סמכות עניינית בהגנת בית מגורים

אחותו של המנוח, שוש כהן מתגוררת בנכס ועומדת לה הגנת בית מגורים.

כן נטען כי גב' כהן בהיותה ערבה להלוואה ועפ"י תנאי ההלוואה הסכימה לא להיות מוגנת עפ"י חוק הגנת הדייר וחוק ההוצל"פ. לבסוף נטען כי לרשם ההוצל"פ אין סמכות עניינית לעכב הליכים בתיק מימוש מישכון וכי על ההליכים להיות זריזים ויעילים.

...

דינה של הבר"ע להידחות, שכן לא מצאתי כל פגם בהחלטתו של הרשם הנכבד ומקובלים עלי כנכונים ומשקפים את הדין והפסיקה נימוקיו של הרשם בהחלטתו וטיעוניו של המשיב בתגובה שהגיש.

נדחית גם הטענה לכפל הליכים.

לאור כל האמור לעיל נדחית הבר"ע. המבקש ישלם למשיב הוצאות ההליך בסך של 5,000 ₪.

הבקשה המבקשים עותרים לתיקון כתב התביעה והוספת טענות בדבר הנסיבות לחתימה על שטרי המשכנתא על ידם ובדבר אי הויתור על הגנת בית המגורים המוקנית להם בסעיף 33 לחוק הגנת הדייר, התשל"א-1971 (להלן: "חוק הגנת הדייר").

עוד נטען, כי עילות התביעה תוקפות את תוקפו של שטר המשכנתא וטוענות לבטלותו עקב עילות שונות לרבות הפרת חובות הגילוי וההסבר החלות על הבנקים בבואם להחתים ערבים על משכנתות, כאשר לחילופין טענו כי סעיפי הויתור על דיירות מוגנת אינם תקפים בשטר המשכנתא ועל כן הסמכות העניינית נתונה לבית משפט זה. עוד נטען, כי על פי מבחן הסעד, הסמכות העניינית נתונה לבית משפט זה וכפועל יוצא ממילא עומדת למבקשים זכות לעלות שאלות נוספות.

...

מעבר לאמור טען, כי דין הבקשה להידחות בשל 3 טעמים עיקריים כדלקמן: הבקשה אינה עומדת בתנאים שהותוו בדין והפסיקה: פרשנות תקנה 92 לתקנות סד"א מתייחסת לשלושה אינטרסים, האחד אינטרס בעל הדין מבקש התיקון להעלאת טענה אמיתית, השני, אינטרס המשיב שיריעת המשפט לא תורחב שלא לצורך והשלישי, אינטרס בציבור ביעילות ההליכים.

אשר לטענה כי מדובר בטענה חדשה, השיבו המבקשים כי דינה להידחות היות ועילת התביעה נוגעת להיעדר תוקפו של שטר המשכנתא ושלילת כוחו של הבנק לממשו.

"92. בית המשפט או הרשם רשאי, בכל עת, להתיר לכל אחד מבעלי הדין לשנות או לתקן את כתבי טענותיו בדרך ובתנאים הנראים צודקים, וכל תיקון כזה ייעשה לפי הצורך, כדי שבית המשפט יוכל להכריע בשאלות שהן באמת השאלות השנויות במחלוקת בין בעלי הדין. תיקון של טענה עובדתית או הוספתה, טעונים הגשת תצהיר המאמת את העובדות. " א' גורן, בספרו "סוגיות בסדר דין אזרחי" (מהדורה 12, 2015) עמ' 321 מציין כך: "סוגיית התיקון של כתבי הטענות זכתה לפסיקה עקיבה, המלמדת, כי גישת בתי המשפט לתיקון כתבי הטענות היא ליברלית, מן הטעם כי, בדרך כלל, התיקון נועד להועיל לבעלי הדין להגיע לגיבוש השאלות האמיתיות השנויות במחלוקת ביניהם וכל לייעל את ההליך המשפטי... מלשון תקנה 92 ומפרשנותה עולה, כי כאשר בעל –דין מבקש לתקן את כתב- תביעתו, כך שבית המשפט יוכל להכריע בשאלות השנויות במחלוקת בין בעלי הדין- נעתרים לו ברוחב לב, למעט במקרים חריגים. למרות הגישה הליברלית בנושא זה, על בית המשפט להביא בחשבון גורמים נוספים, ובהם התנהלותו של מבקש התיקון, השלב הדיוני שבו מוגשת הבקשה, הפגיעה הפוטנציאלית באפשרות של הצד שכנגד להתגונן, מידת התועלת שצפוי התיקון להשיג והאם היעתרות לבקשה תגרום להכבדה רבה ולהארכת הדיון וסרבולו. במקום שבו עניינו של התיקון המבוקש בהוספת עילת תביעה חדשה שהראיות לגביה שונות מאלה הדרושות להוכחת העילה שבכתב התביעה המקורי, בית המשפט נוהג להיעתר לבקשה בצמצום." ד"ר י' זוסמן, בספרו "סדרי הדין האזרחי" (מהדורה שביעית, 1995) עמ' 337 מציין כך: " אחרי שנתבררו הפלוגתאות או 'שאלות שבמחלוקת' מכתבי הטענות שהוגשו, נוכח בעל דין לעתים שהחסיר מכתב הטענות שלו טענה שחפץ לטעון, או שעשה משגה אחר ועקב כך השתבשה טענה. אך משגה כזה אינו חייב לחרוץ את גורל המשפט, ואין נפקא מינה בכך אם בעל הדין ששגה היה תובע או נתבע." קיימת פסיקה עניפה- בכול הקשור להתרת תיקון כתב הטענות (רע"א 1819/11 עיריית חולון נ' מנשה אלינובק , (11.5.2011); בר"ע 2398/03 פרופילי לב פ"ת בע"מ נ' יעקובוביץ את ברייר בע"מ (28.4.2004); בת"א 1718/97 הדר הדמיה ואבחון רפואי בע"מ נ' "בזק"- חברה ישראלית לתקשורת בע"מ (2.5.2007); בש"א 4017/08 עודד זקן נ' פואד אבו קיטש (28.10.2008) ; רע"א 11137/05 אליהו חברה חביטוח בע"מ נ' מגן דוד אדום לישראל ( 21.3.2006) ).

הצדדים טענו לעניין זה בפני בית המשפט וביום 30/8/12 ניתנה החלטתו ולפיה הסמכות העניינית לידון בטענות התובעת לפיהן היא זכאית לצוו מניעה בהתאם להוראות ס. 38 לחוק ההוצאה לפועל, נתונה לרשם ההוצאה לפועל.

בית המשפט המחוזי קבע כי לא היה מקום לסלק את התביעה על הסף, אלא היה מקום לקיים דיון לגופו של עניין על מנת לברר אם קיימת לתובעת הגנה אם לאו, כמו גם נקבע כי סמכות הדיון בטענת הגנה לפי סעיף 38 לחוק ההוצאה לפועל נתונה לבית המשפט ולא לרשם ההוצאה לפועל ואין זה ראוי לקיים בנפרד אף את הדיון בטענת הגנה לפי סעיף 33 לחוק הגנת הדייר, שלא בפני בית המשפט.

הטעם לכך הנו כפי שהובא בפסק הדין בעיניין ע"א 9136/02 מיסטר מאני נ. שרה רייז בדברי כבוד השופטת דורנר, לפיהם ס. 33 לחוק הגנת הדייר מגן על בית מגורים של החייב גם אם הוא עולה בערכו עשרת מונים על דיור סביר וגם אם הנו דירת פאר ואילו סעיף 38 לחוק ההוצאה לפועל, מונע השלכת החייב שנותר לאחר מימוש המשכנתא, ללא קורת גג לרחוב.

...

הלכת מיסטר מאני קובעת כי היקף חובת הגילוי מושפע מסוג הלקוח ומכלל הנסיבות האופפות את החתימה.

יחד עם זאת הוכיח הנתבע כי עמד ברף הגבוה אשר הוצב בהלכת מיסטר מאני ולפיכך אני קובעת כי התובעת הבינה היטב בחתימתה את זכותה בהתאם להוראותיו של ס. 38 לחוק ההוצאה לפועל ואת משמעותו של הויתור על זכותה זו ומשכך לא עומדת לה אף ההגנה המצויה בס. 38 לחוק ההוצאה לפועל.

סוף דבר, התביעה נדחית במלואה.

משניתן פסק הדין, פקע צו המניעה שניתן קודם לכן על ידי כב' השופטת א' אפעל גבאי ביום 13.10.2010, שהעבירה את הדיון לבית משפט השלום, לו נתונה הסמכות העניינית.

עוד לטענת המבקש, הפסיקה אותה הציג המשיב, אף כי נוגעת בדרך כלל לפסקי הדין שבגינם מתבקש עיכוב ביצוע, אינה חלה מקום בו פסקי הדין נוגעים לזכויות חוקתיות כגון הגנת בית המגורים, כבעניינו.

...

בתגובת המבקש לטענות המשיב, הוסיף וטען, כי לולא הייתה נדחית תביעתו בבית משפט קמא מחמת התיישנות, הייתה התביעה מתקבלת, ודי בכך לאפשר לו לשכנע את ערכאת הערעור, כי לא חלה התיישנות על תביעתו.

נוסחת איזון זו תקפה, לטעמי, גם לאחר ביטולה של תקנה 471 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן: תקנות סדר הדין האזרחי), והיעדר דרישה לקיומם של "טעמים מיוחדים שיירשמו" בהוראת תקנה 467 לתקנות סדר הדין האזרחי, בנוסחה כיום (עיינו: החלטתי ב-ע"א 427/13 דעוס נ' דופני (28.8.2013)).

סוף דבר, אני מורה על צו מניעה זמני, שיימנע מן המשיב לפנות את המבקש מביתו, וזאת, עד להכרעה בערעור.

התובעים אף טוענים כי הנתבע לא וידא שהתובעים הבינו את משמעות חתימתם על הסכם ההלוואה והמשכנתא לרבות הסעיף בו הם מוותרים הגנת בית מגורים מכוח דיני הגנת הדייר.

התובעים אף התחייבו לשלם את ריבית הפיגורים שנצברה מיום 05/07/2007 ולעמוד בתשלומים השוטפים של ההלוואות, והתובענה הועברה לבית משפט שלום נוכח העדר סמכות עניינית.

...

הנתבע טוען כי יש לדחות את התביעה על הסף נוכח הסכם הפשרה בין הצדדים מיום 26/01/07 (הסכם שהושג לפני הגשת התביעה כאן), לפיו יש להפנות את כל הפלוגתאות לראש ההוצאה לפועל.

בהתייחס לטענת התובעים, לפיה הבנק הפר את חובת הגילוי בכך שלא וידא שהבינו את המשמעות הכרוכה בחתימה על שטר המשכנתא לרבות ויתור על הגנת הדיור, אני דוחה את הטענה בשתי ידיים.

השופטת אף קבעה כי "המבקש מודה בקיומו של חוב פיגורים וגם אם לטענתו הבנק לא דאג לכך שמשיכת הכסף מחשבונות תתבצע, הכסף צריך להיות זמין בחשבונות על מנת להעמידו לרשות הבנק גם היום. למותר לציין כי לא שוכנעתי שמדובר במחדל של הבנק" (ההדגשה שלי א.ד).

אשר על כן אני דוחה את התביעה.