מאגר משפטי לחיפוש בעזרת בינה מלאכותית
רוצים לראות איך משתמשים בדין רגע? לחצו כאן

סמכות ממלא מקום חבר ועדה מחוזית להשיג למועצה ארצית

בהליך בג"ץ (בג"ץ) שהוגש בשנת 2021 בעליון נפסק כדקלמן:

בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 7741/19 לפני: כבוד הנשיאה א' חיות כבוד השופטת ע' ברון כבוד השופט ד' מינץ העותרים: 1. שלוש השקמים- העמותה לקידום החיים והסביבה בגליל המערבי 2. מיכאל רטנר 3. מועצה אזורית עמק יזרעאל 4. מועצה מקומית רמת-ישי 5. מועצה אזורית מגידו נ ג ד המשיבים: 1. הועדה לתשתיות לאומיות 2. המועצה הארצית לתיכנון ובניה 3. משרד התחבורה 4. משרד האוצר 5. רשות תעופה אזרחית 6. רשות שדות התעופה 7. רכבת ישראל 8. חברת נמלי ישראל- פיתוח ונכסים 9. עריית חיפה עתירה למתן צו על תנאי תאריך הישיבה: כ"א בתמוז התשפ"א (1.7.2021) בשם עותרים 1, ו-5-3: עו"ד דביר לנגר בשם עותר 2: עו"ד אליס גולדמן בשם משיבים 5-1: עו"ד רנאד עיד בשם משיבה 6: עו"ד סיון רונזלבט; עו"ד רון צין בשם משיבה 7: עו"ד טלי ענבר-גולן בשם משיבה 8: עו"ד מאיר פורגס; עו"ד נעה יגלה בשם משיבה 9: עו"ד קרן גולדשמידט ][]פסק-דין
הרקע לעתירה בראש העתירה נטען כי הות"ל נעתרה לבקשת יזם תכנית תת"ל 65 והחליטה לפצל את התכנית לשתי תכניות לשם הכפלת מסילת "רכבת החוף" טרם שקיימה הליך לבחינת חלופות, ובכך חרגה מסמכותה והתעלמה מהנחיות הממשלה, המוצאות ביטוי במסמך ההכרזה של התכנית.
מכיוון שתנאים אלה טרם מולאו, טרם פורסמה התכנית להערות הועדות המחוזיות ולהשגות הציבור.
באשר לתת"ל 65ב, ביום 11.3.2020 הועברו הנחיות ליזם התכנית לבחינת "חלופות מקרו" וביום 5.7.2020 הוגש סיכום עמדות חברי הפורום הבין-משרדי לגיבוש המלצה לחלופה מוסכמת בתחום חיפה.
בהתאם להלכה הפסוקה, מקום בו טרם מוצו הליכי ההיתנגדות הקבועים בחוק, בית המשפט לא ישים עצמו בנעליהן של רשויות התיכנון כמעין "מתכנן-על" ויקדים לידון בהשגות תכנוניות, וככלל אין מקום לערוך ביקורת שיפוטית על החלטות של רשויות התיכנון כאשר ההליכים התכנוניים תלויים ועומדים.
...
משיבים 5-1 (להלן: המדינה) טענו בתגובתם המקדמית לעתירה כי דינה להידחות על הסף, בהיותה עתירה מוקדמת בכל הנוגע לתת"ל 65, אשר פוצלה כאמור לשתי תכניות נפרדות (תת"ל 65א ותת"ל 65ב), שכל אחת מהן מצויה בשלב תכנוני מוקדם של גיבוש והכנה.
רק מטעם זה אפוא דינה של העתירה להידחות.
שנית, דין העתירה להידחות על הסף גם בשל היותה עתירה מוקדמת, ביחס לשלושת התכניות הנתקפות (תת"ל 65א, תת"ל 65ב, תת"ל 80).
העתירה נדחית אפוא על הסף.

בהליך עתירה מנהלית (עת"מ) שהוגש בשנת 2022 בהמחוזי חיפה נפסק כדקלמן:

טענות העותרים - העותרים טוענים כי יש מקום להורות כי החלטת מוסד התיכנון להעניק להם את היתר הבניה עדיין בתוקף, כי התמלאו כל התנאים למתן היתר, ולכן – יש להורות למשיבה להנפיק להם את שוברי התשלום – על מנת שניתן יהא לקבל את היתר הבניה.
רביעית, יש לזכור כי עסקינן בעתירה שעניינה בקשה להתערב בהחלטות של המשיבה – וחלים המבחנים להתערבות בית המשפט לעניינים מינהליים בשקול הדעת של הרשות, וההלכה הפסוקה לגבי האמור הנה כפי שסוכמה לאחרונה בעע"מ 7329/21 ועדת הערר המחוזית לתיכנון ובנייה מחוז צפון נ' י.ג.מ.ח ייזום והשקעות בע"מ, פסקה 12 (31.05.2022): "בית המשפט אינו שם עצמו בנעליהן של רשויות התיכנון ואינו מעמיד את שיקול דעתו שלו תחת שיקול דעתן המקצועי של אותן רשויות. היתערבות בית המשפט בהחלטות רשויות התיכנון נעשית במשורה, בעילות מובהקות המצדיקות היתערבות במעשה המינהלי, כדוגמת חריגה מסמכות, חוסר תום-לב או חריגה קיצונית ממיתחם הסבירות (ראו לאחרונה: בג"ץ 7841/19 ארגון עמק שווה ו-22 נוספים נ' ממשלת ישראל, פסקה 20 לחוות דעתי (15.5.2022); וכן, מני רבים: עע"מ 7310/16 עריית בת ים נ' ועדת המשנה לעררים המועצה הארצית לתיכנון, פסקה 18 לחוות דעתי (23.10.2018); עע"מ 3885/17 קשתות נכסים בע"מ נ' הועדה המחוזית לתיכנון ולבניה מחוז דרום, פסקה 13 לחוות דעתו של חברי השופט ע' גרוסקופף (4.7.2018); עע"מ 6626/18 תעשיית אבן וסיד בע"מ נ' הועדה הארצית לתיכנון ולבניה של מתחמים מועדפים לדיור, פסקה 22 לחוות דעתו של חברי השופט א' שטיין (17.12.2019); עע"מ 2418/05 מילגרום נ' הועדה המחוזית לתיכנון ובניה (24.11.2005)‏‏; עע"מ 29/20 הועדה המקומית לתיכנון ולבניה נתיבות נ' מועצה מקומית שדות נגב, פסקה 21 (26.11.2020))." אמנם, ההחלטה במקרה זה אינה תכנונית-מקצועית "מובהקת", שכן היא עוסקת בשאלת הפרשנות של תקנה 20(א) או המדיניות הראויה לגבי יישומה - וניתן לומר כי המדובר במחלוקת בעלת היבטים משפטיים ולא רק תיכנוניים-מקצועיים, אלא שלמרות האמור – המדובר בהחלטה שמשקפת בעיקרה מדיניות תכנונית, החוסה תחת כלל אי-ההתערבות.
בהנתן האמור, בית המשפט שם קבע כי אין צורך להדרש לשאלת עצם סמכות בית המשפט להאריך תוקף החלטה למתן היתר, ונותר לבחון אם בנסיבות דנא יש מקום להפעלת אותה סמכות, בזיקה לתנאים שנקבעו בעיניין ורגון (וראו כי שם מסקנת בית המשפט הייתה כי העותרת הציגה תשתית ראויה לכך כי פעלה בחריצות והמשיבה לא הכחישה זאת (בשונה מהמקרה בו עוסק פסק דין זה), ועוד נקבע כי המצב התיכנוני השתנה, אך לא באופן שמשפיע על הבקשה הספציפית – ולכן, בסופו של פסק – ניתנה שם אורכה להשלים את הפעולות בניסיון להשיג את ההיתר).
עם זאת, במקרה הנוכחי אין הכרח להכריע במחלוקת זו לגבי הסמכות של בית המשפט (בדומה למה שנכתב מעלה לגבי שאלת סמכות הוועדה המקומית), שכן אף אם נניח שיש סמכות לבית המשפט להאריך את תוקף החלטת מוסד התיכנון בהתקיים התנאים המוזכרים בעיניין ורגון (או בהתקיים תנאים מיוחדים אחרים) - לא שוכנעתי כי יש מקום לעשות כן, בנסיבות המקרה הנוכחי.
...
במקרה שהתברר בעניין פלד – בית המשפט מבהיר כי העותרים ביקשו שבית המשפט יעשה שימוש בסמכותו ויאריך את תוקף ההחלטה לאישור ההיתר, והמשיבות לא חלקו על עצם הסמכות, ולכן - ובשל נסיבות המקרה המיוחדות - בית המשפט שם הגיע למסקנה כי אין מניעה לדון בתנאים להפעלת הסמכות.
עם זאת, במקרה הנוכחי אין הכרח להכריע במחלוקת זו לגבי הסמכות של בית המשפט (בדומה למה שנכתב מעלה לגבי שאלת סמכות הועדה המקומית), שכן אף אם נניח שיש סמכות לבית המשפט להאריך את תוקף החלטת מוסד התכנון בהתקיים התנאים המוזכרים בעניין ורגון (או בהתקיים תנאים מיוחדים אחרים) - לא שוכנעתי כי יש מקום לעשות כן, בנסיבות המקרה הנוכחי.
לכן - העתירה נדחית, אם כי בנסיבות – לא אעשה צו להוצאות לחובת העותרים.

בהליך ערעור עבודה (ע"ע) שהוגש בשנת 2018 בהארצי לעבודה נפסק כדקלמן:

בהתאם לחוזר מנכ"ל תשע"ו/7(א) ביום 4.4.2016 היתכנסה ועדת יועצים, שחבריה היו: מר אחמד בדראן, מפקח מחוז צפון למגזר הערבי – יו"ר הועדה; מר מיכאל בסול - מנהל מחלקת החינוך בכפר יסיף, נציג הרשות המקומית; מר יקי גוב ארי – נציג הסתדרות המורים; מר יעקב סעדה – נציג משרד החינוך.
הועדה המליצה על המשיבה "בשל היותה בעלת תיקשורת בינאישית מעולה. יש מודעות ובקורת עצמית. ראיה מערכתית ראויה לשבח, יש לה חזון רגשי. בעלת יוזמה לשינוי ושיפור. תפיסת העולם החינוכית שלה מעידה על פתיחות וקבלת האחר". לאחר בחירתה, פנה משרד החינוך לועדה למניעת ניגוד עניינים של נבחרי ציבור ברשויות המקומיות (להלן – הועדה), בשאלה אם ניתן למנות אחיינית של ראש המועצה כמנהלת בית ספר באותה רשות, והאם ניתן להתגבר על ניגוד העניינים במקרה זה. בעקבות הפנייה, חתם ראש המועצה על הסדר ניגוד עניינים, שבמסגרתו האציל את כל סמכויותיו בתחום החינוך בכפר יסיף לחברי מועצה אחרים.
בעיניין גילה שנער [ע"ע (ארצי) 1070/01 גילה שנער – נציב שירות המדינה (24.5.2001)] נפסק כי - "במערכת השיקולים והאיזונים שיש לעשותם, קודם לקבלת החלטה על ביטולו של מיכרז יש לבחון את השלב בו נמצאים הליכי המיכרז, מראשיתם ועד לאחר שנסתיימו; יש ליתן את המשקל הנידרש לפגיעה שניפגע הטוען לפגם ממין אלה המנויים לעיל, לבין משקלה של הפגיעה הצפויה בזוכה שפרי זכייתו עתיד להלקח ממנו; אם מכהן הזוכה במשרה מושא המיכרז, כמה זמן מכהן הוא בה; מה הייתה תרומתו של זוכה לפגם הנטען, אם הייתה; ומה הייתה תרומתו של מישתתף אחר, או תרומתו של חבר ועדה לפגם; מי ומי הנפגעים האמתיים מהפגם שנפל; מי ומי ממשתתפי המיכרז התריע נגד קיומו של הפגם; אימתי נודע לראשונה על קיומו של הפגם ומה נעשה על ידי הנפגע, או על ידי אחר שידע על כך – תקונו; מידתיות הפגיעה שתהא הנמוכה ביותר האפשרית בנסיבות המקרה, בנוגעים בדבר – הזוכה והמלין; וכל היוצא באלה שיקולים, שאת חלקם בלבד מנינו ושיש בהם כדי להצביע על קשת השיקולים, המשקלות והאיזונים, להם יידרש מקבל ההחלטה בבואו לבחון אפשרות לביטולו של מיכרז, בין מלכתחילה ובין בדיעבד". אנו סבורים כי באיזון כלל השיקולים המפורטים לעיל, הפגם שנפל בהרכב הועדה אינו מצדיק בנסיבותיו של המקרה הנידון את פסילתה.
נוכח האמור, בהמשך, בחינת הסדר ניגוד העניינים וטענות המערערת בנוגע אליו היא על יסוד ההנחה שממלאת מקום יו"ר הועדה הייתה מוסמכת להפעיל את סמכויות יו"ר הועדה.
בהתאם לפסיקה, בבחירת דרך הפעולה המיועדת למנוע מצב של ניגוד עניינים - "יש צורך לנקוט גישה זהירה ומידתית. בדרך כלל ניתן לעצב מספר דרכים חלופיות להשגת המטרה, והדרך הנבחרת להשגתה צריכה להיות, ככל האפשר, פוגענית פחות בנושא המשרה בו מדובר. המטרה היא למנוע את ניגוד העניינים ואין הצדקה לעשות זאת תוך 'שפיכת התינוק עם המים' כלשון הבריות". ע"ע (ארצי) 118/10 מדינת ישראל – אילנה כהן (17.2.2011).
...
נקדים ונאמר כי איננו מקבלים את טענת המדינה שלפיה לא נפגעה תכלית חובת הייצוג ההולם, נוכח העובדה שכל המועמדות היו נשים.
לאור האמור, אנו מבטלים את חיובה של המערערת בהוצאות לטובת המדינה בבית הדין האזורי, ובנוסף להשבת סכום ההוצאות שנפסק בבית הדין האזורי, אנו מחייבים את המדינה לשלם למערערת הוצאות בסך של 20,000 ₪ בשתי הערכאות.
סוף דבר: ערעור המערערת נדחה, למעט בעניין חיובה בהוצאות לטובת המדינה.
המערערת תשלם למשיבה הוצאות בסך של 5,000 ₪ וזאת בתוך 30 יום ממועד המצאת פסק הדין.

בהליך עתירה מנהלית (עת"מ) שהוגש בשנת 2023 בהמחוזי מרכז נפסק כדקלמן:

אי מיצוי הליכים לטענת קק"ל, הסמכות לידון בסוגיה תכנונית נתונה בראש ובראשונה למוסד התיכנון העליון הוא המועצה הארצית ולכן היה על העותרים להגיש ליו"ר הוועדה המחוזית בקשת רשות לערור בפני המועצה הארצית בהתאם לאמור בסעיף 110 לחוק.
הפסיקה קבעה כי רשות ערר למועצה הארצית תנתן רק בשאלות עקרונית רוחביות (ראה עע"מ 3663/02 ועד שכונת עין כרם נ' הועדה המחוזית לתיכנון ולבניה (13.3.2003) (ולהלן: פס"ד עין כרם) ועל כן, ספק אם היה מקום לתת לעותרים רשות ערר למועצה הארצית גם אם הבקשה היתה מוגשת במועד.
בהתאם לסעיף 15 להסכם המסגרת, קק"ל מתחייבת להחזיק במקרקעין שימסרו לה במצב טוב ותקין ואף מוסמכת לעשות בהם מנהג בעלים "במשך כל התקופה בה תחזיק קק"ל במקרקעין האמורים תהיה אחראית למילוי הוראות כל דין החלות על בעלים ו/או מחזיק ו/או משתמש בקרקע, לרבות בקשר לבנייה עליהם". הסכם המסגרת קובע כי כל עוד לא נחתם הסכם ספציפי יחולו על מקרקעי הייעור הוראות החלטת מועצת מקרקעי ישראל (סעיף 6 הסכם).
שלושה חברי הוועדה המחוזית (יחדו), ועדה מקומית או רשות מקומית רשאים לערור בפני המועצה הארצית בזכות, ואילו מגיש התכנית, מי שהתנגדותו נדחתה, ומי שהשמיע טענות לפי סעיף 106(ב) רשאים לערער למועצה הארצית רק לאחר נטילת רשות מיו"ר הוועדה המחוזית.
העולה מהאמור הוא כי תפקידה של המועצה הארצית אינו לידון במחלוקת או בהשגות פרטניות אלא בשאלות והתווית מדיניות תיכנון ארצית או מחוזית כוללת (וראה גם עת"מ 12091-06-15 אחמד סלאח נ' יו"ר ועדת המשנה לעררים של המועצה הארצית [פורסם בנבו] (21.3.2016); עת"מ (ת"א) 2624/06 חברת מטעי שרונה בע"מ נ' הוועדה המחוזית מחוז מרכז [פורסם בנבו] (11.8.2010)).
...
בנוסף ולחלופין טוענים המשיבים שיש לדחות את העתירה גם לגופה.
לאור האמור, הטענה נדחית.
סוף דבר סוף דבר, העתירה על שני הסעדים המבוקשים בה נדחית.
העותרים ישלמו למשיבים את הוצאות המשפט ושכ"ט עו"ד בסך של 30,000 ₪ באופן שלוועדה המחוזית וועדת המשנה (יחדו) ישולמו 10,000 ₪; לוועדה המקומית לתכנון ובניה ראש העין ישולמו 10,000 ₪ (לא ישולמו הוצאות לראש עירית ראש העין); ולקרן הקיימת לישראל ישולמו 10,000 ₪.

בהליך עתירה מנהלית (עת"מ) שהוגש בשנת 2024 בהמחוזי תל אביב - יפו נפסק כדקלמן:

אשר להחלטת המשיבות שלא לבקש את העברת התכניות לטפול הועדה המחוזית, הרי שמושכלת יסוד היא כי בית המשפט לעניינים מינהליים איננו יושב כועדה תכנונית עליונה ואין הוא מחליף את שיקול דעת מוסדות התיכנון בשקול דעתו הוא, במובן זה שלא יתערב בהחלטות מוסדות התיכנון אלא אם נפל בהן פגם מהותי, כגון חריגה מסמכות או חוסר תום לב, או כאשר שיקול הדעת של מוסדות התיכנון חרג באופן קצוני ממיתחם הסבירות (בג"צ 2920/94 אדם טבע ודין - אגודה ישראלית להגנת הסביבה נ' המועצה הארצית לתיכנון ובניה, בפיסקה 3 (נבו 28.7.1996) (להלן: "אדם טבע ודין").
המשיבות הבהירו כי העברת הטיפול בתכניות לועדה המחוזית רק תעכב ותסרבל את ההליך התיכנוני מחמת כך שהועדה המחוזית, חבריה ויועציה אינם מכירים על בוריין את התכניות המפורטות.
משאלו הם פני הדברים, נדמה כי הותרת ההליך התיכנוני בידי הועדה המקומית היא בבחינת הרע במיעוטו לענין לוחות הזמנים, בעוד שהעברת התכניות אל הועדה המחוזית עלולה להשיג דוקא את התוצאה ההפוכה.
עומס זה היוה את הטעם העקרי ביסוד ביזור הסמכויות לועדות המקומיות, והחזרתו לכתפי הועדה המחוזית מפרה את חלוקת הנטל אשר ביקש המחוקק ליצור ומקשה על הועדה המחוזית למלא את תפקידיה העקריים – טפול בתכניות משמעותיות וגדולות יותר אותן ביקש המחוקק להותיר בסמכותה.
אשר על כן, אין מקום לפרש את הזכות הנתונה למגיש התכנית לפי סעיף 109א(א)(2) לחוק כמעין "סמכות חובה", וממילא בנסיבות הענין המשיבות היו רשאיות להימנע ממימוש זכות זו. בשולי הדברים יצויין כי סעיף 109א(א)(2) לחוק מטיל אמנם חובה, אלא שחובה זו מוטלת אך ורק על מזכיר הועדה המקומית במובן זה שאם מוגשת לו בקשה מאת מגיש התכנית להעבירה אל הועדה המחוזית מפני שחלפה תקופה של 12 חודשים והתכנית טרם אושרה, אזי הוא חייב להיעתר לבקשה.
...
טענה נוספת של העותרים היא שסמכותן של המשיבות להעביר את ההליך התכנוני אל הוועדה המחוזית הינה סמכות שבחובה, להבדיל מסמכות רשות, אלא שגם טענה זו דינה להידחות.
אשר על כן, אין מקום לפרש את הזכות הנתונה למגיש התכנית לפי סעיף 109א(א)(2) לחוק כמעין "סמכות חובה", וממילא בנסיבות הענין המשיבות היו רשאיות להמנע ממימוש זכות זו. בשולי הדברים יצויין כי סעיף 109א(א)(2) לחוק מטיל אמנם חובה, אלא שחובה זו מוטלת אך ורק על מזכיר הוועדה המקומית במובן זה שאם מוגשת לו בקשה מאת מגיש התכנית להעבירה אל הוועדה המחוזית מפני שחלפה תקופה של 12 חודשים והתכנית טרם אושרה, אזי הוא חייב להעתר לבקשה.
סוף דבר מכל הטעמים שפורטו לעיל, העתירה נדחית.
קבלת מראה מקום

השאירו פרטים והמראה מקום ישלח אליכם



עורכי דין יקרים, חיפוש זה מגיע מדין רגע - מערכת סגורה המאפשרת את כל סוגי החיפוש בהקלדה בשפה חופשית מתוך הפסיקה בנט המשפט ובבית המשפט העליון. כחלק ממהפכת הבינה המלאכותית, אנו מלמדים את המערכת את השפה המשפטית, אי לכך - אין יותר צורך לבזבז זמן יקר על הגדרות חיפוש מסורבלות. פשוט כותבים והמערכת היא זו שעושה את העבודה הקשה.

בברכה,
עו"ד רונן פרידמן

הצטרפו לאלפי עורכי דין שמשתמשים בדין רגע!

בין לקוחותינו