מאגר משפטי לחיפוש בעזרת בינה מלאכותית
רוצים לראות איך משתמשים בדין רגע? לחצו כאן

סמכות עניינית בתביעה נגד קופת חולים וחברת ביטוח

בהליך חוק ביטוח בריאות ממלכתי (חב"ר) שהוגש בשנת 2019 באזורי לעבודה חיפה נפסק כדקלמן:

המסגרת המשפטית הצריכה לעניין סעיף 54 לחוק ביטוח בריאות ממלכתי, התשנ"ד- 1994, קובע כי: "(ב) לבית הדין לעבודה תהיה סמכות ייחודית לידון בכל תובענה למעט תביעת נזיקין, שבין מבוטח או מי שהוא טוען שהוא מבוטח לבין שר הבריאות, המנהל, המוסד קופת חולים, נותן שירותים לפי חוק זה או הוועדה שהוקמה לפי סעיף 3א, או שבין המוסד לבין קופת חולים או לבין מי שחייב בתשלום דמי ביטוח בריאות". בפסיקה פורש הסעיף באופן שנקבע כי: "המחוקק תחם את גדר הסמכות העניינית של בית המשפט האזרחי ושל בית הדין לעבודה. סעיף 54(ב) לחוק ביטוח בריאות קובע באופן ברור ומפורש כי לבית הדין הסמכות הייחודית לידון בתביעות של מבוטחים נגד קופות החולים בכל הקשור למתן שירותים לפי חוק ביטוח בריאות" ( רע"א 7325/12 הפניקס הישראלי חברה לביטוח בע"מ נ' מכבי שירותי בריאות (פורסם בנבו, 12.11.13) ; ע"ע (ארצי) 1008/02 הפניקס הישראלי חברה לביטוח בע"מ נ' קופת חולים לאומית (פורסם בנבו, 24.11.04)).
לדוגמא: " יכול הטוען לטעון כי רק הנפגע-המבוטח יכול להגיש תביעה כנגד קופת חולים, באשר סעיף 54 לחוק ביטוח בריאות קובע סמכות ייחודית של בית הדין בתובענה שבין מבוטח לבין קופת חולים. ואכן, בעיניין הראל, הותיר המשנה לנשיאה השופט ריבלין בצריך עיון את השאלה אם חברת הביטוח יכולה לתבוע את קופת החולים כמיטיבת נזק בנעלי הניזוק. אלא שקודם לכן, בעיניין איילון (שם, פסקה 19) הבהיר השופט ריבלין כי אין מניעה כי חברת הביטוח תגיש כנגד קופת חולים תביעה בבית הדין לעבודה. על קביעה זו חזר השופט ריבלין פעם נוספת בעיניין הכשרת הישוב (שם, פסקה 15) שניתן לאחר פסק הדין בעיניין הראל. אף אני סבור כי אין מניעה כי חברת הביטוח תגיש לבית הדין לעבודה תביעה בשם הנפגע-המבוטח" (דבריו של כב' השופט עמית ברע"א 7325/12 הפניקס הישראלי חברה לביטוח בע"מ נ' מכבי שירותי בריאות (פורסם בנבו, 12.11.13)).
...
לדוגמא: " יכול הטוען לטעון כי רק הנפגע-המבוטח יכול להגיש תביעה כנגד קופת חולים, באשר סעיף 54 לחוק ביטוח בריאות קובע סמכות ייחודית של בית הדין בתובענה שבין מבוטח לבין קופת חולים. ואכן, בעניין הראל, הותיר המשנה לנשיאה השופט ריבלין בצריך עיון את השאלה אם חברת הביטוח יכולה לתבוע את קופת החולים כמיטיבת נזק בנעלי הניזוק. אלא שקודם לכן, בעניין איילון (שם, פסקה 19) הבהיר השופט ריבלין כי אין מניעה כי חברת הביטוח תגיש כנגד קופת חולים תביעה בבית הדין לעבודה. על קביעה זו חזר השופט ריבלין פעם נוספת בעניין הכשרת הישוב (שם, פסקה 15) שניתן לאחר פסק הדין בעניין הראל. אף אני סבור כי אין מניעה כי חברת הביטוח תגיש לבית הדין לעבודה תביעה בשם הנפגע-המבוטח" (דבריו של כב' השופט עמית ברע"א 7325/12 הפניקס הישראלי חברה לביטוח בע"מ נ' מכבי שירותי בריאות (פורסם בנבו, 12.11.13)).
סוף דבר הבקשה לסילוק על הסף מחמת העדר סמכות עניינית מתקבלת על דרך של העברת ההליך לבית המוסמך לדון בתובענה הוא בית הדין לעבודה.
בשים לב למקום הגשת התביעה ובהעדר טענה כלשהיא במישור של סמכות מקומית - אני מורה על העברת התיק לבית הדין האזורי לעבודה בחיפה.

בהליך תובענה ייצוגית (ת"צ) שהוגש בשנת 2020 באזורי לעבודה תל אביב - יפו נפסק כדקלמן:

הנדבך השלישי הוא ביטוח בריאות פרטי המוצע על ידי חברות הביטוח השונות, במסגרתו הן מציעות פוליסות ביטוח בריאות בנוסף או במקום סל הבריאות הבסיסי או השב"ן (ראו: ת"צ 27766-09-16 ברוט ואח' נ' הראל חברה לביטוח בע"מ ואח', מיום 5.10.2020).
ברע"א 7325/12 הפניקס הישראלי חברה לביטוח בע"מ נ' מכבי שירותי בריאות בע"מ (מיום 12.11.2013, להלן – רע"א 7325/12) נקבע ביחס לסעיף 54 (ב) לחוק ביטוח בריאות, כדלהלן: "סעיף זה קובע באופן ברור ומפורש כי לבית הדין הסמכות הייחודית לידון בתביעות של מבוטחים נגד קופות החולים בכל הקשור למתן שירותים לפי חוק ביטוח בריאות...
מכל המקובץ עולה, שלבית הדין לעבודה סמכות ייחודית לידון בתביעות שבין קופות החולים לבין מבוטחיהן בכל הנוגע למערך הזכויות והחובות הצומחות למבוטח על פי חוק ביטוח בריאות ולמתן שירותים לפי חוק זה. סמכותו הייחודית של בית הדין לעבודה משתרעת גם על סיכסוך הנובע מחברותו של התובע בתכנית השב"ן. בע"ע (ארצי) 1008/02 הפניקס הישראלי חברה לביטוח בע"מ נ' קופת חולים לאומית (מיום 24.11.2004) נקבע כדלהלן: "... המחוקק איפשר לקופות החולים לבטח את מבוטחיהן בביטוח משלים. מכאן, הסמכות העניינית לידון בביטוח הבריאות כמו גם בביטוח המשלים הוא לבית הדין לעבודה" (עמוד 16, הדגשה הוספה).
...
גם אם ייקבע, שקופת חולים היא בגדר רשות, עדיין דין התביעה, שעילתה בפריט 1 או בפריט 9 לתוספת השניה, להתברר בבית המשפט המחוזי.
סבורני, שאין לקבל את טענות כללית בעניין זה וכי הסמכות לדון בבקשות האישור נתונה לבית הדין האזורי לעבודה, כפי שנקבע, בת"צ 53786-04-13 שמאי נ' קופת חולים כללית: "גם טענתה הנוספת של קופ"ח כללית, כי הסמכות לדון בתובענה נתונה לבית משפט לעניינים מנהליים מן הטעם שקופת חולים היא "רשות" ושסעיף 5(ב)(2) לחוק תובענות ייצוגיות גובר על סעיף 54(ב) לחוק ביטוח בריאות - אינה יכולה לעמוד: ראשית, המבקשים לא ביססו את בקשת האישור על פרט 11 לתוספת השנייה של חוק תובענות ייצוגיות אלא על פרט 1 שעניינו בתביעת לקוח נגד "עוסק". ככל שהמשיבות טוענות כי התובענה אינה כשירה להתברר כייצוגית שכן אינה באה מסיבה זו או אחרת בשעריו של פרט 1 לתוספת השנייה, הרי מקום העלאת הטענה הנו בבית המשפט המוסמך לדון בתובענה הייצוגית אם תאושר כפי שהוגשה, היינו, בבית הדין לעבודה; שנית, ככל שיש "התנגשות" בין הוראתו של סעיף 5(ב)(2) לחוק תובענות ייצוגיות לבין סעיף 54(ב) לחוק ביטוח בריאות נראה, כי ידה של ההוראה האחרונה היא על העליונה, וזאת בהיותה דין ספציפי הגובר על הדין הכללי" (פסקה 11 להחלטה).
סוף דבר הסמכות העניינית הייחודית לדון בבקשות האישור נתונה לבית הדין האזורי לעבודה.

בהליך ערעור עבודה (ע"ע) שהוגש בשנת 2021 בהארצי לעבודה נפסק כדקלמן:

באותו עניין נדונה השאלה "למי הסמכות העניינית לידון ולהכריע בשאלת הקף הזכאות של נפגע תאונת דרכים לשירותי בריאות על פי סל הבריאות". שאלה זו התעוררה בעקבות תקוני חקיקה (במסגרת סעיף 39 לחוק ההתייעלות הכלכלית (תקוני חקיקה ליישום התוכנית הכלכלית לשנים 2009 ו-2010), התשס"ט-2009) שקבעו כי במקרה של תאונת דרכים שבה נפגע תושב ישראל, חובת הפצוי לאותו נפגע, המוטלת על חברת הביטוח, לא תחול לגבי שירותים וטיפולים רפואיים שהנפגע זכאי להם מקופת חולים מכוח חוק ביטוח בריאות ממלכתי, התשנ"ד-1994 (להלן – חוק הבריאות ו-סל הבריאות, לפי העניין).
סעיף זה קובע כך: "לבית הדין לעבודה תהיה סמכות ייחודית לידון בכל תובענה למעט תביעת נזיקין, שבין מבוטח או מי שהוא טוען שהוא מבוטח לבין שר הבריאות, המנהל, המוסד, קופת חולים, נותן שירותים לפי חוק זה או הועדה שהוקמה לפי סעיף 3א, או שבין המוסד לבין קופת חולים או לבין מי שחייב בתשלום דמי ביטוח בריאות." (הדגשה הוספה – א.א.) על רקע הוראה זו הקשה בית המשפט העליון כך: "יכול הטוען לטעון כי רק הנפגע-המבוטח יכול להגיש תביעה כנגד קופת חולים, באשר סעיף 54 לחוק ביטוח בריאות קובע סמכות ייחודית של בית הדין בתובענה שבין מבוטח לבין קופת חולים. ודוק: מבוטח אך לא חליפו, להבדיל מסעיף 24 לחוק בית הדין לעבודה הקובע סמכות ייחודית 'בתובענות בין עובד או חליפו למעביד או חליפו שעילתן ביחסי עובד ומעביד'. ניתן איפוא לטעון כי מכלל הן לגבי חליף בסעיף 24 לחוק בית הדין לעבודה, נשמע לאו לגבי חליף בסעיף 54 לחוק ביטוח בריאות ממלכתי." בית המשפט העליון קבע כי חרף האמור, ההסדר שלפיו אין לתבוע את קופת החולים במסגרת התביעה האזרחית מחייב את התוצאה שחברת הביטוח תוכל לתבוע את קופת החולים בבית הדין לעבודה, בבחינת נמחית של זכויות המבוטח, שאם לא כן חברת הביטוח עצמה תפול "בין הכיסאות". לפיכך, הורה בית המשפט העליון כך: "מכל מקום, וכדי למנוע ספקות, אנו קובעים בזה כי מקום בו בית משפט אזרחי פסק לנפגע פיצוי בגין שירותים רפואיים הנכללים לכאורה בסל הבריאות, רואים את התובע כמי שהמחה לחברת הביטוח את תביעתו כנגד קופת חולים, וחברת הביטוח רשאית להגיש בשמו תביעה לבית הדין לעבודה מכוח סעיף 54(ב) לחוק ביטוח בריאות לגבי שירותים רפואיים שהיא סבורה כי הם כלולים בסל." (הדגשות הוספו – א.א.) סעיף 4 לחוק הבוררות, התשכ"ח-1968, קובע כי "הסכם בוררות וסמכותו של בורר על פיו כוחם יפה גם לגבי חליפיהם של הצדדים להסכם, וסמכותו של בורר על פי הסכם בוררות מוקנית גם לבורר חליף, והכל כשאין כוונה אחרת משתמעת מן ההסכם". סעיף 21 לחוק האמור קובע כי "... ובאין כוונה אחרת משתמעת מהסכם הבוררות, מחייב פסק בוררות את בעלי-הדין וחליפיהם כמעשה בית-דין". המונח "חליף" – בנוגע לצד או לבורר – לא פורש בחוק האמור.
...
ההלוואה לא נפרעה כסדרה ומשהפניות לַלוות – העובדת הזרה והלוות הנוספות, לא הועילו, הושלם ונחתם ביום 13.3.18 חלק נוסף בכתב ההמחאה שהוא "הוראת הנפרע" (ראו סעיף 4 לכתב ההמחאה) ובו הורה הנפרע (מורלונס) כך: "אני מורה לחייב או למי שבא/ים במקומו, להעביר כל סכום כסף המגיע היום ו/או יגיע בעתיד לממחה [העובדת הזרה – א.א.] ואינו מוגן בדין, לחשבון מס. ... ע"ש אדוורד בלאו [המערער – א.א.] בבנק ... בסניף ..." כתב ההמחאה (עם "הוראת הנפרע") יחד עם מכתב הסבר מפורט והמלצה להתייעץ עם עו"ד נשלחו למשיבים בדואר רשום שהתקבל על ידם (אצל המשיבים 1 ו-2 – ביום 2.4.18 ואצל החברה – ביום 1.4.18).
וכך נפסק: "לאחר שעיינו בטיעוני המבקשת [החברה כאן – א.א.] והמשיב [המערער כאן – א.א.], הגענו לכלל מסקנה כי דין הבקשה לדחיית התביעה על הסף להתקבל מן הטעם שבשום שלב לא התקיימו יחסי עובד מעביד בין התובע לנתבעים ומאחר ואין מקורו של הסכסוך בין התובע לנתבעים ביחסיהם כעובד ומעביד. מאחר ומדובר בתנאים מוקדמים לסמכותו העניינית של בית הדין אשר אינם מתקיימים בעניינו של המשיב, דין התביעה להידחות כבר בשלב זה." אשר למבחן הצד הוסיף בית הדין האזורי כי אין לראות במערער "חליף" של העובדת הזרה, שכן אין הוא בא בגדרו של "עזבון" (כפי שנקבע בעניין פרידמן[footnoteRef:2]) או בגדר חליף כפי שנקבע בעניין מ.ב.ע.[footnoteRef:3], שם נקבע כך: [2: דב"ע (ארצי) מז/3-64 עזבון פרידמן אברהם - מעון אמשינוב בע"מ, פד"ע יט 257 (1988).
יאמר כבר עתה כי לטעמנו ספק אם להוראות סעיף 8 לכתב ההמחאה (ראו סעיף 2ג' לעיל) יש תוקף משפטי.
סוף דבר ערעור המערער מתקבל במובן זה שנקבע כי לבית הדין האזורי הסמכות העניינית לדון בתובענה.
בהתחשב בשאלה העקרונית שהתעוררה לא מצאנו מקום לעשות צו להוצאות בערעור והליך זה יובא בחשבון בעת פסיקת הוצאות בתום ההליך.

בהליך רשות ערעור אזרחי (רע"א) שהוגש בשנת 2020 בעליון נפסק כדקלמן:

לדברי הכללית, לבית הדין האיזורי לעבודה נתונה סמכות עניינית ייחודית לידון בכל תביעה של מבוטח נגד קופת החולים שבה הוא חבר, למעט תביעת נזיקין, וכך גם בבקשת האישור שבה עסקינן.
ויצוין בנקודה זו, כי נראה על פניו שהשאלה אם עילות התביעה המפורטות בבקשת האישור באות בגדר אחד הפרטים שבתוספת השניה, כנדרש בסעיף 3(א) לחוק תובענות ייצוגיות, היא סוגיה מורכבת בנסיבות המקרה – המחייבת לתת את הדעת למאפייני פעילותן של קופות החולים בהתקשרותן עם חברות הביטוח, וטומנת בחובה היבטים עובדתיים ומשפטיים כאחד.
...
לאחר שעיינתי בבקשות רשות הערעור, על נספחיהן, הגעתי לכלל דעה כי דינן להידחות – אף בלא להידרש לתשובה מאת המשיבים.
התוצאה היא שבקשות רשות הערעור נדחות.

בהליך תובענה ייצוגית (ת"צ) שהוגש בשנת 2024 באזורי לעבודה תל אביב - יפו נפסק כדקלמן:

לאחר שהוגשה תשובה לבקשה ותגובה לתשובה, היתקיים קדם משפט בפני כב' השופטת מיכל נד"ב. בסיומו, עוכבו ההליכים בבקשה עד להכרעת בית המשפט העליון בבג"ץ 6451/18 חיון נ' בית-הדין הארצי לעבודה, שבו התבררה בין היתר שאלת הסמכות העניינית לידון בבקשות לאישור תובענות ייצוגיות המתבססות על עילה אישית של מבוטחים נגד קופות חולים לפי חוק ביטוח בריאות ממלכתי, בהנתן שהסמכות העניינית לידון בתביעות אישיות לפי חוק זה נתונה לבית-דין זה. ביום 19.7.21 ניתן פסק דינו של בית הדין הארצי בעיניין חיון, תוך שנקבע כי ככלל, הסמכות העניינית לידון בבקשות לאישור תובענות ייצוגיות של מבוטחים נגד קופות-החולים, המבוססות על חוק ביטוח בריאות ממלכתי, נתונה לבית-דין זה. עם זאת, פסק הדין לא הכריע בשאלת הסמכות העניינית לידון בבקשות אישור כמו זו שלפנינו, המופנית כלפי הביטוח הלאומי.
ברם, קיומה של עילת תביעה אישית אינו תנאי נידרש לאישור, שכן אם כל התנאים מתקיימים אך התובע אינו בעל עילה אישית, על בית הדין לאשר את התובענה תוך החלפת התובע המייצג (רעא 2128/09 הפניקס חברה לביטוח נ' עמוסי (5.7.12)) או במקרים המתאימים לאפשר הוספת תובע מייצג בנוסף לזה למבקש (עניין זוגלובק, שם, בפסקה 8 לפסק דינה של כב' השופטת ענת ברון).
...
דהיינו, אין מקום לדחות על הסף בקשה מסוג זה בנימוק שאינה באה בגדר פריט 11 (אף אם בסופו של המהלך הפרשני המסקנה תהיה שמדובר היה בגביה כדין).
סוף דבר משהגענו לכלל מסקנה בדבר נכונות עמדתו הפרשנית של הביטוח הלאומי לפיה "תושב חוזר" ב"תקופת ההמתנה" כמשמעותה בסעיף 58 לחוק חייב בדמי ביטוח בריאות, הרי שלא מתקיים התנאי לאישור תובענה כייצוגית הקבוע בסיפא לסעיף 8(א)(1), לפיו נדרשת "אפשרות סבירה" כי השאלה המשפטית שבמחלוקת תוכרע לטובת הקבוצה.
משכך, דין הבקשה לאישור להידחות, וזאת מבלי שנידרש לדון ולהכריע בשלל הטענות הנוספות שהועלו על ידי באי כוחם המלומדים של הצדדים.
המבקש ישלם למשיב הוצאות משפט בסך 20,000 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מהיום.
קבלת מראה מקום

השאירו פרטים והמראה מקום ישלח אליכם



עורכי דין יקרים, חיפוש זה מגיע מדין רגע - מערכת סגורה המאפשרת את כל סוגי החיפוש בהקלדה בשפה חופשית מתוך הפסיקה בנט המשפט ובבית המשפט העליון. כחלק ממהפכת הבינה המלאכותית, אנו מלמדים את המערכת את השפה המשפטית, אי לכך - אין יותר צורך לבזבז זמן יקר על הגדרות חיפוש מסורבלות. פשוט כותבים והמערכת היא זו שעושה את העבודה הקשה.

בברכה,
עו"ד רונן פרידמן

הצטרפו לאלפי עורכי דין שמשתמשים בדין רגע!

בין לקוחותינו