סמכות ליועהמ"ש לרשום הקדשות או לרשם ההקדשות

בית המשפט המחוזי בחיפה ת"א 1672-03-18 מרכז איזורי לקשיש (שירותי דיור, בריאות וחברה)-עכו נ' עריית עכו ואח' לפני כבוד השופטת עפרה אטיאס התובע מרכז איזורי לקשיש (שירותי דיור, בריאות וחברה)-עכו ע"י ב"כ עוה"ד אלון יואלי ויניב גורליק הנתבעים .1 עריית עכו ע"י ב"כ עוה"ד יחזקאל ריינהרץ .2 משרד המשפטים/רשם ההקדשות - נמחקה פסק דין

טענות הצדדים: טענות התובע: התובע טען בסיכומיו את הטענות הבאות: המקרקעין נשוא התובענה הוקדשו: קיים כתב הקדש (ראיה ישירה) שבו הוגדרו המקרקעין כרכוש ההקדש; שטר ההקדש נחתם על ידי ראשי הערים עכו ונהריה לפני יועמ"ש הערייה שאימת את החתימות; ההקדש נרשם בפנקס ההקדשות תוך רישום המקרקעין כ"נכס הקדש"; וזכויות הבעלות במקרקעין רשומות כיום ע"ש הערייה.

שטר ההקדש נחתם על ידי ראש העיר דאז, דורון, לפני יועמ"ש הערייה, כאשר דורון האציל סמכות טפול לסגנו.

אין בידי לקבל טענה זו. יש להניח כי אילו הייתה מתקבלת החלטה להקדיש את הבעלות במקרקעין להקדש, היו יוצרי ההקדש מצרפים לכתב ההקדש או לבקשה לרישומו, את החלטת מועצת העיר הרלוואנטית לעניין הקדשת הבעלות במקרקעין להקדש, ולא היו מסתפקים בצרוף ההחלטה בעיניין הפניה לרמ"י לשם החכרת המקרקעין על ידי הערייה.

...

סוף דבר, דין התביעה להידחות, הן מחמת טענות הסף של התיישנות ושיהוי, והן לגופה.

התביעה נדחית.

התובע ישלם לנתבעת 1 הוצאות ההליך בסך של 50,000 ₪.

כן הובהר, כי ככל שלא תבוצענה התאמות כאמור, יפעל רשם ההקדשות בהתאם לסמכותו לפי סעיף 345ג(ד) לחוק החברות, ויודיע לחברה על כוונתו לרשמה בפנקס החברות לתועלת הציבור, תוך שיתאפשר לה להשמיע את תגובתה וטענותיה בטרם רישומה כאמור (ס' 77 לעמדת היועמ"ש).

...

סוף דבר לאור כל האמור לעיל, אני מאשר את בקשת ההסתלקות של המבקשים, וזאת בלא צו להוצאות.

אני מורה בזאת על דחיית תביעתם האישית של המבקשים ועל מחיקת בקשת הגילוי.

המזכירות תשלח העתק החלטתי זו לב"כ הצדדים.

סמכות השיפוט בעינייני הקדש לאיזו ערכאה משפטית מוקנית הסמכות לידון בעינייני הקדש? בע"א 11593/05 היועץ המשפטי לממשלה נ' הקדש העדה הספרדית בעיה"ק צפת ומירון (17.10.06) סוכמה הסוגיה כדלקמן: אין חולק כי הסמכות להצהיר על קיומו של הקדש בהתאם לסעיף 17(ג) לחוק הנאמנות נתונה ככלל לבית המשפט המחוזי.

כאמור לעיל, בהגשת עמדתו בשלב בו אנו נמצאים, כאשר נדונה בקשה לביטול פסק הבורר, פעל הרשם בהתאם לקביעתה של אותה ערכאה אשר אישרה את הסכמת הצדדים לידון בבוררות, כך שמתחייבת המסקנה שאישור בית המשפט להעברת הסיכסוך לבוררות היה כפוף מלכתחילה לאפשרות שרשם ההקדשות יעלה שוב את טענותיו בדבר העידר הסמכות של הבורר.

כפועל יוצא מן האמור, ומאחר שהגעתי לכלל מסקנה שכל הליך הבוררות נוהל בחוסר סמכות, אין טעם להכריע בבקשת המבקשים לביטול חלקי של פסק הביניים בלבד, בדרך של ביטול אותם סעיפים בפסק הביניים העוסקים בנכסים אחרים של ההקדש או בהתנהלות כספית שאינה קשורה לסכסוך עם היזמים כלל ועיקר.

...

אי לכך, דין הבקשה לביטול פסק הביניים של הבורר להתקבל, על בסיס העילה של חוסר סמכות, לפי סעיף 24(3) לחוק הבוררות; ועל בסיס מסקנה זו, דין הבוררות עצמה להתבטל.

כפועל יוצא מן האמור, ומאחר שהגעתי לכלל מסקנה שכל הליך הבוררות נוהל בחוסר סמכות, אין טעם להכריע בבקשת המבקשים לביטול חלקי של פסק הביניים בלבד, בדרך של ביטול אותם סעיפים בפסק הביניים העוסקים בנכסים אחרים של ההקדש או בהתנהלות כספית שאינה קשורה לסכסוך עם היזמים כלל ועיקר.

סוף דבר: בהפ"ב 3256-12-14 אני מורה על ביטול פסק הביניים של הבורר, ועל ביטול הליך הבוררות; ומורה כי יש להחזיר את התביעה להליך האזרחי בבית משפט זה. בהפ"ב 34930-11-14, הבקשה לאישור הפסק נדחית.

אולם באת־כוח מטעם היועץ המשפטי לממשלה במשרד האפוטרופוס הכללי הופיעה וטענה כי: "לפנינו צוואה מורכבת. הרבנית ז"ל הקימה 'הקדש', אכן צוואה יכולה להקים 'הקדש', וכאן נהנה הציבור, לפי סעיף 155 לחוק הירושה, יש צורך בהסכמת "כל הצדדים" לדיון בבית הדין הרבנילצערנו הציבור לא יכול לתת את הסכמתו, לכן יש להגיש בקשה לרשם הירושות, יהיה צורך למנות מנהל עזבון במסגרת הבקשה.

האפוטרופוס: עמוד 3 למעלה, בשורה שניה, שלוש מילים מהסוף, "במסגרת החומר... כמוזיאון". בית הדין הקשה עוד: "היכן ההקדש?" האפוטרופוס: "זה מעין הקדש." עוד השיב ב"כ המבקשים (הזוכים): "אני מבקש להבהיר, היורשים מתכוונים לקיים את הוראות הצוואה ככתבכם וכלשונם, יחד עם זאת, במסגרת הרצון שהוראותיה יקוימו, כפי שכב' אמר, המנוחה כתבה מפורשות אני נותנת את כל זכויותיי לרבות הבית המצוי ב[...] מציינת גוש חלקה, בחלקים שוים לשבעת ילדי וכלתי כבתי, ונותנת הוראות מי יעשה ואיך יעשה בכל פרט ופרט, נמצאנו למדים שלא כתבה את הצוואה כלאחר יד היא דקדקה בכל דבר ודבר. אנו כדי להניח את דעתו של האפוטרופוס הכללי שתתנו צו המקיים, וקובע בין השאר שזכויות החכירה ירשמו ליורשים, ותירשם בספרי האחוזה הערת אזהרה, וזאת ע"פ הצוואה, ותמונה מנהלת עזבון, וכו' וצריך להניח את דעתו של האפוטרופוס הכללי למהדרין מן המהדרין." האפוטרופוס הודיע בדיון שהם מתנגדים להוצאת הצוו והם מבקשים לקיים את הקדש המנוחה.

סוף דבר, דעתו של ב"כ היועמ"ש כי הצוואה מקימה הקדש צבורי והנהנה מן ההקדש הוא הציבור אשר לא נתן הסכמתו לסמכות לבית הדין הרבני.

ככל שיש בסיס מוצק לטענת ב"כ היועץ המשפטי לממשלה, אין במתן צו קיום צוואה בבית הדין הרבני כדי לפגוע ביכולת להקים הקדש – ויהיה זה הקדש צבורי או הקדש דתי לפני בית הדין הרבני.

...

אמנם מצאנו מחלוקת מה הם התנאים אשר בהם נאמר כלל זה. מכל מקום כלל זה ודאי מנחה וצריך להנחות אותנו בבואנו לקיים צוואה או שלא לקיימה.

ונראה שהמצווה היא גמילות חסד עם המת, וכפי שמצאנו שמצוות לווית המת היא חסד של אמת, כך לעשות את רצונו בממונו זהו חסד עם המת, כן הביא "המנחת אשר" בשם השואל ומשיב (מהדו"ב ח"א סי' א), שזהו בכלל גמילות חסד של אמת.

סוף דבר יש להוציא צו לקיום צוואה כמבוקש לאחר שהמבקשים יגישו בקשה למינוי מנהל עיזבון.

העותרת נרשמה כחברה לתועלת הציבור אצל רשם ההקדשות (חל"צ 329), כתוצאה מהמלצת היועמ"ש (נספח ג') ופעולותיה נתונות לפיקוח רשם ההקדשות.

מכאן ניתן ללמוד קל וחומר: אם בסמכותו של שר הפנים לשקול מעת לעת מתן הפטור, כלומר לגופו של ענין, עם שינוי נסיבות, ולא לראות בהחלטתו סוף פסוק,-אזי האם לא ניתן לאמר שעל המשיבה שהוסמכה מטעמו לטפל בענין לשקול את עמדתה בקשר למהלך אדמיניסטרטיבי של אי מילוי טפסים?! האם לא ניתן לומר שבמקום להציע ערר על קביעה שלא התיחסה גם אליבא דעמדתה לגופם של דברים, לבטל את הקביעה בדבר העדר פטור, ולהתחיל מבראשית בדרך מתוקנת?! נראה כי התשובה לשאלות אלה הנה חיובית.

...

לסיומו של ראש פרק זה נראה לי כי ההחלטה שלא לחזור מהודעת הביטול שלא נומקה לגופה, אכן היתה בלתי סבירה בעליל.

הכיצד זה יכולה היתה המשיבה, מבלי לבדוק ועל כל פנים מבלי לטעון שבדקה, להגיע למסקנה כה נחרצת, וכתוצאה ממנה לתוצאה "מענישה"? נראה לי כי המשיבה, לאחר קבלת ההסבר, לא היתה יכולה להתחפר בעמדתה ולא לבדוק דברים לגופם.