סמכות מקומית לפי תקנה 3 לתקס"דא

נטען, כי העירעור הוא על ממצאים עובדתיים שערכאה דיונית אינה מיתערבת בהם וכי לטענות בדבר "מבחן הזיקות" אין משמעות בכל הנוגע לסמכות מקומית לפי תקנה 3 לתקסד"א. נטען, כי לא הוצגו על ידי המערערים נתונים המלמדים על כך שאין מקום עסוקו של המערער 3 בתל אביב וכי מקום עסוקו של המערער 4 ברמת גן. נטען כי הפסיקה שהובאה על ידי המערערים אינה תומכת בטענותיהם וכי על פי פסק דין שנתתי ברע"א (ת"א) 15227-12-18 ה.י.ב. הגנה יזום ובניה בע"מ נ' נציגות הבית המשותף ברחוב רשף 10 תל אביב (9/1/19) ורע"א (ב"ש) 6258-12-18 גולדשמיד נ' בן חיון ואח' (1/1/19) יש לקבל את טענותיהם.

...

המסקנה כי אין מחלוקת בדבר מקום עסקו של המבקש 3 נובעת מדו"ח רשם החברות של חברה בשליטתו של המבקש 3 אשר צורפה לתגובת ב"כ המשיבים ומשם עולה כי כתובת החברה הוא בת"א ומכאן מקום עסקו של המבקש 3.

לאחר עיון בטענות הצדדים הגעתי למסקנה ולפיה יש ליתן רשות ערעור.

לסיכום: א) לאור האמור לעיל, יש ליתן רשות ערעור ולקבל הערעור.

משהגיש המערער את היתנגדותו ללישכת ת"א, כדין נהגה הלישכה עת העבירה את הכתבים לבימ"ש השלום בת"א. משהועברה התביעה וההתנגדות לביהמ"ש אין הוראות חוק ההוצל"פ ותקנותיו חלות עוד אלא יש להחיל את תקנות סדר הדין האזרחי, ובכלל זה גם לעניין הסמכות המקומית עפ"י תקנות 3-5 של סדר הדין האזרחי, הקובעת מיהו ביהמ"ש בעל הסמכות המקומית להדרש לתובענה.

בהתייחס לסמכות המקומית בהתאם לתקנות סדה"א, מסתמך המערער על תקנה 3(א)(1) לתקנות סדה"א, מקום מגוריו ואף טוען כי הסכם, ככל שהיה, על קביעת מקום שיפוט בכל בית משפט הנו סעיף מקפח שאין לפסוק על פיו.

...

בכל הכבוד אני סבור כי שגגה נפלה בהחלטותיו של הרשם הנכבד אשר מסתמך בקביעת הסמכות המקומית על חוק ההוצל"פ ותקנותיו ולא דן בשאלת הסמכות מכוח תקנות סדר הדין האזרחי ומכל מקום אין בהחלטותיו התייחסות לתקנות סדה"א על פיהם סבור כי הסמכות המקומית מסורה לביהמ"ש קמא.

שנית וכפי שציינתי לעיל, לא יגרם למערער נזק או מטרד של ממש מניהול התביעה בת"א. בנוסף טענותיה של המשיבה לעניין סמכות השיפוט, על פניה, איננה משוללת יסוד ואף לכאורה אין לקבוע כי הסעיף בדבר מקום השיפוט הינו מקפח, בהתחשב במרחק בין מקום מגוריו של המערער למיקומו של ביהמ"ש בת"א. אשר על כן, ולמרות שצודק המערער מהבחינה המשפטית, אני דוחה את הערעור ומורה על המשך בירור התביעה בביהמ"ש השלום בת"א. בנסיבות, הוצאות הערעור בסך של 2,500 ₪ יהיו לפי התוצאה בתיק העיקרי.

אינני נעתר לבקשתו של המערער ליתן לו רשות ערעור על פסק דיני שכן אינני סבור שיש להטריד ערכאה נוספת בשאלת סמכות השיפוט.

עוד טוענת הנתבעת, כי התובעת מפנה לחלופות הסמכות המקומית לפי תקנה 3(א) לתקנות סדר הדין האזרחי, אך היא מפספסת שלפי תקנה 109ב(ב) לתקנות, ניתנה הזכות לחייב בתיק ההוצאה לפועל שההיתנגדות תדון בכל בית משפט שלו הסמכות המקומית (והעניינית כמובן) לידון בתביעה לפי בחירתו.

...

כב' הרשם הבכיר ראמי נאסר, היטיב לפרט, בת"ט (שלום-עכו) 9087-06-19 עמיר דגן חברה לשיווק (1996) בע"מ נ' ענאד אבו רומי (19.10.19) את המצב לאחר תיקון תקנות ההוצאה לפועל : "על-פי הדין החדש: הושוו הדינים לגבי מקום הגשת התנגדות לביצוע שטר והתנגדות לביצוע תביעה על סכום קצוב. בשני המקרים, ניתן להגיש את ההתנגדות ללשכה שבה הוגשה בקשת הביצוע או ללשכה שאליה ניתן היה להגיש את הבקשה לביצוע לפי תקנות סדר הדין. בשני המקרים, על החייב לציין במסגרת ההתנגדות מה הטעמים שלפיהם בית המשפט מוסמך לדון בהתנגדות, ורשם ההוצאה לפועל יעביר את הדיון לבית המשפט המוסמך בהתאם לטעמים המפורטים בבקשת ההתנגדות. בשני המקרים אם החייב לא ציין את הטעמים שלפיהם מוסמך בית המשפט לדון בהתנגדות, תועבר ההתנגדות, לבית המשפט הסמוך ללשכה שאליה הוגשה ההתנגדות. יוער, כי תקנות ההוצאה לפועל בנוסחן כיום, ביטלו את הפסיקה המנחה בעניין טכנוקריט (בר"ע (י-ם) 975/09 טכנוקריט (1992) בע"מ נ' כ.ס.מ הנדסה ובניין בע"מ [פורסם בנבו]):,

הגם אם ישנה סמכות מקבילה במקרה דנא לשני המחוזות חיפה והצפון, הרי שעה שלבית משפט דנא סמכות מקומית לדון בתביעה לאור מגורי הנתבעת, דין הבקשה של התובעת להידחות, ובעניין זה יאים הדברים שנפסקו ברע"א (מחוזי-ירושלים) 25454-01-19 במרום הפקות 2004 בע"מ נ' אלי אינון אוחנה (1.5.19) : "שאלה נוספת המתעוררת בהקשר זה, היא מה הדין מקום בו מגיש הזוכה (התובע) לבית המשפט הנעבר בקשה להעברת הדיון לבית משפט אחר? במקרה כזה, אם מוצא בית המשפט כי לא נתונה לו סמכות לדון בתביעה, רשאי הוא להעבירה לבית המשפט המוסמך. ואולם, אם מוצא בית המשפט כי קיימת לו סמכות מקומית לדון בתביעה, על פי אחת החלופות שבדין, עליו להותיר את הדיון אצלו ולא להעביר את התביעה לבית משפט אחר המוסמך אף הוא. כאמור, במצב דברים זה, ובניגוד למצב בו מוגשת תביעה מלכתחילה לבית המשפט, לא תינתן עדיפות לבחירת התובע דווקא (השווה רע"א (נצ') 33705-11-18 חוסרי נ' ממאדור. קום בע"מ (3.1.19); רע"א (נצ') 25607-01-19 בית הספר תגליות בע"מ נ' מימון (15.1.19))". בעניין זה, יאים גם הדברים שנאמרו בת"ת (שלום-אשקלון) 40517-11-19 רשת קפה קפה ישראל בע"מ נ' יצחק פיטוסי (26.12.19): "אשר לטענה כי לתובע זכות לבחור את בית המשפט בו תתברר תביעתו כאשר יש מספר חלופות לסמכות המקומית, התובעת לא הפנתה לפסיקה הדנה בתביעה שהחלה כתובענה ללשכת ההוצל"פ. בעניין זה ישנם דין מיוחד בתקנות ההוצאה לפועל הקובעות מנגנון להעלאת טענות ביחס לסמכות המקומית. הרציונל הוא כי לתובע זכות לפתוח בקשת ביצוע בכל מקום, אפילו ללא כל סמכות מקומית, אולם נוצר מנגנון המאפשר לחייב להגיש התנגדות סמוך למקום מגוריו מקום בו הוא טוען כי הסמכות המקומית לדון בתביעה היא שם.

בסיכומו של דבר, אני דוחה את הבקשה ומחייבת את התובעת בתשלום הוצאות ושכ"ט עו"ד לנתבעת בסך של 1,000 ₪, אשר ישולמו בתוך 30 יום מחלוף תקופת החירום, וזאת ללא קשר לתוצאות ההליך.

בחינת הסמכות המקומית נעשית לפי תקנה 3 לתקסד"א : ""אין זה חשוב, היכן נולדה עילת התביעה, אם בארץ או מחוצה לה; גם עילה שכולה נוצרה בחוץ לארץ, בית משפט בישראל מוסמך לידון בה, ובילבד שהתובע יוכל לבסס את סמכותו של בית המשפט בהתאם לקביעותיה של תקנה 3" (י' זוסמן, סדרי הדין האזרחי (בורסי - פרץ את טובים, מהדורה 4, תשל"ד)"

...

לסיכום נקודה זו, ההפניה בתשובת התובע לדין בעניין "סמכות מכוח המצאה" איננה יוצרת מחסום בפני הנתבע לטעון כי לא מתקיים תנאי לקיומם של פורום נאות או סמכות בישראל והרי גם הנתבע עצמו מכיר בסמכותו של בית המשפט בישראל לדון בבקשתו לסילוק על הסף.

במישור זה יש לשאול האם מירב הזיקות הרלבנטיות מצביעות על פורום נאות יותר? האם ישנו פורום אחר לו קשר מהותי וחזק יותר עם עילות התביעה? סבורני כי הראיה צריכה להיות רחבה, לתת משקל מנקודת ראיה רחבה לצד המעשי של ניהול ההליך ואכיפת ההכרעה לצד מתן משקל למדיניות משפטית ראויה ורצויה מבחינת הציבור הישראלי.

הדברים לעיל מביאים למסקנה שכל טענה הנוגעת לחברות זרות שהוקמו לפי דין אחר ויש לפרקן לפי דין אחר, מקל וחומר כשמדובר במדינה כמו ניגריה, הפורום הנאות מצוי שם ולא כאן.

המסקנה עד כאן היא שלמרות שהסמכות המקומית לפי תקנה 3 של תקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד – 1984, נתונה במקרה זה לבית המשפט בתל אביב, או לבית המשפט במחוז מרכז, הרי בנסיבות העניין שבפנינו, כשבפני מותב זה נדונו ונדונות בקשות אישור קודמות מאותו סוג ובעילות זהות או דומות אכן נהג ב"כ המבקשת כנדרש בהגישו את התביעה ובקשת האישור לבית משפט זה בשים לב לדבריו של כב' השופט פרופ' ע' גרוסקופף בעיניין פטשנקו נ' יורוקום.

...

טענת המשיבה היא, כי יש לדחות את התביעה על הסף מחמת חוסר סמכות מקומית וחוסר סמכות עניינית, ולחלופין, להורות על העברת הדיון לפי סעיף 79 לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד – 1984 בהליך זה לבית משפט השלום במחוז מרכז או במחוז תל-אביב.

בהִעדר בקשה מפורשת ומנומקת שיהא בה כדי להסביר ולהבהיר מה השיקולים לתיקון כתב התביעה, ומה מביא להעלאת סכום התביעה מ-2,500,000 ₪ ל-3,500,000 ₪, ובהיעדר תצהיר מפורט התומך בבקשה לתיקון התביעה, אין מקום להיעתר לבקשת התיקון שהועלתה בתשובת ב"כ המבקשת מיום 5.6.16, ולפיכך בקשת התיקון – נדחית.

לפיכך, ובהיעדר סמכות עניינית כמו גם סמכות מקומית, אני מחליט בזאת להעביר את התובענה לדיון בבית משפט השלום בתל אביב וזאת בהתחשב במענה הרשום של המשיבה.

לכאורה היה מקום לחייב את המבקשת בהוצאות בקשה זו, אך נוכח העיכוב בניהול ההליך שנגרם בעטיה של המשיבה (קדם המשפט מיום 25.5.16) אני מורה שכל צד יישא בהוצאותיו.