סמכות מקומית: מקום עבודה לעומת מקום ביצוע עבודה

לעומת זה, המונח מקום העבודה ניתן להתפרש לפי הקשר הדברים והתכלית אותה הוא בא לשרת, לרבות הכוונה להקל על העובד התובע בבחירת מקום שיפוט הנוח לו (דב"ע לג/3-24 וקסלמן ושות' - חברה קבלנית לבניין בע"מ - דוד אטיאס פד"ע ד' 421, 423 בסעיף 5 ; דב"ע נא/3-108 ישעיהו פוקס - אלסינט בע"מ פד"ע כג' 300, 302)".

עם זאת, נפסק בכל הנוגע למקום "ביצוע העבודה" כאשר העבודה שהיא נושא התובענה בוצעה במקומות שונים בתחומי שיפוטם של בתי דין איזוריים שונים, יש לבחון את הסמכות המקומית על פי המקום שבו בוצע "עיקר העבודה" (דב"ע 2-230/98 חורי - הנדל ואח', ניתן ביום 19.11.98, וראו גם בר"ע (ארצי) 36623-11-13 מרכוס נגד סולאר פרופיט ישראל בע"מ, ניתן ביום 4.2.14).

...

סיכום על יסוד כל האמור לעיל, הנני מורה בנסיבות מקרה זה על העברת הדיון לביה"ד המוסמך ביה"ד האזורי לעבודה בתל אביב.

" תקנה זו מבחינה בין שני מונחים לקניית הסמכות המקומית: "מקום העבודה של העובד שהיא העבודה נושא התובענה" ו- "מקום ביצוע העבודה". לציין, כי לתקנה זו קדמה תקנה 2(1) לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין), התשכ"ט-1969 (להלן - תקנות התשכ"ט), אשר קבעה: "מקום השיפוט הוא -

בהקשר לכך נפסק בדב"ע נה/106-3 שילוח לעיל: "כך למשל איש תיחזוקה במפעל הממוקם בעיר אחת, ואשר מבצע עבודה בכל חלקי הארץ, לא יוכל לבחור את בית הדין בו יגיש תביעתו. בדומה לכך נהג בקוו קבוע ירושלים-אילת וחזרה לא יוכל להגיש תביעתו בבית-הדין האיזורי בבאר-שבע, אלא רק בזה שבירושלים; לעומת זאת נהג בקוו קבוע אילת - ירושלים וחזרה יהיה רשאי להגיש תביעתו בבית-הדין האיזורי בבאר שבע. זאת, משום שאם ישאל, הוא או אחרים, היכן "מקום עבודתו" והיכן הוא "מבצע את עבודתו", תהא התשובה כי אלה הם בנקודת המוצא של הקו".

...

אקדים ואומר כי אין בידי לקבל את סברת הצדדים לפיה, מדובר בענייננו בנסיבות לפיהן אין סמכות מקומית ייחודית לבית דין מסוים בארץ, ואבאר.

בענייננו, מעבר לטענה כי רוב העבודה בוצעה באזור המרכז וכי חלק בוצע בין היתר בעיר חיפה לא הציגו הצדדים נתונים ואף לא טענו כי "עיקר העבודה או חלק משמעותי ביותר ממנה" בוצע באזור חיפה, ועל כן, אין בידי לקבוע כי לבית דין זה סמכות מקומית לדון בתביעה.

סוף דבר – אשר על כן ולאור כל המבואר לעיל, אני מורה על העברת הדיון בתובענה זו לבית הדין האזורי לעבודה בנצרת שלו הסמכות המקומית לדון בתובענה זו. אין צו להוצאות.

לעומת זה, המונח מקום העבודה ניתן להתפרש לפי הקשר הדברים והתכלית אותה הוא בא לשרת, לרבות הכוונה להקל על העובד התובע בבחירת מקום שיפוט הנוח לו (דב"ע לג/3-24 וקסלמן ושות' - חברה קבלנית לבניין בע"מ - דוד אטיאס, פד"ע ד' 421, 423 בסעיף 5 ; דב"ע נא/3-108 ישעיהו פוקס - אלסינט בע"מ, פד"ע כג' 300, 302)".

בכל הנוגע למקום "ביצוע העבודה" כאשר העבודה שהיא נושא התובענה בוצעה במקומות שונים בתחומי שיפוטם של בתי דין איזוריים שונים, יש לבחון את הסמכות המקומית על פי המקום שבו בוצע "עיקר העבודה" או חלק משמעותי ממנה (דב"ע 2-230/98 חורי - הנדל ואח', ניתן ביום 19.11.98, וראו גם בר"ע (ארצי) 36623-11-13 מרכוס נגד סולאר פרופיט ישראל בע"מ, ניתן ביום 4.2.14).

...

לא נעלמה מעיני העובדה כי התובעת גם ביצעה עבודה באזור חיפה, אשר אינו באזור שיפוט בית הדין בנצרת, אולם על יסוד עדותה של התובעת, שהיתה כאמור משכנעת ואמינה, ועל יסוד המסמכים אשר הוצגו בפני, שוכנעתי כי חלק משמעותי מעבודתה של התובעת בוצע באזור שיפוט בית דין זה. התובעת נשאלה במסגרת החקירה הנגדית שאלות הנוגעות לנסיבות סיום עבודתה, והנתבעת צירפה תמלול שיחה שנערכה בין התובעת לבין מר ספיבק, וזאת על מנת להראות שהגרסה העובדתית שהציגה התובעת בכתב התביעה אינה נכונה.

סיכום על בסיס על האמור לעיל, שוכנעתי כי לבית הדין בנצרת נתונה סמכות השיפוט בתיק הנדון, והבקשה להעברת מקום הדיון נדחית.

הבדיקה נעשתה ע"י חלוקת שכרו של התובע שקבל בגין עבודה במקומות עבודה באזור השיפוט של בית הדין האזורי לעבודה בתל אביב לעומת זו שבוצעה באזור השיפוט של בית הדין האזורי לעבודה בחיפה, שכן שכרו של התובע מבטא הלכה למעשה את שעות העבודה וימי העבודה בפועל.

על כן, ומשהתביעה הוגשה מלכתחילה לבית הדין האזורי לעבודה בתל אביב, יש לבחון האם מקום מקום עיקר ביצוע העבודה היה באזור סמכותו של בית הדין בלת אביב, באופן המקנה לבית דין זה סמכות לידון בתובענה, או שמא עיקר העבודה בוצעה באזור חיפה, שאז נעדר בית הדין האזורי בל אביב סמכות לידון בה. מן הכלל אל הפרט לאחר שעיינתי בכל המסמכים שהוגשו לתיק בית הדין, שקלתי את כל טענות הצדדים ואת העדויות שנשמעו בפניי מצאתי כי לא הוכח שמקום ביצוע עיקר העבודה היה באזור שיפוטו של בית הדין האזורי לעבודה בתל אביב.

...

ביום 23/6/15 ניתנה החלטתי לפיה ככל שתובענה הוגשה לבית הדין מסויים, שהינו בעל סמכות לדון בה, אין הצדדים סוברנים להחליט בעצמם על מקום הדיון.

סבורני שאין זה מתפקידו של בית הדין לבצע חישובים אותם יכול היה התובע לבצע ואף אין זה מתפקידה של הנתבעת לעשות כן, שעה שטרחה והציגה חישובים סדורים מטעמה.

סבורני כי יש בכך כדי לחזק את גרסתו ולהעיד כי מדובר בנתונים אותנטיים ומדוייקים, שלא נערכו לצורך הליך זה. ערה אני לטענת התובע לפיה לא ברור באיזה אופן יוחסו הימים בגינם קיבל התובע משכורת שלא בגין עבודה בפועל (דוגמת ימי חגים, מחלה וחופשה).

על כן, סבורני כי בית הדין המוסמך לדון בתובענה הינו בית הדין האיזורי לעבודה בחיפה.

לעומת זה, המונח מקום העבודה ניתן להתפרש לפי הקשר הדברים והתכלית אותה הוא בא לשרת, לרבות הכוונה להקל על העובד התובע בבחירת מקום שיפוט הנוח לו (דב"ע לג/3-24 וקסלמן ושות' - חברה קבלנית לבניין בע"מ - דוד אטיאס פד"ע ד' 421, 423 בסעיף 5 ; דב"ע נא/3-108 ישעיהו פוקס - אלסינט בע"מ פד"ע כג' 300, 302)".

בכל הנוגע למקום "ביצוע העבודה" כאשר העבודה שהיא נושא התובענה בוצעה במקומות שונים בתחומי שיפוטם של בתי דין איזוריים שונים, יש לבחון את הסמכות המקומית על פי המקום שבו בוצע "עיקר העבודה" (דב"ע 2-230/98 חורי - הנדל ואח', ניתן ביום 19.11.98, וראו גם בר"ע (ארצי) 36623-11-13 מרכוס נגד סולאר פרופיט ישראל בע"מ, ניתן ביום 4.2.14).

...

מכל האמור לעיל עולה כי למעשה לא ניתן לקבוע במדויק, על סמך המסמכים שהובאו בפני בית הדין, היכן בוצעה רוב עבודתו של התובע.

הנתבעת מסתמכת בטיעוניה על פרשת רדנר, אולם אני סבורה כי עניין זה שונה מנסיבות העניין שלפנינו, ויוסבר: בפרשת זו דובר במעסיקה המנהלת מוסדות חינוך ברחבי הארץ, כאשר העובדת עבדה כל השנים באשקלון.

סיכום על יסוד כל האמור לעיל, טענתה של הנתבעת כי בית הדין בנצרת נעדר סמכות מקומית – נדחית.