סמכות עניינית בתביעת ירושת כספי ביטוח

הנתבע הדגיש, כי חלוקת הכספים ליורשים הסתיימה זמן רב לפני הגשת התביעה, וכי הוא חדל מלשמש כמנהל העזבון כשש שנים עובר להגשת התביעה ומשכך, השהוי בהגשת התביעה הביא לשינוי לרעה במצבו.

ובלשונו של בית המשפט העליון: "כדי שתביעה של עובד או מעסיק וחליפיהם תבוא בגדר סמכותו העניינית של בית הדין לעבודה בהתאם לסעיף 24(א)(3) לחוק, אין להדרש לאופיה של המחלוקת (בין אם ביטוחית-מסחרית היא או בעלת אופי סוצאלי במישרין) או להבחנה בין הסוגים השונים של קופות הגמל (ככל שהן ניכנסות להגדרות המצויות בחוק הגנת השכר לעניין קופת גמל). די בכך שהתביעות הללו נובעות, במבט רחב, "מהחברות בקופות או מחבותם של מעסיקים לקופות", כלשון הסעיף.

...

תמצית טענות הצדדים לטענת הנתבע, דין התביעה להידחות על הסף מחמת היעדר סמכות עניינית.

עוד טען הנתבע, כי דין התביעה להידחות על הסף מחמת שיהוי, שכן התובעת הציגה בפניו מצג ברור של ויתור ומחילה על השבת הסכום, בכך שלא דרשה את השבת הסכום העודף, משך כשבע שנים תמימות.

בשולי הדברים ייאמר, כי לא מצאנו מקום לדחות את התובענה על הסף בשלב זה מפאת שיהוי, ואנו סבורים כי מן הראוי שסוגיה זו תידון ותוכרע על ידי בית המשפט המוסמך.

סוף דבר הסמכות העניינית לדין בתובענה, אינה נתונה לבית הדין לעבודה, ומשכך אנו מורים על מחיקתה.

במכלול נסיבות העניין, לא מצאנו לחייב מי מהצדדים בהוצאות.

] טענות רפא"ל: דין התביעה כנגד רפא"ל להדחות מחמת העידר יריבות שכן הסעד המבוקש הוא קבלת כספים המצויים אצל מבטחים ושאינם בחזקת ובשליטת רפא"ל. משעילת התביעה כנגד רפא"ל היא רשלנות לבית הדין אין סמכות עניינית לידון בתביעה זאת בהתאם לס' 24 לחוק בית הדין לעבודה תשכ"ט- 1968 ולפסיקה.

] זכות היורשים למשיכת כספים קבועה בס' 49 לתקנון -"החזרת כספים במקרה בו אין זכאות לקיצבה". ס' 49 ה' קובע: "נפטר מבוטח, למעט נכה שהיה זכאי לקבלת קצבת נכות מהקרן או מקרן ותיקה אחרת שבהסדר במועד בו נפטר, ואין לו שאירים- יהיו יורשיו של המבוטח על פי כל דין – זכאים לקבלת סכום חד פעמי מהקרן שיחושב על פי נוסחת ערכי פדיון כאמור בנספח ז' לתקנון". בעניינינו מאחר ובמועד פטירת המנוח הוא הוגדר כנכה וקיבל קצבת נכות, הרי שבהתאם לס' הנ"ל חל עליו החלק שמפורט בחלק ה"למעט" בסעיף ועל כן יורשיו אינם זכאים לבצע משיכה של הכספים.

...

הוצאות: לאחר ששקלנו בעניין מצאנו לנכון לחייב את התובעת בהוצאות כאשר במסגרת שיקולנו לקחנו בחשבון כי התביעה הוגשה בטענות עובדתיות שנטענו ללא כל בסיס ראייתי והיוו לכל היותר השערות.

הגם שלא דחינו את התביעה על בסיס טענות אלה אנו סבורים כי יש לקחת אותם בחשבון במסגרת פסיקת ההוצאות.

סוף דבר, התביעה נדחית והתובעת תשא בהוצאות הנתבעות כמפורט לעיל.

על הוראות התקנון המאפשרות משיכת כספי הצבירה, הרקע לשילובן בתקנון הקרן, תכליתן ופרשנותן עמד בית דין זה אך לאחרונה בע"ע (ארצי) 49778-06-19 נתיב קרן פנסיה של פועלי ועובדי משק ההסתדרות – ויזל (11.2.2020), ואיננו מוצאים מקום לחזור על האמור שם. על פי תקנון הקרן, נוכח העובדה ששולמו למנוח קיצבאות נכות לא קמה זכאות למנוח או ליורשיו למשיכת כספי הצבירה.

ככל שהתביעה למשיכת הכספים היא של העזבון, דהיינו של המנוח, הרי שעל פי תקנה 48(א)(3) לתקנון הקרן לא קיימת זכות למשיכת כספים למבוטח אשר קיבל קצבת נכות מהקרן "עבור חודש אחד או יותר במהלך התקופה של שישים חודשים לפני חודש הזכאות הראשון שלו לקיצבת זקנה". המנוח היה יליד מרץ 1951, חודש הזכאות הראשון שלו היה מרץ 2018, ושולמו לו קיצבאות נכות בתקופה ינואר 2014 עד יולי 2014, דהיינו בתקופת שישים החודשים לפני חודש הזכאות הראשון של המנוח לקיצבת זקנה.

חובת הגילוי נגזרת מחובת הנאמנות ותום הלב ביחסים החוזיים שבין הקרן לבין המבוטח ולפיכך מצויה בסמכותו העניינית של בית דין זה. יחד עם זאת נבהיר כי לבית הדין לעבודה לא מסורה סמכות עניינית בתובענה כנגד קופת גמל שעילתה בפקודת הנזיקין [ע"ע (ארצי) 407/05 לם – מבטחים מוסד לביטוח סוצאלי של העובדים בע"מ (21.6.2006); בר"ע (ארצי) 19168-07-19 שרובר – קורין ארד (חקלאות) בע"מ (9.1.2020)].

...

אין בידינו לקבל את טענת המערער כי למנוח לא שולמה קצבת נכות אלא "מקדמה על חשבון קצבה". מבחינת התכלית המונחת ביסוד סעיף 48 לתקנון הקרן אין שוני מהותי בין תשלום קצבת נכות לבין תשלום מקדמה על חשבון קצבה – מקדמה שמשולמת עוד לפני השלמת הליך טיוב הנתונים בהתייחס לעמית הקרן כדי שלא לעכב את התשלום לעמית.

לא מצאנו ממש בטענת המערער לפיה בנוסף לכך שקצבת הנכות שולמה במהלך התקופה של שישים החודשים לפני חודש הזכאות הראשון של העמית לקצבת זקנה, נשללת הזכות למשוך את כספי הצבירה רק בתנאי נוסף ששולמה קצבת נכות מלאה או חלקית במשך תקופה של 12 חודשים (כולל), בהתאם לסעיף 48(א)(3) לתקנון הקרן.

לא מצאנו מקום להתערב בקביעתו של בית הדין האזורי שלפיה הקרן לא הפרה את חובת הגילוי.

סוף דבר – הערעור נדחה.

בשולי פסק הדין נעיר כי נראה לנו שמן הראוי שרשות שוק ההון, ביטוח וחיסכון תיתן דעתה על האופן שבו על קרן פנסיה לנהוג עת מוגשת בקשה לקצבת נכות על ידי אפוטרופוס, וזאת בהמשך לסעיף 47(א)(5ד) לחוק הכשרות שעניינה במשיכת כספים חד פעמית מקופת גמל.

לא התרשמתי כי הסיכסוך הכספי - הגם שמדובר באחים שיכול ומשקעי העבר (הטחתו של צד ג' בנתבע כי הוא לא מתכוון לחתום על המחאת הזכויות הכספיות באשר להוצאות שנפסקו לטובתו בעירעור על ההליך בבית משפט לעינייני מישפחה בשל לכאורה קבלת כספי הירושה מהאם לעומת הדרתו מהירושה) הובילו לסכסוך הכספי הספציפי – הוא "בתוך המשפחה". הנתבע עצמו העיד, כמשיח לפי תומו, ללא קשר לטענת הסמכות העניינית שלא נידרש אליה בעדותו בדיון לבין התובע (משצד ג' לא התייצב אותה עת להליך), כי הוא נהג כאמור להלוות כספים ולתמוך – בין אם מדובר בבני מישפחה ובין אם לאו.

אומנם בעניינים אלו, ניתן לומר כי קיימת הפרדה מלאכותית לידון בכספים שנותרו למנוח מפוליסות ביטוח (בעיניינן אין משמעות לציוויו של פלוני במסגרת צוואתו) לבין כספי ירושה המתבררים בבית משפט לעינייני מישפחה ובמסגרת הכלל הידוע של "מישפחה אחת, שופט אחד" יש הגיון רב כי השופט הדן בתיק הירושה בסכסוך בין הצדדים שלפניו פרושה התמונה המלאה יידון בתיק, כאשר שם חברת הביטוח היא בהחלט צד להליך הדרוש לעניין אולם הכספים מתחלקים בין בני המשפחה ולחברת הביטוח אין צד לעניין.

סעיף 1 (2) לחוק בית המשפט לעינייני מישפחה קובע כי "עינייני מישפחה" הוא תובענה אזרחית שהגיש אדם בין אדם (או עיזבונו) לבין בן משפחתו (או עיזבונו), שעילתה סיכסוך בתוך המשפחה, יהא נושאה או שוויה אשר יהא, וסמכות השיפוט של בית המשפט לעינייני מישפחה מוגבלת לתביעות אלו בין אדם לבין בן משפחתו כאמור (סעיף 3 (א) לחוק זה קובע סמכות עניינית ייחודית לידון בעינייני מישפחה רק בבית המשפט לעינייני מישפחה).

...

בית המשפט נעתר לקיום הליך הוכחות נוסף והצטרפותו הפעילה של צד ג' שלא הגיש כתב הגנה במועד הגם שבמערכת ההמצאות שבוצעו בתיק נצפתה המצאה כדין, מעבר לידיעתו להליך עצמו במסגרת ההליך המקביל, מטעמי יעילות ושיקולי מדיניות שיפוטית.

ואולם, בנסיבות העניין, משביכרתי את עדותו של הנתבע על פני עדותו של צד ג' ושוכנעתי כי במקרה דנן צד ג' הוא אשר הוביל את הנתבע והתובע להליכים משפטיים, עליו לשאת בהוצאות הצדדים.

על כן, אני מורה כי צד ג' ישלם לתובע סך של 5933 ₪ שכ"ט עו"ד והוצאות משפט.

לעניין זה רלבאנטיות במיוחד הוראות סעיף קטן ג' הקובעות כי: "מת מוטב שאינו המבוטח לפני שקרה מקרה הביטוח – יזכו בתגמולי הביטוח בן זוגו או צאצאיו לפי כללי החלוקה שבירושה על פי דין; באין שארים כאלה, או אם ויתר המוטב על זכותו לפני שקרה מקרה הביטוח, תהא הזכות לתגמולי הביטוח למבוטח". מאחר והמנוח והמנוחה (המוטבת) הלכו לעולמם יחדיו – יורשי המוטבת הם שזכאים לתגמולי הביטוח (למעט כספי הפיצויים אותם יש לשלם לעזבון המנוח בהתאם להוראות סעיף 5 לחוק פצויי פיטורים, התשכ"ג-1963).

יורשי המנוחה מוסיפים ומפנים לפסק הדין בת"צ (איזורי ת"א) 13356-08-17 אלטשולר שחם גמל ופנסיה בע"מ נגד אשר סנדרס (25.9.2018), שם נקבע כי לבית הדין תהא סמכות ייחודית לידון בתביעות נגד קופות גמל "ללא תלות באופי המחלוקת. כלומר, לא נידרש כי מהותה סיכסוך תהיה ביחסי עבודה וכן לא נידרש קשר לנושאים סוצאליים שבסמכות בית הדין לעבודה". משכך, לבית הדין האיזורי לעבודה סמכות עניינית לידון בתביעה.

יורשי המנוחה מפנים לפסק הדין שניתן בהילכת מנורה, שם ניתנה פרשנות מרחיבה להוראות סעיף 24(א)(3) לחוק בית הדין לעבודה, תוך סטיה מהילכת אשבל (בע"ע (ארצי) 625/08 מירב תותי אשבל נ' הראל חברה לביטוח בע"מ (17.9.2009)), תוך שנקבע: "לב. סעיף 24(א)(3) לחוק מגדיר, כי סמכות בית הדין לעבודה תתפרש על פני תובענות בין חברים ומעסיקים (וחליפיהם), לבין קופות גמל, כהגדרתם בחוק הגנת השכר, וזהות הצדדים היא העומדת בלב הסעיף (ובילבד כמובן שהתביעה נובעת מחברותם בקופה).

...

איני מקבלת את טענת יורשי המנוחה כי לא יסוכל פסק הדין לו תשלם הפניקס את תגמולי הביטוח ליורשי המנוחה ולו תתקבל התביעה, שכן במקרה כזה תחוב הפניקס אף כלפי התובעים.

בהעדר דחיפות בהעברת תגמולי הפוליסות, נוכח קיומה של מחלוקת אמיתית וכנה ביחס לזהות המוטב, נוכח הצפי כי הדיון בתביעה לא ייארך זמן רב ובשים לב לאפשרות כי לו יבוצע התשלום בהתאם לעמדת הפניקס (ליורשי המנוחה) תסוכל האפשרות לממש את פסק הדין לו יזכו התובעים בתביעתם – אני מורה על הותרת צו המניעה בתוקף עד לסיום הדיון בתביעה.

בהתאם לסמכותי לפי תקנה 24 לתקנות סדר הדין האזרחי, אני מורה על צרוף יורשי המנוחה כנתבעים נוספים, ללא צורך בהגשת כתב תביעה מתוקן.