סמכות מנהל בית סוהר לחלט מסמכים של אסיר

הנתבעת עוד טענה כי בהתאם לסעיף 9 לפקודת הנציבות, 04.19.00, העוסקת בחילוט חפצים אסורים, רשאי מנהל בית הסוהר או סגנו להורות על השמדת חפצים שחולטו ואי אפשר להשתמש בהם לטובת האסירים, והם ללא ערך כספי או בעלי ערך כספי מועט ביותר.

הנתבעת טענה כי התובע לא הציג כל קבלה או מיסמך על רכישת הציוד, ומאידך טוענת היא כי קיימת הוכחה שברשותו של התובע כלל לא היו כוסות, וזאת לפי מערכת ממוחשבת אשר מציגה את כל הרכישות של התובע במרכז המכר (הקנטינה) החל משנת 2007, ואותו דו"ח גם צורף לכתב ההגנה.

לא שוכנעתי כי הנתבעת חרגה מסמכותה עפ"י פקודת נציבות 04.19.00, לפיכך, לא מצאתי לחייב את הנתבעת בכל אחריות בגיל נטילת, חילוט או השמדת מכשירים אלו.

עיון באותו דו"ח מעלה כי בוצעו קניות מרוכזות בכמויות גדולות על שם התובע במועדים שונים, דבר שאינו אפשרי או הגיוני, ואינו תואם אף את התקציב המותר של האסיר בכלא, לכן יש לקבל את הסבר התובע כי אסיר בטחוני לא יכול לגשת באופן אישי למרכז המכר, הקנטינה, של בית הסוהר, וכי הקניות לכל האסירים הבטחוניים באותו אגף מתבצעות במרוכז על ידי האחראים מתוך האסירים על כל פלג מהפלגים, ולכן אותו אחראי רוכש בקניה מרוכזת ממרכז המכר עבור כל האסירים, תוך כדי שימוש בתקציבים של כל האסירים ביחד, ורושם את כל הקניה המרוכזת כל פעם על שם אסיר אחר.

...

לאחר ששמעתי את העדויות ועיינתי במסמכים, אני קובעת כי יש לדחות את התביעה לעניין מנורת השולחן והאוזניות האלחוטיות.

לא שוכנעתי כי הנתבעת חרגה מסמכותה עפ"י פקודת נציבות 04.19.00, לפיכך, לא מצאתי לחייב את הנתבעת בכל אחריות בגיל נטילת, חילוט או השמדת מכשירים אלו.

התובע ציין בתביעה כי ערך הכוסות הוא 6 ₪, לפיכך יש לחייב את הנתבעת בסכום זה, וכן בהוצאות המשפט שנגרמו לתובע כתוצאה מהליך זה. לסיכום, אני מחייבת את הנתבעת לשלם לתובע סך של 506 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית, מהיום ועד למועד התשלום בפועל.

בהמשך ניתנה החלטת בית המשפט, במסגרתה הורה על מעצרו של המבקש עד תום ההליכים, והורה למזכירות להפיק שובר לתשלום על סך 100,000 ₪; הוראה שלטעמו של ב"כ המבקש היא חריגה ובלתי חוקית, שכן לא קיים מקור לסמכות לחייב את המבקש להפקיד סכום כסף כתנאי להסדר.

לטענתה, עיקרון סופיות הדיון מחייב שמירה קפדנית על המועדים להגשת ערעור, שכן ככל שחולף הזמן יכולתה של המאשימה לנהל את ההליך עלולה להפגם במישור הראייתי (כך בעניינינו, המכונה והגלילים שהוסתרו בה חולטו זה מכבר, ולא ניתן יהיה להביאם לבית המשפט).

המשיבה הפניתה לכך שהמשיב 2 אף סתר את טענותיו העובדתיות של המבקש, למשל בנוגע להתעלפותו במהלך הדיון, לגבי מצבו הרפואי בעת מעצרו, או לגבי טענתו שלא זכה לביקורים או לייעוץ של עורך דין במהלך מעצרו; וטענה כי לא בכדי נטענו טענות אלו בעלמא וללא גיבוי בראיות, הגם שמדובר בטענות הניתנות לבדיקה פשוטה בתיק האסיר של המבקש.

במסמך המצורף, שאינו חתום, תיאר המבקש את השתלשלות העניינים, ובין היתר ציין כי כשהגיע לבית המשפט "השופט אמר שאני אשם תגובתי היתה שזה לא נכון ואני לא אשם. התווכחו המוסד עם עורך דין שלי והוציאו אותי מהאולם. אחר כך ביקש ממני העורך דין שאודה שאני כן אשם כדי להשתחרר מבית הסוהר. אני סירבתי, לקחו אותי לחדר שם. הגיע שוטר שהעביר אותי לבית סוהר... ואמרו לי שאני משוחרר וליוו אותי לנקודת מעבר ארז לאחר סיום העסקה בין המוסד לבין העורך דין שאני לא הסכמתי עליה...". יצוין, כי הן ב"כ המשיבה והן המשיב 2 הודיעו כי אינם מסכימים להגשת התצהיר ללא חקירתו הנגדית של המבקש, והמשיב 2 אף הוסיף כי המסמך שצורף לתצהיר לא תורגם בצורה נכונה לעברית.

ראוי לציין, כי לבקשת המשיב 2 מיום 8.3.19, ניתן צו לכלא שקמה, לקבלת המועדים בהם ביקר המשיב 2 את המבקש במעצר; וכי מתגובת קצינת האסירים עולה, כי המשיב 2 ביקר את המבקש בבית המעצר בתאריכים 26.8.15, 2.9.15, 13.9.15.

...

בנוסף, טען ב"כ המבקש, כי מאז שהמבקש יצר עמו קשר חלף זמן רב עד לאיתור תיק החקירה, שבסופו של דבר נמצא גנוז במחסן במשטרת נתיבות; וכי לאחר שקיבל את התיק, פעל ללא לאות כדי לנסות להגיע להסכמה עם המשיבה, אך פניותיו נענו בשלילה.

לטענת ב"כ המבקש, המבקש הוחזק במשך 36 ימים במעצר, נחקר ע"י חוקרי שב"כ בתנאים קשים, כשהוא סובל מכאבי בטן ממושכים, תוך אי מתן טיפול רפואי הולם, ושלילת זכותו החוקתית לייעוץ משפטי במהלך כל התקופה; כשבסופו של דבר החשדות נגדו, אשר שימשו בסיס להארכת מעצרו, הופרכו לחלוטין, ולמרות זאת הוא לא שוחרר ממעצרו והתיק הועבר לטיפול הפרקליטות.

כעולה מהוראות סעיף 23 לחוק נציבות תלונות הציבור על מייצגי המדינה בערכאות, תשע"ו-2016, "דין וחשבון, החלטה, חוות דעת וכל מסמך אחר שהכינו הנציב או עובדי הנציבות במסגרת מילוי תפקידם, וכן הודעה שהתקבלה בידי הנציב או עובדי הנציבות במסגרת מילוי תפקידם, לא ישמשו ראיה בהליך משפטי או משמעתי, למעט במשפט פלילי בשל מסירת עדות שקר"; כך שלא היה מקום לצרף לבקשה את החלטת הנציב, ובכל מקרה החלטתו אינה מחייבת בית משפט זה, לא כל שכן בהליך זה. נוכח כל האמור, ומעבר לכך שפסק דינו של המבקש ניתן בהתאם להודאתו ולהסדר טיעון שהוצג בפני בית המשפט קמא, הרי שגם עיון בחומר החקירה מעלה כי פסק הדין מבוסס וכי הסדר הטיעון הביא להקלה בדינו של המבקש.

על כן, כאמור, אני סבורה כי סיכויי הערעור קלושים, ולא מצאתי כי ייגרם למבקש עיוות דין כתוצאה מדחיית בקשתו.

על כן, ובשים לב לשיהוי הרב בהגשת הבקשה, בקשתו של המבקש להארכת מועד לערער, נדחית.

]המישנה לנשיא מ' חשין: ענייננו זו הפעם הוא בגידרי סמכותו של מנהל בית סוהר לחלט מיסמכים מסויימים שאסיר מחזיק בתאו.

כהוראת סעיף 38 לפקודה "לא יחזיק אסיר בחפץ אסור"; כהוראת סעיף 41 אסור להוציא מתוך בית הסוהר כל חפץ אסור; והוראת סעיף 44 מסמיכה את המנהל לחלט חפץ אסור שנימצא בהחזקתו של אסיר.

...

העותר ערער על ההרשעה ועל העונש לפני בית המשפט העליון, וערעורו נדחה (ע"פ 172/88 וענונו נ' מדינת ישראל, פ"ד מד (3) 265).

אין בידי לקבל טענה זו. כפי שהערנו, אחת מתכליות סמכות החילוט היא מניעת הסיכון הנשקף מן העותר לציבור ולביטחון המדינה.

עם זאת, סבורני כי פגיעה זו עומדת - וברווח עומדת היא - במיבחני פיסקת ההגבלה.

סוף דבר, לא נמצאה לנו עילה להתערב בהחלטת המשיבים לחלט את העתקי המכתבים אשר היו בתאו של העותר, ודין העתירה להידחות.

במעשיהם האמורים לעיל, סחרו נאשמים 1 ו-2 בסם מסוכן, ללא שהותר הדבר בפקודה, בתקנות, או ברישיון מאת המנהל; כמו כן, במעשיו קשר נאשם 1 קשר לייבא נשק או לסחור בו, או לעשות בו כל עסקה אחרת שיש עימה מסירת החזקה בנשק לזולתו בין בתמורה ובין שלא בתמורה, בלא רשות על פי דין לעשות פעולה כאמור.

בית המשפט לא מחויב לקבל המלצה זו ובמקרה המתאים לבית המשפט הסמכות לדחותה.

לא זו אף זו, כאמור, חלק מהליכי השקום ניתן לעבור גם בין כותלי בית הסוהר, ולהעזר ברשות לשקום האסיר לאחר השיחרור.

 (ב) בית המשפט שהרשיע אדם בעבירה של עסקת סמים והוכח לו כי הנדון הפיק רווח מעבירה של עסקת סמים או שהיה אמור להפיק רווח מעבירה כאמור, יקבע בהכרעת הדין, על פי בקשת תובע, שהנדון הוא סוחר סמים ומשעשה כן – יצווה בגזר הדין, כי בנוסף לכל עונש יחולט לאוצר המדינה כל רכוש של הנדון שהושג בעבירה של עסקת סמים, אלא אם כן סבר שלא לעשות כן מנימוקים מיוחדים שיפרט.

הכסף המזומן אשר נמצא בדירה לנאשם ולדנה גרסאות שונות, אשר לעניין הכסף המזומן בסך 14,000 ₪ אשר נמצא בדירה כדלקמן: מדו"ח פעולה של רס"ר משה אמיר (נספח ה' לסיכומי המאשימה) עולה, כי בעת חפוש בביתו של הנאשם מיום 24.2.21 בחדר השינה בארון הבגדים הוא זיהה חבילות שונות של סכומי כסף בשטרות, וכן של מטבעות זרים ושאל את הנאשם מניין הכסף, וזה השיב שהכסף שלו מעבודתו, כאשר נישאל אם יש לו מסמכים המוכיחים שהכסף אכן שלו הוא אמר שאין מסמכים כאלה בבית.

לסיכום, על אף שלנאשם יש הוצאות שונות כמו ההלוואות, כאמור, לחבריו והעברות הכספים לאימו ואחותו וכן הוצאות מחיה (על פי מיסמך של רשות המיסים למשפחה הדומה בהרכבה למשפחת הנאשם ההוצאות הממוצעות לשנה עומדות על סך 185,000 ₪ (ר' מב/3), היתרה בחשבון הבנק שלו גדלה.

...

העובדה שהנאשם לא הביא עדים מטעמו לצורך הוכחת מקור הרכוש, הכשלים הפנימים והיעדר ההיגיון בגרסת הנאשם, והסתירות אשר פורטו כאמור, מובילים למסקנה שאין לתת אימון בגרסתו, וכפועל יוצא הנאשם לא הרים את הנטל המוטל על כתפיו.

אשר על כן, בנסיבות אלה אני סבורה, כי חילוט הרכוש התפוס צריך להיעשות באופן חלקי ומידתי, על מנת שלא לפגוע בנאשם ובילדיו הקטינים במידה העולה על הנדרש, כך שיוחזר לידיו מחצית מהכספים התפוסים שנותרו בחשבון הבנק שלו (לאחר שהוחזר סך 150,000 ₪), כמו גם אני מורה על חילוט הכסף המזומן והרכבים, כאמור.

 סוף דבר, אני מורה על חילוט רכושו של הנאשם, וזאת לטובת אוצר המדינה, כדלקמן: סכום של 14,750 ₪ במזומן, סכום של 724 דולר, סכום של 200 לאו רומני.

במסגרת תפקידו של נאשם 1, היה אחראי בין היתר על אספקת שירותי דת לאסירים במדרשות הממוקמות באגפי בתי הסוהר שמנוהלים על ידי שב"ס (להלן: "המדרשות"), באמצעות אזרחים המועסקים במיקור חוץ על ידי עמותות.

כן הוגשו מטעמו של הנאשם המסמכים הבאים: מיסמך אודות הצפיפות בבתי הכלא.

דוקא במקום זה, כשהעמותה היא למטרות קודש, רוח, מטרות ראויות, ובכלא כשהמטרה שיקומית, מקום בו אמורים לדאוג לתיקון המידות של האסירים בכלא, דוקא שם הכשל המוסרי גדול יותר.

שני הצדדים הגישו פסיקה התומכת בעמדתם למיתחם הענישה כמפורט להלן: פסיקה שהוגשה על ידי ב"כ המאשימה- ע"פ 2239/21 עמור נ' מדינת ישראל הושתו על המערער ארבע שנות מאסר לריצוי בפועל, קנס כספי בסך של 200,000 ש"ח או 100 ימי מאסר תמורתו וחילוט מוסכם בסך כולל של 900,000 ש"ח. עונשים אלה הושתו על המערער בעקבות הרשעתו, על בסיס הודאתו במסגרת הסדר טיעון, בגניבה בידי עובד ציבור, (135 מקרים); ברשום כוזב במסמכי תאגיד, (76 מקרים); במירמה והפרת אמונים, (2 עבירות); בהלבנת הון, (68 מקרים); וכן בעבירות מס (6 מקרים), ושימוש במירמה, ערמה ותחבולה (6 מקרים).

בית המשפט העליון דחה את העירעור ופסק: " בית משפט זה, עמד לא אחת על החומרה הרבה שבעבירות בהן הורשע המערער.... וקבע כי במקרים כגון דא יהא זה ראוי, על דרך הכלל, שלא לפטור את העבריין מעונש מאסר בפועל .... אכן, הפגיעה הקשה באמון הציבור ובפעילותו התקינה של המינהל, הקושי באיתורם וזיהויים של מקרי השחיתות והצורך ימוגרו ממחוזותינו תופעותיה ההרסניות של השחיתות הציבורית. שיקולים אלו, מקבלים עוצמה יתרה כאשר העבריין המדובר הנו, למרבה הפליאה והצער, שוטר. הסמכות המיוחדת הנתונה לשוטר לאכיפת החוק משמיעה גם חובת נאמנות מוגברת לציבור....וחובת נאמנות מוגברת זו, מלמדת בתורה על חומרת נסיבות ביצועה של העבירה, ומשליכה על עוצמת השיקולים השונים בהם יתחשב בית המשפט במלאכת הענישה". ת.פ. 36489-02-18 מדינת ישראל נ' בן חמו נדון עניינו של ראש עירית כפר סבא אשר הורשע, בין השאר, בעבירות של קבלת דבר במירמה בנסיבות מחמירות, מירמה והפרת אמונים, וגניבה בידי עובד ציבור באשר יצר מנגנון הונאה במטרה לקבל לידיו תוי קניה שהתקבלו מתרומות קבלנים ואנשי עסקים ויועדו לנזקקים וחילקם כראות עיניו ואף עשה בהם שימוש אישי.

...

מתחם הענישה ההולם- לאחר סקירת כלל הפסיקה שהוגשה על ידי ב"כ הצדדים, סבורני כי מתחם הענישה נע בין 14 ל – 32 חודשי מאסר בפועל וענישה נלווית.

דין טענה זו להידחות.

לאור האמור הנני גוזרת על הנאשם את העונשים הבאים: 12 חודשי מאסר בפועל.