סמכות מקומית ועניינית תביעות קטנות

המבקשת הגישה הודעה ביום 31.12.03, בה הודיעה כי היא מוותרת על הטענה לעניין הסמכות המקומית והעניינית של בית-המשפט לעניינים מקומיים בקרית-ארבע, אך עומדת על טענתה השניה בעירעור.

המשמעות המצטברת של סעיפים אותם הבאנו מתקנון המועצות המקומיות, היא, כי לבית-המשפט לעניינים מקומיים בקרית ארבע – שהוא, למעשה, שופט שלום ירושלמי הנוסע לקרית-ארבע ומקיים שם הליכי שפיטה – יש סמכות לידון בכל עניין שבו מוסמך לידון בית-משפט לתביעות קטנות בישראל, ובלבד ששני הצדדים הם בגדר "מתיישב". טענת המבקשת הייתה כי בשל העובדה שהיא תאגיד ישראלי, הפועל ברמת-גן, אין היא כפופה לבית-המשפט לעניינים מקומיים בקרית-ארבע.

...

בהמשך, אומר בית-משפט קמא כי "לאור האמור זכאי התובע כי יינתן פסק-דין לטובתו, ואני קובעת כי הנתבעת תשלם לתובע סך 16,700 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום 8.6.03 ועד ליום התשלום בפועל". המסמך שהגישה המבקשת לבית-משפט זה נשא כותרת "ערעור בזכות". עיקר העירעור הוקדש לטענת חוסר הסמכות של בית-המשפט לעניינים מקומיים באזור יהודה ושומרון לידון בעיניינה של המערערת (הנתבעת בערכאה הראשונה), שהנה חברה בע"מ וכתובתה ברמת-גן. בחלק השני של הערעור טוענת המערערת כי פסק-הדין אינו מנומק, וגם אם לא התייצבה היא לדיון, היה על התובע להוכיח את תביעתו, דבר שלא עשה.

לפיכך, הגעתי למסקנה כי אין זה מן הראוי שבית-המשפט המחוזי יתערב בגובה הפיצוי הבלתי ממוני שפסק בית-משפט קמא.

התוצאה היא: בקשת רשות הערעור – נדחית.

המבקשת תשלם למשיב הוצאות הערעור ושכ"ט עו"ד בסכום כולל של 3,000 ₪ בצירוף מע"מ כדין, ובתוספת הפרשי הצמדה וריבית פיגורים כדין מיום מתן פסק דין זה ועד ליום התשלום בפועל.

בתגובתו הזכיר התובע כי בתחילה הוגשה תביעתו לבית המשפט לתביעות קטנות (42707-06-18) כאשר דיני הסמכות העניינית שונים בבית המשפט לתביעות קטנות ועל כן הוגשה כנגד חברת יעל ונתי.

(א) מצא בית משפט שאין הוא יכול לידון בענין שלפניו מחמת שאינו בסמכותו המקומית או הענינית, והוא בסמכותו של בית משפט או של בית דין אחר, רשאי הוא להעבירו לבית המשפט או לבית הדין האחר, והלה ידון בו כאילו הובא לפניו מלכתחילה, ורשאי הוא לידון בו מן השלב שאליו הגיע בית המשפט הקודם.

...

שקלנו אם כך את טענות הצדדים בבקשה שבפנינו והגענו לכלל מסקנה לפיה לאור העובדה כי גם בכתב התביעה המקורי שהוגש לבית המשפט לתביעות קטנות לא פורטה עילת תביעה כלשהיא כנגד נתי וחברת יעל יש מקום להורות על סילוק התביעה כנגדם על הסף, כבקשת המבקשים.

סוף דבר הבקשה מתקבלת כאמור לעיל.

אף כי קיבלנו את הבקשה, לא מצאנו לפסוק כנגד התובע הוצאות בגינה, נוכח הגשת התביעה לכתחילה בבית משפט לתביעות קטנות והעברת התיק לפתחנו בהחלטת כבוד הרשם כאמור לעיל.

כאמור, כבוד המפקח הורה על העברת הדיון בבקשה מכוח סמכותו לפי סעיף 79(א) לחוק בתי המשפט הקובע: "מצא בית משפט שאין הוא יכול לידון בענין שלפניו מחמת שאינו בסמכותו המקומית או הענינית, והוא בסמכותו של בית משפט או של בית דין אחר, רשאי הוא להעבירו לבית המשפט או לבית הדין האחר, והלה ידון בו כאילו הובא לפניו מלכתחילה, ורשאי הוא לידון בו מן השלב שאליו הגיע בית המשפט הקודם". לטעמי, לו הייתי פוסע בדרכו של כבוד המפקח, יכולה הייתה להתעורר השאלה האם המפקח על רישום המקרקעין הנו "בית משפט" כמובנו בסעיף 79(א) לחוק, שכן חוק בתי המשפט אינו מתייחס כלל לסמכויותיו של המפקח, אלא לסמכויות בית המשפט העליון, בית המשפט המחוזי ובית המשפט השלום (גם כיושבו כבית משפט לעניינים מקומיים ובית משפט לתביעות קטנות).

...

סיכומו של דבר הבקשה נדחית.

לנוכח מכלול הנתונים הללו, אני סבור כי יש לפסוק את הוצאות המשיבים על הצד הנמוך.

בשולי הדברים, אודה למזכירות בית המשפט על העברת החלטתי זו לכבוד המפקח על רישום מקרקעין בפתח תקווה מאיר פורת, ככל שהדבר ניתן.

עוד נטען, כי אף בהתאם להחלטת כב' השופט ברגנר בשבתו בבית המשפט לתביעות קטנות באריאל, אליו הגישו התובעים קודם לכן תביעה בעילה זהה (למעט סכומה), התביעה צריכה להידון בבית משפט השלום בירושלים, אך לא ניתן להעבירה ישירות לשם בהחלטה שיפוטית לפי סעיף 60(ב) לחוק בתי המשפט עקב אי תחולתו על בתי המשפט המקומיים באיזור, ולכן מחק כב' השופט ברגנר את התביעה הקטנה והורה כי תוגש כתביעה אזרחית לבית המשפט המוסמך.

לפיכך, אני מורה על העברת התביעה לבית משפט השלום בירושלים, שלו נתונה הסמכות המקומית והעניינית.

...

לפיכך, אני מורה על העברת התביעה לבית משפט השלום בירושלים, שלו נתונה הסמכות המקומית והעניינית.

לצד סעיף 78, קובע סעיף 79 לחוק כדלקמן: "79.  (א)  מצא בית משפט שאין הוא יכול לידון בענין שלפניו מחמת שאינו בסמכותו המקומית או הענינית, והוא בסמכותו של בית משפט או של בית דין אחר, רשאי הוא להעבירו לבית המשפט או לבית הדין האחר, והלה ידון בו כאילו הובא לפניו מלכתחילה, ורשאי הוא לידון בו מן השלב שאליו הגיע בית המשפט הקודם.

במסגרת הדיון בבית המשפט לתביעות קטנות, לא היה מצופה מן המבקש, שאינו מיוצג, להעלות טענות משפטיות לעניין הסמכות המקומית.

...

לפיכך, אין בידי לקבל את טענת המשיבה, לפיה המבקש מנוע מהעלאת הטענה משעה שלא העלה אותה מפורשות בתגובתו לבקשתה.

בענייננו, הוגשו כתבי טענות בלבד, ולכן אינני מקבלת את טענת המשיבה לפיה העברת התיק תביא לבזבוז זמן שיפוטי ומשאבים.

סוף דבר - לאור כל האמור לעיל, ומתוקף סמכותי הקבועה בסעיף 78 לחוק בתי המשפט החל בבית הדין לעבודה מכוח סעיף 39 לחוק בית הדין לעבודה, התשכ"ט-1969, אני מורה בזאת כי הדיון בתיק חב"ר 4466-09-22 יועבר מבית הדין האזורי לעבודה תל אביב לבית הדין האזורי לעבודה בירושלים.