בית דין איזורי לעבודה בתל אביב -יפו
ת"צ 22392-08-19
24 ינואר 2024
לפני:
כב' השופט, סגן הנשיאה דורי ספיבק
נציגת ציבור עובדים גב' דבורה גורין
נציגת ציבור מעסיקים גב' כרמן קלינגר
המבקש: משה אושפיז
ע"י ב"כ עו"ד אבי סרוסי
המשיב: המוסד לביטוח לאומי
ע"י ב"כ עו"ד יוסף פולסקי
פסק דין
לאחר שהוגשה תשובה לבקשה ותגובה לתשובה, היתקיים קדם משפט בפני כב' השופטת מיכל נד"ב. בסיומו, עוכבו ההליכים בבקשה עד להכרעת בית המשפט העליון בבג"ץ 6451/18 חיון נ' בית-הדין הארצי לעבודה, שבו התבררה בין היתר שאלת הסמכות העניינית לידון בבקשות לאישור תובענות ייצוגיות המתבססות על עילה אישית של מבוטחים נגד קופות חולים לפי חוק ביטוח בריאות ממלכתי, בהנתן שהסמכות העניינית לידון בתביעות אישיות לפי חוק זה נתונה לבית-דין זה.
ביום 19.7.21 ניתן פסק דינו של בית הדין הארצי בעיניין חיון, תוך שנקבע כי ככלל, הסמכות העניינית לידון בבקשות לאישור תובענות ייצוגיות של מבוטחים נגד קופות-החולים, המבוססות על חוק ביטוח בריאות ממלכתי, נתונה לבית-דין זה. עם זאת, פסק הדין לא הכריע בשאלת הסמכות העניינית לידון בבקשות אישור כמו זו שלפנינו, המופנית כלפי הביטוח הלאומי.
מעיון בבקשת האישור עולה כי המבקש אינו תוקף את הוראות החוק, אלא רק טוען כי פירושן הנכון שונה מהפירוש שנתן ונותן לו הביטוח הלאומי;
ולבסוף הביטוח הלאומי טוען שהבקשה אינה באה בגדר פריט 11, תוך הסתמכות על פסק דין מן העת האחרונה שניתן בבית-המשפט המחוזי (ת"צ 55766-07-21 בללתי נ' מדינת ישראל – רשות המיסים (20.8.23), כב' השופט שמואל בורנשטיין)) שבו נאמר כי:
"ניהול תובענה כייצוגית בעילה של השבת סכומי מס שנגבו שלא כדין צריך להיות שמור, ככלל, לאותם מקרים בהם חרף מצב חוקי ברור, גבתה הרשות את המס... לשון אחר גם לו סבור הייתי ששתי הגישות הפרשניות, זו של המבקש וזו של הביטוח הלאומי, שוות הן, וכי אין לאף אחת מהן עדיפות על פני רעותה לצורך ההתמודדות עם הקושי הקיים בנוסח החוק, די היה בכך כדי לדחות את בקשת האישור".
דין הטענה להדחות, הן מאחר שמעיון בפסק הדין עולה כי נקבע שם מפורשות, כי פרשנות רשות המסים עדיפה על פני פרשנות המבקש שם, ומכאן שהאמירה שלעיל לא היתה דרושה לצורך הכרעה, ועל כן יש לראותה כאימרת-אגב (אוביטר) בלבד, והן מאחר – וזה החשוב לענייננו – כי מעיון בפסק דין זה ופסק הדין שעליו מסתמך המותב שם (ת"צ 15249-11-19 צדק פינאנסי נ' רשות המיסים (13.3.21)), עולה כי בכל מקרה נידרש בית המשפט או בית הדין הדן בבקשת האישור לבחון התקיימות התנאים לאישור התובענה כייצוגית, כפי שאלה קבועים בסעיף 8 לחוק תובענות ייצוגית.
...
דהיינו, אין מקום לדחות על הסף בקשה מסוג זה בנימוק שאינה באה בגדר פריט 11 (אף אם בסופו של המהלך הפרשני המסקנה תהיה שמדובר היה בגביה כדין).
סוף דבר
משהגענו לכלל מסקנה בדבר נכונות עמדתו הפרשנית של הביטוח הלאומי לפיה "תושב חוזר" ב"תקופת ההמתנה" כמשמעותה בסעיף 58 לחוק חייב בדמי ביטוח בריאות, הרי שלא מתקיים התנאי לאישור תובענה כייצוגית הקבוע בסיפא לסעיף 8(א)(1), לפיו נדרשת "אפשרות סבירה" כי השאלה המשפטית שבמחלוקת תוכרע לטובת הקבוצה.
משכך, דין הבקשה לאישור להידחות, וזאת מבלי שנידרש לדון ולהכריע בשלל הטענות הנוספות שהועלו על ידי באי כוחם המלומדים של הצדדים.
המבקש ישלם למשיב הוצאות משפט בסך 20,000 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מהיום.