סמכות עניינית בתביעות בין שותפים

מטרת החתימה על ההסכם הנוסף היתה הקמת שותפות "שעיקר עיסוקה הנו מסעדה". במסגרת הסכם זה, הוגדרה חלוקת התפקידים בין השותפים כדלהלן: סבין הוגדר כיו"ר המסעדה; קצ'קוב כמנהל המסעדה; ובייגלמן כמנהל המטבח.

לאחר שדן בתביעה ובתביעה שכנגד שהגישו הצדדים, כאמור בראשית הדברים, קבע בית הדין האיזורי, בפסק דין מנומק ומפורט, כי לא היתקיימו בין הצדדים יחסי עבודה, וממילא לא קמה סמכות עניינית לידון בתביעות הנ"ל. בין היתר נקבע, כי "הנפקת התלושים היתה טכנית ולא מהותית", וכי "על מנת להקל על ניהול השותפות החליטו הצדדים כי הצד הכספי של השותפות יתנהל על ידי החברה ולא במסגרת חשבון בנק שיפתח על ידי השותפות, ועל כן שכרו של התובע שולם במסגרת זו על ידי החברה ועל ידי חשבון בנק של החברה". לצד זאת צוין, כי "ככל שיש לצדדים תביעות וטענות זה כנגד זה מתוקף השותפות, באפשרותם לפנות לערכאה המתאימה בקשר לתביעות אלו". התביעה והתביעה שכנגד נדחו איפוא.

...

דין העתירה להידחות על הסף, אף ללא צורך בתגובה מטעם המשיבים.

בית הדין האזורי בחן את הראיות שהונחו לפניו, דן בטענות הצדדים, ולבסוף בא לכלל מסקנה כי בין הצדדים לא התקיימו יחסי עבודה.

אשר על כן, העתירה נדחית בזאת על הסף.

למשל במסגרת דיון אשר היתקיים לפני ביהמ"ש 22.06.2016 (כבוד השופטת לוקיץ) הובהר לו כי תביעתו היא תביעה בין שותפים בחלקה, והיא איננה עולה בקנה אחד עם הנטען כפי שהוגשה במקור.

עוד הפנה הנתבע לתשריטים שצרף התובע ובכלל זה הסכם מכר מיום 02.04.1990 על פיו רכש התובע את הנכס; הנתבע הפנה לסעיף 6 להסכם המורה כי הסעיף המורה כי "הממכר כולל השטח המצוין במפה המצורפת כולל זכות המעבר המצוין במפה המצורפת" הנו בבחינת זיקת הנאה, שטעונה רישום ואיננה בסמכותו העניינית של בית-משפט זה. לחילופין נטען שלא מתקיימת במקרה זה כל הסגת גבול ולא עולה דבר מעין זה מהמסמכים והתמונות שצורפו.

...

במסגרת הגנתו טען הנתבע כי דין התביעה להידחות, משום שכתב התביעה על מצורפיו לוקה לשיטתו בחוסר יריבות משפטית והיעדר עילה נגדו.

לא שוכנעתי כי מקרה זה נמנה עם אותם מקרים בהם ברור ומובהק שניהולו של ההליך יהיה בבחינת ניהול הליך סרק הכרוך במשאבים רבים שלא ניתנים לפיצוי בדרך של פסיקת הוצאות משפט.

סיכומו של דבר אני רואה לנכון לדחות את הבקשה לסילוק על הסף ולקבוע את התיק להמשך שמיעת ראיות.

הבקשה לסילוק התובענה על הסף – נדחית.

ב"כ ניב טען כי מדובר ב"עניין כלכלי", ולכן נתונה התביעה לסמכותו העניינית של בית משפט זה. סעיף 40(6) לחוק בתי המשפט קובע, כי בית המשפט המחוזי ידון ב"עניין כלכלי" כהגדרתו בסעיף 42א לחוק; סעיף 42א לחוק מפנה לסעיף 42ב לחוק לצורך הגדרת המונח "עניין כלכלי"; וסעיף 42ב לחוק מונה מספר עניינים המהוים "עניין כלכלי". בין אלה מונה סעיף 42ב לחוק עניינים אזרחיים לפי הוראות וסעיפים מסוימים בחוק ניירות ערך, חוק ההשקעות, חוק החברות, פקודת השותפויות, ועוד.

סעיף 46 לפקודה קובע כי "בית המשפט המחוזי של המחוז שבו רשומה השותפות, או שבו נמצא מקום עסקה הראשי, הוא המוסמך לצוות על פירוקה"; וסעיף 47 קובע שבית המשפט, הוא בית המשפט המחוזי, רשאי לבקשת אחד השותפים בשותפות לפרק את עסקי השותפות, להורות בדבר סילוק חובותיה וחלוקת היתרה בין השותפים וכן למנות כונס נכסים או מנהל לעסקי השותפות.

...

לפי פסק הדין, בן לולו הייתה חייבת בתשלום בגין רכישת עסקי השותפות, והתשלום היה מיועד להגיע בסופו של דבר לידי ניב.

כך קבעתי מפורשות בשולי פסק הדין שאימץ את הסכם הפשרה: "בסופו של דבר הצד הזוכה בהתמחרות ישלם 50% שיגיעו בסופו של דבר לצד השני". ואולם דרך התשלום והגדרתו, כלומר האם היה על בן לולו לשלם במישרין לניב או לשותפות וממנה לניב – עניין זה צריך היה להיקבע ע"י המפרקים לאחר היוועצות ברו"ח. הדבר לא נעשה וחלפה מעל לשנה, למרות שלפי הסכם הפשרה ופסק הדין שאימץ אותו התשלום היה צריך להתבצע תוך חודש.

לפיכך אני מורה על צירופם של המפרקים: המפרק מטעם ניב וב"כ בהליך זה, עו"ד איתי פיינה, כתובע נוסף יחד עמה; והמפרק מטעם בן לולו וב"כ בהליך זה, עו"ד דוד מזור, כנתבע נוסף יחד עמה.

קביעה לפיה מדובר בהתחייבות בין שותפים עיסקיים ופרשנות ההסכם בהתאם לכך, חלף פרשנות ההיתחייבות כלפי נוביק כשכיר במרחב – תיגרום לעותרים נזק רב. למען שלמות התמונה יצוין כי ביום 19.7.2023 הודיעו הצדדים כי מתנהלים ביניהם מגעים שעשויים לייתר את התביעה ובשל כך גם את העתירה דנן.

בית הדין הארצי בחן את טענות הצדדים, יישם את המבחן המשולש לקביעת הסמכות העניינית בהתאם לדין, ובסופו של דבר הגיע לכלל מסקנה לפיה מאחר שהמחלוקות בסוגיות אלה הן רלוואנטיות רק לסמכות העניינית ניתן להכריע בהן כבר עתה; כי "מבחן הצד" ו"מבחן העילה" אינם מתקיימים במקרה דנן; וכי לכן הסמכות העניינית לידון בתובענה כנגד העותרים נתונה לבית הדין האזרחי.

...

לכן, כאשר כתב התביעה כולל עניינים שחלקם בסמכות בית הדין לעבודה וחלקם לא, אין מנוס מלפצל את הדיון בתובענה בין שתי ערכאות (עניין רוחם, פסקה 37; ע"א 2618/03 פי.או.אס (רסטורנט סוליושנס בע"מ נ' ליפקונסקי, פ"ד נט(3) 497, 527-516 (2004)).

כאמור, בית הדין הארצי הורה על העברת התובענה כולה לבית המשפט המחוזי לאחר שהגיע למסקנה כי ביחס למימן לא מתקיים מבחן הצד; וביחס למימן ומרחב לא מתקיים מבחן העילה.

לאור כל האמור, העתירה נדחית.

על כן, בית משפט זה חסר סמכות עניינית לידון בתביעה בהעדר הוכחת בעלות רשומה על שם התובעים; (ב) העדר עילה ו/או יריבות: לא קיימת יריבות בין התובעים לבין הנתבעים (למעט הנתבע 1), שכן תשריט החלוקה שנטען כי נחתם בין התובעים לבין הנתבע 1 ומכוחו רכשו התובעים את זכויותיהם בקרקע אינו חתום על ידי כלל השותפים ובעלי הזכויות האחרים במקרקעין, הגם שלא ניתנה הסכמתם של השותפים למיקום זכויותיהם הנטענות בחלקה.

...

ניתן בזאת פסק דין חלקי ולפיו אני מורה על מחיקת הסעד ההצהרתי לעניין תחולתו של סעיף 29 לחוק המקרקעין.

אני מורה לצדדים לפעול לפי סעיף 70 לעיל, ולמסור את עמדתם עד ליום 24/12/2023.

בנסיבות אלו, אני מורה על עיכוב ביצוע החלטתי מיום 01/11/2022 ולפיה ניתן צו כנגד רשויות המס להמצאת מסמכים.