סמכות עניינית בתביעה נגד רשות מנהלית

פרט 11 לתוספת השנייה מאפשר להגיש בקשה לאישור תובענה ייצוגית ב: "תביעה נגד רשות להשבת סכומים שגבתה שלא כדין, כמס, אגרה או תשלום חובה אחר". סעיף 5(ב)(2) לחוק תובענות ייצוגיות קובע כי הסמכות העניינית בתביעה כנגד רשות מכוח פריט 11, תהא לבית המשפט לעניינים מנהליים: "בקשה לאישור נגד רשות בתביעה שעילתה החלטה של הרשות ושהסעד המבוקש בה הוא פיצויים או השבה, לרבות השבת סכומים שגבתה הרשות כמס, אגרה או תשלום חובה אחר, תוגש לבית משפט לענינים מנהליים; בסעיף קטן זה, "החלטה של רשות" – כהגדרתה בסעיף 2 לחוק בתי משפט לענינים מנהליים".

...

המבקשת בנדון לא הצליחה להצביע על פגם כלשהוא, וודאי לא פגם חמור, בפועלה של הרשות, בעיקר בהעדר תשתית ראייתית לאלו מטענות המבקשת, אשר יש בו כדי להצדיק התעלמות מהשיהוי הרב בהגשת העתירה לאור העובדה שמדובר בשיהוי המתמשך על פני שנים ארוכות, ומשלא הוכח, אף לא ברמה הלכאורית, פגם כלשהוא בפעולות הרשות, וודאי לא פגם חמור, הרי שיש לקבוע כי התובענה לוקה בשיהוי חמור ומטעם זה בלבד דינה להידחות.

סוף דבר אני מורה על דחיית התובענה האישית של המבקשת על הסף, וכן על מחיקת התובענה והבקשה לאישורה על הסף, מכל הטעמים שפורטו לעיל.

המבקשת תשלם לכל אחת מהמשיבות סכום של 15,000 שקלים.

המסקנה מכך היא שמדובר בטענות של התובע כנגד סרוב הרשות ליתן לו אשרת עולה מכוח חוק השבות – ענין הנתון מפורשות לסמכות עניינית ייחודית של בית המשפט לעניינים מינהליים.

וכפי שהודגש בעיניין גליק: "איני בא לשלול את האפשרות לתבוע את הרשות הציבורית בנזיקין בגין הפרה של נורמה הלקוחה מהמשפט המנהלי, ועל כך אעמוד בהמשך. גם העובדה שמדובר בעניינים הקשורים לבטחון הציבור אינה שוללת תביעה כאמור, שהרי בתי המשפט האזרחיים דנים כעניין שבשיגרה בתביעות פיצויים בנזיקין כנגד כוחות הבטחון, תוך בחינה אם מדובר ב'פעולה מלחמתית'. אלא שבמצב הדברים הרגיל, תביעה כאמור ראוי שתוגש אך כסעד משלים, כאשר נוצר 'מעשה עשוי' והתגבש נזק שאינו ניתן עוד לתיקון באמצעות דרך המלך של ציווי (דפנה ברק-ארז משפט מנהלי כלכלי כרך ג 392-393 (2013))" (סעיף 12 לפסק דינו של כב' השופט עמית).

...

המסקנה מכך היא שמדובר בטענות של התובע כנגד סירוב הרשות ליתן לו אשרת עולה מכוח חוק השבות – ענין הנתון מפורשות לסמכות עניינית ייחודית של בית המשפט לעניינים מנהליים.

בענייננו, סבורני כי בכל מקרה, אין בנמצא נסיבות מעין אלה כך שהתוצאה זהה.

לאור כל האמור, נקבע כי בית משפט זה נעדר סמכות עניינית לדון בתביעה.

התובע ישלם לנתבעות הוצאות משפט בסך 3,000 ₪.

נקבע כי "תקיפה עקיפה יכולה שתעשה כמגן, הן בהליך אזרחי והן בהליך פלילי ויכול שתועלה כחרב, בתביעה אזרחית שמגיש תובע נגד רשות מנהלית". בית משפט קמא הפנה לפסק דינו של בית המשפט העליון ברע"א 6607/19 מדינת ישראל – משטרת ישראל נ' מוטי יעקובוב (12/2/2020) [להלן: "עניין יעקובוב"], שם נקבע, כי כאשר מבקשים לבדוק את הסמכות העניינית בקשר לתקיפה עקיפה יש לבדוק את מהותה של התביעה – האם מדובר בתקיפה עקיפה לאמיתה או שמא למעשה מדובר בתקיפה ישירה "בתחפושת" (סעיף 5 לפסק הדין).

...

לא מצאתי לנכון להרחיב בעניין בשים לב לכך שלטעמי בית משפט המחוזי בהליך המקביל לא קבע מסמרות אלא לא נתן רשות ערעור על החלטת בית משפט שלום שלא לסלק תביעה על הסף, ובעיקר בשל העובדה שאינני מחויבת להגיע לאותה מסקנה אליה הגיע בית משפט המחוזי בהליך המקביל.

פסק דינו של בית משפט קמא וכן פסק דיני זה נסמכים על ההלכות שנקבעו בבית המשפט העליון (ובבית משפט המחוזי לאחר שניתן פסק הדין בתיק קמא) שעל בסיסן אני סבורה כי דין הערעור להידחות.

לסיכום: א) לאור האמור לעיל, נדחה הערעור.

הערייה טענה גם כי דין בקשת האישור לסילוק על הסף שכן לבית משפט זה, בשבתו כבית משפט לעניינים מנהליים אין סמכות עניינית לידון בעילות התובענה בגדרה של בקשה לאישור תובענה ייצוגית.

הוראת סעיף 5(ב)(2) לא נועדה לקבוע מהן העילות שבגינן ניתן להגיש תובענה כנגד הרשות המינהלית אלא דן רק בסמכות.

...

סוף דבר לאור כל האמור, הגעתי למסקנה כי לא עומדת למבקש עילה להגשת תובענה ייצוגית כנגד העירייה.

על כן, אני מורה על סילוק הבקשה לאישור התביעה כייצוגית על הסף.

המבקש ישלם למשיבה הוצאות ההליך בסך של 15,000 ₪.

בבקשה לסילוק על הסף, נטען כי יש לדחות התביעה על הסף בהעדר סמכות עניינית – בהיות התובענה מופנית כנגד מעשה או מחדל של רשות מנהלית, בנושא המצויין בתוספת הראשונה לחוק בתי המשפט לעניינים מינהליים, תש"ס-2000 (להלן: "חוק בתי המשפט לעניינים מינהליים"), ובהיעדר עילה – שכן גם אם יוכחו העובדות הנטענות לא קמה עילה לקבלת הסעד המבוקש ושיהוי.

...

סופו של דבר, אני מקבלת את הבקשה לסילוק על הסף של התובענה, הן בהעדר עילה נגד המשיבה, הן לאור העובדה כי הסעד המבוקש אינו מתאים להתברר במסגרת המרצת פתיחה באופן המבוקש, הן לאור העובדה כי גם אם יוכח כי המבקשת הפרה את חוק השיוויון לא תהא המשיבה זכאית לקבל את הסעד המבוקש לצו עשה והן בהעדר סמכות עניינית לבית משפט זה לדון בהליך באופן בו הוגש ולאור הסעדים המבוקשים.

למעלה מן הצורך, מקובלת עלי גם הטענה לשיהוי ניכר ובלתי סביר בהתנהלותה של המשיבה אשר נמנעה מלנקוט בצעדים כלשהם לאורך שנים ובחרה "לשבת על הגדר" עד ה"דקה ה-90".

אני מקבלת את הבקשה לסילוק על הסף ומוחקת את התביעה ויודגש כי התביעה בנוסחה גם אינה מתאימה להעברה לביהמ"ש לעניינים מנהליים.