שנית, לשיטת בא-כוח המבקש 2, גם אם כתב הערובה נערך כדין, הרי שלא ניתן להגיש כתב אישום בגין הפרת הוראה חוקית כנגד מפר תנאי שיחרור בערובה שהוטלו על ידי קצין מישטרה, שכן תוצאת הפרת תנאים אלו לפי סעיף 51 לחוק המעצרים הנה חילוט ערבויות ומעצר, כפי שנעשה בעיניינו של המבקש 2, ולפיכך, לשיטתו, הגשת כתב אישום בגין עבירה לפי סעיף 287 לחוק העונשין, בנוסף לחילוט הערבות והמעצר – מהוה "כפל ענישה".
בתאריך 06.10.2015 בית המשפט המחוזי הנכבד זיכה פה אחד את המבקש 2 מעבירות האיומים ותקיפת בת זוג.
תכליות דומות ניצבות גם בבסיס הסמכות הנתונה בידי בית המשפט לחלט ערבות שניתנה על-ידי מי שהפר את תנאי שיחרורו בערובה (בהתאם לסעיף 51 לחוק המעצרים), שכן להבדיל מהתכלית החקיקתית שבדיני הערבות, אשר באה להבטיח חוב בעל ערך כספי, התכלית החקיקתית העיקרית בהשתת ערבות בדיני המעצרים היא להטיל מורא וחשש על המשוחרר בערובה (ראו: ברכיהו ליפשיץ "ערובה וערבות - ביחד ולחוד", משפטים כט 239, 240 בה"ש 24 (1998)).
...
כטענת המשיבה בעניין זה, אין באי-מתן אזהרה זו כדי לאיין את אחריות המערער 2 למעשיו הפליליים, וכדברי בית המשפט המחוזי הנכבד ביחס לסוגיה זו:
"העובדה שלא נאמר על-ידי איש משטרה למשוחרר כי מעשה מסוים יכול להקים עבירה מסויימת, ודאי שאיננה שוללת את פליליותו".
אין מחלוקת כי כתב הערובה עליו המבקש 2 חתם אכן מסתיים באזהרה הבאה: "אם אפר תנאי מתנאי הערובה רשאית משטרת ישראל לעוצרי וכן רשאי בית המשפט לצוות על חילוט הערובה, כולה או מקצתה, ולצוות על מעצרי". ואולם, אין בכך כדי ללמד על המסקנה אותה ניסה בא-כוח המערער 2 לגזור מאזהרה זו, לפיה המשיבה מנועה מלהעמיד את מרשו לדין בגין הפרת הוראה חוקית.
נוכח כל האמור לעיל, אם תשמע דעתי, נורה אף בעניינו של המערער 2 על דחיית הערעור, בכפוף לאמור בפיסקה 77 שלהלן.
לפיכך אנו מורים כי גזר דינו של המערער 2 יתוקן כך שהמאסר המותנה שהושת עליו, יופעל רק לגבי עבירות של הפרת הוראה חוקית אשר נעברו במסגרת תקופת התנאי שנקבעה בפסק דינו של בית משפט השלום הנכבד, וזאת תוך ביטול עונש המאסר המותנה לגבי עבירות של תקיפה, או עבירה של איומים מהם זוכה, כפי שפורט בפיסקה 29 שלעיל.
