סמכות עירייה לא לתת אישור לטאבו

גביית חובות בדרך זו מכונה בפסיקה "גבייה פאסיבית". טוענת התובעת כי הערייה לא הייתה רשאית להתנות את מתן האישור לטאבו בתשלום החובות הנטענים, מאחר וחלפה תקופת ההתיישנות.

דרך אחת, מכונה "גבייה אקטיבית", ומשמעותה היא כי הרשות נוקטת ביוזמתה הליכים לגביית החוב, בעיקר באמצעות הסמכות הנתונה לה בפקודת המסים (גביה).

...

לאור האמור לעיל, סבור אני שלאור הליכי הגבייה המינהליים, לא חלה התיישנות על חובות התובעת לנתבעת.

סוף דבר: לאור כל האמור לעיל, אני דוחה את תביעת התובעת נגד הנתבעת.

התובעת תשלם לנתבעת כדלקמן: את הוצאות המשפט בתוספת הפרשי הצמדה ורבית מיום מתן פסק הדין ועד ליום התשלום בפועל; שכ"ט עו"ד בסך 7,000 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה ורבית מיום מתן פסק הדין ועד ליום התשלום בפועל.

בהסדר נקבע כי המערער ישלם לעירייה סך של 125,000 ש"ח, שאז יינתן לו האישור לטאבו מאת הערייה; וככל שבסופו של יום לא יינתן לעירייה אישור למחיקת יתרת החוב כמופיע בספרי הערייה, בהתאם לנוהל מחיקת חובות ברשויות המקומיות, גב' יוסף היא שתישא לבדה במלוא תשלום החוב כאמור בספרים (להלן: הסדר הפשרה או ההסדר, ו-הסכום המוסכם, בהתאמה).

היטל ההשבחה שונים הם פני הדברים בכל הנוגע להיטל ההשבחה, שעמד נכון למועד הגשת העתירה לבית המשפט המחוזי על סך של כ-274,000 ש"ח. בעוד אישור לטאבו לפי סעיף 324(א) לפקודת העיריות ניתן בסמכות ראש הערייה, ועניינו בסילוק חובות המגיעים לעירייה – אישור לטאבו לפי סעיף 10(א) לתוספת השלישית לחוק התיכנון והבניה ניתן בסמכות יושב ראש הועדה המקומית לתיכנון ולבניה, ועניינו בסילוק חובת תשלום היטלים המגיעים לועדה המקומית (ראו למשל: בג"ץ 7009/04 עריית הרצליה נ' היועץ המשפטי לממשלה, פסקה 5 לחוות דעתו של הנשיא א' גרוניס (5.2.2014)).

...

המסקנה המתבקשת היא שהסדר הפשרה אינו חל על היטל ההשבחה.

סוף דבר אם תישמע דעתי נקבל את הערעור בחלקו, במובן זה שנקבע כי בנסיבות המקרה אין לחייב את המערער בתשלום היטלי הפיתוח, ונורה לעירייה להנפיק למערער אישור לטאבו כאמור בסעיף 324(א) לפקודת העיריות.

הצטרפותי למסקנה שלפיה אין לחייב את המערער בהיטלי פיתוח, מבוססת על נסיבותיו המיוחדות של המקרה, ועל פרשנות ההסדר בין הצדדים, כפי שפירטה היטב חברתי.

בתוך כך, נטען כי לעירייה אין סמכות ליתן הנחות והקלות בתשלומי החובה אלא על פי חוק המסמיך אותה.

לעניין זה יצוין כי מנגנון הגבייה הפסיבי הקבוע בסעיף 324 לפקודת העיריות, שבגדרו נתונה לעירייה הסמכות להתנות מתן אישור לטאבו בפרעון חובות, נועד לאפשר לעירייה לגבות תשלומים המוטלים על ידה כדין, בעלות נמוכה ובאופן יעיל "על ידי ניצול הצמתים על ציר הזמן בהם נזקק החייב לשירותי הרשות" (עע"ם 1164/04 עריית הרצליה נ' יצחקי, פסקה 7 (5.12.2006); עע"ם 1324/16 שביט נ' עריית רמת השרון, פסקה 10 (19.6.2019)).

...

לא מצאתי בטענות המבקשות צידוק לשנות מהחלטת האישור, שבמסגרתה הגיע בית המשפט המחוזי למסקנה כי החלטות המועצה שבלב הדיון שינו לכאורה את מועד גביית חיוב היטל התיעול בגין שטח הקרקע ושטח הבנייה למועד נדחה של הגשת בקשה למתן אישור לטאבו וכי היה זה בגדר סמכותה לעשות כן; וכן למסקנה כי המבקשות לא היו רשאית לכאורה לגבות היטל תיעול בגין שטחי המרפסות.

משאלה פני הדברים, מקובלת עליי בשלב זה של ההליך פרשנותו הלכאורית של בית המשפט המחוזי, וממילא במהלך הדיון בתובענה הייצוגית יוכלו המבקשות להעלות טענות ולהביא ראיות נוספות, ובכלל זה לזמן עדים מטעמן, לגבי פרשנות אפשרית אחרת של החלטות המועצה.

סוף דבר התוצאה היא שהבקשה לרשות ערעור נדחית.

תכליתו של סעיף 324(א) לפקודת העיריות במסגרתו מנפיקה הערייה אישור לטאבו בדבר העידר חובות "היא גביית תשלומים וחובות לעירייה בנקודת הזמן שבה בעל נכס מעוניין להעביר את זכויותיו במירשם המקרקעין, וזאת באמצעות מנגנון 'גבייה פאסיבית' – שבגדרו נתונה לרשות מנהלית סמכות להתנות מתן אישורים שונים בפרעון חובות... על פי הקבוע בסעיף 324(א), האישור לטאבו מעיד על פרעון החובות כולם המגיעים לעירייה מאת בעל הנכס" (עע"מ 1324/16 שביט נ' עריית רמת השרון, פס' 10 (19.6.2019) (להלן: "עניין שביט"); ההדגשה במקור – א.ב.).

ממסמכי הערייה לא ניתן היה לחלץ את שיעור החוב הכולל בנכס באבן סינא נכון למועד הוצאת האישור לטאבו.

...

משאלו פני הדברים, מצאתי כי דין העתירה דחייה על הסף, אך זאת למעט בעניין החובות בגין הנכס באבן סינא עד למועד קבלת אישור העירייה לטאבו – כפי שיפורט להלן, וזאת משום שעל נכס זה יש אישור מפורש מהעירייה כי הוא נעדר חובות ואינטרס ההסתמכות של העותר גובר בנסיבות על השיהוי שבהגשת העתירה.

עוד נטען כי דין הבקשה להידחות לגופו של עניין מחמת שיהוי והתיישנות, כאשר משלוח מכתב דחיית הצעת הפשרה היה לפני 13 שנים, וכי אין כל מקור חוקי המחייב את העירייה לצרף את תשובת משרד הפנים להודעת העירייה לעותר על דחיית הפשרה.

סוף דבר העתירה נדחית ברובה, פרט לחוב בגין הנכס ברחוב אבן סינא 41 – חובות העותר בגין נכס זה שנצברו עד להוצאת אישור העירייה לטאבו ימחקו.

חוק העזר מסמיך את הערייה לגבות היטלי סלילה בגין סלילת רחוב וזו כוללת, בין היתר, "התקנת מערכות נילוות כדוגמת תאורה". סמכות הערייה אינה מוגבלת להתקנת עמודי תאורה חדשים, והיא כוללת כל התקנה של מערכת תאורה, ובכלל זה גם שידרוג של המערכת הישנה.

הערייה טענה, מחד, כי בעת שניתן האישור ביום 16.7.17 לא הייתה עילת חיוב ולפיכך לא הייתה מניעה לתתו (סעיף 55 לסיכומים), ומאידך, טוענת כי החוב בגין רכיב הקרקע התיישן במועד מתן האישור בחודש יולי 2017, ולא ניתן היה לגבות אותו עד למועד הגשת הבקשה להיתר בידי התובעת (סעיפים 59-62 לסיכומים).

בפרט כך מקום בו הערייה היא שמפנה לפסק הדין בעע"מ 8832/12 עריית חיפה נ' סלומון בע"מ (15.4.2015) וטוענת כי בגדריו "עמד ביהמ"ש העליון על העובדה שמקום בו לא נגבה חוב עבר (מפאת היתיישנות) אין הדבר מונע מתן אישור לטאבו אולם מדובר במיגבלה דיונית ולא מהותית. קרי החוב לא פקע". במצב דברים זה אני סבור כי לא הורם הנטל המוטל על הערייה להוכיח, כי מעולם לא נגבו דמי הישתתפות או היטלי פיתוח בגין רכיב הקרקע.

...

סוף דבר אני מקבל את תביעת התובעת נגד העירייה [ת"א 55712-12-18].

התביעה נגד רותם יהלום (ת"א 18092-07-19) - נדחית.

התובעת תשלם לרותם יהלום הוצאות ושכ"ט עו"ד בסך כולל של 17,000 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד התשלום המלא בפועל.