סמכות עניינית בתביעה כספית בגין סגירת חשבון פייסבוק

כתב התביעה מגולל סיפור שתחילתו ברכישת רכב מאת חברת "קל אוטו" בשנת 2007 והמשכו נע בין תקיפת שוטרים ועד לטענות בדבר מעצר, ניסיון לרצח, איומים, הטרדות, תקיפות, שוד כספי והיזק לרכוש, וזאת בעקבות פרסומים באנטרנט בדבר הונאה שייחס המשיב לחברת קרסו מוטורס, שרכשה את חברת "קל אוטו". בהחלטה מיום 1.12.22 הובהר למשיב, כי כתב התביעה אינו ברור, חלק מהעילות לכאורה התיישנו, וכי חלק מהסעדים המבוקשים אינם מצויים כלל בסמכות בית משפט זה. הוצע למשיב לשקול את תיקון כתב התביעה, ככל שהוא עומד על התביעה.

חוסר סמכות עניינית נטען, כי ככל שהמשיב מלין על החלטות המבקשות שלא לפתוח בהליך פלילי אזי בית משפט זה נעדר סמכות עניינית לידון בתביעה שעניינה השגה על החלטה מנהלית שלא על דרך המלך וזאת במסווה של תביעת נזיקין.

נטען, כי המדינה נתבעת הן בשל העבירות הפליליות שביצעו כלפיו שוטרים והן בשל איומי ב"כ המדינה על המשיב לסגור את התביעה הקודמת שאחרת יבולע לו. בתביעה זו, טען המשיב שהוא מבקש בין היתר להשיב לו את המחשב, הטלפונים והתיעוד שנלקח ממנו, והבהיר שהוא עומד על ניהול ההליך.

כתוצאה מביקורת שפירסם המשיב בפייסבוק על חברת "קל אוטו" נטען, כי החלו להיתנכל לו שוטרים עד כדי ניסיון להתנקש בחייו.

לא נעלם מעיני שמדובר בטענות כלליות, ומובהר, כי ככל שתידחה התביעה הדבר יילקח בחשבון בפסיקת ההוצאות.

...

רק ביום 12.3.23 הוגשה בקשה על ידי המשיב לתיקון כתב התביעה בצירוף עותק ממנו, כאשר התביעה היא כנגד שלוש הנתבעות על סך של 2.5 מיליון ₪ (אף שבפירוט בגוף התביעה מדובר על כ- 7 מיליון ₪), זאת חרף החלטתי שהבקשה להעברת הדיון לסדר דין מהיר תידון בדיון הקבוע ליום 13.4.23.

משכך, בכל הנוגע לטענות המשיב לגבי החלטת המבקשת 1 שלא לפתוח בחקירה, דין הבקשה להתקבל ואלה לא יתבררו במסגרת ההליך שבפניי.

בהחלטה מיום 17.06.19 נעתר בית המשפט לבקשתו של המשיב למחוק את התביעה לצורך הגשתה בסדר דין רגיל תוך שציין "סוגיית ההוצאות בקשר להליך זה תידון במסגרת ההליך הבא, ככל שיוגש". והנה, ביום 31.10.22 הוגשה התביעה דנא ובה מסכת עובדתית זהה שהצריכה את המבקשת להידרש לטענות המופנות כנגדה פעם נוספת.

נוכח כל האמור לעיל, הבקשה מתקבלת באופן חלקי, כך שכל הטענות למעשים שקדמו לשנת 2015 התיישנו ולא ידונו במסגרת תביעה זו, כמו גם הטענות בדבר אי פתיחה בחקירה והשבת מוצגים.

בפני בקשה לסילוק התובענה על הסף מטעם הנתבעת מחמת העידר סמכות עניינית.

עסקינן בתביעה כספית ע"ס 34,600 ₪ בגין סגירת חשבונו של התובע אצל הנתבעת ללא הודעה מוקדמת ופגיעה בפרנסתו עקב כך. לשיטת התובע לאחר שחשבונו עליו נימנו כ-4,000 לקוחות וחברים- נפרץ ולאחר פירסום תמונות טירור בדף הפייסבוק שלו, נפגע שמו הטוב.

...

דיון והכרעה: לאחר שעיינתי בבקשת הנתבעת ובתגובה לה, הגעתי לכלל מסקנה כי דין התביעה כנגד הנתבעת להימחק.

לאור זאת אני מורה על דחיית התביעה ועל ביטול הדיון הקבוע ליום 02.04.2023.

דיה הגישה תביעה נגד מיטל לפירוק השותפות, לחשבונות, לסעדים כספיים ולצווי עשה ואל-תעשה, כל זאת בת"א 67985-10-21 בבית משפט זה ("התיק הראשון").

עוד הוסכם כי כל אחת מהשותפות שומרת על זכויות לתביעות כספיות בגין חוסרים במלאי, ככל שאין ביטוי לכך במסמכי השותפות, אך בכפוף לכך הן מוותרות על כל תביעות וטענות זו כנגד זו (סעיף 12).

וכה הוסכם ונרשם בסעיף 9 להסכם הפשרה: "תערך כעת היתמחרות בין הצדדים על רכישת המלאי והציוד העדכניים (לפי הרשימה שיערכו ב"כ הצדדים לפי סעיף 4 לעיל) והשם וחשבון האנסטגרם וחשבון הפייסבוק של השותפות.

ביום 16.1.23 הגישה דיה כתב הגנה, וטענה בו טענות טרומיות לחוסר סמכות עניינית, וכן להשתק ולמעשה בית-דין בשל החלטת רשמת ההוצל"פ. לעצם העניין טענה דיה, כי מיטל היא שהפרה את הסכם הפשרה שקבל תוקף של פסק דין, כי היא העלימה ונטלה לידיה כספים ותקבולים של השותפות בטרם פסק הדין, וכי היא חייבת כספים אלו לדיה.

הוסכם שהם יתעדו את הציוד והמלאי הקיימים; ירכזו את כל הנתונים הכספיים, הן משתי השותפות והן מרו"ח ומנה"ח השותפות; וידאגו לסילוק כל החובות לנושים ולסגירת תיקי המס של השותפות; והכול במימון שוויוני של שתי השותפות.

...

הרשמת הנכבדת נימקה את החלטתה כדלקמן: "אין חולק כי המפרקים טרם פעלו בהתאם להחלטת בית המשפט. משכך, אין באפשרות החייבת לשלם, שכן לא ברורה דרך ואופן התשלום וזהות הגורם שיוציא חשבונית. אני סבורה, כי הזוכה לא הייתה רשאית לפתוח את התיק כאשר אין אפשרות מעשית לחייבת לשלם." לנוכח האמור לעיל פנה המפרק מטעם מיטל לבית משפט זה בבקשה מיום 17.3.22 במסגרת התיק הראשון.

זה מה שצריך היה להיות "בסופו של דבר", כפי שנקבע בהסכם הפשרה ובפסק הדין, משום שזו משמעותה הכלכלית של העסקה – שצד אחד יוצא, והצד השני קונה את חלקו.

סוף דבר על יסוד כל האמור לעיל, אני מקבל את תביעתה של מיטל, ומחייב את דיה לשלם למיטל, בהתאם להוראות הסכם הפשרה ופסק הדין מהתיק הראשון, את הסך של 100,000 ₪ בתוספת מע"מ. כיוון שלא התבקשו הפרשי הצמדה וריבית, אמנע מלפסוק זאת, אף שהדבר בסמכותי גם ללא בקשה מפורשת.

ואולם במיוחד בשל כך, אני מורה כי דיה תשלם את הסכום האמור בתוך 7 ימים מהיום לידי ב"כ של מיטל.

בהחלטה מיום 26/7/17 בבקשת הנתבעת, קבע בית המשפט (כב' השופטת איזנברג) באופן מנומק, כי פסק הדין שניתן במעמד צד אחד בהעדר הגנה, ניתן בסמכות עניינית והורה על ביטולו לאחר שהשתכנע כי לנתבעת סכויי הגנה וכי אין למנוע ממנה את יומה.

טענות התביעה: לטענת התובעת, ביום 21/5/15 הנתבעת פרצה לחשבון הפייסבוק של ניסים ופרסמה, כאילו מדובר בפרסומים בשמו, ארבעה פוסטים עוקבים (להלן: "הפרסומים" / "הפוסטים").

אם מן הטעם של חוסר רלוואנטיות לתובעת ולעילת התביעה כאן וכן מן הטעם כי לעניות דעתי, הפרסומים בנוגע לגירושים הינם כלליים בלבד ולא מפרטים פרטים שהינם "בדלתיים סגורות". לשון הרע ענייננו בארבעה פוסטים בדף פייסבוק על שם Nesi Dvir (כך במקור.

כאמור לעיל, השהוי בהגשת התביעה וכן העידר פנייה מוקדמת על הנתבעת, ישפיע על גובה הפצוי הכספי לתובעת בגין הפרסומים.

...

לאור האמור, ועל אף שמדובר בפרסומים שתקופת חייהם הייתה קצרה ובסבירות גבוהה הוסרו לאחר כשעה מאז פורסם הפוסט הראשון, ומשך החשיפה הקצר המשוער, סבורני כי התובעת נפגעה מעצם הפרסום ועל כך היא זכאית לפיצוי.

בחינת מכלול הנסיבות במקרה דנן מובילה למסקנה כי הנתבעת זכאית ליהנות מהקלה.

סוף דבר התביעה מתקבלת בחלקה.

בסופו של הסכם הפשרה נקבע, בסעיף 9, כי תערך היתמחרות בין הצדדים על רכישת המלאי, הציוד, השם, חשבון האנסטגרם וחשבון הפייסבוק של השותפות; כי מי שתזכה בהתמחרות תשלם את חלקה (מחצית) תוך חודש; כי למחיר יתוסף מע"מ כדין, ככל שיש מע"מ; כי המפרקים ייוועצו ברו"ח השותפות או רו"ח אחרים כיצד לבצע זאת מבחינת מסוי; וכי הגורם המוכר הוא זה שיישא בכל מסוי, ככל שיחול.

ואולם, בע"א 760/76 יעקבזון נ' בוטובסקי, פ"ד לא(3) 621 (1977) הורחבה היריעה, ונקבע שם, מפי כב' הנשיא זוסמן, כי גם ללא פירוק ואפילו בטרם פירוק, כל העניינים הנוגעים לשותפות נתונים לסמכותו העניינית של בית המשפט המחוזי: "כבר לעיל ראינו מהו דין הסמכות, כאשר חשבונות נתבעים אחרי סיום עסקי השותפות. הענין שייך אז, לפי מצוות המחוקק, לבית-המשפט המחוזי. מטעמי הגיון ויעילות כאחד סבור אני שגם תביעת חשבונות של שותף, ללא קשר לפירוק, מקומה בבית-המשפט המחוזי. מטעמי הגיון, מפני שלענין הסמכות אין נפקא מינה בכך אם שותפות נסתיימה או שמא תימשך; גם כאשר לא נתבע צו-פירוק אלא רק צו-חשבונות עקב סיום עסקי השותפות, בית-המשפט המחוזי דן בענין (סעיף 47 לפקודה). מטעמי יעילות, מפני שבנוהג שבעולם, כאשר מבקש שותף חשבונות הוא תובע גם תשלום החוב המגיע על-פי החשבון שייערך, ותביעה זו יכול שתעלה על גבול סמכותו הכספית של בית-משפט השלום. ... יהא הדבר אשר יהא, מהנימוק שנתבאר, מקום השיפוט הנאות בארץ לעניני שותפויות הוא בית-המשפט המחוזי." (ההדגשה שלי – ר.א.) התביעה שבפניי עניינה למעשה באכיפה של הוראה לתשלום כספים אגב פירוק שותפות, כלומר בחיוב של אחת השותפות בקשר לרכישת רכוש השותפות.

כך, משום שלמעשה התביעה מבקשת "ביצוע בקירוב" של פסק הדין לאור המחדל של המפרקים ליתן הוראה כיצד יש לפעול בעיניין התשלום, ומשום שמדובר במכר של רכוש השותפות והדבר עשוי להשליך על אופן השלמת הפרוק של השותפות וסגירת תיקיה אצל רשויות המס.

...

לפי פסק הדין, בן לולו הייתה חייבת בתשלום בגין רכישת עסקי השותפות, והתשלום היה מיועד להגיע בסופו של דבר לידי ניב.

כך קבעתי מפורשות בשולי פסק הדין שאימץ את הסכם הפשרה: "בסופו של דבר הצד הזוכה בהתמחרות ישלם 50% שיגיעו בסופו של דבר לצד השני". ואולם דרך התשלום והגדרתו, כלומר האם היה על בן לולו לשלם במישרין לניב או לשותפות וממנה לניב – עניין זה צריך היה להיקבע ע"י המפרקים לאחר היוועצות ברו"ח. הדבר לא נעשה וחלפה מעל לשנה, למרות שלפי הסכם הפשרה ופסק הדין שאימץ אותו התשלום היה צריך להתבצע תוך חודש.

לפיכך אני מורה על צירופם של המפרקים: המפרק מטעם ניב וב"כ בהליך זה, עו"ד איתי פיינה, כתובע נוסף יחד עמה; והמפרק מטעם בן לולו וב"כ בהליך זה, עו"ד דוד מזור, כנתבע נוסף יחד עמה.