סמכות חיפוש לשוטרים על פי פקודת סדר הדין הפלילי

בהחלטתו קבע כך: " לאור האמור בית המשפט אינו נידרש להכריע בשאלת החיפוש על גוף הנאשם. אולם, מבלי להתעמק בשאלה על פניו, אין בעריכת החיפוש לפי הנסיבות פגיעה בזכויות הנאשם עד כדי להביא לפסילת הראיה אשר נתפסה [...] אולם, מאחר ולטעמי עצם הכניסה לחדר אינה חוקית ונוכח מהות העבירה המיוחסת לנאשם, מתקבלת טענת פסלות הראייה" אציין שבית המשפט דן בהחלטתו בסמכות השוטר לכניסה לחצרים על פי סעיף 25 לפקודת סדר הדין הפלילי [נוסח חדש], התשכ"ט – 1969 (להלן: "פסד"פ") שבסעיף (1) שבו נקבע ששוטר רשאי להכנס ולחפש בכל בית או מקום אם יש לו יסוד להניח שמבצעים שם פשע או שפשע בוצע שם זה מקרוב.

...

לאור כל האמור, לא מצאתי אפוא שמתקיימת החלופה שלפיה לא היה יסוד להאשמה.

אשר לחלופה שעניינה "נסיבות אחרות שמצדיקות מתן פיצוי", לאחר שהצבתי לנגד עיניי את המבחנים שגובשו בפסיקה, לא מצאתי שיש הצדקה לפצות את המבקש על פי חלופה זו. החלטתי זו מבוססת על הנימוקים הבאים: המאשימה - דהיינו גורמי החקירה והתביעה התרשלו ולא מדובר בזדון או חוסר תום לב. לא נטען ששמו הטוב של המבקש נפגע או שנגרם לו נזק אחר זולת הצורך לשאת בהוצאות ההגנה.

כל אלה הביאוני כאמור למסקנה שאין הצדקה לפצות את הנאשם על פי חלופה זו. סוף דבר כאמור, החלטתי לדחות את הבקשה על שני חלקיה.

סמכות שוטר לערוך חפוש שלא על פי צו, קבועה בהוראת סעיף 25 לפקודת סדר הדין הפלילי (מעצר וחיפוש[נוסח חדש], תשכ"ט – 1969 (להלן: "הפקודה"), הקובע כך: "25. שוטר רשאי, בלא צו חפוש, להכנס ולחפש בכל בית או מקום אם –

...

אין בידי לקבלת טיעון זה. ראשית, השוטרים פעלו בהתאם לסמכות שניתנה להם בחוק.

בנסיבות כוללות אלה, אני קובע כי לא הובהרה לנאשם כראוי זכותו לנוכחות שני עדים במהלך עריכת החיפוש וכי לא ניתן לקבוע שהבין והפנים זכות זו. משמעות הפגמים שנפלו בחקירה התשתית העובדתית שנקבעה לגבי פגמים שנפלו במהלך החקירה, מתייחסת לשני רכיבים: האחד - הפעלת כח כלפי הנאשם על מנת לחלץ מידיו את מפתח הדירה; השני - קושי הנובע מעריכת החיפוש ללא שני עדים, על אף שזכות הנאשם לעדים לא הובהרה לו דיה וספק רב אם אכן הבין את חתימתו על "בקשה" כי החיפוש יערך ללא עדים.

סוף דבר יסודות עבירת גידול סם מסוכן הוכחו בהודאת הנאשם בעת המענה לכתב האישום.

באשר לעיכוב, הסמכויות הנילוות להפעלתה של סמכות עיכוב לרבות חפוש, סעיף 72(ב) לחוק המעצרים מצמצם את הדרישות לדרך ביצוע עיכוב הרכב למטרת החיפוש בזו הלשון: "(ב) על אף הוראות סעיף קטן (א), שוטר המעכב לפי סעיף 71, יזהה את עצמו על פי הוראות סעיף 5א לפקודת המישטרה". עולה מהוראת החוק, שסמכות השוטר לעכב את הרכב ולבצע את החיפוש ברכב בהתאם לסעיף 71, לא יחולו עליה התנאים שהציב סעיף 24 לחוק המעצרים וניתן להסתפק בחובת ההזדהות על פי סעיף 5א לפקודת המישטרה.

  (א)  סמכויות שוטר לפי סעיף 25 לפקודת סדר הדין הפלילי (מעצר וחיפוש) [נוסח חדש], תשכ"ט-1969, יהיו נתונות לו גם לענין עוונות לפי פקודה זו.  (ב)  מבלי לפגוע בסמכות הכללית הנתנת לשוטר לערוך חפוש, רשאי שוטר לערוך חפוש בלא צו חפוש: (1)   בכל רכב – אם החיפוש דרוש לצורך קיום הוראות פקודה זו; (2)   על גופו של אדם כאמור בסעיף 22 לפקודת סדר הדין הפלילי (מעצר וחיפוש) [נוסח חדש], התשכ"ט-1969 אף אם לא עצר אותו, אם יש לו יסוד סביר להניח שאותו אדם נושא עמו שלא כדין סם מסוכן; .

כך למשל, אם נעשה חפוש חצוני ללא צו כהגדרתו בסע' 1 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה-חפוש בגוף ונטילת אמצעי זהוי), תשנ"ו-1996 יש לקיים אחר דרישות המחוקק שקבלו ביטוי בסע' 10 לאותו חוק לעניין עריכת דו"ח; או אם החיפוש ללא צו על גופו של החשוד נעשה אגב העיכוב מכח הסמכות הנתונה לשוטר בסע' 72א לחוק המעצרים לבצוע חפוש מוגבל, גם במקרה זה על השוטר לערוך דו"ח כקבוע בסע' 72א, ו-74 לחוק המעצרים.

...

קיימת דרך נוספת המובילה לאותה המסקנה.

זו ההבחנה עליה עמד ביהמ"ש העליון בשאלת הסמכות, ואני סבור כי בהיעדר הוראת חוק מפורשת שמחילה נוהל זה או אחר על חיפוש ברכב נכון להחיל, ולו על דרך ההיקש, הלכה זו גם באשר לנוהל החיפוש ברכב, דבר שמתיישב גם עם הצעת החוק.

עוד נימוק שמוביל לאותה המסקנה.

באותו עניין קבעה כב' השופטת בייניש כך; "נשאלת, איפוא, השאלה האם עצם העובדה שהמבקש רוקן את כיסיו בעצמו לבקשת אחד השוטרים בלי שהשוטרים נדרשו לעשות כן בעצמם מוציאה את הפעולה מגדר "חפוש על גופו של אדם", שמוגדר בסעיף 3(ד) לחוק שמירה על בטחון הציבור בזו הלשון: "חפוש על פני גופו של אדם, בבגדיו או בכליו שאינו חפוש חצוני או פנימי כהגדרתם בחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה - חפוש בגוף החשוד), התשנ"ו-1996". חשוב לציין כי הגדרה זו של המונח "חפוש על גופו של אדם", היא הגדרה שיורית שחלה גם בדברי חקיקה אחרים (ראו למשל: סעיף 22(א) לפקודת סדר הפלילי, שעניינו הוא בעריכת חפוש על גופו של עצור או אסיר המתקבל למשמורת וסעיף 12(ז) לחוק להגנה על עדים, התשס"ט-2008, שנוגע לסמכויותיהם מאבטחים הפועלים לפי החוק).

בהילכת בן חיים הנ"ל נפסק, "סיכומו של דבר, בהיעדר מקור סמכות אחר ובנסיבות המצדיקות זאת, הסכמתו של אדם לעריכת חפוש על גופו, בכליו או בביתו עשויה להוות מקור סמכות עצמאי לבצוע החיפוש. באותן נסיבות תוכל ההסכמה לשמש תחליף לדרישת החשד הסביר... או לדרישת ה"יסוד להניח" כי בוצעה עבירה, הקבועה בסעיף 25 לפקודת סדר הדין הפלילי.

. עולה מהוראת החוק, שסמכות השוטר לעכב את הרכב ולבצע את החיפוש ברכב בהתאם לסעיף 71, לא יחולו עליה התנאים שהציב סעיף 24 לחוק המעצרים וניתן להסתפק בחובת ההזדהות על פי סעיף 5א לפקודת המישטרה.

...

בהמשך נקבע באותו עניין, "אם כך, שילוב מאפייני השימוש ברכב עם ספונטניות החיפוש ללא צו בנסיבות אלו, מביא למסקנה שדרישת "שני עדים שאינם שוטרים" עלולה לסכל את מטרת החיפוש.

על אף כל האמור לעיל, איני יכולה להתעלם מכך כי ניכר שסעיף 71 לחסד"פ (סמכויות אכיפה- מעצרים), נועד לנסיבות שונות מאלו אשר במקרה זה. דומה בעיני כי ניתן לקבוע כי ייעודו של סעיף 71, כעולה גם מן האמור בע"פ מולקונדוב, הינו במקרה בו מעוכב הרכב בצד הדרך ולא במגרש החניה של תחנת המשטרה.

סוף דבר לאור כל האמור, נחה דעתי כי יש להרשיע את הנאשם בעבירת החזקת אגרופן או סכין שלא כדין- עבירה לפי סעיף 186(א) לחוק העונשין.

סוגיית החיפוש המערער טוען כי דרך המלך הנה ביצוע חפוש על פי צו חפוש בהתאם לסעיף 23 בפקודת סדר הדין הפלילי (מעצר וחיפוש), תשכ"ט-1969 (להלן: "פסד"פ). טוען, שלא ניתן לבצע חפוש ברכב בלא קיומו של חשד סביר לבצוע פשע. וטוען כי במקרה זה, המידע המודיעיני שבעקבותיו נערך החיפוש היתקבל שלושה ימים לפני מועד החיפוש ובנסיבות היה על המישטרה לקבל צו חפוש שפוטי. שכן, אין המדובר במידע שהיתקבל "זה מקרוב", המאפשר חפוש ללא צו. עוד נטען, שהחיפוש נערך ללא נוכחות שני עדים שאינם שוטרים, בנגוד להוראת סעיף 26 בפסד"פ. ונטען, כי בהיתחשב באי חוקיות החיפוש היה על בית המשפט לפסול את הראיה שהתגלתה בחיפוש ולזכות את המערער.

השוואה בין סעיף זה לסעיף העוקב לו, 28(ב)(2), המדבר על חפוש על גופו של אדם, המתנה את סמכות החיפוש ללא צו בקיומו של "יסוד סביר להניח שאותו אדם נושא עמו שלא כדין סם מסוכן" – מדברת בעד עצמה ומוסיפה הוכחה לכך שסמכות החיפוש ללא צו על פי סעיף 28(ב)(1) איננה מותנית בקיומו של חשד סביר מסוים.

...

בנסיבות אלה, לא מצאנו פגם בהחלטת בית המשפט קמא לחלטו.

אולם, נוכח תקופת המאסר שנקבעה למערער ובהתחשב בחשיבות רישיון הנהיגה לשיקומו של המערער בתום נשיאת מאסרו, נראה לי שיש לקצר את תקופת הפסילה ולהעמידה על שנה אחת.

סוף דבר לו דעתי תישמע, ערעור המערער יידחה על שני חלקיו, כפוף לקיצור תקופת פסילת רישיון הנהיגה של המערער והעמדתה על שנה אחת.