סמכות להגשת תביעה עצמאית נגד מנהל מיוחד חדלות פירעון

(פסק דין חלקי, במערך היחסים אשר בין התובע לבין הנתבעים 2 ו-4) עניינה של החלטה זו בשתי בקשות לסילוק תביעתו של התובע על הסף, כמפורט להלן: בקשה 15 – במסגרתה עותר הנתבע 4, עו"ד עמית לדרמן (להלן: "הנתבע 4" או "עו"ד לדרמן"), לסילוק התביעה שהוגשה כנגדו, בטענה כי זו עוסקת באופן ביצוע תפקידו כמפרק זמני ובהמשך כמנהל מיוחד ומפרק של חב' א.צ.ט. תיירות ונופש בע"מ (בפרוק)(להלן: "חב' א.צ.ט"), וזאת מבלי שהיתקבל אישורו המוקדם של בית המשפט של חידלות הפירעון, אשר מינה אותו, להגשתה.

לעניין זה נשאלות שתי שאלות מהותיות: האחת, האם אכן מדובר בנזקים אישיים ישירים של התובע או בנזקים הנובעים מנזקי החברות בפרוק, כאשר התובע הנו בעל זכויות בהן או בעל זכות לקבל מהן דבר מה; האחרת, הנה האם אותו נזק נטען נגרם בשל ובמהלך פעילותו של המפרק של אותן חברות, או שמא הנו חצוני ועצמאי לאלו.

במסגרת בש"א (נצרת) 3063/02 ש.א.ח.פ הנדסה (1979) בע"מ נ' נעים פ"מ, כרך תשס"ב , חלק שני, תשס"ב 2002, 773, פסק בית המשפט, בי היתר, כדלהלן: "רק באותם מקרים שבהם תובע יטען שרו"ח..., אישית, חייב לו כספים ללא זיקה לתפקידו כמנהל מיוחד, או שלא במעמדו כמנהל מיוחד, יש זכות לכל תובע להגיש את תביעתו בכל בימ"ש מוסמך לפי הסמכות הרגילה (העניינית והמקומית) של בתי המשפט". זאת ועוד; בהתאם להוראות הדין והפסיקה, נקודת המוצא הנה כי בעל התפקיד, פעל במסגרת ולצורך ביצוע תפקידו, ובכובעו כבעל התפקיד הממונה על נכסי החברה, תוך שנמסרו לידיו הסמכויות הרלוואנטיות הנדרשות לצורך כך. משכך, וגם מקום בו יכול וניתן היה להתנהל או לקיים את התפקיד בצורה מיטיבית יותר (ואין בהחלטתי זו משום חיווי דעת ביחס לכך), אין בכך כדי לאיין את אותה נקודת מוצא, ומשכך גם את המסקנה על פיה מסורה לאותו בית משפט אשר מינה אותו, דהיינו בית המשפט של חידלות הפרעון, הסמכות לידון בהליך עצמו או לכל הפחות בשאלת בית המשפט אשר נכון וראוי כי יידון בהליך.

סוף דבר, אני מורה על מחיקת התביעה כנגד הנתבעים 2 ו- 4, בהעדר אישורם של בתי המשפט לחדלות פרעון לניהולו של ההליך.

...

אין בה כדי לגרוע מטענות התובע, או זכויותיו, אלא כי היא באה לבחון את ההצדקה בניהולו של ההליך, במתכונתו הנוכחית, וקודם שהתקבל אישורו של בית המשפט של חדלות הפירעון, לצורך כך. בחינת כלל הטענות ובעיקר המסמכים אשר צורפו על ידי התובע, אינו תומך לעת הזו במסקנה על פיה לא נדרש אישור זה. לא מצאתי לאמץ את פרשנות התובע לעניין הוראות חוק חדלות הפירעון החדש, וזאת, בין היתר, נוכח פיסקת ההגבלה הקבועה בחוק זה ומקום בו הוראות חוק זה אינן עוסקות בסוגיה הנדונה במסגרת הבקשה אשר לפניי, אשר הוסדרה באופן מקיף במסגרת פסיקת בתי המשפט.

בהינתן כל אלו, ומקום בו לא הוצג אישורו של בית המשפט של חדלות הפירעון לניהולו של הליך זה בבית המשפט האזרחי, דין טענות הנתבעים 2 ו-4 להתקבל, ודין התביעה להיות מסולקת על הסף.

סוף דבר, אני מורה על מחיקת התביעה כנגד הנתבעים 2 ו- 4, בהיעדר אישורם של בתי המשפט לחדלות פירעון לניהולו של ההליך.

הכנ"ר תומך בעמדת המנהל המיוחד, שלפיה יש ליתן צו איסור דיספוזיציה והפנה להוראות בפקודת פשיטת הרגל [נוסח חדש], תש"ם-1980 (להלן: "פקודת פשיטת הרגל") שמקנות לבית המשפט של חידלות פרעון את הסמכות ליתן את הסעד הזמני המבוקש.

בית המשפט הדגיש את הצורך במתן צוים שיקפיאו את המצב לבל יגרם נזק בלתי הפיך וכלשון בית המשפט בפסקה 21 לפסק הדין (כב' השופט סולברג): "במהותה, בקשת הנאמנים היא נגזרת הכרחית של סמכות החקירה והדרישה הנתונה להם. כפי שציינתי לעיל, סמכות זו היא סמכות רחבה, הנובעת מהנחיתות האינפורמטיבית שבה מצוי הנאמן ביחס לחברה, בעליה ונושאי המשרה הקודמים בה. בנסיבות אלו, ברור הצורך בהקפאת המצב בחברה, באופן שיאפשר לבעל התפקיד לעשות תפקידו נאמנה ולבחון את מצב החברה כדבעי, וללא סיכון להווצרות מצב בלתי הפיך עובדתי או משפטי תוך כדי ההליך...". (ההדגשה אינה במקור-א .א.) מסגרת הבקשה לאחר שראינו שקיימת גם קיימת סמכות לבעל התפקיד בנסיבות המתאימות לנקוט בבקשה לשמירת רכוש החייב, נבחן את טענתו המקדמית של ב"כ המשיבים, שלפיה המקום להגיש את הבקשה הוא בתובענה עצמאית ולא בתיק פשיטת הרגל.

בהקשר זה אפנה לכך שבעניין מגה הבחין בית המשפט בין מקרה שבו מוגשת בקשה לשמירה כללית של נכסי החברה, לבין תביעה ספציפית נגד גורם שמחזיק בכספים או רכוש שעשוי להיות שייך לגוף שנימצא בחדלות פרעון.

...

שוכנעתי שמאזן הנוחות נוטה בבירור לקבלת הבקשה, בין היתר בהעדר טענה בדבר נזק ממשי שייגרם למשיבה כתוצאה מהצו.

על יסוד כל האמור, אני מורה כדלקמן: ניתן בזאת צו אירעי האוסר על המשיבה, הגב' טובה פישמן ו/או מי מטעמה, לבצע כל דיספוזיציה מכל מין וסוג שהוא בנכסים שבבעלותה, או בשליטתה, או בחזקתה הישירה או העקיפה, בין בישראל ובין מחוצה לה. כן נאסר על המשיבה להוציא מרשותה ו/או חזקתה נכסים.

לא ראיתי לחייב בערובות נוספות בעיקר בהינתן שלא שוכנעתי שייגרם למשיבה נזק ממשי מהצו.

לטענת המבקשים, על אף שהובהר ע"י עו"ד קוטלר, כי אין מניעה מבחינתו, בשלב זה, כי התביעה כנגד המבקשים תמשך, הרי שאין זה כלל בסמכותו להורות כן שכן הדבר עומד בנגוד להוראות הקוגנטיות החלות בדיני חידלות הפירעון, כפי שהבהיר בית המשפט בעיניין פסגות כי – "סוף דבר, בלא כל צורך להכריע בשאלה האם ידע המנהל המיוחד מראש על התביעה המקבילה אם לאו, הרי שאף אם הייתה ניתנת "ברכתו" להליך.

לטענת התובעת, פסק הדין בעיניין פסגות אינו רלבאנטי לענייננו שכן הוא עוסק בנושה אשר פתח בשני הליכים מקבילים, האחד הגשת בקשה לפירוק כנגד החברה והשני תביעה ע"פ סע' 373-374 לפקודת החברות כנגד נושאי המשרה, מה שאין כן בנידון בו הוגשה התביעה כנגד או.די.אף והמבקשים עוד קודם שאו.די.אף נכנסה להליכי פירוק ותביעתה אינה מבוססת על סע' 373 ו – 374 לפקודת החברות אלא על עילות תביעה עצמאיות וישירות כנגד נושאי משרה.

כך, כדוגמה, הטענה כי נושאי המשרה הבריחו כספים מהחברה בפרוק לחברה אחרת יכולה למעשה לשמש כעילת תביעה של החברה בפרוק עצמה והגשתה מותנת אך ורק בהסכמתו ואישורו של בית המשפט של הפרוק, וכפי שהובהר ע"י כב' הש' ו. אלשייך בעיניין פסגות הנ"ל - "הברחת נכסים מחברה א העומדת בפני קריסה לחברה ב' המצויה בבעלותם של אותם בעלי שליטה, הנה בראש ובראשונה, עוולה כנגד חברה א, ומשהפכה זו לחדלת פירעון – כנגד ציבור נושיה בכללותו. אי לכך, לא בכדי מהוות טענות כאלה חלק מן העילות השכיחות ביותר ביותר לבקשות שמגישים בעלי תפקיד בחדלות פירעון כנגד בעלי השליטה לשעבר, במסגרת סע' 373 ו – 374 לפקודה. יוצא כי הנזק שניגרם לגולדן , מאותה הברחת נכסים (ככל שנעשתה) אינו נזק ישיר, אלא עובר באופן הכרחי וחד משמעי דרך המדיום של החברה חדלת הפירעון" אומנם בנידון ביקשה התובעת למצוא הבדלים וחילוקים בין עניינה של התביעה שלפנינו לבין עניין פסגות ואולם לא מצאתי כי עסקינן באבחנה ממשית ומהותית, שכן אף בעניינינו עיקר העילות המופנות כנגד המבקשים הן עילות השייכות לחברה.

...

לטענת המבקשים, על אף שהובהר ע"י עו"ד קוטלר, כי אין מניעה מבחינתו, בשלב זה, כי התביעה כנגד המבקשים תמשך, הרי שאין זה כלל בסמכותו להורות כן שכן הדבר עומד בניגוד להוראות הקוגנטיות החלות בדיני חדלות הפרעון, כפי שהבהיר בית המשפט בעניין פסגות כי – "סוף דבר, בלא כל צורך להכריע בשאלה האם ידע המנהל המיוחד מראש על התביעה המקבילה אם לאו, הרי שאף אם הייתה ניתנת "ברכתו" להליך.

הטענות ככאלה הינן בגדר הרחבת חזית ואין מקום להעתר להן.

כמו כן אין מקום אף להעתר לבקשתם החלופית של המבקשים לעניין עיכוב ההליכים שכן בשלב זה לא הוגשה כל תביעה ע"י המפרק כנגד המבקשים ויתר על כן , המפרק עצמו הודיע לבית המשפט כי אין מניעה מבחינתו , כי למיצער לעת עתה, תנוהל תביעת התובעת כנגד המבקשים על אף הליך הפירוק כנגד או.די.אף, ואפשר שהוא אף יצטרף אליה.

בקשת הסילוק מיתמקדת בכך שבית משפט זה נעדר סמכות עניינית לידון בתביעה מאחר ולא היתקבל אישורו של בית המשפט המחוזי אשר מינה את הנתבעת 3 ככונסת נכסים של הנתבעת 2.

לטענת הנתבעת 1, הנתבעת 3 כמי ששמשה ככונסת נכסים של הנתבעת 2, בעלת המקרקעין, במועדים הרלבאנטיים לתביעה, הנה בעלת דין הכרחי לניהול ההליכים בתיק זה. יתרה מכך, יש לאבחן בין מצב בו מוגשת תביעה כנגד מפרק או מנהל מיוחד לבין תביעה המוגשת כנגד כונס נכסים של חברה, וזאת בשל שוני בבסיס הנורמאטיבי והדין הרלוואנטי.

עצם הגשת התביעה כתביעה אישית ועצמאית כנגד בעל התפקיד היא שמעלה את הצורך בפנייה לבית המשפט של חידלות פרעון בבקשה למתן היתר להגשתה, ואין נפקא מינא אם החברה הנה בפרוק או בכינוס נכסים.

...

דיון והכרעה: לאחר שעיינתי בכלל טענות הצדדים בכתבי הטענות שהוגשו על ידם, לרבות בפסיקה ובחקיקה אליה הפנו הצדדים, אני סבורה כי יש להשהות ההכרעה בבקשה לסילוק התביעה על הסף כנגד הנתבעים 3 ו-4 , וזאת על מנת לאפשר לתובעים ולמודיעה לצד ג להגיש בקשה לבית המשפט המחוזי בתל אביב, למתן היתר להגשת התביעה וההודעה לצד ג כנגד הנתבעת 3.

בשים לב לאמור, ועל מנת לאפשר לתובעים ולמודיעה לצד ג (הנתבעת 1) לפנות לבית המשפט המחוזי בתל אביב במסגרת תיק פר"ק 7191-04-12, בבקשה למתן היתר להגשת התביעה כנגד הנתבעת 3, הנני מורה על עיכוב ההליכים בתביעה זו ביחס לנתבעים 3 ו-4, למשך תקופה של 90 יום מהיום.

הרקע העובדתי ביום 12.11.18 ניתן צו פירוק כנגד החברה ועו"ד עדנה מרין מונתה כמנהלת מיוחדת לבדיקת תביעות חוב של העובדים וקופות הגמל.

המערער הועסק על ידי החברה כסוכן מכירות החל מחודש ספטמבר 2006 ועד ליום 30.11.17, כולל תקופת מחלה בה שהה, כמפורט להלן: החל מחודש 9/06 ועד לחודש 1/16 הועסק כ"קבלן עצמאי" וכנגד תשלום התמורה לעבודתו, הנפיק חשבוניות לטובת החברה.

לטענת המערער, המנהלת המיוחדת שגתה בקביעתה ביחס לגובה השכר הקובע ולפיכך הגיש ערעור על ההכרעה בתביעת החוב.

הכנ"ר הצטרף לעמדות המנהלת המיוחדת והמל"ל. דיון והכרעה הלכה היא כי יש לראות בעירעור על הכרעת בעל תפקיד בתביעת-חוב, כהליך הדומה במהותו לערעור על פסק-דין של ערכאה דיונית, וכי בית המשפט של חידלות הפרעון אינו ממיר את שיקול הדעת של בעל התפקיד בשקול דעתו.

לפיכך, סמכות הפיקוח השפוטי על פעולות בעל התפקיד מתאפיינת בריסון ובהתערבות מצומצמת, המוגבלת למצבים של סטייה קיצונית ומהותית מסבירות ותקינות ההחלטה (ע"א 8765/07 פז חברת נפט בע"מ נ' עו"ד אמיר שושני (27.12.10)).

...

הכרעת המנהלת המיוחדת ניתנה על סמך המסמכים שהוצגו לפניה ולא שוכנעתי כי מתקיימות נסיבות חריגות המצדיקות התערבות בהכרעת החוב.

אם לא די בכך, גם דמי הפגיעה שולמו למערער לפי שכר של 5,000 ₪ ולא נטען כי המערער השיג על כך. התוצאה לאור כל האמור לעיל, לא מצאתי כי יש מקום להתערב בהכרעת המנהלת המיוחדת.

לפיכך, הערעור נדחה.