התובעים טוענים בתגובתם לבקשה, כי נוכח העובדה שקיבול ההצעה נעשה במשלוח הודעת דואר אלקטרוני (E-mail) לתיבת הדואר האלקטרוני המצויה אצל התובעים במחשבם בביתם בחיפה, יש לקבוע כי הסמכות המקומית הנה בחיפה, אם משום שלאינטרנט אין כתובת, ועל כן הסמכות לכל בתי המשפט בארץ, ואם לחילופין, נוכח העובדה כי הקיבול נעשה בכתובת המציע בחיפה, דבר המקנה סמכות לבית משפט זה.
דיון והכרעה:
ראשית, יש לבחון את השאלה האם עסקינן בעיסקה באמצעות רשת האנטרנט כטענת התובעים.
אני דוחה טענה זו. ב- 2016 הותקנה תקנה ספציפית 3(א2), לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן: "תקנות סדר הדין האזרחי") הקובעת:
"על אף האמור בתקנת משנה (א), תובענה בשל פירסום או סחר ברשת האנטרנט תוגש לבית המשפט שבאיזור שיפוטו מצוי מקום מגוריו או מקום עסקו של הנתבע או מקום מגוריו או מקום עסקו של התובע, בלבד, ויחולו האמור בתקנת משנה (א1)".
תקנה זו כלשונה, עוסקת בסחר באמצעות רשת האנטרנט כאשר עסקינן בעיסקאות שכריתתן באמצעות כניסה לדף אינטרנט, וחתימה באמצעות לחיצה על כפתור הסכמה לחוזה מוצע ברשת, או בפירסום ברשת האנטרנט, כגון למשל פירסום לשון הרע באמצעות האנטרנט, ואכן במקרים אלה, קודם חקיקת התקנה פסק בית המשפט העליון כי נוכח היותה של הרשת פתוחה לכל, לא ניתן לומר כי קיבול ההצעה הנו במקום ספציפי (ראה: רע"א 530/12 יעקובוביץ נ' זיאס [ניתן ביום 28.3.2012]).
...
משאלו הם פני הדברים, אין סמכות מקומית לבית משפט זה.
אשר על כן, ומתוקף סמכותי על פי סעיף 79 לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984, אני מורה למזכירות בית המשפט, להעביר את הדיון בתיק זה לבית משפט השלום בהרצליה.
