סמכות לדון בבקשה לניהול הליך משפטי נגד יחיד בהליך חדלות פירעון

כמו כן, לא היתקיימו במקרה דנן התנאים הקבועים להגשת בקשת נושה למתן צו לפתיחת הליכים בהתאם לאמור בסעיפים 109 – 110 לחוק חידלות פרעון: היחיד אינו חדל פרעון ולא שילם את החוב לנושה בשל מחלוקת בקיום החוב, לרבות ריביות שחויבו ביתר, לא מתקיימת חזקת חידלות הפרעון לגבי היחיד הואיל ולא התקבלה בידיו כל התראה ו/או דרישת תשלום ו/או אזהרה טרם נקיטת הליכי חידלות הפרעון, קיימת מחלוקת בתום לב לגבי קיום החוב, והבנק לא נקט בשום הליכי גבייה כנגד היחיד לרבות אי הגשת תביעה לבית המשפט.

דיון והכרעה: סעיף 101(ב) לחוק חידלות פרעון קובע כי: "(ב)  לא ייפתחו הליכי חידלות פרעון לפי חלק זה לגבי יחיד, אלא אם כן מיתקיים לגביו אחד מאלה:

בין היתר: · בהתאם להוראת סעיף 121(5) לחוק, הממונה ימנה נאמן ליישום הליכי חידלות הפרעון של היחיד, לפי הוראות פרק ו':הנאמן – מינויו, תפקידו וסמכויותיו; · בהתאם לסעיף 156 לחוק, הממונה יקבע את דמי המחיה שיוקצו ליחיד ואת סכום התשלום העתי שישלם היחיד לטובת נושיו וכן את מועדי התשלום;  · ככל שהדבר רלוואנטי: בהתאם לסעיף 179 לחוק, הממונה יורה על הקצבת סכום שישולם לאדם הזכאי למזונות, וזאת עד להכרעת בית המשפט בעיניין זה. עם מתן צו זה, לפי סעיף 121(3) לחוק – (א)  מוקפאים ההליכים כנגד היחיד ולא ניתן לפתוח או להמשיך בכל הליך משפטי נגד היחיד אלא באישור נותן הצוו; כן, לא ניתן לפתוח בהליכי גבייה של חובות עבר נגד היחיד או להמשיך בהליכי גביה שטרם הושלמו; (ב)  מבוטלים העיקולים שהוטלו במסגרת הליכי הגביה, אם הוטלו, ובכלל זה על משכורתו של היחיד אצל המעסיק, או על גמלאות או קיצבאות שלהן זכאי היחיד, או על חשבון העובר ושב המנוהל על שם היחיד אליו מופקדת משכורתו החודשית; למעט עיקול שדינו כדין מישכון לפי סעיף 12א לפקודת המיסים (גבייה); (ג)   מבוטלות כל ההגבלות שהוטלו על היחיד במסגרת הליכי הוצאה לפועל, אם הוטלו, ובכלל זה הגבלה על רישיון הנהיגה של היחיד.

...

נוכח כלל האמור, לא מצאתי כי יש מקום להורות על סילוק הבקשה על הסף בשל התיישנות ואולם, אין במסקנה זו המבוססת על המסמכים והטיעונים שהוצגו בפניי בשלב זה, בכדי לגרוע מהיחיד להעלות בפני הנאמן השגות באשר לתביעת החוב של הנושה, במסגרת הליך בדיקת תביעות החוב על ידי הנאמן.

לפיכך, מכוח סמכותי לפי סעיף 116 לחוק, אני מורה על מתן צו לפתיחת הליכים בעניינו של היחיד.

אני מורה לנאמן לפנות למי שממונה על רישום נכסים בפנקס המתנהל לפי דין לבדוק אם ליחיד זכות בנכס הרשום באותו פנקס, ואם נמצא כך, לרשום באותו פנקס הערה בדבר הצו לפתיחת הליכים ובכללו כי היחיד אינו מוסמך להעביר כל זכות בנכס לפי סעיף 131 לחוק.

לא זו אף זו וחמור מכך, המבקשים מציינים בתגובתם לתשובה כי וורקספייס בחרה שלא להזכיר את העובדה שניפתח כנגדה הליך חידלות פרעון (תיק חדל"ת 37637-10-20, להלן : "תיק החדל"ת"), שהוגש על ידי עובד לשעבר של החברה.

מסגרת נורמאטיבית הטלת ערובה להבטחת הוצאות משפט – הדין הכללי סעיף 353א לחוק החברות קובע כדלקמן: "הוגשה לבית משפט תביעה על ידי חברה או חברת חוץ, אשר אחריות בעלי המניות בה מוגבלת, רשאי בית המשפט שלו הסמכות לידון בתביעה, לבקשת הנתבע, להורות כי החברה תיתן ערובה מספקת לתשלום הוצאות הנתבע אם יזכה בדין, ורשאי הוא לעכב את ההליכים עד שתנתן הערובה, אלא אם כן סבר כי נסיבות העניין אינן מצדיקות את חיוב החברה או חברת החוץ בערובה או אם החברה הוכיחה כי יש ביכולתה לשלם את הוצאות הנתבע אם יזכה בדין". הפסיקה פירשה את ההוראה האמורה ככלל, קרי, שכעקרון על כל חברה תובעת יש להפקיד ערובה להבטחת הוצאות הנתבע אלא אם קמו נסיבות לפטור אותה מהפקדתה.

מנגד, מצב הדברים מצביעה על העדר חוסן כלכלי- כל שאותר במסגרת צוי העיקול הוא פקדון בחשבונה בסך 50,000 ₪ בלבד, לא נימצאו נכסים על שמה של וורקספייס, לא ברור מה מעמדה של ספיר אשר נתנה תצהיר מטעם החברה (ראו הטענה לפיה במכתב מיום 23.6.2019- נספח 16 לכתב הגנה שכנגד- נטען בסעיף 8 שספיר חתמה על התוספת בהעדר סמכות), הכרטסת שצורפה אינה מעידה על איתנות כלכלית בזמן הווה אלא לכל היותר על עמידה בתשלומי עבר וראו גם טענת עתידים לפיה חלק מהתשלומים שולמו ע"י חברה אחרת – מרקספייס וכי אינה תואמת את הכרטסת שניהלה עתידים (סעיף 22 לתגובה).

מסקנתי זו מתחזקת גם לנוכח ההליכים המשפטיים שניפתחו כנגד וורקספייס וביניהם הליך חידלות פרעון (כמפורט לעיל).

לאחר ששקלתי את מצב הדברים; בהיתחשב בכך שהמדובר בתביעה כנגד אותם צדדים (פרט למנכ"ל החברה- מר שגיא ניב ואיני בוחנת את הצורך בצירופו במסגרת בקשה זו) ומנגד, בהיתחשב בכך שהמדובר בתביעה שכנגד שהיא עצמאית; נוכח סכום התביעה שכנגד (1,250,000 ₪) ונוכח חששה של עתידים כי ככל שתתקבל תביעתה תיוותר בפני שוקת שבורה וראה טענותיה לפיהן נעשה שינוי בבעלות החברה וכאשר הדירקטור היחיד הוא אזרח זר (טענות אלו הועלו במסגרת התגובה לתשובה ולא ניתנה לוורקספייס האפשרות להגיב להן), מורה בזאת לוורקספייס להפקיד ערובה להבטחת הוצאות המבקשים בסך של 100,000 ₪ שתופקד בתוך 30 ימים ממתן החלטה זו. בשולי הדברים אך לא בשולי חשיבותם, מובהר לצדדים כי ככל שיינתן צו לפתיחת הליכים במסגרת הליכי חידלות הפרעון הרי שהדבר יעכב את בירור הליך זה, ויהיה מקום לעתור בבקשה מתאימה על מנת להמשיך בבירור התביעה והתביעה שכנגד.

...

מהלכה ליישומה לאחר שעיינתי בכתבי הטענות של התביעה שכנגד; בבקשה; בתשובה; בתגובה לה סבורה אני כי דין הבקשה להתקבל אך יש להפקיד סכום ערובה מופחת מהמבוקש.

מכל האמור לעיל, וורקספייס לא עמדה בנטל המוטל על כתפיה להוכחת איתנות כלכלית באופן המצדיק את סתירת החזקה הקבועה בסעיף 353א לחוק החברות.

המזכירות תשגר את החלטתי לידיעת הצדדים ובאי כוחם ותסגור את בקשה מס' 20 בתיק.

כללי מונחת בפניי בקשת הנתבעות לחיוב התובעת 2- חברת טפו טופ הום בע"מ בערובה להוצאות בשיעור של 10 אחוזים לפחות מסכום התביעה העומד על 550,000 ₪, וזאת מכוח סעיף 353 א לחוק החברות , תשנ"ט-1999 שזו לשונו: הוגשה לבית משפט תביעה על ידי חברה או חברת חוץ, אשר אחריות בעלי המניות בה מוגבלת, רשאי בית המשפט שלו הסמכות לידון בתביעה, לבקשת הנתבע, להורות כי החברה תיתן ערובה מספקת לתשלום הוצאות הנתבע אם יזכה בדין, ורשאי הוא לעכב את ההליכים עד שתנתן הערובה, אלא אם כן סבר כי נסיבות הענין אינן מצדיקות את חיוב החברה או חברת החוץ בערובה או אם החברה הוכיחה כי יש ביכולתה לשלם את הוצאות הנתבע אם יזכה בדין.

כלל זה מבוסס על ההנחה שחברה בע"מ, בפרט כיום על רקע משבר הקורונה, עשויה להוביל נתבע שכזה לשאת בהוצאות ניהול ההליך משפטי שהיא פתחה כנגדו ובסופו עשויה זו להיסגר או להכנס להליכי פירוק כאשר כל אותה עת מסך ההיתאגדות שומר על בעלי מניותיה חסינים מפני נשיאה בהוצאות אלה על ידם ככל תביעתה תידחה בידי בית המשפט, וזאת למרות שמרבית מהמקרים, בפרט כאשר מדובר בחברת יחיד, התביעה הנה הלכה למעשה תביעתם של בעלי מניות אלה כנגד אותו נתבע: "הוראת החוק החדשה שבה ומבהירה כי אכן יש מקום להתייחסות מיוחדת של בתי-המשפט למצב שבו התובע הוא אישיות משפטית שאיננה בשר ודם, אשר אחריות בעלי המניות העומדים מאחוריה היא מוגבלת ואשר יכולה להביא את עצמה על-פי רצון האורגנים שלה למצב שבו תהיה חדלת פרעון (השווה בש"א (י-ם) 5922/01 מוזס נ' חב' לוי רמות עבודות עפר כבישים ופיתוח בע"מ [15]). " (בש"א 6191/04 פולסקה ואח' נ' בנק אגוד ואח' (17.1.06).

...

אלא שבמקרה זה שלפנינו, החשש מפניו כל כך יראות הנתבעות לא הוכח כי מתקיים הוא, וזאת על שום העובדה שתביעה זו הוגשה גם על ידי התובעת 1 שהינה בעלת מניותיה היחידה של התובעת 2 ובתור שכך היא לא הסתתרה מאחוריה, והלכה למעשה מדובר בשתיים אשר לצורך העילות והסעדים על פי התביעה – חד הן – זו כרוכה בזו – שתיים שאחת הן ועניינן הוא אחד, לצורך בחינת בקשה זו. הנתבעות בחרו שלא להגיש בקשה זו להפקדת ערובה להוצאות כנגד התובעת 1, אף שכאמור, ככל שתדחה התביעה כנגדן, עשויה זו להתחייב בהוצאות משפט באותה מידה עם התובעת 2 כלפי שתי הנתבעות גם יחד, ועליהן יהיה לגבות הוצאות אלו באותה מידה ממנה, כאשר אין הסבר מהותי מבחינתן , מה טעם היה לפצל אחת מרעותה, ככל שקיים חשש כן ואמיתי בדבר הוצאות המשפט לעתיד לבוא מאת התובעת 1 אך מפני שהיא חברה בע"מ. לדידי, בכך מתקיים סיפא סעיף 353 לחוק החברות אשר מתיר לבית המשפט שיקול דעת לדחות בקשה מעין זו אם הוא סבור " כי נסיבות הענין אינן מצדיקות את חיוב החברה או חברת החוץ בערובה". על כן לסיכום נקודה זו- העובדה כאמור, שהתובעת 1 הינה בעלת מניותיה של התובעת 2 ולמעשה הרוח החיה העומדת מאחוריה ; העובדה ששתי תובעות אלו תובעות את אותם סעדים מכוח אותן עילות כנגד הנתבעות –המבקשות, מצביעות כי הסיבה העקרונית הטמונה בסעיף 353 לחוק החברות, שייעודה להבטיח את הוצאות הנתבע למקרה של דחיית תביעת חברה בע"מ כנגדו, אינה מתקיימת בענייננו, או לפחות לא הוכח אותו חשש הנוגע לבעל המניות בחברה זו שגם תובע עימה, מפני אי יכולתו לשאת בהוצאות משפט לעתיד לבוא וזאת על מנת להשלים את התמונה הכוללת לצורך העניין.

די בכך לדידי, בכדי לבסס הנחה כי מצרף הראיות הכולל שהוצג בפניי לפי שעה, אינו מבסס עילה להורות על הפקדת ערובה להוצאות בידי התובעת 2 ובתור שכך אני מורה על דחיית הבקשה.

מכוח סמכותי המנויה בתקנה 53 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשע"ט-2018, אני מורה כי הנתבעות 1-2 תשאנה בהוצאות דחיית הבקשה על סך 3,000 ₪ לתשלום לידי התובעת 2 בתוך 30 ימים מהיום.

באותו דיון, שהתקיים בפני כבוד השופט ג' לובינסקי-זיו, נישאלה באת כוח אגף המכס מדוע נידרש הליך חידלות פרעון בשים לב לסמכויות הנתונות לנושה המבקש לפי פקודת המסים (גביה), והשיבה כי "במקרה הנידון יש לנו אינדיקאציות לכך שישנן מקורות גבייה שאנחנו לא יכולים להגיע אליהם באמצעות אותה פקודה ולכן אנחנו צריכים במקרה זה שימונה בעל תפקיד שיבדוק את הדברים ויחקור לעומק". לאור הדברים שהוצגו לבית המשפט, ובהעדר היתנגדות מטעם הממונה, ניתן באותו מועד צו לפתיחת הליכים נגד היחיד.

ביום 29.9.2022 הגיש הנושה מר שון (ששון) שפיר ("שון"), אחיינו של היחיד, בקשה להתיר לו להמשיך לנהל הליכים משפטיים כנגד היחיד.

יפים לעניין זה דברי המלומדים מאור ודגני בספרם הפטר (כרך א' עמ' 151-150), המפנים להצעת החוק, שממנה עולה במפורש כי "אין הסעיף מחייב את הנושה למצות הליכי גבייה אחרים טרם נקיטת הליכי חידלות פרעון לפי החוק, אך עליו ליתן מעין דין וחשבון על הדרך שבה בחר לנקוט". בעניינינו, הן בדיון שהתקיים ביום 9.5.2022 והן בדיון שהתקיים לפניי היום, נטען - על ידי הנושה המבקש, הנאמן והממונה - כי דוקא במקרה דנן, שבו קיימות אינדיקאציות לקיומם של נכסים שהועברו לאחרים (די בעיניין זה לעיין בתביעות שהגיש שון נגד היחיד), קם הצורך לנהל את ההליך מכוח חוק חידלות פרעון.

...

אקדים ואומר, כי מסקנתי היא, כי בין אם נבחן את הדברים בהתאם למידע שהיה בפני בית המשפט בעת הדיון ביום 9.5.2022, ועל אחת כמה וכמה כאשר בוחנים את הדברים בהתאם לעובדות הידועות כיום, ישנה הצדקה למתן צו פתיחת הליכים נגד היחיד.

לכל האמור לעיל אוסיף, כפי שציינתי בפני באת כוח היחיד בדיון: דווקא הליך של חדלות פירעון, הליך קולקטיבי המנוהל על ידי הנאמן, שתפקידו לאזן בין אינטרס הנושים ואינטרס היחיד, עדיף במקרה דנן, גם מנקודת מבטו של היחיד: לפתחו של היחיד נושים רבים ונשייה בהיקפים אדירים.

הליך זה יסיר מעל גבו של היחיד את "לחץ" הנושים, ויוכל לסייע בשיקומו הכלכלי, דבר שבאת כוחו הצהירה כי הוא מעוניין בו. סבורני כי די בכל האמור לעיל כדי להביא למסקנה כי דין בקשת היחיד לביטול צו פתיחת ההליכים - להידחות.

שתי הפרשנויות מנסות להיתמודד עם המונח "באישור בית המשפט שנתן את הצוו לפתיחת הליכים", כאשר אחת שמה הדגש על המלים "בית המשפט" והשניה על המלים "שנתן את הצוו לפתיחת הליכים". בחינת הפסיקה הנוהגת והרווחת בהליכי חידלות פרעון של יחיד שניפתחו לפי בקשת היחיד, מלמדת כי במרביתם המכרעת יצא בית המשפט מתוך נקודת הנחה, כמובנת מאליה, כי הסמכות לידון בבקשה לאפשר ניהול הליך משפטי נגד היחיד, נתונה לבית המשפט.

...

כאמור, כאשר חלה הקפאת הליכים ישנן אפשרויות שונות בהן תעלה בקשה להתיר ניהול הליך נגד היחיד, וגם התוצאות וההשלכות להיעתרות או דחיית הבקשה הן שונות ומגוונות.

הנה כי כן, קביעתו של בית המשפט קמא לפיה הוא מוסמך לדון בבקשת המשיב לניהול הליך נגד היחידים היא נכונה, ובנושא עקרוני זה דין הערעור להידחות.

על כן, הערעור נדחה.