סמכות נאמן בחדלות פרעון להפחית ריבית על חוב

הנאמן עידכן בנוגע למצבת החובות ובכלל זה הפחתת חלק מהחובות, ועתר לכך שקופת פשיטת הרגל תועמד על סך שיאפשר חלוקת 100% דיבידנד לנושים שתביעות החוב שלהם אושרו, בצרוף הפרישי הצמדה וריבית מיום צו הכנוס ועד למועד התשלום הפועל, כפי הוראות סעיף 81 בפקודה, וכן הוצאות ההליך ובכלל זה גם על סכומי החוב שהופחתו נוכח תשלום צד ג' מחוץ להליך או לפחות בגין מחצית מסכום זה. הנאמן היתייחס לבקשת הנושה [ראו להלן] ולדעתו נוכח הפעולות שננקטו בתקופת הנאמן הקודם, ראוי להוסיף 10% מגובה תביעת החוב שאושרה לנושה בלבד.

אציין, כי בחוק חידלות פרעון ושקום כלכלי, התשע"ח - 2018, נילקח בהקשר למצב כזה שיקול הדעת מהנאמן ובסעיפים 235 ו- 243 בחוק חידלות פרעון נקט המחוקק גישה ברורה, שלפיה תועבר יתרה לחייבים רק לאחר ששולמו לנושים כלל החובות, בערכם הריאלי, ובכלל זה הפרישי הצמדה וריבית; זאת, בנגוד לשיקול הדעת שהוקנה לנאמן בסעיף 81 בפקודה.

בכך הראה המחוקק דעתו כי על החייב לשלם ככל האפשר, גם ריבית על החוב [ראו גם רע"א 7814/18 פרברי נ' חסן (פורסם בנבו, 15.7.2019)].

הפסיקה העוסקת בסעיף 81 ומתייחסת לסמכותו של הנאמן ושיקוליו, עניינה במרחב התימרון לגבי החזרים לחייב קודם לתשלום הריבית, דהיינו, בהתבוננות לסכום שקיימים בקופת פשיטת הרגל.

...

סוף דבר – תכנית הפירעון באשר לסכום הפירעון: הצדדים לא חלקו על כך שנדרש תשלום שיאפשר חלוקת 100% דיבידנד לנושים שתביעות החוב שלהם אושרו, בצירוף הוצאות ההליך.

מקובלת עליי עתירת הנאמן כי שכר הטרחה ייגזר מסכום מימוש שיכלול את הסכום האמור וכן מחצית מהחוב ששולם מחוץ להליך לעיריית קרית מלאכי [בבחינת חלקו של החייב], בסך של 51,500 ₪.

בשים לב לקיומם של נכסים מחד, ולצורך המשפחתי לתור אחר אופן הפדיון מאידך, כמו גם הרצון לתת ביטוי לתכנית הסוציאלית של החייב בגילו הנוכחי, סבורני שיש לקבוע את תקופת הפירעון ל- 18 חודשים, ללא תוספת ריבית והצמדה נוספת.

רקע ביום 22.2.2005 ניתן פסק דנו של בית משפט השלום ברמלה (השופט ז' ימיני) בת"א 1059/03 (להלן: פסק הדין), בו נקבע שהחייב ואביו המנוח ישלמו לנושה את הסכומים הנקובים בפסק הדין בתוספת ריביות והצמדה (להלן: החוב הפסוק), בהפחתת כל התשלומים ששילם אבי החייב שהיה ערב להלוואה שנטל החייב (להלן: ההלוואה).

תמיכה לעמדתו מצא החייב בנוהל הכונס הרישמי "הנחיית מנהל המחלקה המשפטית: בחינת תביעות חוב" מיום 25.12.2017, ולתקנה 130 לתקנות חידלות פרעון ושקום כלכלי, התשע"ט-2019 (להלן: תקנות חידלות פרעון), בה הוסדרה סמכותו של הנאמן לשנות את הכרעתו.

הנאמן הבהיר כי טרם ההכרעה בתביעת החוב פנה לב"כ הנושה לבירור סכומי ומועדי התשלומים ששולמו (ע"י הערב או צד ג') לפריעת הלוואה והאם הופחתו הסכומים הנ"ל מהחוב.

...

כבר מטעם זה דין הבקשה להידחות.

יוצא אפוא כי גם אם יכול היה החייב להגיש בקשה לשינוי הכרעת החוב בהתאם לתקנה 95, סבורני כי היה עליו לעמוד במגבלת הזמן הקבועה בסעיף 184 לפקודה.

דין הבקשה להידחות וכך אני עושה.

ביום 14.7.14 הוגשה בקשה לפתיחת הליך הבראת חברה, הסדר נושים ומינוי בעל תפקיד לפי סעיף 350 לחוק החברות, תשנ"ט-1999 שהוגשה על ידי המבקשת המשמשת כנאמן למחזיקי אגרות החוב (סדרה א') של המשיבה (להלן: "המשיבה" או "החברה").

בעת הגשת הבקשה, המבקשת הודתה כי המשיבה אינה חדלת פרעון, אך הבקשה הוגשה מפאת חששה שבבוא מועד פרעון התחייבויות המשיבה כלפי מחזיקי אגרות החוב, לא תוכל לעמוד בהן.

כן סוכם על הפחתת ריבית בשיעורים שונים במהלך השנים.

מי שסבר או מי שחשב כי הבקשה המקורית הייתה מוקדמת מדי, וכי החברה טרם נמצאה באותה שעה "באיזור חידלות הפרעון אינו יכול לחשוב כך היום, בחלוף כארבעה חודשים מאז מתן ההחלטה, במסגרתם טרם נתגבשה תכנית הבראה. החברה אשר היתנגדה לבקשה בשעתו, מסכימה היום כי ללא הסכמה כוללת מיידית במכלול העניינים הנחוצים להבראתה, פניה לקראת חידלות פרעון בזמן הקרוב. אין עוד מחלוקת בין החברה לבין המבקשת, כי במצב הנוכחי החברה אינה יכולה להבריא את עצמה לבדה. היא לא הכחישה את מימצאי המשקיף כי ידיה שלה כבולות מאחורי גבה, וכי היא נשלטת על ידי המדינה, לא רק להלכה, כי אם גם למעשה בניהול כל רכיבי המשא ומתן.

אכן, בית משפט זה אינו יכול לקבוע או לשנות את כללי הרגולציה הנדרשים להבראת החברה המסורים באופן בלעדי לסמכות רשויות המדינה, אך המלצות המשקיף מתייחסות לאותן פעולות הנתפסות ברשתו של בית המשפט להבראת חברות ולחדלות פרעונן.

...

"חוב עבר" מוגדר כך (סעיף 4 בחוק חדל"פ): "חוב עבר" – חוב, לרבות תשלום עונשי, שמתקיים לגביו אחד מאלה: (1) החייב חב בו במועד מתן הצוו לפתיחת הליכים, לרבות באופן מותנה; (2) הוא נובע ממעשה או מחדל שעשה החייב לפני מתן הצוו לפתיחת הליכים, גם אם החוב נוצר לאחר מתן הצוו; (3) הוא נובע מהפרת התחייבות שהחייב התחייב בה לפני מתן הצוו לפתיחת הליכים, גם אם ההפרה נעשתה לאחר מתן הצוו, ובילבד שההפרה נובעת מהליכי חידלות הפרעון; (4) חוב למוסד לביטוח לאומי הנובע מתשלום גמלה לפי פרק ח' לחוק הביטוח הלאומי; (5) הפרישי הצמדה וריבית שנוספו לחוב כאמור בפסקות (1) עד (4), עד למועד פרעונו בפועל; החוב לו טוען המערער, חוב לבעל תפקיד, איננו נימנה על אלו הכלולים בהגדרת "חוב עבר". אין מדובר בחוב שמקורו "מעשה או מחדל" של החייב, אין מדובר בחוב שנוצר טרם מתן צו פתילת ההליכים ואין החוב הנטען ניכנס לכל הגדרה אחרת בהגדרת "חוב עבר". וכאשר אין עסקינן בחוב עבר, אין לנאמן כלל סמכות להכריע בקיומו במסגרת תביעת חוב.

במקרים המתאימים, בית המשפט אף יכול להפחית משכר הטירחה שהיה מגיע לבעל תפקיד לפי הקבוע בתקנות, באורח ניכר .

...

מסקנה זו גם מתיישבת עם הבסיס לטענת המערער לחוב שיש כלפיו, שהרי לשיטתו הפעולות שבצע במעמדו ככונס תרמו להליכי חדלות הפירעון והיטיבו עם הנושים.

המסקנה מהבירור האמור הינה שלא נפל דופי בהחלטת הנאמן ואין בסיס לערעור.

ולפיכך, אני דוחה את הודעת הערעור.

החייב השיב בתשובה לתגובת הנושה כי יש להעמיד את הקרן החוב על סך 50,000 ₪ בלבד, בתוספת ריבית והצמדה בדומה לסכומי הסכם הפשרה שהושגו עם החייבים האחרים, כאשר עיגן את בקשתו בהוראות חוק החוזים.

טענות המערער לטענת הנושה, הנאמנת שגתה בהכרעתה עת הפחיתה סך של 120,000 ₪ מהסכום שאושר בהכרעתה מיום 4.6.20 ולאחר שיערוך הסכומים הופחת הסכום שאושר בתביעת החוב (בסך כ- 610,000 ₪) תיקנה המנהלת המיוחדת את הסכום המאושר לסך של כ- 475,280 ₪, מן הנימוקים המפורטים להלן: הנאמנת אישרה את תביעת החוב בחלקה, תוך שהיא מפחיתה סך של 120,000 ₪ שמורכב מסך של 100,000 ₪ ששולמו על ידי צדדי ג' וסך של 20,000 ₪ שהיתקבל על חשבון שכר טירחה ב"כ המערער.

הדעת נותנת כי הבקורת השיפוטית על החלטות נאמן מכל סוג ומהות תופעל במשורה, ותוגבל למצבים של חריגה קיצונית מסבירות ותקינות הפעולה, תוך הותרת מיתחם שיקול דעת רחב לנושא התפקיד לאור הקף סמכויותיו, מומחיותו, וחשיבותם של גורמי היעילות הדיונית הפועלים בעיניין זה. השיקולים לענין זה דומים ביחד לפונקציות שונות שהנאמן ממלא, והכרעות הנאמן בתביעות חוב של נושים בכלל זה. [ע"א 8765/07 פז חברת נפט בע"מ נ' אמיר שושני" (פורסם בנבו, 27.12.2010)].

בעש"א 31734-03-14 רודה נ' בן מאיר (פורסם בנבו, 12.5.2014): "נקבע בהלכה שככלל אין בית המשפט של חידלות הפרעון ממיר את שיקול הדעת של בעל התפקיד בשקול דעתו, בבחינת ההתעלמות מהכרעת בכל התפקיד, שכן עסקינן בהליך ערעורי של הכרעת בעל התפקיד. לכן, אין מצופה מבית המשפט של חידלות הפרעון לבדוק את תביעת החוב מלכתחילה, ושומה עליו רק להעבירה תחת שבט ביקורתו. רק אם נימצאו בה שגגות המצדיקות היתערבות, יעשה כן. זאת בדומה לערעור על פסק דין שכן גם ערכאת העירעור נמנעת להתערב בקביעת ממצאים של הערכאה הדיונית אלא אם נפלו בה שגגות המצדיקות שינוי פסק הדין." (ההדגשה שלי ח.פ).

אני דוחה את טענות הנושה שהיה על המנהלת המיוחדת לאשר את מלוא החוב בגובה הסכום בהוצל"פ, וכן אין מקום לבצע את ההפחתות לא מגובה הסכום המאושר בפש"ר אלא מגובה הסכום בתיק הוצל"פ. הוראות החוק ברורות בעיניין זה לגבי אופן חישוב הריביות, והמנהלת המיוחדת פעלה בהתאם להוראות אלה.

...

אני דוחה את טענות הנושה שהיה על המנהלת המיוחדת לאשר את מלוא החוב בגובה הסכום בהוצל"פ, וכן אין מקום לבצע את ההפחתות לא מגובה הסכום המאושר בפש"ר אלא מגובה הסכום בתיק הוצל"פ. הוראות החוק ברורות בעניין זה לגבי אופן חישוב הריביות, והמנהלת המיוחדת פעלה בהתאם להוראות אלה.

סוף דבר אני מורה על דחיית הערעור.

אני מחייב את המערער בהוצאות המנהלת המיוחדת בסך של 6,000 ₪.