סמכות מוסד בוררות קיבוצי ללא הסכמת הקיבוץ

סיכסוך אישי (הנובע מיישום החלטת האספה בעיניינו של החבר) בין הקבוץ ובין חבר הקבוץ, או סיכסוך בין חברים בקבוץ, יוכרע על פי הסכמה בין הצדדים על ידי בורר שימונה על ידי המוסד לבוררות וגישור של התנועה הקיבוצית בהתאם לתקנונו.

באם ההליך במסגרת התנועה הקיבוצית לא יצלח, יוכרע הסיכסוך בעזרת בורר שימונה בהתאם לסעיף 52(2) לפקודת האגודות השיתופיות (להלן: "הפקודה").

לאור קביעתי כי מתקיימות בענייננו הוראות סעיף 113 הנ"ל בתקנון, לא מצאתי כי היתקיימו נסיבות מיוחדות, אשר יש בהן כדי לגבור על תניית הבוררות ולחלות סעיף 5(ג) לחוק הבוררות הנ"ל. בנסיבות אלו, ונוכח כל האמור לעיל, הנני מקבל הבקשה ומורה, מכוח סמכות בית המשפט הקבועה בסעיף 5 לחוק הבוררות תשכ"ח - 1968, על עיכוב ההליכים בתביעה שכנגד, תוך הפנייתם לברור טענות התביעה שכנגד, בהתאם להוראות סעיף 113 לתקנון הקבוץ.

...

לאור קביעתי כי מתקיימות בעניינינו הוראות סעיף 113 הנ"ל בתקנון, לא מצאתי כי התקיימו נסיבות מיוחדות, אשר יש בהן כדי לגבור על תניית הבוררות ולחלות סעיף 5(ג) לחוק הבוררות הנ"ל. בנסיבות אלו, ונוכח כל האמור לעיל, הנני מקבל הבקשה ומורה, מכוח סמכות בית המשפט הקבועה בסעיף 5 לחוק הבוררות תשכ"ח - 1968, על עיכוב ההליכים בתביעה שכנגד, תוך הפנייתם לברור טענות התביעה שכנגד, בהתאם להוראות סעיף 113 לתקנון הקיבוץ.

על כן סבורני כי כעת נוצרה בפני הצדדים "הזדמנות פז" לברר כל המחלוקות ביניהם, בהסכמה, במסגרת אחת מן החלופות אותן קובע סעיף 113 לתקנון הקיבוץ.

סוף דבר א) אני מורה על עיכוב ההליכים שבין הצדדים בתביעה שכנגד, תוך הפנייתם להליכים על פי סעיף 113 לתקנון הקיבוץ.

נוכח הסעדים הבלתי ממוניים הנתבעים, ביקשתי את עמדתם של הצדדים בנוגע לסמכותו העניינית של בית משפט השלום ליתן סעדים אלה.

סעיף 111 לתקנון הקבוץ שעניינו ערעור על החלטות הקבוץ קובע: "לחבר הקבוץ זכות ערעור על החלטות הרשויות המוסמכות של הקבוץ. נוהל הערעורים ודרכי שמיעתם, לרבות קביעת המוסדות שישמעו ערעורים אלה, ייקבעו על ידי האספה הכללית, ובילבד שבכל מקרה יהיה החבר רשאי, אם לא בא על סיפוקו בדרגות העירעור השונות, להביא את עירעורו בפני האספה הכללית". סעיף 113א' לתקנון הקבוץ שעניינו יישוב סכסוכים קובע: "כל סיכסוך שבין הקבוץ ובין חבר הקבוץ...אשר לא יושב לפי סעיף 111 לתקנון, יבורר בהליך גישור ופישור. לא צלח הליך הגישור, ימסר הסיכסוך להכרעת בורר שזהותו תיקבע בהסכמה בין הצדדים. לא הושגה הסכמה כזו, ימסך הסיכסוך למוסד לבוררות וגישור של התנועה הקיבוצית." בנוסף, הוראת תקנה 3 לתקנות האגודות השיתופיות (יישוב סכסוכים בקבוץ), תשס"ו-2005 (להלן: "תקנות האגודות השיתופיות ") קובעת: "נתגלע סיכסוך בין חבר לבין הקבוץ, והקיבוץ בחר להיות מיוצג בהליך הבוררות ע"י עו"ד או שסרב לקיים בוררות הקבועה בתקנונו, ישתתף הקבוץ בהוצאות הייצוג המשפטי של החבר בבוררות או בבית המשפט, בשיעור דומה להוצאות הקבוץ ובשים לב למקורות הכספיים של החבר". בהתאם להוראות המחייבות הללו במערכת היחסים בין הצדדים, ובהיותו של הסיכסוך בין המבקשת לקבוץ סיכסוך שאינו חוקתי אלא פנימי - תוכן פרטני של החלטה שהתקבלה בעיניינה הפרטי (וזאת, גם אם שהמבקשת כורכת במסגרת עניינה הפרטי טענות מעין חוקתיות וראה ע"א 234/81 הנ"ל) , היה על המבקשת למצות את כל הליכי בירור הסיכסוך בינה לבין הקבוץ בנוגע לדירה טרם פנייתה לבית המשפט.

...

באותו יום, תוך שציינתי כי לא שוכנעתי בדבר סמכותי העניינית לדון בתביעה, נעתרתי לבקשה, לאור הדחיפות לכאורה שעלתה ממנה, וקבעתי דיון במעמד הצדדים.

לאור האמור, הגעתי לכלל מסקנה כי עניינה של המבקשת ותקיפת החלטת הקיבוץ בעניין המכרז המדובר אינו אמור להיות מוכרע בבית המשפט, לא כל שכן בית משפט השלום, ועליה לפעול על פי תקנון הקיבוץ לו היא מחוייבת ולמצות את הליכי הגישור או הבוררות על פי המדרג שתואר לעיל.

על כן, אני מורה על מחיקת התביעה וצו המניעה הזמני שניתן במסגרתה.

אשר למסמך מיום 26.10.2021 טען הקבוץ כי למסמך זה אין תוקף מחייב משני טעמים נפרדים: הראשון, המסמך עומד בנגוד להוראת סעיף 113א להוראות התקנון הקובע כי כל סיכסוך בין חבר הקבוץ ובין הקבוץ יתברר במסגרת המוסד לבוררות של התנועה הקיבוצית; השני, המסמך אינו חתום בידי שני מורשי חתימה של הקבוץ, אלא רק בידי מורשה חתימה אחד (מנהל הקהילה), וזאת בנגוד להוראת סעיף 31(א) לתקנות האגודות השיתופיות (רשויות האגודה), תשל"ה-1975.

סעיף 113 לתקנון קובע כי "לא צלח הליך הגישור, ימסר הסיכסוך להכרעת בורר שזהותו תיקבע בהסכמה בין הצדדים. לא הושגה הסכמה כזו ימסר הסיכסוך למוסד לבוררות וגישור של התנועה הקיבוצית". סמכות הצדדים להגיע להסכמות בדבר זהותו של הבורר שיכריע בסכסוך טומנת בחובה את הסמכות למנות צד שלישי, שאינו המוסד לבוררות, לקביעת זהותו של הבורר.

רק במקרה שבו הצדדים כלל לא יסכימו על מנגנון מסוים ליישוב הסיכסוך, יהא עליהם לפנות למוסד לבוררות לשם יישוב אותו סיכסוך.

...

הנתבע טען מנגד, כי יש לדחות את הבקשה.

בהקשר זה טען הקיבוץ כי התובע לא הגיע לפגישות, נמנע מלהופיע לישיבות המזכירות ואף לא ערער על החלטות המזכירות, וזאת בניגוד להוראת סעיף 113 לתקנון ובניגוד להוראת תקנה 2 לתקנות האגודות השיתופיות (יישוב סכסוכים בקיבוץ), תשס"ו-2005 הקובעת כי "ישוב סכסוך בקיבוץ ימוצה תחילה, בכפוף לכל דין והוראות התקנון, במוסדות הקיבוץ המוסמכים לכך, בהליך ראוי והוגן". דין טענה זו להידחות.

סוף דבר סוף דבר, הבקשה למינוי בורר מתקבלת.

בהתאם לכך, אני ממנה את עו"ד שלמה כהן, כפוף להסכמתו, כבורר בין הצדדים לצורך הכרעה במחלוקות ביניהם.

בסעיף 113 לתקנון הקבוץ נקבע סעיף הנוגע ליישוב סכסוכים בקבוץ, החל על סכסוכים בין הקבוץ לבין חברים לשעבר, כדלקמן: "כל סיכסוך שבין הקבוץ ובין חבר לשעבר של הקבוץ, הנובע מחברותו בקבוץ או הקשור בכך, יימסר להכרעתם של מוסדות התנועה שנקבעו לכך על ידיה. אם נתן אותו חבר לשעבר את הסכמתו לכך בכתב על-ידי חתימה על שטר בוררין בנוסח שהתנועה תיקבע. לא הושגה הסכמה כזו, יימסר הסיכסוך להכרעת משפט החברים של ההסתדרות הכללית של העובדים בא"י בהתאם לתקנון משפט חברים זה, ודין הוראה זו כדין שטר בוררין שנחתם כחוק על-ידי הקבוץ ועל-ידי החבר לשעבר של הקבוץ. הוראות תקנון זה תחייבנה בכל בירור או משפט חברים כאמור. האמור לא ימנע מהקיבוץ ומאותו חבר לשעבר למסור את ההכרעה בסכסוך לכל בוררות מוסכמת אחרת.". מאחר ובין הצדדים קיימת מחלוקת האם התובעים הם חברי קבוץ והאם חברותם בו הופסקה, הסעיף הרלבנטי לענייננו הוא סעיף 113א לתקנון הקבוץ, שכותרתו "העברה לבוררות" המתייחס ליישוב סכסוכים בין הקבוץ לבין חברים בהווה או בעבר הקובע כדלקמן: "הגדרות:

לחילופין, למען הזהירות, מוצע להחליט, בהתאם לסמכות הנתונה לועד ההנהלה בסעיף 113א לתקנון הקבוץ, על הבאת הסיכסוך לדיון והכרעה בפני המוסד לבוררות וגישור של התנועה הקיבוצית ולחילופין לבורר שימונה על ידי רשם האגודות השיתופיות.

...

אציין, כי במסגרת החלטתי מיום 25.12.2021 התבקשו התובעים להבהיר מדוע לא יופנה הסכסוך בינם ובין המבקשת למנגנון בוררות, בהתאם לקבוע בתקנות האגודות השיתופיות.

אכן, כטענת התובעים, אותה החלטה ניתנה לאחר שהתובענה הוגשה לבית המשפט, אולם בהינתן שכאמור, עוד בשנת 2017 הפנה הקיבוץ את התובעים לפעול במסגרת מנגנוני יישוב הסכסוכים בקיבוץ ובכך הביע נכונות והסכמה לפעול באמצעות אותם מנגנונים, אני סבור כי אין נפקות של ממש לעובדה שהחלטת ועד ההנהלה, המהווה יישום של אותה נכונות עקרונית מצד הקיבוץ, ניתנה לאחר פתיחת התובענה.

לאור כל האמור לעיל, הגעתי לכלל מסקנה כי בענייננו, אין מדובר במחלוקת המהווה עניין חוקתי מובהק, אף בהיותה קשורה לנושא של שיוך דירות ולכן, אין טעם מיוחד להותרת הדיון בתובענה בבית המשפט.

סוף דבר לאור האמור לעיל, מתקבלת הבקשה.

ביום 13.7.2015, נחתם בין הצדדים הסכם בוררות שלפיו המוסד לבוררות וגישור של התנועה הקיבוצית (להלן: "המוסד לבוררות"), יכריע בחילוקי הדיעות שביניהם (להלן: "הסכם הבוררות").

פסיקתה היא במיתחם שיקול הדעת השפוטי של ערכאת העירעור בבוררות ומבוססת על החוק וההלכה הפסוקה, ואין בה כל פגיעה בתקנת הציבור או חריגה מסמכות.

לטענת המבקש, ב"כ הקבוץ, עו"ד מימוני, קיים קשרים פסולים עם המוסד לבוררות בזמן קיום הליך הבוררות והסתיר מהבוררת בעירעור את דבר היותו בורר בערכאה השיפוטית שבה היתקיימה הבוררות נושא העירעור זאת בכוונת מכוון והצגת מצג שוא שלא בתום לב. בנוסף הוצג מצג שוא שלפיו הקבוץ העביר למבקש סכום של 160,000 ₪ בשל זכאותו "לחלף דמי עזיבה" זאת בעוד שכספים אלה נשארו בידי הקבוץ ולא הועברו למבקש.

הקבוץ הסכים בערכאה הקודמת לשינוי פסק הבוררות בעירעור ולהשלמת ההליך ואף הגיש בקשה לשינוי פסק הבוררות בעירעור.

...

בנסיבות אלה, אין בטענות המבקש בדבר ניגוד עניינים של הבוררים בערכאה הראשונה כדי להקים עילה לביטול פסק הבוררות בערעור, כך שאין נפקות לבקשה להבאת ראיות נוספות ודינה להידחות.

כן איני סבורה שיש בהחלטה נושא הבקשה כדי לגרום למבקש עיוות דין, כך שדין הבקשה להידחות.

בית משפט קמא דן בטענות הצדדים בשתי הבקשות וקבע כי לא מתקיימת עילה לביטול פסק הבוררות בערעור, כך שדין שתי הבקשות לביטול להידחות.