סמכות ועדת ערר לפסוק הוצאות שכר טרחת עורך דין

ביום 13.6.2017 דחתה ועדת הערר (השופט א' שדה, ד"ר נ' אפטר ועו"ד צ' בלאושטיין) את הבקשה וקבעה כי לא לסוג כזה של מחלוקת התכוון המחוקק כשהסמיך את ועדת הערר לפסוק שכר טירחה.

כן נקבע, כי בכל מקרה אין לועדת הערר סמכות לפסוק יותר ממה שהמחוקק התיר במסגרת סעיף 22 לחוק נכי רדיפות הנאצים.

עוד נקבע כי במקרה הנידון העררים שהוגשו היו עררים טכניים בבחינת "גזור הדבק" אשר נועדו רק לקבוע מועד תחילת זכאות עבור העוררים הספציפיים, כאשר שאלת הזכאות העקרונית נדונה במסגרת התיק המוביל אשר במסגרתו פסקה ועדת הערר הוצאות ושכר טירחה לכלל העוררים והוחלט שבהוצאות הללו תישא המדינה (החלטה בעיניין ההוצאות ושכר הטירחה בוטלה בע"ו 17971-08-17 והושבה על כנה בהמשך ברע"א 2334/18).

עורכי הדין בהיותם בעלי הידע והניסיון המקצועי במסגרת מערכת היחסים בינם לבין הלקוחות המתקשרים עימם בהליכים מכוח חוק נכי רדיפות הנאצים וחוקים דומים, אינם זקוקים להגנתה של ועדת הערר.

...

נוכח נסיבותיו הפרטניות של המקרה, אני סבור שאין מקום להיענות לבקשה הנוכחית.

כן מקובלת עלי הטענה כי סעיף 17(ה) נועד להגן על ניצולי השואה מפני גביית שכר טרחה מופרז.

לנוכח כל האמור לעיל, הבקשה נדחית.

ביחס לנכס ברוטשילד טענה הנתבעת כי התובע עתר בערר לפסיקת הוצאות הכנת הערר ושכר טירחת עורך דין, בעוד שהוא לא ביקש את השבת הוצאות הפקת הערבות ואת שכר טירחת השמאי.

בית המשפט ציין: "במקרים רבים של תביעת פיצויים מכוח סעיף 197 לחוק התיכנון והבניה מתעוררות לצד השאלות השמאיות גם שאלות משפטיות-פרשניות הנוגעות להוראות שבדין (לרבות ההוראות בתכניות מתאר) [...] וסוגיות נילוות נוספות הנוגעות, למשל, לפסיקת הוצאות ושכר טירחת באי כוחם של הצדדים, אשר בהן אין השמאי מוסמך לידון [...]. שאלות אלה אינן מצויות בתחום סמכותו המקצועית של השמאי המכריע ועל כן עליהן להתברר בפני ועדת הערר" (בר"מ 9547/10 הוועדה המקומית לתיכנון ולבניה מודיעין – מכבים – רעות נ' גונן (28.4.2013)).

...

איני מקבל את הטענה.

איני מקבל את הטענה.

סיכום התביעה נדחית.

"בעיניין גמיש, הגם שעררם של יהודי עיראק נדחה, ראינו חשיבות בהעלאת נושא הפרהוד לסדר היום הצבורי והמשפטי, ראינו חשיבות במתן הערכה עמוקה לב"כ העוררים על טירחתם, מסירותם וההוצאות הכבירות שהוציאו לצורך העניין, נתנו ביטוי להתנהלות המשיבה שם ופירטנו בהרחבה את השיקולים שהביאו אותנו לפסוק שם לזכות העוררים הוצאות זאת כאמור חרף דחיית עררם. החלטתנו זו בוטלה בערכאת העירעור, החלטה שמנחה אותנו ואותה אנו מכבדים. אילו היה הדבר נתון לשיקולנו, היינו פוסקים בדיוק אותו סכום גם כאן". באשר לסמכותה של הועדה להפעיל את שיקול דעתה בעיניין פסיקת הוצאות המשפט בערר, אנו מפנים לחוק בתי דין מנהליים, תשנ"ב-1992, סעיף 39(א): "בית דין רשאי לפסוק לבעל דין הוצאות, לרבות שכר טירחת עורך דין". וכן לתקנות נכי רדיפות הנאצים (סדרי דין בועדת ערר), תשל"ד-1973, סעיף 42: "הוצאות הערר וכל הליך שבו יהיו בשקול דעתה של הוועדה". על יסוד כל האמור לעיל, אנו פוסקים לזכות המערערים, החזר בשיעור של מחצית מהוצאות חוות דעת המומחים מטעמם, לרבות תשלומים בגין התייצבות המומחים לחקירה, וכן החזר בגין החלק ששלמו המערערים בעלויות ההקלטה והתמלול, ובנוסף גם החזר עלויות איסוף המסמכים, כל זאת על-פי קבלות/הוכחות תשלום שתוגשנה למשיבה.

...

"בעניין גמיש, הגם שעררם של יהודי עירק נדחה, ראינו חשיבות בהעלאת נושא הפרהוד לסדר היום הציבורי והמשפטי, ראינו חשיבות במתן הערכה עמוקה לב"כ העוררים על טרחתם, מסירותם וההוצאות הכבירות שהוציאו לצורך העניין, נתנו ביטוי להתנהלות המשיבה שם ופירטנו בהרחבה את השיקולים שהביאו אותנו לפסוק שם לזכות העוררים הוצאות זאת כאמור חרף דחיית עררם. החלטתנו זו בוטלה בערכאת הערעור, החלטה שמנחה אותנו ואותה אנו מכבדים. אילו היה הדבר נתון לשיקולנו, היינו פוסקים בדיוק אותו סכום גם כאן". באשר לסמכותה של הוועדה להפעיל את שיקול דעתה בעניין פסיקת הוצאות המשפט בערר, אנו מפנים לחוק בתי דין מינהליים, תשנ"ב-1992, סעיף 39(א): "בית דין רשאי לפסוק לבעל דין הוצאות, לרבות שכר טרחת עורך דין". וכן לתקנות נכי רדיפות הנאצים (סדרי דין בוועדת ערר), תשל"ד-1973, סעיף 42: "הוצאות הערר וכל הליך שבו יהיו בשיקול דעתה של הועדה". על יסוד כל האמור לעיל, אנו פוסקים לזכות המערערים, החזר בשיעור של מחצית מהוצאות חוות דעת המומחים מטעמם, לרבות תשלומים בגין התייצבות המומחים לחקירה, וכן החזר בגין החלק ששילמו המערערים בעלויות ההקלטה והתמלול, ובנוסף גם החזר עלויות איסוף המסמכים, כל זאת על-פי קבלות/הוכחות תשלום שתוגשנה למשיבה.

כמו כן, ולאחר ששקלנו בדבר ונתנו את דעתנו לטיעונים המפורטים של שני הצדדים בכתב ובעל-פה באשר לשכר הטרחה, החלטנו לפסוק לזכות המערערים שכ"ט עו"ד בסך 100,000 ₪ בצירוף מע"מ כחוק.

לפיכך, וכמצוין כבר לעיל, דין הערעור להידחות, זולת בעניין פסיקת הוצאות המשפט בהתאם לאמור בפסקאות מט-נא לפסק דיננו.

בסעיף 19א(א) לתקנות הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית) (סדרי דין בוועדת ערר), תשל"ז-1977 נקבע כי "היה יושב ראש הועדה מי שכשיר להיתמנות שופט של בית משפט שלום, רשאית הועדה לפסוק לבעל דין הוצאות, לרבות שכר טירחת עורך דין ולמעט שכר מומחים". בסעיף קטן (ג) נקבע עוד כי הועדה רשאית להטיל את תשלום ההוצאות על בעלי הדין או על מי מהם, ולקבוע את שיעור התשלום שישלם כל אחד מהם; וסעיף קטן (ה) מחיל את הוראות תקנות סדר הדין האזרחי, בשינויים המחויבים, על פסיקת הוצאות לפי תקנה 19א. התובעת לא חלקה על סמכותה של ועדת הערר לקבוע את הוצאות ההליך.

...

בעניין הנוכחי, ברי כי החלטת ועדת הערר שלפיה הערר מתקבל היא החלטה ש"סוגרת" את ההליך ועל כן יש לראות בה פסק דין.

גם העובדה שההחלטה התייחסה לסוגיית ההוצאות תורמת למסקנה לפיה מדובר בהחלטה שעניינה סיום ההליך.

על יסוד כלל הנימוקים שהובאו לעיל, דין התביעה להידחות.

טענות המערערת אציין כי במסגרת העירעור, מעלה המערערת טענות רבות, הן במישור הדיוני והן במישור המהותי, אשר תמציתן הנו, כדלקמן: ועדת הערר חרגה מסמכותה "באופן קצוני"; ועדת הערר יצרה הליך יש מאין; עלות מרתפי החניה עלתה על השווי העודף בגינם, דבר המקנה למערערת זכות קזוז ומאיין את כלל היטל ההשבחה; חוק התיכנון והבניה בנוסחו ערב מתן ההיתר, העניק פטור מלא מהיטל השבחה לפרויקט תמ"א 38; לא נדרשה הקלה לתוספת שתי קומות היות ותכנית ג/30 אישרה הקמתן במפורש; השטחים שניבנו לכאורה לאור תכנית ג/15 היו ניתנים לניצול ללא צורך בהקלה, ולחלופין ההקלה לא יצרה כל השבחה; חיוב השטחים מכוח תכנית ג/15 בוצע בכפל; בפרויקט מסוג הריסה ובניה לא ניתן לצבוע שטח מסוים כשטח לפי התמ"א וזאת לפי הלכה שנפסקה בעת"מ (תל אביב-יפו) 46076-12-16 הועדה המקומית לתיכנון ולבניה גבעתיים נ' ועדת הערר המחוזית - מחוז תל-אביב [פורסם במאגר נבו] (6.5.2019) (להלן: "הילכת אקו סיטי").

וכך, ועדת הערר, הנה ועדה מקצועית אשר בראשה עומד עורך דין הבקיא בדינים הרלוואנטיים, ובמסגרת חבריה נמנים נציג מתכנון המחוז ונציג ציבור, אשר הנו בעל מומחיות באחד התחומים הבאים: כלכלה, מינהל עסקים, ראיית חשבון, הנדסה או כדומה.

סיכום והוצאות לעניין ההוצאות, ההלכה במשפט הישראלי הנה כי צד שזכה במשפט זכאי לקבל החזר ראלי על שכר טירחת עורכי הדין שהוציא ועל הוצאות המשפט שהוציא.

בית המשפט העליון הבהיר לאחרונה את הכללים בעיניין פסיקת הוצאות, וזאת בפסק הדין בעיניין ע"א 7627/20 ‏אייזלר החברה לניהול בע"מ נ' תפן מדיקל בע"מ [פורסם במאגר נבו] (24.2.2022).

"ככלל, יש לפסוק לבעל דין שזכה בהליך הוצאות ריאליות, בכפוף להיותן סבירות, מידתיות והכרחיות לניהול ההליך. שיעור ההוצאות "נקבע תוך בחינת כל מקרה לגופו, תוך היתחשבות במספר נתונים, ביניהם: אופן ניהול ההליך; היחס בין הסעד שנתבקש והסעד שנתקבל לבין שיעור ההוצאות; מורכבות התיק וחשיבותו; הקף העבודה שהושקעה על ידי בעל הדין בהליך; ושכר הטירחה ששולם בפועל או שבעל הדין התחייב לשלמו"."

...

ור' גם הנימוק בעניין קידר מבנים לעיל, הרלוונטי גם לענייננו: "סבורני כי לשון הסעיף הרלבנטי, כמו גם דברי ההסבר ויתר ההנמקות לעיל, גוברים על התכלית החקיקתית הנטענת על ידי המערערת.

לאור האמור לעיל, אני דוחה את טענת המערערת כי לאור הלכת אקו סיטי לעיל למערערת פטור מהיטל השבחה בגין הזכויות שנוצלו בקומות שאושרו כתוצאה מההקלה.

אשר על כן, אני מחייב את המערערת לשאת הוצאות ובשכ"ט עורך דין של המשיבה בסך של 65,000 (כולל מע"מ).