סמכות להפסקת אספקת חשמל ומים ליחידת דיור

המשיבה 5 ביקשה להפכה למשיבה פורמלית וחזרה על כך שהיא מהוה זרוע ביצועית בלבד של הרשות במסגרת ביצוע ההוראה על הפסקת אספקת החשמל לחצרים, כשמבחינתה לא קיים קושי טכני לבצע את הנידרש בהחלטת המשיבה 1 כלשונה (דהיינו נתוק חשמל מקומות 1-4 בלבד ולא מקומת הקרקע).

המידע הנ"ל אומת בבדיקה שנעשתה על-ידי מפקח ביום 2.3.2016 שמצא ראיות שהסבו את מבנה המשרדים ליחידות מגורים ולכן ניתנה הוראת נתוק התשתיות לפי סעיף 157א(ו) לחוק המאפשרת לרשות המאשרת להורות על הפסקת שירותי חשמל, מים, טלפון ליחידת דיור שבנייתה הוותה סטייה מהיתר וקל וחומר כשמדובר בבניה ללא היתר (עע"ם 3313/05 באסה נ' יו"ר ועדת הערר מחוז תל אביב (20.7.2005)).

כך גם קיומה של סכנה בטיחותית מיידית הנה רק אחד השיקולים בהפעלת הסמכות לפי סעיף 157א לחוק ולא תנאי הכרחי מוקדם להפעלתה, כשקיימת חזקה לקיומו של חשש כבד לבטיחות השמוש עקב ביצוע העבודות ללא היתר, ללא מנגנוני הפיקוח שנקבעו כדין וללא האישורים הנדרשים, כשמבוצעות עבודות אינסטלאציה וחשמל בהקף נרחב של יחידות במספר קומות לשימוש למגורים במקום לשימוש משרדי.

...

מבחינת סיכויי העתירה אני סבור שהם נמוכים.

התוצאה התוצאה הינה שאני דוחה את הבקשה לצו הביניים.

המבקשות ישלמו למשיבה 8 הוצאות משפט בסך של 10,000 ₪ ובנוסף המבקשות ישלמו למשיבות 1-4 ביחד, הוצאות משפט בסך של 10,000 ₪.

הודעה זו הוצאה בהתאם לסמכות המסורה לועדה המקומית מכוח סעיף 157א(ו) לחוק שלשונו כלהלן: "ראתה הרשות המאשרת כי בנייתה של יחידת דיור, מסחר, שירותים או תעשיה הוותה סטייה מהיתר, רשאית היא להורות לחברה, למנהל או לספק, למנוע או להפסיק מתן חשמל, שירותי טלפון או מים, לפי העניין, לאותה יחידה").

...

הלכה מושרשת היא כי מקום בו קבע המחוקק דרך מיוחדת להשגה או לערר, יש ללכת בדרך זו ואין לאפשר את עקיפתה.

משקבעתי כי אין לבית המשפט את הסמכות העניינית לדון בבקשה, הרי שיש לדחות את הבקשה לסעד הזמני.

סוף דבר אני דוחה את הבקשה לסעד הזמני ומבטלת את הצו הזמני שניתן ביום 18.06.17.

כפי שקבע פרופ' זמיר בספרו: "הבקורת המינהלית בהשגה רחבה יותר מן המקובל בביקורת שיפוטית על-ידי בית המשפט. ביקורת על ידי בית המשפט בעניין מסויים מכוונת בדרך כלל לבדוק אם לא נפלה טעות בהחלטה המינהלית; ואילו הבקורת בהשגה נערכת על-פי רוב בדרך של דיון מחדש (de novo) בפרטי העניין, כולם או חלקם, לפי הוראות החוק ונסיבות העניין, והיא מאפשרת 'להחליט החלטה אחרת במקומה' של הרשות שקיבלה את ההחלטה. מסתבר שיש בכך כדי להסמיך את הרשות המחליטה בהשגה להעמיד את שיקול הדעת שלה במקום שיקול הדעת של הרשות שקבלה את ההחלטה המקורית" (הסמכות המנהלית, כרך ב, עמ' 651-650).

הסעיף קובע: "ראתה הרשות המאשרת כי בניתה של יחידת דיור, מסחר, שירותים או תעשיה היוותה סטיה מהיתר, רשאית היא להורות לחברה, למנהל או לספק, למנוע או להפסיק מתן חשמל, שירותי טלפון או מים, לפי הענין, לאותה יחידה." לדעתי, מן הראוי לפרש את הסעיף פרשנות רחבה, אך השמוש בו ייעשה על דרך הצמצום.

...

במכתב העירייה מתאריך 11/05/03, עליו חתומים מהנדס הועדה ומר קדוש, ישנה תשובה מפורטת ועניינית לטענות העותרות, תוך קביעת המסקנה שבכוונת הרשות לפעול על פי הסעיף.

סוף דבר.

הנני מורה על דחיית העתירה.

כנקודת מוצא לדיון בטענות הצדדים מצאתי כי נטל ההוכחה בעניינינו מונח על כתפי חברת החשמל וזאת על אף מעמדה כנתבעת בהליך דנן; אמנם בהתאם לתקנות משק החשמל (כללים, תנאים ומקרים להפסקת אספקת חשמל), תשס"ג – 2003 מסורה לחברת החשמל הסמכות להפסיק את אספקת החשמל במקרים מסוימים כמפורט בתקנות – אך סמכות חוקית זו אינה משנה את נטלי ההוכחה.

בהקשר זה ובאשר למועד תחילת השב"ח והערכת כמות החשמל שנצרכה במהלכה – חברת החשמל אפשרה לתובעים לא אחת להציג לה נתונים שונים אשר ניתן היה להביאם בחשבון בהערכת צריכת החשמל בהתאם לאמות המידה – למשל נתונים אודות צריכת המים; חוזי השכירות של יחידת הדיור; פירוטי רשומי צריכת מוני החשמל הפרטיים שהותקנו בביתם; מי התגורר בנכס החל משנת 2000 ועד היום; כמה נפשות מתגוררות ביחידת הדיור; מכשירי החשמל בבית וביחידת הדיור (ראו למשל פרוטוקול הדיון מיום 29.1.2014 עמ' 6 ש' 4-6; שאלון חברת החשמל מיום 9.2.2015).

...

לסיכום נקודה זו אומר כי אילו היו התובעים מוסרים נתונים ברורים, מהימנים וסדורים במועד כפי שנתבקשו על ידי חברת החשמל ניתן היה לשקול חלופה לביצוע האומדנה כפי שאמת מידה 14(ג) מאפשרת.

במקום לתמוך טענותיהם כדבעי המשיכו התובעים להעלות טענות כלפי אופן ביצוע החישוב– דין כולן להידחות, כדלקמן; התובעים הלינו על כך שלא הותקן מונה מבקר דבר אשר לשיטתם היה יכול ללמד על ההפרשים (ראו פרוטוקול סיכומים עמ' 28 ש' 27-29,30).

סיכום מכל הטעמים אשר פורטו לעיל בהרחבה דין התביעה להידחות.

הסעיף קובע: "ראתה הרשות המאשרת כי בניתה של יחידת דיור, מסחר, שירותים או תעשיה היוותה סטיה מהיתר, רשאית היא להורות לחברה, למנהל או לספק, למנוע או להפסיק מתן חשמל, שירותי טלפון או מים, לפי הענין, לאותה יחידה". לדעתי, מן הראוי לפרש את הסעיף פרשנות רחבה, אך השמוש בו ייעשה על דרך הצמצום.

בנושא זה קבעה הועדה: "ראוי היה כי המשיב 1 [מר גבי קדוש – נ' ה'] היה מעביר את הטיפול בבריכות הדגים לידיים אחרות, ובמיוחד כאשר בסמכותו לעשות כך, כגון יכול היה להחליפו יושב ראש ועדת המשנה בהתאם לסעיף 18 לחוק, וזאת לאור דעתו הנחרצת בעיניין, שכן בבוא הרשות להחליט בעניינו של אזרח עליה לפעול בלב פתוח ובנפש חפצה, אך עם זאת אין העניין מגיע לכדי חוסר תום לב ולפנינו החלטה שנעשתה בדרך חוקית. נכון הוא כי המשיב 1 מייצג את תושבי אילת אשר הביעו דעתם לעניין בריכות הדגים והוא מהוה איש אמונם בנושא". המבחן של "לפעול בלב פתוח ובנפש חפצה" מופיע בפסיקה של בית-המשפט העליון.

...

ואולם היא הגיעה למסקנה שלא במידה כזו שמחייבת את ביטול החלטתו.

במכתב העירייה מתאריך 11.5.2003, עליו חתומים מהנדס הוועדה ומר קדוש, ישנה תשובה מפורטת ועניינית לטענות העותרות, תוך קביעת המסקנה שבכוונת הרשות לפעול על-פי הסעיף.

סוף דבר הנני מורה על דחיית העתירה.