סמכות מקומית לבית הדין לעבודה מקום העבודה האחרון

] בפסק הדין בעיניין שיינברג[footnoteRef:6] סיכם בית הדין הארצי את ההלכות הנוגעות לפרשנות תקנה 3(א)(1), בזו הלשון: "כללו של דבר: ככל שאין חפיפה בין 'מקום העבודה' לבין 'מקום ביצוע העבודה', רשאי התובע לבחור את בית הדין האיזורי אליו תוגש התביעה; ככל שמדובר במקרה בו העבודה בוצעה במספר אזורים, 'מקום ביצוע העבודה' הוא המקום בו בוצעה עיקר העבודה או חלק משמעותי ביותר ממנה; ככלל, הקובע את מקום סמכותו המקומית של בית הדין הוא מקום עבודתו האחרון עובר לסיום קשר העבודה" (ההדגשה במקור – ק.כ).

...

לעניין טענת התובעת שבמקרים חריגים בית הדין יכול לדון בהליך אף אם הוא נעדר סמכות מקומית אציין כי דינה להידחות.

בנסיבות אלה, לא מצאנו כי מקיימות נסיבות חריגות המצדיקות סטייה מהוראות התקנות לעניין הסמכות המקומית והותרת ההליך בבית דין זה. בנסיבות אלה, משמקום העבודה ומקום ביצוע העבודה נמצאים באזור שיפוטו של בית הדין האזורי לעבודה בבאר שבע, הרי שיש להעביר אליו את הדיון בהליך.

סוף דבר בהתאם לתקנה 3(א)(1) לתקנות הסמכות לדון בתביעת התובעת נתונה לבית הדין האזורי לעבודה בבאר שבע.

בהתאם לפסיקה אשר דנה בעקרונות יישום תקנה 3(א)(1) לתקנות[footnoteRef:3]: "כללו של דבר: ככל שאין חפיפה בין "מקום העבודה" לבין "מקום ביצוע העבודה", רשאי התובע לבחור את בית הדין האיזורי אליו תוגש התביעה; ככל שמדובר במקרה בו העבודה בוצעה במספר אזורים, "מקום ביצוע העבודה" הוא המקום בו בוצעה עיקר העבודה או חלק משמעותי ביותר ממנה; ככלל, הקובע את מקום סמכותו המקומית של בית הדין הוא מקום עבודתו האחרון עובר לסיום קשר העבודה"‏.

...

משבחר התובע להגיש את תביעתו לבית דין זה, על בסיס החלופה "מקום ביצוע העבודה", ומשאין מחלוקת כי ביתו של התובע נמצא באזור שבתחום השיפוט של בית דין זה, דין בקשת הנתבעת להידחות.

מכאן שגם נימוק זה, דינו להידחות.

לסיכום, בקשת הנתבעת לסילוק התביעה מפאת חוסר סמכות מקומית או להעברת הדיון לבית הדין האזורי לעבודה בתל אביב, נדחית.

יפה לענייננו פסיקתו של בית הדין הארצי לעבודה בבר"ע (ארצי) 41211-05-14 ישראל שיינברג – כנפי משק תור בע"מ, מיום 30.6.2014, אשר קבע: "ככל שמדובר במקרה בו העבודה בוצעה במספר אזורים, 'מקום ביצוע העבודה' הוא המקום בו בוצעה עיקר העבודה או חלק משמעותי ביותר ממנה; ככלל, הקובע את מקום סמכותו המקומית של בית הדין הוא מקום עבודתו האחרון עובר לסיום קשר העבודה". מן הכלל אל הפרט: כעולה מטיעוני התובע, הוא ביצע את עבודתו בכל רחבי הארץ, ובין היתר באיזור המרכז ובאיזור שיפוטו של בית הדין לעבודה בחיפה.

...

לטעמי, שתי החלופות מובילות למסקנה שהסמכות המקומית מסורה לבית הדין האזורי לעבודה בת"א. ראשית, "מקום העבודה" פורש בפסיקה "כמרכז מפעלו של המעביד, או במקום בו נמצא משרדו הרשום בישראל של המעסיק" (ע"ע (ארצי) 143/09 אנטון נמיקוב - רשת בטחון (1993) בע"מ, מיום 24.3.2009).

בנסיבות אלה, הרימה הנתבעת את נטל השכנוע המוטל עליה להראות שעיקר העבודה או חלק משמעותי ביותר ממנה בוצע באזור שיפוטו של בית הדין האזורי לעבודה בת"א. לפיכך, הסמכות המקומית לדון בתובענה מסורה לבית הדין האזורי לעבודה בת"א. סיכומו של דבר: הבקשה מתקבלת.

נוכח תוצאת הדברים, משהוכרעה שאלת הסמכות המקומית לאחר דיון במעמד הצדדים, והבקשה התקבלה לאחר שהצדדים הגישו בקשה, תשובה, הודעות משלימות ותגובות, התובע ישלם לנתבעת שכר טרחת עו"ד בסכום של 2,000 ש"ח, וזאת בתוך 30 ימים מהיום.

לפיכך, משמשרדה הרשום של המבקשת הוא בעיר אום אל פאחם, ממילא מוקנית סמכות מקומית לבית הדין האיזורי חיפה; עוד נטען לעניין זה, כי מקום עבודתו האחרון של המשיב (אשר אכן הועסק בתקופת העסקתו ברחבי הארץ כולה), היה בעיר אום אל פאחם באופן המקנה סמכות לבית הדין האיזורי חיפה.

...

בית הדין הבהיר כי סמכותו המקומית נובעת, בין היתר, נוכח מקום מושבה של המבקשת (שהוא כזכור, בעיר אום אל פאחם) וכי אין מקום להיעתר לבקשה לעיכוב הליכים בשל קיומה של הוועדה מאחר ו"אין כל מניעה להתקדם בהליך בביה"ד גם אם בינתיים מי מהצדדים יבקש למצות הליכי גישור/פישור.

דיון והכרעה לאחר עיון בבקשה ובנספחיה ובחומר הרלוונטי בתיק בית הדין האזורי הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות.

סוף דבר: בקשת רשות הערעור נדחית, והדיון בבית הדין האזורי יימשך בהתאם להחלטה מיום 23.5.2023.

לעניין זה ראו בר"ע (ארצי) 41211-05-14 ישראל שיינברג - כנפי משק תור בע"מ (30.06.2014), שם נקבע כך: ‏‏ "... נוכח העובדה שמקום העבודה האחרון היה במשרדי המשיבה בחיפה, קמה לבית הדין האיזורי בחיפה סמכות מקומית לידון בתביעתו, כפי שנפסק בעיניין נובש.

...

לסיכום עד כה, שעה שקיימת סמכות מקומית מקבילה הן לבית הדין לעבודה בתל אביב (בשבתו בבת-ים) והן לבית הדין האזורי לעבודה בנוף הגליל-נצרת, היתה התובעת רשאית להגיש את תביעתה לבית דין זה. אשר לתניית השיפוט בהסכם, ולפיה: "...לבתי הדין המוסמכים עניינית באזור תל אביב מוקנית סמכות שיפוט בלעדית בכל סכסוך בין הצדדים, בכל עניין הקשור ו/או הנובע מיחסי עבודה בין הצדדם ו/או מסיומם" (סעיף 16 להסכם) – הרי שאין לתנייה זו תוקף.

זאת לנוכח המסקנה כי קיימת סמכות שיפוט מקבילה כמפורט לעיל, ובמיוחד משום שבמועד החתימה על ההסכם, לכאורה ולפי סעיף 5.3 להסכם - לא היה ידוע עדיין לצדדים היכן תתבצע עיקר העבודה.

בשל כלל האמור לעיל, הבקשה להעברת מקום הדיון (ובוודאי לסילוק התביעה על הסף), מפאת חוסר סמכות מקומית, נדחית.