סמכות עניינית בפינוי עקב הפקעת קרקעות לפי חוק התכנון והבניה

ביום 14.01.1993 פורסמו בי.פ. 4075 הודעות לפי סעיפים 5 ו-7 לפקודת הקרקעות (רכישה לצרכי ציבור) (להלן – פקודת הקרקעות) , 1943 ולפי חוק התיכנון והבניה, התשכ"ה-1965 (להלן – חוק התיכנון והבניה) לפיהן המקרקעין דרושים לועדה המקומית לצרכי ציבור.

ביום 19.11.1985, לנוכח ההפקעה המיועדת במקרקעין, שלח יו"ר הועד המקומי עין שריד, מר יהודה אלוש (להלן – מר אלוש) מכתב למאיר ובו נכתב כדלקמן: "בישיבת ועד מיום 1911.1985 סוכם לשחרר לטובת פינוי דירתכם את אחד מהדירות שעל מגרשים 2234 או 2248.

על כן מקום שבו המדינה, באמצעות מי משלוחיה או מבצעי סמכויותיה גורמת ברשלנות נזק לפלוני, יהא עליה לפצותו בגין נזק זה, להוציא מקרים חריגים הקבועים בחוק הנזיקים האזרחיים (אחריות המדינה), תשי"ב-1952 [ראו: עניין גורדון, עמ' 131; ע"א 915/91 מדינת ישראל נ' לוי, פ"ד מח(3) 45, 71 (1994); ע"א 9656/08 מדינת ישראל נ' סעידי (פורסם בנבו, 15.12.2011] בעניינינו, ברי כי לרשות מקומית חובת זהירות מושגית באשר לפעולות שלטוניות המתבצעות בגדר סמכותה וכך הוא גם באשר לפעילותה במישור הפרטי, עת היא מתקשרת בחוזים למתן פיצויים בגין הפקעה.

בנסיבות אלה, לא ניתן להורות על ביטול ההפקעה (זאת עוד מעבר לשאלה הנכבדה של סמכות עניינית שהדבר מעורר).

בפיצויי ההפקעה תישא הועדה המקומית, בהיותה הרשות המפקיעה ובהתאם לסעיף 190 לחוק התיכנון והבניה.

...

התביעה כנגד הנתבעים האחרים נדחית מחמת התיישנות.

לפיכך, אני מחייב את הוועדה המקומית בהוצאות משפט בשיעור אגרת בית המשפט וכן בשכר העדים ועלות שכרם של כל מומחי התובעים (לפי חשבוניות).

בנוסף, אני מחייב את הוועדה המקומית בשכ"ט ב"כ התובעים בסך 200,000 ₪.

הפקעת הקרקע נעשתה לפי חוק התיכנון והבניה, תשכ"ה – 1965 (להלן – "חוק התיכנון והבניה"), והמבנה שהיה בנוי על הקרקע נהרס בחלקו, בהתאם לצוו הריסה מינהלי שהוצא ביום 13.2.2018, לפיו נהרסו כ-200 מ"ר משטח המבנה.

זאת ועוד, צוין בהחלטה, כי נושא פצויי ההפקעה מצוי בסמכותו העניינית של בית המשפט המחוזי, וזאת על פי פקודת הקרקעות (רכישה לצרכי ציבור), 1943 (להלן – "הפקודה").

נכון למועד עריכת חוות הדעת, ציין מר חורי כי המבנה ריק, וזאת לאור הודעת הערייה על פינוי השטח בו עומד המבנה.

לעניין זה קובע סעיף 190(א)(3) לחוק התיכנון והבניה: "לא תחול חובת תשלום פיצויים על הפקעת כל מבנה, גידול, עץ או דבר אחר המחובר לקרקע אם הוקמו, ניטעו או חוברו תוך הפרת חוק זה; אך רשאית הוועדה המקומית לשלם פיצויים לתובע אם ראתה כי הוא פעל בתום לב וכי קיימות נסיבות מיוחדות המצדיקות תשלום פיצויים" על פי הסעיף האמור, במסגרת שומת פיצויים בגין הפקעה אין להיתחשב בשווים של מבנים או מחוברים אחרים שהוקמו תוך הפרת הוראות חוק התיכנון והבניה.

...

כמו כן, אין בידי לקבל את טענת השמאי תודה, לפיה העירייה זכאית לדמי שימוש עבור המבנה.

אשר על כל האמור לעיל, הנני מחליט כדלקמן: (א) הנני דוחה את המרצת הפתיחה שהגיש התובע.

(ב) כמו כן הנני מחייב את התובע, לשלם למשיבות, ביחד ולחוד, הוצאות משפט (כולל ש"ט עו"ד ומע"מ) בסכום כולל של 23,400 ₪.

בית המשפט המחוזי בנצרת ת"א 39758-03-16 שיטרית נ' מועצה מקומית ראש פינה(אחר/נוסף) ואח' תיק חצוני: לפני כבוד השופטת עירית הוד מבקשת/נתבעת ועדה מקומית לתיכנון ובנייה אצבע הגליל (אחר/נוסף) משיב/תובע יהודה שטרית החלטה

טענות הנתבעת בשלב הכנת הסיכומים התחוור לב"כ הנתבעת, כי בהתאם לתיקון 3 לפקודה הקרקעות (רכישה לצרכי ציבור), 1943, הסמכות העניינית לידון בתביעה נתונה לועדה המקומית ולא לבית המשפט .

בסעיף 9א נקבע, כי: " (1) על אף האמור בסעיף 9, הציע שר האוצר או מי מטעמו לבעל קרקע או לבעל זכות או טובת הנאה בקרקע (בסעיף זה – בעל הזכויות) פיצויים בעד זכויותיו בקרקע ובעל הזכויות חלק על סכום הפיצויים שהוצע לו, לא ייושב סיכסוך בעיניין סכום הפיצויים אלא בידי שמאי מכריע או בידי ועדת ההשגות בהתאם לבחירתו של בעל הזכויות בתוך 90 ימים מיום שהובאו ההצעה לידיעתו, ובהתאם להוראות סעיף זה". הינה כי כן, טרם תיקון מס' 3, הסמכות לידון בתביעות לפצוי בגין הפקעת מקרקעין בהתאם לפקודת הקרקעות הייתה מסורה באופן בלעדי לבית המשפט המחוזי.

סעיף 9א אמנם צימצם את סמכותו של בית המשפט אולם לא בהקף אשר הנתבעת טוענת לו. סעיף 9א לא צימצם את סמכותו של בית המשפט להכריע בגובה הפיצויים, בין היתר, במקרים המפורטים בסעיף 9 כאשר לא ניתנה לנפקע הצעה לפיצויים אליה מתייחס סעיף 9א. בסעיף 190(א) לחוק התיכנון והבנייה נקבע, כי "במידה שלא נקבעו הוראות מיוחדות בחוק זה, תבוצע ההפקעה על פי פקודת הקרקעות (רכישה לצרכי ציבור), 1943, כאילו הורשתה הוועדה המקומית בהודעה ברשומות להשתמש בסמכויות ולמלא את התפקידים של הממשלה או של היועץ המשפטי לממשלה לפי הפקודה האמורה, לעניין המקרקעין העומדים להפקעה, הכל בשינויים ובתיאומים אלה:

כלומר, מדובר בצמצום של הוראות סעיף 9א במקרה בו מדובר בהפקעה לפי חוק התיכנון והבנייה כך שלוועדת ההשגות לא תהא סמכות להכריע בסכסוך בעיניין סכום הפיצויים.

...

אציין עוד, כי ככל שתביעתו של התובע הייתה נדחית בשל חוסר סמכות עניינית הרי שתביעתו לוועדה עלולה להידחות בשל התיישנות.

בנסיבות אלו אינני מקבלת את טענת הנתבעת לעניין חוסר סמכות עניינית.

לאור כל המפורט לעיל, הבקשה לדחיית התביעה מחמת חוסר סמכות עניינית נדחית.

על רקע האמור, ביום 19.3.2016 הגיש המשיב נגד המועצה המקומית ראש פינה והועדה המקומית תביעה לפיצויים בגין שתי ההפקעות האמורות.

זאת, בטענה כי בהתאם לחוק לתיקון פקודת הקרקעות (רכישה לצורכי ציבור) (מס' 3), התש"ע-2010 (להלן: תיקון 3 לפקודה), הסמכות העניינית לידון בתביעה לפיצויים בגין הפקעת זכויות במקרקעין מסורה לועדה המקומית המפקיעה ולא לבית המשפט.

עוד קבע בית המשפט קמא כי אין באמור בסעיף 190(א)(7) לחוק התיכנון והבניה, התשכ"ה-1965 (להלן: חוק התיכנון והבניה), כדי לשלול את תחולתו של סעיף 9 לפקודת הקרקעות, ובהתאם את סמכותו של בית המשפט, במקרה דנן, שכן כל שהוא קובע הוא שמקום בו סעיף 9א לפקודה חל (וכאמור – לא כך בעניינינו), הסמכות נתונה לשמאי מכריע בלבד (חלף האפשרות לפנות לועדת ההשגות).

לפיכך, המבקשת גורסת כי על פי סעיף 9א(3) לפקודת הקרקעות, בשילוב עם הוראת סעיף 190(א)(7) לחוק התיכנון והבניה (החל במקרה בו בוצעה ההפקעה מכוח חוק התיכנון והבניה, כבעניינינו), סכסוכים בעיניין הנוגע לסכום הפיצויים לו זכאי בעל הזכויות במקרקעין, יופנו לשמאי מכריע, ואילו סכסוכים בעיניין המנוי בסעיף 9 לפקודת הקרקעות ואשר אינו נוגע לסכום הפיצויים, ידונו על ידי בית המשפט.

בשלב השני, ככל שהרשות המפקיעה תכיר בזכאות בעל הזכויות במקרקעין לפצוי, ואולם האחרון יחלוק על הצעת הפצוי שהוצעה לו, השגתו על ההצעה תוגש לשמאי מכריע או לועדת ההשגות, לפי העניין (במקרה של הפקעה לפי חוק התיכנון והבניה – ההשגה תוגש לשמאי מכריע, כאמור בסעיף 190(א)(7) לחוק האמור).

...

על רקע האמור, ביום 19.3.2016 הגיש המשיב נגד המועצה המקומית ראש פינה והוועדה המקומית תביעה לפיצויים בגין שתי ההפקעות האמורות.

לאחר שעיינתי בטענות הצדדים, ובכלל זה בעמדת היועץ המשפטי לממשלה, הגעתי לכלל מסקנה כי דינה של בקשת רשות הערעור להידחות, מבלי שמצאתי לנכון להכריע בשאלה העקרונית שהיא מעוררת.

חרף זאת, סבורני כי המקרה שלפנינו איננו מהווה הזדמנות ראויה לדון בשאלה העקרונית שהתעוררה במקרה דנן, משום שלא התרשמתי כי מכלול הטיעונים הרלוונטיים לצורך הכרעה בשאלה העקרונית נפרשו לפני בית המשפט.

אשר על כן, בקשת רשות הערעור נדחית כמפורט לעיל.

הועדה המקומית קיימה את התנאים הקבועים בסעיף 190(ב) לחוק התיכנון והבניה, ולכן היא רשאית לתפוס חזקה במקרקעין המופקעים מבלי צורך בהגשת תובענה לפינוי המקרקעין.

ביום 29.3.1990 פורסמה ברשומות (ילקוט הפרסומים 3755) הודעה לפי סעיפים 5 ו- 7 לפקודת הקרקעות (רכישה לצרכי ציבור), 1943 ("פקודת הקרקעות"), ולפי חוק התיכנון והבנייה, תשכ"ה-1965 ("חוק התיכנון והבנייה"), לפיה השטחים הציבוריים שבתחום התוכנית, דרושים לנתבעת 1 ("הועדה המקומית"), לצרכי ציבור.

ב(2) סמכות עניינית והמנעות מנקיטת הליכים טענות התובעים בכתב תביעתם הן כדלקמן: בהודעה שפירסמה הועדה המקומית לפי סעיפים 5 ו- 7 לפקודת הקרקעות צויין כי השטח אותו בכוונת הועדה המקומית להפקיע ממקרקעי התובעים הוא 211 מ"ר בעוד שעל פי תוכנית פת/1240 השטח המיועד להפקעה ממקרקעי התובעים הוא 160 מ"ר בלבד.

...

כמפורט להן, דין הטענה להידחות.

סוף דבר הבקשה נדחית.

התובעים ישלמו לנתבעים את הוצאות הדיון בבקשה בסך של 6,500 ש"ח. המזכירות תמציא את ההחלטה לב"כ הצדדים.