סמכות עניינית בבית הדין לעבודה עפ״י זהות הצדדים

סעיף 54(ב) לחוק הבריאות קובע את סמכותו העניינית של בית הדין לעבודה הן לפי זהות הצדדים (מבוטח ובית חולים, מרפאה) והן לפי עילת התביעה (תביעה לפי חוק הבריאות).

...

נפסק כי השאלות המתעוררות במסגרת הדיון בתובענה לנזקים התוצאתיים הן שאלות "נזיקיות". לפיכך נקבע, כי אין מנוס מפיצול הדיון בין בית הדין לעבודה שידון בעילה מכוח חוק הבריאות, לבין בית המשפט המחוזי שידון בתביעת הנזיקין בגין הנזקים התוצאתיים הנטענים.

סוף דבר מהטעמים דלעיל אני מורה על העברת התיק לבין הדין האזורי לעבודה בתל-אביב, שלו הסמכות העניינית לדון בו. בית הדין הוא שידון בשאלות המשפטיות, ככל שיתעוררו, אם המשיבות "עוסק" אם לאו, ולרבות עניין מעמדה של המבקשת.

סעיף 24(א)(1ד) לחוק קובע שלושה מבחנים מצטברים שבהתקיימם תיכון סמכות עניינית ייחודית לבית הדין האיזורי לעבודה: (א) מבחן זהות הצדדים – לפי מבחן זה נידרש כי בעלי הדין הם עובד ומעביד (ובמקרים המתאימים נציג ארגון עובדים או מעבידים); (ב) מבחן העילה – במסגרת מבחן זה נבחנת השאלה האם עילתה של התביעה היא אכן עוולה אזרחית לפי חוק איסור לשון הרע; (ג) מבחן הקשר הסיבתי – לפיו נבחנת השאלה אם עילת התביעה היא בקשר ליחסי עבודה.

...

לאור כל האמור לעיל, הגעתי לכלל מסקנה כי התביעה שלפני עילתה ביחסי עבודה, כמשמעותם בסעיף 24(א)(1ד) לחוק בית הדין לעבודה, וכי מתקיים מבחן הקשר הסיבתי הקושר את התובענה ליחסי העבודה ששררו בין התובע לנתבעת.

התוצאה היא כי התובענה מצויה בסמכותו העניינית הייחודית של בית הדין האזורי לעבודה.

משכך, ובהתאם לסמכותי לפי סעיף 79(א) לחוק בתי המשפט, התשמ"ד- 1984, אני מורה על העברת הדיון לבית הדין האזורי לעבודה.

לפי הטענה, מבחן זהות הצדדים לא מיתקיים, שכן בין המבקשת והמנוח לא היתקיימו יחסי עבודה; גם מבחן עילת התביעה לא מיתקיים מאחר שתובענה שעילתה בפקודת הנזיקין לא תבוא בגדר סמכותו של בית הדין לעבודה.

סעיף זה, כמו גם סעיפים נוספים הנוגעים לסמכותו העניינית של בית הדין לעבודה, מונה שני מבחנים מצטברים: מבחן הצד – האם מדובר בתובענה שבין עובד ומעסיק או חליפם של מי מהם; ומבחן העילה – האם עילת התובענה היא ביחסי עבודה, ובילבד שאינה בפקודת הנזיקין.

...

דיון והכרעה: לאחר שבחנו את הבקשה והתשובה ושקלנו את טענות הצדדים, הגענו למסקנה שדין הבקשה להתקבל ויש להורות על סילוק התביעה כנגד המבקשת מאחר שאין לבית הדין האזורי לעבודה סמכות עניינית לדון בתביעה כנגדה.

בית הדין האזורי לעבודה נעתר לבקשה, ובית הדין הארצי קיבל את בקשת רשות הערעור, וקבע, כי "אין חולק, כי לבית הדין לעבודה לא מוקנית סמכות עניינית לדון בתביעות כנגד מר רוזנר על הפרת חובותיו כסוכן ביטוח, בין אם התביעה מבוססת על עילת הרשלנות ובין אם התביעה מבוססת על עילה אחרת". התובעים טענו בתשובתם, כי המבקשת הפרה חובה חוזית לנהוג בזהירות ובמיומנות.

נדחית טענת התובעים שפיצול הדיון יוביל לסרבול ההליך המשפטי ויפגע ביעילותו.

סיכומו של דבר: אנו נעתרים לבקשת המבקשת, והתביעה כנגדה מסולקת על הסף מחמת העדר סמכות עניינית.

בכדי לקבוע קיומה של סמכות עניינית יש לפנות להוראות סעיף 24 לחוק בית הדין לעבודה - תשכ"ט ,1969 (להלן - חוק בית הדין לעבודה) הקובע כי לבית הדין לעבודה סמכות ייחודית לידון ב- ”(1) בתובענות בין עובד או חליפו למעסיק או חליפו שעילתן ביחסי עבודה, לרבות השאלה בדבר עצם קיום יחסי עבודה ולמעט תובענה שעילתה בפקודת הנזיקין [נוסח חדש]; (1א) בתובענה שעילתה במשא ומתן לקראת כריתתו של חוזה ליצירת יחסי עבודה, בתובענה שעילתה בחוזה כאמור לפני שנוצרו יחסי עבודה או לאחר שנסתיימו יחסים כאמור, או בתובענה שעילתה בקבלת אדם לעבודה או באי-קבלתו; (1ב) תובענה שעילתה בסעיפים 29, 31, 62 או 63 לפקודת הנזיקין [נוסח חדש] בקשר לסכסוך עבודה;"" בבר"ע (ארצי) 67197-01-17 רותם גיספאן - בסט שירותי קירור בע"מ (3.4.17)) פרט בית הדין הארצי את הוראות סעיף 24 לחוק בית הדין לעבודה וקבע מבחן תלת שלבי בנוגע לשאלת הסמכות העניינית של בתי הדין לעבודה: "תיחום הסמכויות בין בתי הדין לעבודה לערכאות האזרחיות מבוסס על מבחן תלת שלבי: מבחן זהות הצדדים - היינו האם מדובר בתביעה שבין עובד למעסיק; מבחן העילה - האם העילה נסובה על יחסי עבודה; העילות שעליהן נסוב כתב התביעה - ובמיוחד האם מבוססת התביעה על עילות נזיקיות שאינן בסמכותו של בית הדין לעבודה". (ראו גם: רע"א 2407/14 רוחם נ' אג'נס פרנס פרס בע"מ (14.10.15).

ומן הכלל אל הפרט; אין חולק כי כתב התביעה עומד בכלל הראשון, לפיו זהות הצדדים היא עובד ומעסיק.

...

מקום בו התובע מודה במסגרת כתב התביעה כי שולמה לו מקדמה בשיעור 50,000 ₪ (ראו סעיף 11 לכתב התביעה), מצאנו כי יש לחייבו בתשלום 1,000 ₪ בלבד.

סוף דבר- בכל הנוגע לתביעה העיקרית - הרינו מחייבים את הנתבעת לשלם לתובע את הסכומים הבאים: א.1 סכום של 5,000 ₪ בגין אי מסירת הודעה לעובד.

התביעה שכנגד בכל הקשור לעילת ההלוואות/החוב - נדחית ברובה, למעט סכום של 1,000 ₪, שמצאנו כי התובע נותר חייב לנתבעת - סכום שיקוזז מהסך שנפסק בתביעה העיקרית.

עוד נקבע על ידי בית המשפט העליון באותו הליך, כי סמכותו של בית הדין לעבודה נקבעת הן לפי מבחן זהות הצדדים והן לפי מבחן העילה, במובנו הרחב, ולא לפי מבחן הסעד, כך שהבחינה צריכה להעשות לאור תכלית חוק בית הדין לעבודה ולשאלה האם ראוי שבית הדין ידון באותו עניין (ראו גם: ע"ע (ארצי) 625/10 אשבל – הראל חברה לביטוח בע"מ (ניתן ביום 17.9.2009); ע"ע (ארצי) 738/06 זר – פרסקי (ניתן ביום 29.4.2007); ע"ע (ארצי) 610/07 ליטבק – מדינת ישראל (ניתן ביום 23.10.2008)).

בהתאם לכך, נפסק על ידי בית הדין הארצי, כי "בהתקיים עילת תביעה בעלת זיקה למשפט העבודה והבטחון הסוצאלי, די בה כדי שתבוא בגדר סמכותו העניינית של בית הדין לעבודה. בכך הוחלה סמכותו הייחודית של בית הדין לעבודה גם 'על יחסים שאינם קשורים ביחסי עובד-מעביד אולם קשורים ליחסים אלה רעיונית" (ראו עניין אשבל, וכן דב"ע (ארצי) מח/6-6 ברוכים – קרן הביטוח והפנסיה של פועלי הבניין ועבודות ציבוריות אגודה שיתופית בע"מ, פד"ע כ 307).

...

נדגיש, כי גם טענות אלה יתבררו במסגרת הליך ההוכחות, והן יכולות להתקבל או להידחות על ידי בית הדין, ובכפוף לתשתית העובדתית, העדויות והראיות שיוצגו בפני בית הדין.

מדובר בתחום שלבית הדין לעבודה יש סמכות עניינית לדון בו, ובית הדין לעבודה גם מהווה הפורום הנאות והמתאים ביותר לדון בסוגיה זו. ביחס לכך, ראו גם טענת המדינה – הנתבעת 3, המקובלת עלינו, בתגובתה המתנגדת לבקשת הנתבעת 1.

לסיכום – בקשת הנתבעת 1 לדחיית התביעה על הסף מטעמי היעדר סמכות עניינית נדחית.