סמכות עניינית בתביעת אינטרנט מובהקת

בסעיף 31 לכתב התביעה נטען כי "לבית המשפט הנכבד הסמכות העניינית והמקומית לידון בתביעה, נוכח סכום התביעה ונסיבותיה המפורטות בהרחבה לעיל, ובגין מקום ביצוע העוולות". אם כן, התובע ביקש לבסס סמכותו המקומית של בית משפט זה על החלופה הקבועה בתקנה 3(א)(5) לתקנות.

אין מדובר בעניינינו בפירסום שנעשה ברשת האנטרנט כמובנו הפשוט של דיבור זה ואין לומר כי עסקינן בתביעת אינטרנט מובהקת, ומכאן שבמקרה כזה חלים הכללים הרגילים הקבועים בתקנה 3(א) לתקנות [ראו: עניין יובל חץ הנ"ל, פסקה 3, תא"ק (שלום קריות) 45393-10-18 אורן גבאי נ' אמפירי אחזקות מ.נ.ד בע"מ (25.12.2018); תא"ק (שלום חיפה) 11291-09-11 אוכל טוב באמת בע"מ נ' קירה שלי (06.01.2012); וכן תא"מ (שלום חיפה) 27116-01-16 אפרת לב נ' אוהד רוט (07.03.2016)].

...

אשר על כן, אני מקבל את הבקשה ובהתאם לסמכותי על פי סעיף 79(א) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984, אני מורה על העברת התיק למחוז מרכז.

אני מחייב את התובע לשלם לנתבעת הוצאות משפט בגין הליך זה בסכום כולל של- 1,000 ₪.

המזכירות תמציא העתק החלטתי זו לצדדים באמצעות באי כוחם.

עניינה של תביעה זו, שהועברה כאמור מבית משפט השלום לבית המשפט המחוזי, הוא תביעה של שותף נגד שותף אחר בשותפות עסקית לתשלום חלק יחסי בחובות השותפות - החזר תשלום בגין קופות ממוחשבות, שכר עו"ד, הוצאות פירסום, הוצאות דלק, החזר הלוואה, תיקון אתר אינטרנט, הוצאות ושכ"ט מגשר, הוצאות הינה"ח, החזר סכומי שיקים, בסכום כולל של 201,852 ₪.

ברור שאין הדברים כן. ראו בעיניין זה גם המ' 967/71 שבי נ' גולדנברג להשקעות בע"מ, פ"ד כו(1) 454, 455 (1972), מקרה בו הוגשה תביעה לפירוק שותפות לבית המשפט המחוזי, ולאחר מכן הוגשה תביעה נוספת לבית משפט השלום בעיניין החזקת נכס מקרקעין (חנות) של השותפות בבקשה למכור אותו ולחלק את הפדיון בין השותפים, והתעוררה שאלה של הסמכות העניינית בתביעה שהוגשה לבית משפט השלום.

מצב בו צריך עתה בית המשפט המחוזי לידון בסכסוך כספי רגיל בסכומים של כ-200,00 ₪ וכ-17,000 ₪, שהם במובהק בסמכות בית משפט השלום, אינו סביר ומכביד על העבודה השוטפת.

...

אני סבור כי שגתה כב' השופטת בהחלטתה הנ"ל. הלכה היא כי "המבחן המקובל לעניין קביעת הסמכות העניינית בתחום האזרחי... הוא מבחן הסעד". "משאומץ מבחן הסעד לעניין הסמכות העניינית, נדחה בעת ובעונה אחת מבחן אחר שהוצע והוא מהות הסכסוך" (ע"א 2843/03 אלדרמן נ' ארליך, פ"ד נ"ט(3) 529, 534 (2004), מפי כב' השופט, כתוארו אז, גרוניס).

אני סבור כי יש לתקן את סעיף 79(א) הנ"ל כך שיאפשר במקרים מסוימים, כמו טעות ניכרת וכדו', להחזיר התובענה חזרה למי שהסמכות שלו, אולם במצב דהיום לא ניתן לעשות זאת.

הסמכות להעברת הדיון לביהמ"ש אחר, מצויה בסעיף 79 לחוק בתי המשפט [נוסח משולב] התשמ"ד – 1984 בו נקבע: (א) מצא בית משפט שאין הוא יכול לידון בענין שלפניו מחמת שאינו בסמכותו המקומית או הענינית, והוא בסמכותו של בית משפט או של בית דין אחר, רשאי הוא להעבירו לבית המשפט או לבית הדין האחר, והלה ידון בו כאילו הובא לפניו מלכתחילה, ורשאי הוא לידון בו מן השלב שאליו הגיע בית המשפט הקודם.

ראו בעיניין זה את שנקבע בבש"א 2994/07 (מחוזי נצרת) גרפיקס נ' חברת ספקטרום דפוס (מיום 25/11/07 ) : "לצורך החלטה זו אני נכון להניח, כטענת המבקשים, שמאחר והאינטרט הוא חסר מקום וגבול טריטוריאלי ובעל תפוצה רחבה, הרי בתביעות בנושאי אינטרנט מובהקים, בחינת מקום המעשה או המחדל, בזיקה לחלופה הקבועה בתקנה 3א (5) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד – 1984 (להלן – "התקנות"), נעשית בהקשר רחב וגמיש, כשככלל אין לייחס ביחס לתביעות אלו משמעות מצומצמת לתחום הסמכות המקומית.

...

טוענת התובעת, כי השירות שנתנה לנתבע היה באמצעות העיתונות והאינטרנט, תוך שהיא מצרפת לכתב התביעה עותק מפרסומים ומכתבות עיתונאיות שפרסה עבור עסקו של הנתבע, לטענתה, אולם אין באלה כדי להוביל למסקנה שמדובר בתביעת אינטרנט.

בשלב מקדמי זה, נוכח הטענות שבכתב התביעה, על נספחיו, באשר להתקשרות, לא ניתן לקבוע דבר באשר לסיכום הנטען שהיה בין הצדדים, ובתוך כך באשר להסכמות שהיו, ככל שהיו, בין הצדדים, באשר לטיב השירות והאופן בו יינתן.

לטעמי, אין בטענה שהתובעת פרסמה באתרי אינטרנט את עסקו של הנתבע ובתחלופת ההודעות/המיילים כדי להוביל למסקנה שעסקינן בתביעת אינטרנט מובהקת, והפרשנות אותה מבקשת התובעת לתת בהקשר זה, רחבה היא לטעמי.

סיכום: על כן, מכוח סמכותי על פי סעיף 79 לחוק בתי המשפט [נוסח משולב] התשמ"ד - 1984, אני מורה על העברת התובענה מבית משפט זה לבתי משפט השלום במחוז צפון.

אמנם, במסגרת פירסום הפרויקט נעשה גם פירסום באנטרנט, אולם, לדעת המבקשת, מאחר שאין מדובר בתביעה שהיא בעלת דפוס אינטרנטי מובהק, הרי שאין בטענה שדמות הפחומי נימצאת באתר האנטרנט כדי לאיין את ההוראות בדבר סמכות מקומית הקבועות בתקנה 3 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן:- "התקנות") ואין בה כדי להקנות סמכות לבית משפט זה. מהות הפרויקט הוא ביצוע הסברה בבתים, במוסדות החינוך, ברחובות העיר ובמקומות הנגישים לתושבי באר שבע, ובין השאר באתר האנטרנט של העיר המיועד לתושבי באר שבע.

אמת, במהלך השנים ניכרת בפסיקה מגמה של הפחתה בחשיבות שאלת סמכות השיפוט המקומית מהטעם שבמדינה קטנה כמדינתנו אין לייחס משמעות מופרזת לשאלה אם תובענה פלונית מוגשת בתחום סמכותו המקומית של בית משפט זה או אחר (רע"א 6920/94 לוי נ' פולג, פ"ד מט(2) 731 (1995) וכך הולכת ומתגבשת ההלכה שבניגוד לסמכות השיפוט העניינית, הסמכות המקומית אינה נתפסת כמצויה בליבה של סמכות השפיטה (עניין מיפעל הפיס, בעמ' 477).

...

(7) מאחר ששוכנעתי כאמור, שאין מדובר בתביעת אינטרנט מובהקת כלל ועיקר, אלא בתביעה העוסקת כל כולה בהפרות נטענות שבוצעו על ידי עיריית באר שבע בתחום שיפוטה של העיר באר שבע, איני מקבלת את הטענה שמאחר שהאינטרנט חסר מקום מסוים, הרי שלכל בית משפט ברחבי הארץ קיימת סמכות מקומית לדון ולפסוק בתביעה.

לכן, משעותרת המבקשת, היא הנתבעת, להעביר את הדיון בתביעה לבית המשפט המחוזי בבאר שבע מכוח סעיף 79(א) לחוק בתי המשפט, שוכנעתי שיש לעשות כן בשל העדר סמכות מקומית.

       סוף דבר: מכל האמור לעיל אני מקבלת את הבקשה ומורה על העברת הדיון בתביעה לבית המשפט המחוזי בבאר שבע.

בהתאם לתקנה 6 לתקנות, תובענה שאין מקום שיפוט המתאים לה לפי תקנות אלה או לפי כל דין אחר, תוגש לבית משפט בירושלים שבסמכותו העניינית לידון בה. איני מוצאת כי התקנה אליה הפנה ב"כ התובעים גוברת על הוראת תקנה 6 והחיקוקים דלעיל שלפיהם, איזורי יהודה ושומרון אינם שייכים למחוז שפוטי מוגדר ועל כן סכסוכים הנוגעים לאזורים אלה נדונים בבית המשפט בירושלים, שהנו בעל הסמכות השיורית, בהתאם לחלוקת הסמכות העניינית בין הערכאות.

תכליתה של תקנה 3(א2) היתה לצמצם את מקומות השיפוט בתביעות שהנן במהותן תביעות בגין פירסום או סחר ברשת האנטרנט, הנטולים זיקה מקומית מובהקת (כאשר קודם להתקנתה ניתן היה לתבוע בהן בכל בית משפט במדינה), ולא להרחיב באופן מלאכותי את בררת הסמכות המקומית בתביעות שבהן קיימת זיקה מקומית ברורה, רק משום שבמועד מאוחר לאירועים נשוא התביעה, התובע העתיק את מקום מגוריו למחוז אחר.

...

לפיכך, אני מורה על העברת התביעה לבית משפט השלום בירושלים, שלו נתונה הסמכות המקומית והעניינית.