סמכות מוסד הבוררות של בורסת היהלומים בסכסוך משפחתי

בית המשפט המחוזי דן בטענותיהם של המבקשים ודחה אותן, כדלקמן: ראשית, היתייחס לטענת חוסר הסמכות וקבע כי המבקשים מנועים מלטעון כי הסיכסוך שנידון בבוררות היה סיכסוך "משפחתי" להבדיל מסכסוך "עסקי", זאת בהיתחשב בעובדות הבאות: המחלקה המשפטית של הבורסה ליהלומים קבעה כי הסיכסוך יידון בפני מוסד הבוררות והמבקשים לא ביקשו לערער על כך ואף לא העלו טענת חוסר סמכות לאורך כל הליך הבוררות או לאחריו; המבקשים לא הגישו בקשה לביטול הבוררות בטענת העדר סמכות; הסכם הבוררות מלמד על הסכמתם של המבקשים להידון בפני מוסד הבוררות; עיון בפרוטוקולים של הליך הבוררות אינו מלמד על כך שעלו במסגרת הבוררות נושאים הנוגעים לעינייני "מישפחה". נוכח כל אלה, קבע בית המשפט המחוזי כי אין לטענת חוסר הסמכות על מה שתסמוך.

...

השאלה הראשונה בה יש להכריע במקרה דנן היא האם יש מקום להאריך את המועד להגשת הבקשה לביטול פסק הדין; התשובה לשאלה זו שלובה בשאלה השנייה העומדת על הפרק והיא, האם יש להיעתר לבקשה לביטול פסק הדין – זאת משום שבמסגרת הבקשה להארכת מועד, יש "לפזול" אל עבר ההליך העיקרי (בהקשר זה הבקשה לביטול פסק הדין) ולבחון את סיכוייו הלכאוריים [רע"א 7092/11 איוב מ.ט.ח. בצוע פרויקטים בע"מ נ' קרן הסיטי בע"מ, פסקה 18 (16.8.2012)]; והנה, במסגרת המענה לשאלה זו יש להשיב, בין היתר, על השאלה – האם בכוחם של המשיבים להביא לביטולו של פסק הבוררות.

אין בידי לקבל טענה זו, שכן בית המשפט המחוזי קבע ממצא עובדתי ולפיו ביום 10.3.2017 ידעו המבקשים בפועל על פסק הדין (בהתבסס על מועד חתימת ייפוי הכוח לטובת בא כוחם).

בקשת רשות הערעור נדחית, וזאת ללא תגובה.

נוכח האמור לעיל בדבר קבלתם של ייעוץ ושרות משפטיים קודם להליך והשתתפות בו, סבורים המשיבים כי יש לראות במבקש כמי שהשלים עם סמכות המוסד לבוררות של בורסת היהלומים הישראלית כגורם המכריע בסכסוך, ולמצער – כי הוא מנוע מלכפור בשלב זה בסמכותו.

עוד נטען כי המשיבה 3 היא תאגיד המצוי בשליטת מישפחת המשיב 1, שאחיו מנהל אותה, וכי המשיב 1 מוסמך לייצגה לצורך התביעה.

...

טענות המבקש בבקשה לביטול פרש המבקש יריעת טיעון רחבה הכוללת טענות סמכות המתייחסות לא רק למשיבה 3, אלא גם למשיבים 1 ו-2 ("אף לא אחד מהמשיבים מילא את התנאים המצטברים הנוגעים אליו") אולם במהלך הדיון חזר בו מהטענות ביחס למשיבים 1-2, וכפי דברי בא-כוחו: "לאור הערת בית המשפט ולאחר שאני רואה את הסכמי הבוררות, אני מוכן לצאת מתוך הנחה שיש סמכות נגד דידייה עמיאל [המשיב 1] – שחברי מראה לי שהוא דייר בבניין, ויש סמכות נגד טראו ישראל בע"מ [המשיבה 2] שגם היא דיירת בבניין, משהם כבולים לתקנון. אני מכוון את טענת הסמכות נגד טראו ברוס NV [המשיבה 3] שהיא לטעמנו התובעת היחידה" (פרוטוקול הדיון עמוד 7 שורות 7-11).

סעיף 4 לתקנון הפדרציה העולמית קובע אפוא כי אם התובע בוחר להגיש תביעה לבורסה ליהלומים במדינה בה חבר הנתבע – ובענייננו אין חולק על חברותו של המבקש בבורסת היהלומים הישראלית בתקופה הרלוונטית - לחלופה האמורה עדיפות על פני האחרות, ויחול עליה מנגנון ההשגה המפורט לעיל.

התוצאה הבקשה לביטול פסק הבוררות שניתן ע"י הערכאה השנייה של המוסד לבוררות של בורסת היהלומים בעניינם של הצדדים ביום 09.10.2017 – נדחית.

המבקש ישלם למשיבים את הוצאות ההליך בסך 50,000 ₪.

משלא הצליחו לגשר על המחלוקת הכספית ביניהם, על רקע סיום ההיתחשבנות וחלוקת ריווחי השותפות, הסכימו לפנות להליך בוררות לפני המוסד לבוררות של הבורסה ליהלומים (להלן – בית הדין) הגם שמייקל, כאמור, אינו חבר הבורסה.

בין היתר טען יוסף , כי סרובו של מייקל להתדיין בפני ערכאת העירעור של הבורסה מהוה עילה לביטול פסק הבוררות לפי סעיף 24(4) לחוק הבוררות [לא ניתנה לבעל דין היזדמנות נאותה לטעון טענותיו או להביא ראיותיו]; כי הבוררים הכתירו את פסק הבוררות בכותרת "בוררות מוסכמת – תביעות הדדיות" ולא כ"פסק בוררות" ובכך חרגו מסמכותם; כי הבוררים התירו למייקל להיות מיוצג על-ידי טוען בהליך הבוררות לפניהם, למרות שבסעיף 4 להסכם הבוררות נקבע כי הבוררות תתנהל ללא ייצוג טוענים- נתון המקים עילת ביטול לפי סעיף 24(3) לחוק הבוררות [הבורר פעל ללא סמכות או שחרג מהסמכויות הנתונות לו לפי הסכם הבוררות].

יתרה מכך, טענת "הסיכסוך" המשפחתי בינו לבין בנו, בשלו, כך על פי גישתו, לא יכול היה להשיג את המסמכים הרלוואנטיים קודם לכן, נסתרה מניה וביה משהוברר כי יובל הגיש במהלך הליך הבוררות תצהיר עדות ראשית התומך בעמדתו של יוסף, נתון המצביע על כך כי יובל היה בקשר עם אביו יוסף גם בתקופת הבוררות, ואין כל ממש בטענת הנתק.

...

המסקנה היא שנסתם הגולל על הסכסוך שבין בעלי הדין.

התוצאה התובענה נדחית.

התובע ישלם לנתבע הוצאות ההליך בסך20,000 ₪ אשר ישאו ריבית והצמדה אם לא ישולמו תוך 30 יום מהיום.

האחים טוענים כי: המוסד לבוררות של הבורסה לא קנה סמכות להכריע בסכסוך בעיניינם, משאינם, מעולם לא היו, חברי בורסה, וליתר דיוק, אינם "חבר, חבר על תנאי מתמחה ו/או דייר בבורסה ליהלומים"; כי העיסקאות נערכו בין אלדד לבין חברה אמריקאית בשם Diamonds Forever שמניותיה בבעלות בנימין, באופן השולל את חבותם האישית; וכי החתימה הנחזית להיות חתימתם על גבי טופס בקשה "תג פקיד" המקובל בבורסה, המכילה את ההצהרה לפיה "...הנני מצהיר/ה בזאת כי אני מקבל/ת על עצמי ומסכים/מה לכל התנאים ההתחיבויות וההגבלות המנויות בכתב התחייבות זה... אני מאשר/ת מסכים/מה ומתחייב/ת מפורשות להעביר כל סיכסוך ביני לבין מי מחברי בורסת היהלומים הישראלית בע"מ ו/או מי מדיירי בניני בורסת היהלומים ו/או עובדיהם לבוררות על פי ההוראות והכללים לענין בוררות הכלולים בתקנות ההיתאגדות" - אינה מעניקה למוסד לבוררות סמכות לידון בסכסוך עם אלדד, אשר נסב על עיסקאות שנערכו בשנת 2016.

בהקשר זה, בנימין מאשר כי אכן חתם על טופס הפקיד בשנת 2013 בעת שהועסק על ידי מר רוברט נאסימוב (להלן – רוברט), אלא שלטענתו זה פקע עם תום העסקתו בשנת 2014; ואילו יהונתן, המאשר כי החזיק בעבר בתג כפקיד של "חברת יהלומים משפחתית שהייתה בבעלותו של אחיו, מר גבריאל יוסיפוב. חברה זו ניסגרה בתחילת שנת 2009", מכחיש את חתימתו על הטופס.

...

האחים טוענים כי: המוסד לבוררות של הבורסה לא קנה סמכות להכריע בסכסוך בעניינם, משאינם, מעולם לא היו, חברי בורסה, וליתר דיוק, אינם "חבר, חבר על תנאי מתמחה ו/או דייר בבורסה ליהלומים"; כי העסקאות נערכו בין אלדד לבין חברה אמריקאית בשם Diamonds Forever שמניותיה בבעלות בנימין, באופן השולל את חבותם האישית; וכי החתימה הנחזית להיות חתימתם על גבי טופס בקשה "תג פקיד" המקובל בבורסה, המכילה את ההצהרה לפיה "...הנני מצהיר/ה בזאת כי אני מקבל/ת על עצמי ומסכים/מה לכל התנאים ההתחיבויות וההגבלות המנויות בכתב התחייבות זה... אני מאשר/ת מסכים/מה ומתחייב/ת מפורשות להעביר כל סכסוך ביני לבין מי מחברי בורסת היהלומים הישראלית בע"מ ו/או מי מדיירי בניני בורסת היהלומים ו/או עובדיהם לבוררות על פי ההוראות והכללים לענין בוררות הכלולים בתקנות ההתאגדות" - אינה מעניקה למוסד לבוררות סמכות לדון בסכסוך עם אלדד, אשר נסב על עסקאות שנערכו בשנת 2016.

מכל מקום, הוראה מיוחדת לקבלת מרות המוסד לבוררות נכללת גם בטפסי הבקשה לקבלת מעמד של "פקיד" הכוללת הצהרה הממוקמת מעל חתימת המבקש את תג הפקיד, לפיה: "הנני מצהיר/ה בזאת כי אני מקבל/ת על עצמי ומסכים/מה לכל התנאים ההתחיבויות וההגבלות המנויות בכתב התחייבות זה... אני מאשר/ת מסכים/מה ומתחייב/ת מפורשות להעביר כל סכסוך ביני לבין מי מחברי בורסת היהלומים הישראלית בע"מ ו/או מי מדיירי בניני בורסת היהלומים ו/או עובדיהם לבוררות על פי ההוראות והכללים לענין בוררות הכלולים בתקנות ההתאגדות". וחזרה לענייננו: בנימין: אין חולק כי בנימין חתם על טופס הבקשה לקבלת תג פקיד; אין חולק כי בנימין השתתף בפועל בשלוש ישיבות בערכאה הראשונה, ובשתי הישיבות שנערכו בערכאה השנייה; אין חולק כי על אף סירובו לחתום על שטר בוררות, הצהיר בנימין בפני בוררי הערכאה הראשונה ביום 12.02.2018 כי "אני מסכים ששלמה יהיה טוען על הכל" בהלימה להודעתו של שלמה מיום 07.01.2018 בה הודיע, ללא סייג, "בשם בני יוסיפוב" על התייצבותו הצפויה של בנימין לבוררות, במובחן מההודעה המסויגת שמסר שלמה בשם יהונתן ויצחק; הצהרתו של בנימין מאותה ישיבה שנערכה היום 12.02.2018 בה ביקש לייחס התייצבותו להיותו "פקיד של רוברט", אינה מתיישבת עם העובדה לפיה התביעה נגד רוברט כבר נדחתה עוד ביום 12.11.2017, כמו גם עם גרסתו של בנימין עצמו בהליך הנוכחי, לפיה מעמדו זה כעובד של רוברט פקע עוד בשנת 2014.

התוצאה בקשת הביטול שהגיש בנימין – נדחית, והבקשה לאישור פסק הבוררות שניתן על ידי הערכאה השנייה של המוסד לבוררות ביום 02.09.2018, כנוסחו המתוקן מיום 13.09.2018, ככל שהיא מתייחסת לבנימין - מתקבלת.

לדברי המשיב, המבקש אמנם העלה טענת הסמכות באיבו של ההליך הראשון (ר' נספח ז) וזאת ביום 9.10.12, המוסד לבוררות בחן את טענת המבקש והחליט לאחר עיון ביום 4.12.12, כי "התביעה שהוגשה על ידי יורי מור נגד יוחנן מור ומור ברדרס בע"מ, תתנהל במוסד הבוררויות של הבורסה ותדון אך ורק בנושאי מפעלי היהלומים, סחורות, משרד וחניות בבניין וכסף שקשור לעסקי היהלומים" (ר' נספח ח לבקשה ונספח 7 לתגובה – תגובת המשיב בהליך הבוררות מיום 14.10.12).

לא שוכנעתי מטיעוני המשיב ומהראיות שהוצגו בפניי, כי הסיכסוך שנידון בבוררות היה אכן בסמכות בית המשפט לעינייני מישפחה וכי עילת התובענה (שהגיש המשיב למוסד לבוררות בבורסה) הנה סיכסוך בתוך המשפחה (ר' רע"א 6558/99 חבס ואח' נ' חבס, פד"י נד(4) 337).

...

המבקשים איחרו באופן משמעותי בהגשת הבקשה לביטול פסק דין ולא הציגו טעם מיוחד לאיחור זה. יש לזכור כי ככל שמשך האיחור הוא רב יותר, כך גובר בהתאמה כובד הטעמים הנדרשים על מנת להיעתר לבקשה, שכן חלוף הזמן מעצים את האינטרס הציבורי והאינטרס של בעל הדין שכנגד לסופיות ההליכים (ר' בש"א 6404/04 לוי נ' מדינת ישראל ( 23.9.2004)).

כך אף נקבע בפרשת טנא סוכנויות לעיל באופן התקף כאן כי " בעל דין שאינו יוזם בקשה לביטול פסק בורר בתוך 45 יום כאמור, יחמיץ את ההזדמנות לקיים הליך כזה ביוזמתו הוא, ואף להתנגד, בדרך של הגשת בקשת ביטול, לבקשה לאישור הפסק על ידי הצד שכנגד, אם זו הוגשה לאחר חלוף 45 יום מיום מתן הפסק (או מיום מסירתו, לפי העניין). לפיכך, על המבקשים בענייננו חלה מגבלת 45 הימים להגשת בקשת ביטול הפסק, שתחילת מניינם ביום מתן הפסק בידי הבורר בנוכחות בעלי הדין" סוף דבר בפרשת טנא סוכנויות אף נפסק כי הטעם בקיום הגבלת הזמן להגשת בקשת הביטול נהיר על פניו: לקדם את הוודאות והיציבות המשפטית באשר למעמדו ותוקפו של פסק הבוררות, ולמנוע הותרת סימן שאלה בעניין זה במשך תקופה ארוכה.

הנני מחייב את המבקשים , ביחד ולחוד , לשאת בהוצאות המשיב בסך כולל של 18,000 ₪ .