בפני תביעה כספית, העומדת כיום ע"ס 50,000 ₪, לאחר שסכום התביעה תוקן ע"י התובעת מסך של 78,900 ₪, ולאחר שהתביעה הועברה לטיפולי מחמת חוסר סמכות מקומית לבית המשפט בו הוגשה בתחילה.
מאלה ביקשה הנתבעת כי בית משפט יתרשם בדבר העבודה הלקויה שביצעה התובעת.
ככל שהיתה רשימת ליקויים שכזו הרי שהיה מקום שהנתבעת תיתן לתובעת היזדמנות ליתן לה מענה, בין אם במהלך העבודות או לאחריה במסגרת סעיף 13 להסכם, המחייב את התובעת לבצע על חשבונה תיקון של כל פגם או אי התאמה, או לכל הפחות לצרף רשימה במסגרת כתב הגנתה, ואל מול רשימה שכזו יכולה היתה התובעת למסור גירסתה.
...
ובמה דברים אמורים –
ביחס לטענת האיחור ואי עמידה בלוח הזמנים הנתבעת לא פירטה מתי התובעת לעמדתה סיימה את עבודתה בסופו של דבר, או מתי עזבה את העבודה.
אין בידי לקבל עמדה זו. כבר נקבע כי "טענת ההגנה שאינה מודה בכל העובדות של עילת התביעה, אינה טענת "הודאה והדחה" המעבירה את נטל הראיה על הנתבע.
בנוסף תשלם הנתבעת לידי התובעת את הוצאות המשפט (החזר אגרה) בסכום 1,976 ₪ וכן שכ"ט עו"ד בסכום כולל של 9,000 ₪ ובתוך 30 ימים, אחרת ישאו סכומים אלה ריבית והפרשי הצמדה כחוק החל מהיום ועד התשלום המלא בפועל.
