סמכות מקומית בהליך חדש לאחר אי העלאת טענה בהליך קודם

חגית בולמש, שופטת ב"כ הנתבעים: אי העלאת הטענות הללו, אי אפשר שבית המשפט ייתן פסק דין "חאווה" וינהל את התיק, למרות שטענות צדק והיגיון לא הועלו על ידי מרשי עד כה. היה על בית המשפט להתערב מלכתחילה.

משכך, באשר לטענות לאי זיקה לנכס ואי קיום הוראות חוק המקרקעין, הרי שטענות אלה נטענו כבר על ידי הנתבע באמצעות ב"כ הקודם ונידונו ומשכך שמורה לנתבע הזכות לחקור עליהם ואין צורך בפתיחה מחדש של ההליך.

הוגשה תביעה ללא סמכות מקומית, בחוסר ניקיון כפיים, בהעלאת טענות מפוקפקות שאינן עומדות לא במבחן הצדק ולא במבחן היושר, דין התביעה להמחק על הסף, במיוחד לאחר חקירת המומחה והתובע מס' 1, ורוב התשובות שקיבלנו מצביעים על דבר אחד, שאין שום קשר לא ישיר ולא עקיף ולא סיבתי בין הארוע שהתרחש ב- 9.7.2017 לתאריך הבדיקה ב- 21.1.18.

...

ראיתי שאני מתייאש ולא מסתדר עם תאמר אז הגעתי למסקנה שאין לי ברירה למרות שלא רציתי לפעול בדרך הזאת.

הוגשה תביעה ללא סמכות מקומית, בחוסר ניקיון כפיים, בהעלאת טענות מפוקפקות שאינן עומדות לא במבחן הצדק ולא במבחן היושר, דין התביעה להימחק על הסף, במיוחד לאחר חקירת המומחה והתובע מס' 1, ורוב התשובות שקיבלנו מצביעים על דבר אחד, שאין שום קשר לא ישיר ולא עקיף ולא סיבתי בין האירוע שהתרחש ב- 9.7.2017 לתאריך הבדיקה ב- 21.1.18.

לולא היתה עדותו של השמאי אמינה בעיני בה תאר את הנזקים שראה בפועל היתה נדחית התביעה בהעדר בסיס ראייתי.

בפני שתי בקשות לצוו ביניים במסגרת שתי עתירות, שהוגשו כנגד המשיבה 1, אהוד תייר- ניהול והנדסה בע"מ ("החברה המנהלת") והמשיבה 2, רשות מקרקעי ישראל (רמ"י") : עת"מ 35494-02-20 המבקשת 1, טר-ארמה נ' אהוד תייר ניהול והנדסה בע"מ ("עניין טר-ארמה") - טר-ארמה עתרה בבקשתה למספר סעדים: ליתן צו האוסר על מימוש החלטת ועדת המכרזים של החברה המנהלת בדבר פסילת או דחיית ההצעות שהוגשו במסגרת מיכרז פומבי מס' 604/19 ("המיכרז"); ליתן צו האוסר על המשך הליכי המיכרז החדש שפורסם חלף המיכרז הראשון, מיכרז 605/20 ("המיכרז החדש").

הליכים קודמים בעיניין טר ארמה הוגשה המרצת פתיחה ביום 13.2.20 בטענה כי דרישה במיכרז להגשת תצהיר הפכה לתנאי סף נסתר.

כב' השופטת רחל ברקאי לא קיבלה את הבקשה, אך העבירה את התיק לבית המשפט המחוזי מרכז-לוד, שלו הסמכות המקומית עקב היותם של המקרקעין בתחומו.

לכן, גם אם צודקת אליקים בן ארי בע"מ בטענתה כי בתנאי המיכרז נדרשה הצהרה לעניין "רישום פלילי" ולא "הרשעה פלילית", ואינני קובע מסמרות בעיניין (עניין זה יידון במסגרת העתירה ככל שיהיה בכך טעם), הרי שהיא לא העלתה טיעונים אלו, בפני וועדת המכרזים.

רמ"י לא הגישה תגובה לבקשה של טר-ארמה אף לאחר שההליך הועבר לבית המשפט לעניינים מינהליים.

...

סוף דבר בקשת טר-ארמה לצו ביניים והסעדים הכלולים בה – נדחית.

בקשת אליקים בן ארי בע"מ, אליקים בן ארי לצו ביניים והסעדים הכלולים בה – נדחית.

לאור התוצאה אליה הגעתי כל אחת מהמבקשות תשלמנה לאהוד תייר בע"מ שכר טרחת עו"ד והוצאות בסך של 15,000 ₪ סכום זה יהיה צמוד למדד ויישא ריבית חוקית מהיום ועד לתשלומו המלא בפועל.

כמתואר לעיל, הנתבעות העלו ארבע טענות שונות לסילוק על הסף, שיש לידון בהן אחת לאחת: מעשה בית דין הנתבעות טענו, כי מדובר בתביעה כספית לפצוי בגין פינוי שלפי הטענה נעשה שלא כדין, אולם פינוי התובעת מהחנות נעשה כדין, כפי שנקבע בהליכים קודמים, והדבר מהוה פלוגתה פסוקה, כמתואר בהשתלשלות העניינים להלן: הנתבעת 3 (להלן: "הנתבעת") הגישה תביעת פינוי לבית משפט השלום בת"א במסגרת תיק ת"א (של' ת"א) 30589-08-10.

התובעת מושתקת לעלות טענות נגד הפינוי מהחנות.

בית המשפט קבע במסגרת הליך קודם ת"א (של' ב"ש) 46336-03-13 בין הצדדים כדלקמן: "על פניו יש ממש בטענת המבקשת, הנתבעת. הצדדים הסכימו ביניהם במפורש לצוו פינוי מהחנות, אם לא ישולמו סכומים מסוימים, לאחר שהסכומים לא שולמו במלואם, כפי שקבעה ראש הוצאה לפועל, הרי שצו הפינוי עומד בתוקפו, ומהוה פלוגתה פסוקה בין הצדדים ואין כל מקום לעיין בו מחדש במסגרת הליך זה, מחמת מעשה בית דין..." (ס' 9 להחלטה מיום 16.7.2013.

דא עקא, מעיון בפסקי הדין הקודמים עולה, כי בשנת 2010 הוגשה תביעת הפינוי עקב אי תשלום דמי שכירות, שם ניתן צו הפינוי המותנה, ולאחר שלא בוצע, נתבקש הפינוי ואושר ע"י רשם ההוצל"פ ושלוש ערכאות ערעור אחריו.

לא בכדי גם בתקנות סדר הדין האזרחי תשע"ט 2018, אשר צימצמו משמעותית את החלופות השונות לסמכות מקומית מול התקנות הישנות, נותרה הקביעה במסגרת תקנה 7 (א) כדלקמן: "אם קיים הסכם בין בעלי הדין על מקום השיפוט, תוגש התובענה לבית המשפט שעליו הוסכם". נראה כי מתקין התקנות סבר כי יש חשיבות להסכמים והסכם בדבר תניית מקום שיפוט יש לכבד (ר' רע"א 188/02 מיפעל הפיס נ' אלי כהן, פ"ד נז (4) 473 (2003) ; ר' גם רע"א 3144/03 אלביט הדמיה רפואית בע"מ נ' Harefuah Serviços de Saude S/C Ltda.

...

אשר על כן אני קובע כי הסמכות המקומית נתונה לבית המשפט המוסמך בתל אביב.

סיכומו של דבר לנוכח כל האמור לעיל אני מקבל את הבקשה ומורה על דחיית התביעה על הסף, עקב קבלת הטענה המרכזית של השתק פלוגתה.

התובעת תשלם הוצאות הבקשה לנתבעות בסך 8,000 ₪.

אבהיר כי הארכתי עד מאוד בתאור טענות הצדדים, היות ואני מוצאת לאמץ את עקרי הטיעונים של שלוש המשיבות לגבי כך שהעתירה הוגשה בשיהוי המצדיק את דחייתה כשלעצמו, ושאכן המדובר במקרה בו היה ראוי ליישם את דוקטרינת הבטלות היחסית ואין להתערב בהחלטת וועדת הערר בהקשר זה. אתחיל דוקא בהתייחסות להחלטת ועדת הערר לגופה, ורק לאחר מכן אעיר לגבי השהוי – הגם שהוא בבחינת עילת סף לסילוק עתירה זו. הפעלת דוקטרינת הבטלות היחסית על ידי ועדת הערר - לגבי עצם היכולת של ועדת הערר להפעיל את הדוקטרינה - לא הועלו טענות, ולא נטען כי ועדת הערר נעדרת סמכות לבחון את הדוקטרינה ולהחליט על הפעלתה ויישומה או על אי-יישומה, ולכן אין צורך להרחיב.

מכאן, שאחד השיקולים שעליהם ביססה ועדת הערר את עמדתה היה אי מיצוי ההליכים הקודמים ואי העלאת הטענות לגבי חישוב שטחי השרות בסיבוב הראשון או השני (וזאת ללא קשר לשהוי, שהנו שיקול מקביל ודומה, אך לא זהה).

אין המדובר בנתון חדש ומפתיע שנגלה רק אחרי שהסתיימו כל ההליכים הקודמים, שהרי שיטת החישוב "השגויה" של הוועדה המקומית הייתה גם בבסיס ההיתר המקורי והייתה השיטה הנהוגה גם במהלך ניהול כל ההליכים הקודמים, ובידיעת העותרים.

...

מעבר לכך, וכפי שהקדמתי, סבורני כי גם הגשת העתירה עצמה לוקה בשיהוי ניכר, אשר מצדיק לסלק אותה כשלעצמו.

סיכום – נוכח האמור במצטבר, העתירה נדחית.

העותרים ישלמו למשיבה 3, לונדון, הוצאות משפט בסך 7,000 ₪ (כולל מע"מ) בתור 30 יום מהיום.

לצד ההשלכות השליליות האופייניות ל"דיג מותב" עליהן עמדה המבקשת, נטען כי שקולי יעילות דיונית – לנוכח השלב המתקדם אליו הגיע ההליך הקודם – וכן מירב הזיקות, מטים את הכף להעברת התביעה לבית משפט השלום בקריות, ובפרט למותב שדן בת"א 68339-02-20.

המשיב 1 מיתנגד לבקשה, וטוען כי הגשת התביעה המחודשת לבית משפט השלום בהרצליה נעשתה כדין, שעה שההליך החדש ניפתח בהרצליה על-פי כללי הסמכות המקומית בהתאם למקום מושבה של המבקשת, ובהתאם ל"שיקול אישי ועסקי גרידא של משיב מס' 1". המשיב 1 כופר בטענות המבקשת ל"פורום שופינג" וטוען מנגד, כי המבקשת לא העלתה טענה בעיניין זה במסגרת כתב ההגנה שהגישה בת"א 18005-04-24, ועשתה כן רק במסגרת הבקשה דנן משעה שהמותב בבית משפט השלום בהרצליה "לא התאים לה". עוד נטען כי ההליך בת"א 68339-02-20 היה בשלב מקדמי; כי בהליך בת"א 18005-04-24 כבר נתקבלה החלטה בדבר הגשת תחשיבי נזק וזומנו עדים; וכי למותב בבית משפט השלום בקריות אין "יתרון או עדיפות" על פני המותב בבית משפט השלום בהרצליה.

בעניינינו, הורה בית משפט השלום בקריות (השופט צ' כוחן) בפסק דינו מיום 30.12.2022 בת"א 68339-02-20, על מחיקת התביעה בשל "חוסר מעש מתמשך של התובע". זאת, לאחר שהועלתה הצעת פשרה על-ידי בית המשפט, ולאחר שהחלטות חוזרות ונישנות של בית המשפט המורות על הגשת עמדת המשיב 1 להצעה – לא מולאו.

...

לאחר עיון בבקשה ובתגובה לה, דין הבקשה להתקבל.