהליך.