התובע הדגיש כי הדבר גרם לו לטראומה, כאשר הוא רק בן 18 , רק סיים בית ספר, כאשר מצא עצמו תקוע במקום זר.
התובע תובע פיצוי עבור ביטול 2 הטיסות , החזר עלות כרטיס למאלה, החזר הוצאות לינה במאלה ופצוי בגין עוגמת נפש.
הנתבעת טענה בכתב ההגנה כי אכן הודיעה לתובע על ביטול הטיסה מקולומבו למוסקבה וכי אין טיסות נוספות באותו שבוע ולכן שיבצה אותו בטיסה ממאלה למוסקבה.
מכאן, כי בתי המשפט מצאו שקיימת סמכות, חרף ייחוד העילה, לפסוק פיצויים בגין עגמת נפש במקרים שבהם נגרמה עגמת נפש וסבל לנוסע בשל רשלנות בוטה של חברת התעופה.
אולם, כאשר הנתבעת משנה לתובע את היעד ודורשת ממנו לטוס ליעד אחר, דרישה שאינה סבירה, יש להיתחשב, בין היתר, גם בגילו הצעיר של התובע בכך שנאלץ לנסוע ליעד לא מוכר, הדובר שפה זרה וכאשר אין ברשותו אף את הכסף המקומי.
...
הדעות בפסיקה חלוקות בעניין זה. יש כאלה הסוברים כי האמנה אינה מקנה גם פיצוי עבור עוגמת נפש, אולם יש פסיקה נוגדת המתירה פסיקת פיצוי עבור עוגמת נפש, ודעתי כדעת הפוסקים שם: התובע זכאי לפיצוי בשל עוגמת הנפש שנגרמה לו, גם אם לא בסכום אותו תבע.לעניין זה ראו: ת"ק (תביעות קטנות נתניה) 12627-12-11, צבי וילהלם נ. אל על נתיבי אויר לישראל בע"מ (02.08.2012):
”חרף האמור מצאנו כי פסיקת בתי המשפט הכירה במקרים מסוימים כחריגים לכלל האמור.
סבורני כי מקרה זה נופל בגדר אותם מקרים שבהם תצא המעוולת נשכרת שלא כדין, אם לא יפסקו לתובעים פיצויים בגין עוגמת הנפש.