סמכות מקומית ועניינית בתובענה בבית הדין לעבודה

בסעיף 17 לבקשה ובסעיף 17 לכתב התביעה כל שנטען הוא כי "הסמכות המקומית והעניינית נתונה לבית הדין האיזורי לעבודה בחיפה". מעיון בכתב התביעה עולה כי לא ניתן "לחלץ" ממנו עובדות רלוואנטיות המקנות סמכות מקומית לבית דין איזורי מסוים.

...

דיון והכרעה: לאחר ששקלתי את טענות הצדדים, הגעתי לכלל מסקנה כי דין בקשת הנתבעת להתקבל.

לכן, גם החלופה של "מקום העבודה המיועד של העובד" הקבועה בתקנה 3(א)(2) לתקנות מובילה למסקנה שהסמכות המקומית מסורה לבית הדין האזורי לעבודה בתל אביב.

סוף דבר: הבקשה מתקבלת ויש לקבוע כי בית הדין האזורי לעבודה בחיפה נעדר סמכות לדון בתובענה.

בשים לב לתכלית החקיקה, גדר סמכותו של בית הדין כפי שנקבע בסעיף 391(א) לחוק הביטוח הלאומי ובסעיף 24א(5) לחוק בית הדין לעבודה עניינו בתביעות הזכאים לגימלה על פי הוראות חוק הביטוח הלאומי ובתנאי הזכאות בחוק זה. עוד נקבע כי סמכותו העניינית של בית הדין לעבודה אינה טומנת בחובה אפשרות לפסוק בתביעות מבוטחים כנגד המוסד לביטוח לאומי מכוח עילות תביעה שהן עצמאיות וחיצוניות לגמרי לזכאות מכוח החוק, כגון מכוח פקודת הנזיקין.

במקרה דנן, באתי לכלל מסקנה כי התביעה הנדונה אינה מצויה בגדר סמכותו העניינית של בית משפט השלום, ואני מורה על העברתה לבית האיזורי לעבודה בתל אביב, שלו הסמכות העניינית והמקומית לידון בתביעה.

...

במקרה דנן, באתי לכלל מסקנה כי התביעה הנדונה אינה מצויה בגדר סמכותו העניינית של בית משפט השלום, ואני מורה על העברתה לבית האזורי לעבודה בתל אביב, שלו הסמכות העניינית והמקומית לדון בתביעה.

וזהו נוסח הסעיף: "(א) מצא בית משפט שאין הוא יכול לידון בענין שלפניו מחמת שאינו בסמכותו המקומית או הענינית, והוא בסמכותו של בית משפט או של בית דין אחר, רשאי הוא להעבירו לבית המשפט או לבית הדין האחר, והלה ידון בו כאילו הובא לפניו מלכתחילה, ורשאי הוא לידון בו מן השלב שאליו הגיע בית המשפט הקודם.

כמו כן חזר בית המשפט על הסכמת הצדדים כי "אין באמור כדי לגרוע מזכות התובעת להגיש תביעה עצמאית ונפרדת המצויה בסמכות המקומית של בית הדין האיזורי לעבודה בחיפה, ככל שתראה לעשות כן". כלומר, בית משפט השלום לא העביר את ההליך לבית דין זה והוא אף לא דן לגופה בשאלת הסמכות המקומית לידון בתביעה הנוגעת ליחסי העבודה שבין הצדדים, אלא רק חזר על כך שהתובעת רשאית להגיש תביעה נפרדת המצויה בסמכותו של בית הדין בחיפה.

...

לעניין טענת התובעת שבמקרים חריגים בית הדין יכול לדון בהליך אף אם הוא נעדר סמכות מקומית אציין כי דינה להידחות.

בנסיבות אלה, לא מצאנו כי מקיימות נסיבות חריגות המצדיקות סטייה מהוראות התקנות לעניין הסמכות המקומית והותרת ההליך בבית דין זה. בנסיבות אלה, משמקום העבודה ומקום ביצוע העבודה נמצאים באזור שיפוטו של בית הדין האזורי לעבודה בבאר שבע, הרי שיש להעביר אליו את הדיון בהליך.

סוף דבר בהתאם לתקנה 3(א)(1) לתקנות הסמכות לדון בתביעת התובעת נתונה לבית הדין האזורי לעבודה בבאר שבע.

שאלת הדין החל: בכתב התביעה לא צויין כלל מקום עבודת התובעת, ולא הייתה היתייחסות לעניין הדין החל – כאשר זכויות התובעת נתבעו בהתאם לדין הישראלי ללא היתייחסות למיקום העבודה, וכל שנטען היה (סעיף 51) כי: "לבית הדין הנכבד סמכות מקומית ועניינית לידון בתביעה לאור מהותה, סמכותה לאור מקום ביצוע העבודה ולאור מקום מושבה של הנתבע ומקום ניהול עיסקה." רק מכתב ההגנה התברר כי נושא הדין החל אינו מובן מאליו, וכי קיימת שאלה של הדין החל.

...

בדיון שקויים להוכחות, ישב כנציג ציבור (עובדים) מר יוסי קשי, אולם בבוא בית הדין לתת פס"ד התברר כי מר קשי אינו משמש עוד כנציג ציבור, ואינו יכול לחתום על פסה"ד. בנסיבות אלו ביקש בית הדין את עמדת הצדדים למינוי נציג ציבור אחר במקומו אשר יקרא את כל החומר שבתיק כולל הפרוטוקולים והסיכומים ויוכל לחתום על פסה"ד. הצדדים הודיעו כי אין להם התנגדות להחלפתו בנציג ציבור אחר, ועל כן מינה בית הדין את מר בני אלבז כנציג ציבור עובדים, אשר קרא את החומר וחיווה את דעתו, ובסופו של דבר נתן הסכמתו לפס"ד זה. לאור חשיבות ההסכמות שגובשו בדיון המוקדם, נביא להלן את רשימת המוסכמות והפלוגתאות כפי שגובשה במעמד הצדדים בדיון מיום 29/7/20: מוסכמות: א. תקופת העבודה 1/3/12 עד 23/5/19.

זכאות התובעת לפיצוי בגין נזק לא ממוני – בעניין זה לא מצאנו כל בסיס לרכיב זה של התביעה, כאשר מקובל עלינו כי התלושים והדוחות משקפים את הסכומים שקיבלה התובעת בפועל, וכאשר אין מקום להטיל על הנתבעת תשלומים נוספים, אף שסברה כי הדין הישראלי לא חל. כך גם לא הוכחה הטענה הסתמית כי זכאית לקבל לידיה סכומים שנוכו ממנה.

סוף דבר: הנתבעת תשלם לתובעת את הסכומים הבאים: הפרשי דמי חגים עד שנת 2017 - סך של 3,667 ₪ הפרשי שכר מינימום מ-1/2/17 - סך של 698.66 ₪ הפרשי שעות נוספות - סך של 5,179 ₪ דמי הבראה – סך של 1,890 ש"ח פיצוי בגין אי הפרשות גמל מעסיק (לתקופה שעד 9/16) – סך של 10,177.64 ₪.

ולעניין ההוצאות: בנסיבות העניין, כשמחד מצאנו כי התובעת זכאית לסכומים המפורטים לעיל , אך מאידך בהתחשב בסכומים הגבוהים שנתבעו (מעל 300,000 ₪), הרי שעניין זה נלקח בחשבון לעניין גובה ההוצאות ושכ"ט שייפסקו לתובעת.

לצד סעיף 78, קובע סעיף 79 לחוק כדלקמן: "79.  (א)  מצא בית משפט שאין הוא יכול לידון בענין שלפניו מחמת שאינו בסמכותו המקומית או הענינית, והוא בסמכותו של בית משפט או של בית דין אחר, רשאי הוא להעבירו לבית המשפט או לבית הדין האחר, והלה ידון בו כאילו הובא לפניו מלכתחילה, ורשאי הוא לידון בו מן השלב שאליו הגיע בית המשפט הקודם.

בהתאם לתקנה 3(א)(11) לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין), תשנ"ב - 1991, הסמכות המקומית בתביעה מסוג זה יכולה להיקבע לבית הדין האיזורי שבאיזור שיפוטו נמצא מקום מגוריו של התובע, וכך ראוי גם בעניינינו.

...

לפיכך, אין בידי לקבל את טענת המשיבה, לפיה המבקש מנוע מהעלאת הטענה משעה שלא העלה אותה מפורשות בתגובתו לבקשתה.

בענייננו, הוגשו כתבי טענות בלבד, ולכן אינני מקבלת את טענת המשיבה לפיה העברת התיק תביא לבזבוז זמן שיפוטי ומשאבים.

סוף דבר - לאור כל האמור לעיל, ומתוקף סמכותי הקבועה בסעיף 78 לחוק בתי המשפט החל בבית הדין לעבודה מכוח סעיף 39 לחוק בית הדין לעבודה, התשכ"ט-1969, אני מורה בזאת כי הדיון בתיק חב"ר 4466-09-22 יועבר מבית הדין האזורי לעבודה תל אביב לבית הדין האזורי לעבודה בירושלים.