סמכות מקומית בתביעת נזיקין בין תושבי קרית ארבע

באשר לתחולת התקנון במקרה דנן, המערערת טוענת כי עניינה המרכזי של התביעה הוא סוגיות בדיני חוזים ונזיקין, שלא בהן עוסק התקנון; וכי שגה בית משפט קמא באופן בו פירש את תחולת הוראותיו של התקנון, ובכך שאפיין חלקים משמעותיים מהתביעה ככאלו שעוסקים בהפעלת כוחות שילטוניים.

מפקד האיזור פעל בהתאם לסמכותו והקים את בתי המשפט לעניינים מקומיים היושבים כיום באריאל, קרית ארבע ומעלה אדומים, שבהם מכהנים שופטי בתי משפט שלום.

היעלה על הדעת כי כל תביעה בגין מתן טפול רפואי בהיעדר הסכמה מדעת (סעיפים 16-13 לחוק זכויות החולה) תהא נתונה אך ורק לסמכותו של בית המשפט לעניינים מקומיים, ודרכו של תושב האיזור להגיש תביעה בעילה זו לערכאה האזרחית הרלוואנטית בישראל תיחסם? בדומה, תחת "דיני צרכנות, תעשיה ומסחר" (נספח מס' 10 לתקנון) נכללים חוק המכר (דירות), התשל"ג-1973 וכל תחיקת משנה מכוחו.

הינה כי כן, לא זו בלבד שלשון התקנון אינה קובעת שכל סיכסוך חוזי בין תושב לרשות מקומית באיזור צריך להתברר בפני בית המשפט לעניינים מקומיים; אלא שלשון התקנון תומכת במסקנה כי סמכותו של בית המשפט לעניינים מקומיים בנושא חוזים שבהם היתקשרה הרשות המקומית אינה סמכות ייחודית, וכי גם לבתי דין בישראל יש סמכות לידון בהליכים לגבי חוזים מסוג זה. למקרא פסק דינו של בית משפט קמא, מתקבל הרושם כי בית המשפט ראה עצמו כבול לתוצאה אליה הגיע, וזאת בעקבות פסק הדין שניתן בעיניין גלגלי פירסום.

...

מסקנה מעין זו אינה מתחשבת בשני הצדדים להליך – ובכך שפעמים רבות הנתבע, תושב האזור, יעדיף לנהל את ההליך דווקא בפני בתי משפט אלו, כפי שקרה בענייננו.

איני סבור כי מסקנה זו מתבקשת בהכרח, שכן סעיף 5א חוק בתי משפט לענינים מינהליים מעניק לבית המשפט לעניינים מינהליים בירושלים סמכות לדון בעתירות "נגד החלטה של רשות או של גוף המנוי בתוספת הרביעית, הפועלים ביהודה והשומרון ... בעניין המנוי בתוספת הרביעית", למעט חריגים מסוימים.

בנסיבות אלו, היה על בית המשפט המחוזי לדחות את בקשת המשיבות ולהמשיך לדון בתיק בפניו – ועל כן דין הערעור להתקבל.

בית המשפט המחוזי בחיפה ת"צ 18389-06-15 קנופי בע"מ נ' עירית קרית ביאליק 04 דצמבר 2016 בקשה מס' 1- אישור תובענה ייצוגית בפני כבוד השופט א' קיסרי מבקשת קנופי בע"מ משיבים עירית קרית ביאליק החלטה

הסעד שהתבקש הוא השבה של הסכומים שנגבו מחברי הקבוצה שלא כדין בגין אגרת כלי אשפה בתקופה של עשרים וארבעה חודשים שקדמו להגשת הבקשה, בצרוף ריבית והפרשי הצמדה בהתאם לחוק הרשויות המקומיות (ריבית והפרשי הצמדה על תשלומי חובה), תש"ם–1980.

אם יש ממש בטענותיה של המבקשת שהמשיבה גובה את אגרת האשפה שלא כדין, אזי תביעה ייצוגית להשבת הסכומים שנגבו היא ההליך הנכון בנסיבות העניין, בהיתחשב בסכומים הקטנים יחסית ששילם כל אחד מתושבי המשיבה, בצורך למנוע פסיקות סותרות ובנוסף, ולא פחות חשוב, לאכוף על המשיבה את הוראות הדין.

סעיף 12(א) לחוק תולה את השמוש בסמכות להורות כאמור בקיומן של נסיבות מיוחדות המצדיקות זאת, ובכך "שקיימת אפשרות סבירה לזהות ולאתר את חברי הקבוצה שבשמם הוגשה הבקשה לאישור, וליידע אותם על אישור התובענה הייצוגית, והכל בעלות סבירה". המשיבה לא פירטה את הנסיבות המיוחדות המצדיקות את הפעלת הכלל הקבוע בסעיף 12(א) לחוק, ומנגד, אישור התובענה הייצוגית כנעתר על ידי המבקשת ממילא פועל לטובת חברי הקבוצה, ולכן אין צורך להפעיל את המנגנון הקבוע בסעיף 12(א) והמאפשר להם להצטרף לתובענה.

כמו כן יושמטו מן התביעה המתוקנת הטענות בדבר עילות תביעה מכוח פקודת הנזיקין.

...

סיכומו של דבר, אני מקבל את הבקשה ומאשר את הגשת התובענה הייצוגית.

במצוות סעיף 14(ב) לחוק אני מורה על פרסום הודעה בדבר החלטה זו. ההודעה תפורסם בצורה בולטת במקומון המופץ בתחומי המשיבה, לפחות אחת לשבוע.

המשיבה תשלם למבקשת שכר טרחת עורך דין בסכום של 15,000 ₪.

רקע עובדתי וטענות הצדדים : 1) התובע ,תושב קרית-שמונה , רכש מהנתבע , תושב המושב שרונה , בתאריך 4.12.2007 טרקטורון שמספרו 1072759 (להלן : "הטרקטורון" ו/או "הרכב") .

התובע מוסיף ומציין בכתב הגנתו , כי בנגוד לנטען בכתב התביעה , הרי שעיון בדו"ח העיקולים הרובצים על הטרקטורון מעלה , שהעיקול הראשון אשר הוטל על הרכב נרשם בלישכת ההוצל"פ רק כארבעה חודשים לאחר ביצוע עסקת המכר , וכי התובע הוא זה אשר סרב לבצע את העברת רישום הבעלות של הטרקטורון על שמו במשרד הרשוי , מסיבות השמורות עמו .

בע"א 145/80 ועקנין נ' המועצה המקומית בית שמש , פ"ד לו(1) 113 (1982) נפסק , כי חובת הזהירות הקונקרטית אינה קיימת למניעתו של כל סיכון וסיכון , וכי הדין מבחין בין סיכון סביר לסיכון שאינו סביר .

מעבר לכך , היה סיפק בידי התובע להגיש תובענה כספית/נזיקית כנגד אותם צדדים שלישיים אשר פעלו להטלת העיקולים מבלי לבדוק את זהות האדם אשר עושה ברכב שימוש בפועל , ברם התובע בחר שלא לעשות כן מטעמיו שלו .

אשר לראש הנזק הנוגע להוצאות המשפטיות בתיק האזרחי , הרי שעיון בתיק האזרחי מלמד על כך , כי אמנם לא נפסקו הוצאות משפט לזכות התובע , אשר ייצג את עצמו בלא סיוע של עו"ד , למעט החזר של אגרת משפט , ברם מותב זה מנוע מלפסוק הוצאות הנוגעות לתיק האזרחי שכן , הסמכות לקבוע את גובה ההוצאות המשפטיות הנוגעות להליך האזרחי מצוי אך ורק בסמכותו של המותב אשר דן בהליך האזרחי (כב' השופטת אייזנברג) .

...

13) אשר לנזקי התובע , גם אם הייתי מגיע לכלל מסקנה כי הנתבע התנהל באופן רשלני וכי הינו אחראי לנזקי התובע הרי שבסופו של יום , עולה כי התובע לא צלח להוכיח ולו אחד מראשי הנזק המפורטים בכתב התביעה , ואבאר .

14) אשר על כן , התובענה נדחית .

אף שלפי תקנון המועצות המקומיות תביעה שעניינה בדיני הנזיקין, דיני החוזים וחוק המקרקעין אינה מסורה לסמכותם העניינית של בתי המשפט לעניינים מקומיים ביהודה ושומרון, נקבעה בסעיף 126 לתקנון המועצות המקומיות הוראה ספציפית לעניין הסמכות לידון בסכסוכים בבתים משותפים.

כפי שנקבע בסעיף 17 להחלטה בפרשת ארלבוים, (בהסתמך על ההלכה הפסוקה): "עוד יודגש, כי גם במקום בו קמה סמכותו הבינלאומית של בית המשפט לידון בתובענה, עדיין יהיה מקום לבחון את שאלת נאותות הפורום ובררת הדין." לטענת הנתבעים, לפי מבחן מירב הזיקות ה"פרום הנאות" הוא בית המשפט לעניינים מקומיים בקריית ארבע, שכן המתדיינים הנם תושבי האיזור; הנכס נושא התביעה נמצא גם הוא באיזור; אם יהיה צורך בשמיעת עדים – העדים הם תושבי האיזור; ואם בית המשפט יידרש לביקור במקום – העניין יהיה יותר פשוט אם יהיה מדובר בבית המשפט לעניינים מקומיים.

כפי שצוין בפרשת ארלבוים, "המפקד הצבאי, בהפעילו את סמכויותיו באיזור, כפוף לעקרונות היסוד של המשפט המנהלי הישראלי, כגון הגינות, אי שרירות, סבירות, מידתיות וכללי הצדק הטבעי, זאת מבלי שיש בכך משום החלת המשפט הישראלי באיזור (בג"ץ 1661/05 המועצה האזורית חוף עזה נ' כנסת ישראל, פ"ד נט (2) 481, בע' 519, בג"ץ 5324/10 מלכה נ' המינהל האזרחי ביהודה ושומרון, מיום 28.12.11)". מעבר לזיקה זו לדין הישראלי, דומני כי במיוחד בעניינים אזרחיים הנידונים בין תושבי האיזור שהם אזרחי ישראל, אין העדפה מובהקת לפורום הזר, במרבית העניינים האזרחיים כלל לא הוקנתה לבית המשפט לעניינים מקומיים סמכות לידון.

...

ועל כן "אין להפריז במשקל שניתן לקשייו של נתבע לבוא עם עדיו לארץ אחרת, ומכאן גם מתבקש שהנטייה להיעתר לטענת פורום לא נאות תלך ותקטן" (ראו בפסיקה המפורטת לעיל).

הבקשה נדחית.

הנתבעים ישלמו לתובעים את הוצאותיהם, לרבות שכר טרחת עו"ד, בסכום כולל של 2,500 ₪.

ואכן, בפסק הדין עמד השופט קמא על-כך, שענייננו אינו סב על מצב מובהק של "פעולה מלחמתית", ברם לדעתו חל בעניין מצב הביניים, שתחילתו ב"פעולת שיטור" גרידא והמשכו בהסלמה המגיעה עד לכדי "פעולה מלחמתית". מסקנה זו היא לדידי מרחיקת לכת, שכן החיילים המוסווים למקומיים שהו במקום לשם הגנה על תחנת המשטרה המצויה בסמוך ובמטרה לתפוס תושבים מקומיים אשר ביקשו להתנכל לה וליידות לעברה בקבוקים ואבנים.

וראו גם: מ' קרייני השפעת הליך בררת הדין על סמכות השיפוט הבינלאומית (תשס"ב) 20).

ואכן, הכלל הוא, כי לחוקי מדינת ישראל תחולה טריטוריאלית, דהיינו: הם חלים בתחומי הריבונות של המדינה, אלא אם נקבע אחרת במפורש או מכללא בדבר החקיקה או מכוחו (ע"פ 123/83 ק.פ.א פלדות קרית ארבע בע"מ נ' מ"י, פ"ד לח(1) 813, 821 מול ד'-ה'; בש"פ 5379/02 מקסימוב נ' מ"י, פ"ד נו(5) 178, 181 מול ג') או אם הדבר נובע מכללי המשפט הבנלאומי הפרטי, זאת אפילו בנסיבות שהחוק המקומי קובע תחולה בתחומי המדינה בלבד.

לענייננו נראה, כי אין צורך להעמיק חקר בשאלת בררת הדין והרחבת התחולה של חוק הנכים המקומי לאירועים שהתרחשו מחוץ לגבולות המדינה וכלפי מזיקים מקומיים, זאת מהטעמים הקונקרטיים בתיק שלפנינו, כמתואר להלן: בהתאם להלכה שהובהרה גם בפרשת ינון הנ"ל, הדין החולש על התביעה הוא ברגיל דין מקום ביצוע העוולה, ובענייננו-הדין הירדני.

מבלי להיכנס לשאלה העקרונית, האם בנסיבות דומות לנסיבות אלה שלפנינו זכאית המדינה לתבוע שיפוי מכוח דינים אחרים מחוק הנכים, דהיינו, מכוח החוק לתיקון דיני הנזיקין האזרחיים (הטבת ניזקי-גוף) או מכוח חוק דיני עשיית עושר ולא במשפט-כמדומה שבעניינינו כללה התביעה שכנגד מטעם המשיבה את עילת השיפוי מכוח חוק הנכים בלבד.

...

למסקנה דומה, בדבר אי קיומה של התרשלות, הגיע בית המשפט גם ביחס למשיבה, לאחר שנדחו טענת המערער להתרשלות מצד הדרג הממונה בהכנת החייל לקראת ביצוע המשימה שבמהלכה אירע הירי.

די למעשה במסקנה זו כדי להצדיק את התוצאה שאליה הגיעה הערכאה הקודמת.

עם זאת, מקובלת עלינו גם המסקנה שבכל מקרה של אי בהירות באשר לחיוב הנתבע, רשאי היה בית המשפט להניח כי מדובר בהטבה ולא בתגמול.

לנוכח כל האמור, אני מציע לחבריי להרכב לדחות את שני הערעורים.