סמכות מקומית בתביעה נגד נתבע שיש לו סניפים בכל הארץ

חרף האמור, איפשר המחוקק לנתבע בסעיף 78 לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984 לבקש להעביר את מקום הדיון גם באותם מקרים בהם בית המשפט בו בחר התובע הוא בית משפט שיש לו סמכות מקומית לידון בתביעה.

ראשית, התביעה הוגשה נגד הנתבעת – המבקשת, חברת ביטוח שלה סניפים בכל רחבי הארץ.

...

אין למשיב הסבר ממשי לסיבה שבשלה דווקא הפעם, בפעם השלישית, הוא החליט לפנות לבית משפט במחוז אחר ולהגיש אליו את התביעה, ומדוע חרף כל האמור לעיל יש לקיים את הדיון בבית משפט השלום בבת ים. הטעם היחיד אליו התייחס המשיב בתגובתו לבקשת המבקשת, שבשלו הוא הגיש את התביעה לבית משפט השלום בבת-ים הוא לגישתו מאחר שמשרדו של בא כוחו נמצא בתל אביב וכי בסניף זה של המשרד רוכזו מספר רב של תיקי נזיקין.

אינני סבורה כי די בטעם זה כדי להצדיק את הבחירה בבית משפט השלום בבת ים. זאת הן לאור כל האמור לעיל, והן משום שמדובר בטעם שאינו נוגע לבעלי הדין עצמם אלא לבאי כוחם, ומשום כך יש לתת לו משקל מצומצם בלבד.

לנוכח האמור, ובשים לב לשלב המקדמי בו מצוי ההליך, אני מורה על העברת מקום בדיון בת"א 32158-08-22 מבית משפט השלום בבת-ים לבית משפט השלום בטבריה – הוא בית משפט השלום במחוז צפון הקרוב ביותר לכפר מאג'ר. המשיב 1 ישלם למבקשת הוצאות בסך 500 ₪.

עוד נטען, שאין לביהמ"ש סמכות מקומית לידון בתביעה בשים לב למקום היתרחשות התאונה באיזור ירושלים ומאחר ולתובעת סניפים בכל רחבי הארץ, כולל בירושלים.

נטען בין היתר, לראשונה, כי ההמצאה לנתבעת פגומה ושלא כדין הן משום שההמצאה נעשתה לנציגות האיחוד האירופי בתל אביב שהיא ישות משפטית נפרדת של מדינה זרה מנציגות האיחוד האירופי בירושלים ואילו הרכב הוא בבעלות הנציגות בירושלים, והן משום העידר המצאה כדין בהתאם לסעיף 13(א) לחוק חסינויות הקובע את דרך ההמצאה של תביעה כנגד מדינה זרה ומכאן כי פסק דין בטל מעקרו.

נטענה טענת חסינות, ובין היתר, שיש צורך חיוני בקבלת עמדתו של שר החוץ ביחס לתובענה דנן ועל ביהמ"ש להורות למשרד החוץ להגיש את עמדתו ביחס לניהול ההליך ובמקביל לקבל את עמדת היועץ המשפטי לממשלה ושבטרם מתן פסק דין בהיעדר הגנה על ביהמ"ש לידון בשאלת החסינות ולנמק בפסק דינו מדוע לדעתו לא קיימת חסינות לנתבעת וכן במקרה של העלאת טענת חסינות צריכה להימסר הודעה ליועץ המשפטי לממשלה ולבקש את התייחסותו.

ביום 22.9.19 נתנה כב' הרשמת הבכירה חליחל החלטה ובה ציינה כי פסק הדין בהיעדר התייצבות בוטל בהסכמת התובעת (סעיף 8 לתגובה מיום 16.7.19) ונוכח הסכמת התובעת להעברת הדיון לבימ"ש השלום בירושלים (סעיף 5 בתגובה מיום 15.9.19) ומשאכן נראה שיש ממש בטענה בדבר הסמכות המקומית, הורתה על העברת התיק לבימ"ש שלום במחוז ירושלים תוך שהיא קובעת כי הבקשות המקדמיות והבקשה לתיקון כתב הגנה ידונו על ידי המותב שיטפל בתיק.

...

גם לא שוכנעתי שלא מדובר בניסיון למקצה שיפורים בעקבות החלפת ב"כ. מנקודת מבטה של התובעת מדובר בניסיון לעכב את ההליכים ומדובר בהרחבת חזית אסורה ויש ממש בטענה.

מובהר כי אין בהחלטה זו משום קביעת דבר בטענות הנתבעת כלפיו ומנגד טענותיה של הנתבעת כנגדו שמורות לה. לאור הנימוקים לעיל יש לדחות את הבקשה לתיקון כתב הגנה והנתבעת תנהל את ההליך בסוגיית החבות והנזק בלבד.

סוף דבר, הבקשה לתיקון כתב ההגנה נדחית.

בית משפט השלום בעכו כ' ניסן תשפ"א, 02 אפריל 2021 ת"ט 39380-03-20 אנליסט - מכון למחקר סנסורי 1999 בע"מ נ' אבו עאסי תיק חצוני: 5006750120 מספר בקשה:3 בפני כב' הרשמת הבכירה דנה ביאלר מבקשת/תובעת אנליסט - מכון למחקר סנסורי 1999 בע"מ משיב/נתבע באסל אבו עאסי החלטה

המשיב טען כי אינו מכיר את המבקשת ולא ידוע לו כיצד נימסר השטר לידיה; כי על מיסמכי השטר חתם בעיר כרמיאל בהיותו תושב בית-ג'ן; כי שטר זה נועד להבטיח הלוואה שלקח מחברת מימון ישיר אשר לה סניפים בכל הארץ ועל פי תקנה 3(א1) לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984 (להלן – "תקנות סד"א") משאחד מסניפיה מצוי במחוז צפון על תובענה להיות מוגשת במחוז זה; וכי תניית השיפוט שבשטר הינה תנייה מקפחת בחוזה אחיד.

דיון והכרעה: כידוע, בשנת 2018 תוקנו תקנות ההוצל"פ. תקנה 106 לתקנות אלה קובעת כי "ההיתנגדות תוגש ללשכה שבה הוגשה הבקשה לבצוע או ללשכה שליד בית המשפט שלו הסמכות המקומית לידון בתביעה על פי השטר". תקנה 108 לתקנות קובעת כי "הוגשה היתנגדות לפי תקנה 106... לא צוינו בהתנגדות הטעמים שלפיהם לבית המשפט הסמכות המקומית לידון בתביעה על פי השטר... יראו כאילו נטען שבית המשפט שליד הלישכה שאליה הוגשה ההיתנגדות הוא המוסמך לידון...". טרם התיקון לא עמדה למגיש ההיתנגדות הזכות לבחור את מקום הגשתה של ההיתנגדות לבצוע השטר, וזה היה נקבע על ידי רשם הוצאה לפועל בהתאם לבקשת הזוכה.

בטענתה זו הפניתה המבקשת לסעיף 5 לשטר החוב בו נקבע "מקום התשלום: במשרדי החברה ו/או בא כוחה". תקנה 5 לתקנות סד"א קובעת כי במקרה שבין צדדים נקבעה תניית שיפוט ייחודית תוגש תובענה לבית המשפט שבאותו אזור שיפוט, ובמקרה שתניית השיפוט אינה ייחודית הרי שיש לראות בה סמכות מקבילה.

...

המסקנה העולה מן הדברים היא כי לאור התיקון בתקנות ההוצל"פ הנותן ביד החייב את הזכות לבחור את מקום השיפוט ואף לו הייתי מקבלת את עמדת המבקשת באשר למעמדו של סעיף 5 לשטר החוב הרי שעדיין לבית משפט זה קמה סמכות מקומית ואין מקום להעביר את הדיון לבית משפט אחר.

המבקש דוחה כל קשר בין מקום ביצוע העבודה בהסכם בין התובע ובין צד שאינו נתבע (ערן) לבין הסמכות המקומית בתביעה שהגיש כנגדו.

אני סבורה כי לבית משפט זה סמכות מקומית לידון בתובענה מכוח תקנה 3(א)(5) שעניינו "מקום המעשה או המחדל שבשלו תובעים." פרעון שני השיקים ע"י המבקש (אשר לטענת התובע נעשה שלא כדין), נעשה בסניף הבנק של המשיב בנתניה- בנק אגוד (כפי שעולה מנספחי כתב התביעה).

לעניין זה ראו בר"ע (מחוזי יר') 611/05 מיכאל בן זקן נ' בנק מרכנתיל דיסקונט בע"מ, תק-מח 2005(2), 1540 , 1541 (2005) שם במסגרת העירעור דחה בית המשפט המחוזי את הטענה כי מקום התחייבות שעל פי שיקים הוא בכל סניף בנק ברחבי הארץ.

(ב) לא ייעתר בית המשפט או הרשם לבקשת דחיה מחוסר סמכות, אם נראה לו שיש להעביר את הענין לבית משפט או לבית-דין מוסמך לפי סעיף 37 לחוק בתי המשפט, התשי"ז-1957 79 לחוק בתי המשפט.בשולי הדברים, ומבחינת למעלה מן הצורך אציין כי אף משקולי יעילות וניצול זמן שפוטי אני סבורה כי הותרת התיק בסמכות המקומית של בית משפט זה הנה עדיפה וזאת בשים לב לכך שכבר נערך קדם משפט ראשון בבית משפט זה ונשמעו הצדדים בפני.

...

בתשובה לתגובה טוען המבקש כי עילת התביעה אינה שטרית אלא עניינה השבה כספית, וכי לא היה מקום להעלות טענה זו עוד קודם כן. מיום 29.6.1996 דיון והכרעה איני מקבלת את טענת המשיב לפיה לא היה מקום לטעון להעדר סמכות אלא בהזדמנות הראשונה היינו, בכתב ההגנה או בדיון הראשון.

(ב) לא ייעתר בית המשפט או הרשם לבקשת דחיה מחוסר סמכות, אם נראה לו שיש להעביר את הענין לבית משפט או לבית-דין מוסמך לפי סעיף 37 לחוק בתי המשפט, התשי"ז-1957 79 לחוק בתי המשפט.בשולי הדברים, ומבחינת למעלה מן הצורך אציין כי אף משיקולי יעילות וניצול זמן שיפוטי אני סבורה כי הותרת התיק בסמכות המקומית של בית משפט זה הינה עדיפה וזאת בשים לב לכך שכבר נערך קדם משפט ראשון בבית משפט זה ונשמעו הצדדים בפני.

לאור האמור לעיל אני קובעת כי לבית משפט זה הסמכות לדון בתביעה ולפיכך דין הבקשה לסילוק התביעה על הסף מהטעם של העדר סמכות מקומית- להידחות.

המזכירות תשלח העתק החלטתי לבאי כח הצדדים.

אולם התובע הגיש תביעה גם כנגד מבטחת הנתבעת 2 – ומכאן המחלוקת שנוצרה בעיניין הסמכות, כאשר לטענת התובע לנתבעת 1 סניפים בכל הארץ והיא אף מנהלת הליכים בכל הארץ (סעיפים 11 ו-12 לתגובתו מיום 16.8.22), ראה בעיניין זה תקנה 7(ג): "7(ג)

דיון ס' 68 לחוק חוזה ביטוח מורה לנו: "בביטוח אחריות רשאי המבטח – ולפי דרישת הצד השלישי חייב הוא – לשלם לצד השלישי את תגמולי הביטוח שהמבטח חייב למבוטח, ובילבד שהודיע על כך בכתב למבוטח 30 ימים מראש והמבוטח לא היתנגד תוך תקופה זו; אולם טענה שהמבטח יכול לטעון כלפי המבוטח תעמוד לו גם כלפי הצד השלישי". בפסק הדין שניתן ברע"א 1219/18 שי פרץ נגד שלמה חברה לביטוח בע"מ הוצגו שתי עמדות באשר למשמעות היריבות של צד ג' כנגד המבטחת מכוח ס' 68 לחוק חוזה ביטוח (להלן : "החוק") עמדת הש' עמית היתה כי מדובר ביריבות ישירה שכן הזכות העומדת לצד ג' מכוח ס' 68 לחוק היא זכות מהותית ומנגד עמדת הש' מינץ ווילנר הייתה שמדובר בזכות דיונית, אומנם פסק הדין עסק בסוגיה רחבה יותר של זכות צד ג' במקרה של מירמה או תרמית של המבוטח כלפי המבטח אך בהקשר זה נבחן ס' 68 לחוק והיריבות הצומחת ממנו, מצאתי לנכון להביא מקצת הדברים שיש בהם להמחיש את הגישות השונות : עמדת הש' עמית: "9 . סעיף 68 מקנה לצד שלישי זכות תביעה ישירה נגד המבטח, והוא יוצר "יריבות ישירה" ביניהם (אורי ידין חוק חוזה הביטוח, התשמ"א-1981, 162 (פירוש לחוקי החוזים בעריכת ג' טדסקי, התשמ"ד) (להלן: ידין)).

מאחר והסוגיה שלפני עוסקת בשאלת הסמכות המקומית, אניח לאור עמדת הרוב בפסה"ד בעיניין שי פרץ הנ"ל כי מדובר בזכות דיונית שאינה מקנה זכות מהותית לתביעה ישירה של המבטח ולכן, במקרה הנידון על נסיבותיו המיוחדות כפי שאבהר להלן: עומדת לנתבעת 2 הזכות שלא להפעיל את פוליסת הביטוח ואין בכך כדי לפגוע בתובע.

...

מנגד עמדת הש' מינץ הינה : " ויודגש, סעיף 68 לחוק אינו מעביר לצד השלישי את זכותו של המבוטח לתגמולים, אלא רק מקנה לו זכות לתבוע אותם ישירות מהמבטח (ראו גם: שחר ולר חוק חוזה הביטוח, תשמ"א-1981 כרך ב', עמ' 372 (פירוש לחוקי החוזים מיסודו של ג' טדסקי, 2007) (להלן: ולר, חוק חוזה הביטוח)). שלא כדעת חברי, אני סבור כי סעיף 68 לחוק מקנה לצד השלישי זכות דיונית, ולא מהותית (אף כי לא הייתי מרחיק לכת וקובע שמשמעות הדבר כי פסק דין נגד המבוטח הוא יסוד הדרוש לצורך תביעת הצד השלישי. והשוו: נתניהו, עמ' 24-21). המדובר בכלי דיוני שנועד לממש את הזכות המהותית, שהיא זכותו של המבוטח, המעוגנת בקשר חוזי בינו לבין המבטח". את דברי ההסבר לגישה זו ניתן למצוא בפסקה 15 לפסק דינו של הש' מינץ לפיה, הכרה ביריבות ישירה מהותית עומדת בניגוד לס' 68 לחוק שכן מאפשרת לדלג על התביעה כנגד המבוטח בגין מקרה הביטוח : " במצב דברים רגיל, זכות התביעה הישירה יוצרת זיקה בלתי אמצעית בין הצד השלישי לבין המבטח, על מנת שישולמו לצד השלישי תגמולי הביטוח שחב המבטח, תוך "דילוג" על החוליה האמצעית – המבוטח (אף כי הלכה למעשה תביעות רבות מסוג זה, מוגשות ממילא נגד המבוטח והמבטח יחדיו (ראו גם: ולר, חוק חוזה הביטוח כרך ב, עמ' 372)).

למסקנה זו נדבך נוסף, דומה שאין מחלוקת שצד השלישי אינו יכול לקבל מהמבטח יותר ממה שיש למבוטח לכן, צירוף המבטח בניגוד לזכות המבוטח שלא להפעיל את הפוליסה עלול במקרים מסוימים להזיק למבוטח יותר מכפי הנדרש כך למשל טול מקרה שבו הנזק שבו מחויב המבוטח לשלם לצד ג' נמוך מסכום ההשתתפות העצמית של המבוטח על פי הפוליסה שרכש.

בנוסף, ומבלי למעט מהאמור, בהתאם לתקנה 46(א) לתקסד"א רשאי בית המשפט לצרף לתביעה בכל עת נתבע נוסף לשם ".... קיומו של הליך שיפוטי ראוי והוגן, תוך התחשבות, בין השאר, בהתנהלותו של מבקש התיקון, השלב הדיוני שבו מוגשת הבקשה, והמטרה שהתיקון המבוקש צפוי להשיג". מן המקובץ לעיל, אני סבור שהנתבעת עיריית תל אביב רשאית לבחור האם להפעיל את הפוליסה אם לאו מבלי שיגרם בכך נזק ליעילות הדיון ו/או לתשלום הפיצוי ככול שיפסק ולכן, בהעדר מחלוקת שאם התביעה הייתה מוגשת כנגד עיריית תל אביב היה צריך להגישה בבית המשפט המוסמך במחוז תל אביב, אני מורה על העברת מקום הדיון לבית משפט השלום בתל אביב לידי נשיא בית משפט השלום בתל אביב .