מאגר משפטי לחיפוש בעזרת בינה מלאכותית
רוצים לראות איך משתמשים בדין רגע? לחצו כאן

סמכות ועדת ערר להפחית נכות כוללת קביעת אחוזי נכות נמוכים יותר

בהליך ביטוח לאומי (ב"ל) שהוגש בשנת 2019 באזורי לעבודה ירושלים נפסק כדקלמן:

כך, בטופס הבדיקה מחדש שהגישה המערערת ביום 19.5.16 נכתב במפורש באותיות קידוש לבנה" לידיעתך המוסד רשאי לקבוע אחוזי נכות רפואית לדרגת אי כושר רפואית נמוכים מאלו שנקבעו בעבר".
אם היא היתה קובעת נכות רפואית גבוהה יותר היא היתה מחייבת, בדיוק כפי שקבעה דרגת נכות נמוכה יותר שהיא גם מחייבת.
דיון והכרעה: כאמור לעיל, למערערת נקבעה בועדה הרפואית מיום 15.9.14 דרגת נכות רפואית משוקללת בשיעור 65% שכללה בין היתר גם אחוזי נכות צמיתה בשיעור 30% בגין פגיעה נוירולוגית בצניחת כף הרגל.
הרשם (כתוארו אז) עמיצור איתם קבע בהחלטתו לעיל כי "החלטה זו של הועדה מדרג ראשון אינה מנומקת דיה וכן אין מחלוקת שהמערערת לא הוזהרה במסגרת זו כי יש כוונה להפחית את אחוזי הנכות שלה". העירעור הוגש על החלטת הועדה לעררים שקבלה את הערר לעניין כף הרגל והעלתה את אחוזי הנכות ל-10% למועד שמיום הועדה הרפואית דרג ראשון בהליך השר"מ, מיום 15.11.15.
השאלה היא אם היתה מוטלת על ועדה זו חובה להזהיר את המערערת כי נכותה תופחת, הואיל ולא הוזהרה בועדות הקודמות וכי משלא עשתה זאת האם ניתן להשיב אליה את עניינה של המערערת על מנת שתזהיר אותה באופן שהמערערת תוכל לחזור בה בהתאם לאזהרה זו. הפסיקה קבעה כי קמה לועדה חובת אזהרה כאשר ועדה לעררים רואה לנכון להשתמש בסמכות המוקנית לה בהתאם לתקנה 30 לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), תשט"ז-1956 (להלן: "התקנות").
...
הערעור מתקבל אף בהיבט זה. בוועדה ישב אורתופד שקבע את נכותה של המערערת באשר לצניחת כף הרגל – ליקוי שהינו על פניו יכול להיות הן נוירולוגי והן אורתופדי.
בב"ל (ת"א) 57675-01-15 מרים אשכנזי – מל"ל (ניתן ביום 25.9.15) נקבע בעניין דומה המשלב פגיעה אורתופדית ונוירולוגית כך: "אין גם מקום לקבל את טענת המערערת כי מחובתה של הוועדה לכלול בהרכבה נוירולוג. כאשר קיימת פגיעה אורתופדית ונטען, כי כתוצאה מכך קיים אף נזק נוירולוגי, אין כל מניעה שמומחה אורתופד יתייחס גם לעניין זה, ואין הכרח בכל מצב כאמור לכלול בהרכב הוועדה נוירולוג (ראה עניין יוסף בן צבי שאוזכר לעיל). האמור נכון מכוח קל וחומר, כאשר מן המסמכים הרפואיים שצירפה המערערת, לרבות אלה המתייחסים לליקוי העצבי הנטען, נלמד כי היא מטופלת על ידי אורתופד ולא נוירולוג". הטענה נדחית אפוא.
סוף דבר: הערעור מתקבל בחלקו.

בהליך ביטוח לאומי (ב"ל) שהוגש בשנת 2019 באזורי לעבודה נצרת נפסק כדקלמן:

החלטת הועדה –  המערער הופיע בפני הועדה, בלווי בא כוחו, ומסר את הדברים הבאים: "יש לי בעית שמיעה בערך 7-8 שנים, בתקופה האחרונה ישנה החמרה, במיוחד באוזן שמאל. לא שומע מה מדברים איתי, שומע רק עם המקרופון של הטלפון. נמצא בטיפול של א.א.ג. שומע רעשים באוזניים כל הזמן, רופא המטפל קבע שאין מה לעשות". ואילו בא כוחו מסר: "חוזר על נימוקי הערר, מפנה שוב לפסיקה החד משמעית כ כאשר הועדה סבורה כי יש מצב קודם, הועדה צריכה לקבוע אחוזי נכות לפי נתונים מוכחים, הועדה מדרג ראשון לא פעלה על פי הפסיקה ולפיכך אין לנכות מצב קודם, כמו כן מבקשים לקבוע אחוזי נכות לפי בדיקה נתראלית מיום 10.8.17 לציין שזוהי בדיקה המטיבה עם התובע ולפיכך מבוקש לקבוע אחוזי נכות על פי בדיקה זו ולא על פי הבדיקה שהסתמכה עליה הועדה מדרג ראשון". הועדה דנה בעיניינו של המערער, וקבעה כדלקמן: "הועדה הקשיבה לדברי התובע ובא כוחו ועברה על המסמכים שנמצאים בתיקו, לציין שהתובע עובד כמסגר מאז גיל 14 ואף שירת במקצוע זה בצבא. מהיותו חשוף לרעשים כבר מגיל צעיר ניתן להניח בודאות שתחילתו של הנזק השמעתי היה כבר בשנים אלו. בתיקו שתי בדיקות שמיעה האחת מתאריך 19.12.17 והשניה מ 10.8.17, בשתי בדיקות אלו עקומות השמיעה אינן אופייניות לנזק שניגרם לאוזן הפנימית כתוצאה מחשיפה לרעש.
בחשיפה לרעש נגרם נזק בתדרים הגבוהים ורק עם המשך החשיפה יתכן נזק נוסף גם בתדרים הנמוכים אולם בחשיפה לרעש הנזק בתדרים הנמוכים לא מגיע לכדי חומרה כזאת כפי שמתבטא בבדיקות השמיעה של התובע ולכן לדעת הועדה קיים גורם נוסף תכלואי שגרם לירידה בתדרי הדיבור".
עוד נפסק כי קביעת שיעור הנכות וסעיפי הליקוי הרלוואנטיים הנן קביעות רפואיות מובהקות, הנמצאות בתחום סמכויות הבלעדי של הועדה, וכי בית הדין אינו מוסמך להתערב בהן (עב"ל217/06 בן צבי – המוסד לביטוח לאומי, ניתן ביום 22.6.2006).
דהיינו, על הועדה הרפואית לקבוע את דרגת הנכות הכוללת ולהפחית ממנה, על סמך נתונים מוכחים, את הנכות שאינה קשורה לפגיעה שהוכרה כפגיעת עבודה.
אשר לטענת ב"כ המערער לעניין אסכולה רפואית מיטיבה, נושא שעלה בפסד הדין בעיניין צמרת, לא ברור באיזה הקשר הועלתה טענה זו בתיק זה. ככל שמדובר בשתי עקומות השמיעה ובטענת המערער בפני הועדה כי וועדה מדרג ראשון הסתמכה על הבדיקה המאוחרת יותר, אולם זו שאינה מיטיבה עם המערער - הרי שהועדה הגיעה למסקנה על בסיס שתי העקומות אשר צוין לגביהן כי אינן אופייניות לנזק הנגרם לאוזן הפנימית כתוצאה מחשיפה לרעש.
...
        הכרעה – לאחר שבחנתי את טענות הצדדים, וכלל החומר אשר בתיק, הגעתי למסקנה לפיה דין הערעור להידחות, וזאת מן הנימוקים אשר יפורטו להלן.
אשר לטענת ב"כ המערער לעניין אסכולה רפואית מיטיבה, נושא שעלה בפסד הדין בעניין צמרת, לא ברור באיזה הקשר הועלתה טענה זו בתיק זה. ככל שמדובר בשתי עקומות השמיעה ובטענת המערער בפני הוועדה כי וועדה מדרג ראשון הסתמכה על הבדיקה המאוחרת יותר, אולם זו שאינה מיטיבה עם המערער - הרי שהוועדה הגיעה למסקנה על בסיס שתי העקומות אשר צוין לגביהן כי אינן אופייניות לנזק הנגרם לאוזן הפנימית כתוצאה מחשיפה לרעש.
לסיכום, לא מצאתי כי נפלה טעות משפטית בהחלטת הוועדה ובמסקנותיה, שכן היא התקבלה על סמך נתונים מוכחים, לאחר בחינה פרטנית של עניינו של המערער, על בסיס ידע מקצועי רפואי, כשהוועדה ביססה ונימקה את החלטתה, ומכאן דין הערעור להידחות.

בהליך ביטוח לאומי (ב"ל) שהוגש בשנת 2020 באזורי לעבודה ירושלים נפסק כדקלמן:

ממצאים בבדיקת הועדה: מחלת פרקים לא ברורה, מצבו נמוך מאחוזי הנכות שנקבעו והועדה מסתפקת בדחיית הערר".
דיון והכרעה על פי המערער החלטת הועדה לעררים להפחית את אחוזי נכותו ניתנה ללא נימוק ועל אף שמצבו הרפואי לא רק שלא השתנה ביחס לתקופות קודמות, בגינן הוענקו לו אחוזי נכות גבוהים יותר, אלא אף החמיר.
נוסף על כך המסמכים הרפואיים שעמדו לפני הועדה מאת רופא בעל מומחיות בראומטולוגיה כוללים אבחנות מתחום זה ולא 'איבחנה לא ברורה' כפי שסברה הועדה.
בהתאם דעתי היא כי היזקקות (או אי היזקקות) ועדת העררים בעיניינו של המערער ליועץ מצויה בגבולות סמכותה ונתונה לשיקול דעתה, ולא נמצא טעם המצדיק היתערבות בה. בפרט מקום בו עולה בבירור מהנמקתה כי עיינה בכל המסמכים הרפואיים הרלוואנטיים שעמדו בפניה והתייחסה אליהם.
...
בנסיבות אלה ונוכח העובדה שמדובר בנכות זמנית ובהחלטה הנתונה לשיקול דעתה המקצועי של הוועדה, טענת המערער לעניין זה נדחית.
סוף דבר - על יסוד כל האמור הערעור נדחה.
בשים לב להיותו של ההליך מתחום הביטחון הסוציאלי החלטתי שלא לעשות צו להוצאות.

בהליך בקשת רשות ערעור (בר"ע) שהוגש בשנת 2022 בהארצי לעבודה נפסק כדקלמן:

הסמכות להפחית את אחוזי הנכות, בלא שהוגש ערר היא סמכות חריגה ביותר ולפיכך נקבע גם כי בנסיבות שהועדה מוצאת לנכון להפעיל סמכות זו, עליה להזהיר את המבוטח שבכוונתה לעשות כן. לחובה זו שני היבטים: ראשית מתן האפשרות למבוטח להיתגונן מפני האפשרות כי דרגתו תופחת, בין היתר על ידי הבאת חוות דעת רפואיות; שנית מתן האפשרות למבוטח למשוך את הערר כך שדרגת הנכות לא תיפגע (ראו למשל דב"ע (ארצי) מה/01-293 אהרן לנגרמן - המוסד לביטוח לאומי (19.9.1986); בר"ע (ארצי) 527/09 דוד עמר - המוסד לביטוח לאומי (17.3.10); בר"ע (ארצי) 40260-02-14 אתל שמעון – המוסד לביטוח לאומי (10.4.2014); (ע"ע (ארצי) 300/03 מסעודה יוסף (מלול) – מדינת ישראל – משרד הבריאות (10.1.2006) חוות דעתו של השופט צור; עניין פלוני).
כך באתר האנטרנט של המוסד והן בכותרת הטופס "בקשה לבדיקה רפואית לקביעת מוגבלות בניידות" נרשם כי "בבקשה לבדיקה חוזרת, הועדה רשאית לקבוע אחוזי מוגבלות נמוכים מאלה שנקבעו לך בעבר, וכן לשנות החלטה לעניין שימוש בכסא גלגלים". דברים אלו נכונים גם לגבי מבוטח המקבל קצבת נכות ומבקש בדיקה מחדש, כאשר הטופס בעיניין זה כולל בכותרת הוראה לפיה "המוסד רשאי לקבוע אחוזי נכות רפואית ודרגת אי כושר נמוכים מאלה שנקבעו בעבר". יוצא מכך כי אין לועדה חובת אזהרה פרטנית לאחר שבדקה את המבוטח ומצאה כי מצבו היטיב לשיטתה.
...
דיון והכרעה לאחר ששקלנו את טענות הצדדים לפנינו בכתב ובעל פה ובחנו את כלל חומר התיק הגענו לכלל מסקנה כי דין ערעור המבקש להידחות ודין ערעור המוסד להתקבל.
לכן גם מסיבה זו קיים קושי ללמוד הלכה ממקרה זה. לפיכך אנו סבורים כי לא נפל פגם בעובדה שהוועדה לא הזהירה את המבקש במובן זה שלא נתנה לו הזדמנות למשוך את התביעה ואין מקום להשיב את עניינו לוועדה מדרג ראשון על מנת שתאפשר לו לעשות כן. לצד זאת בהתנהלות הוועדה מדרג ראשון נפלו מספר פגמים.
דהיינו, הנמקת שתי הוועדות אינה מספקת ובנסיבות אלו טוב עשה המוסד שהסכים להשבת עניינו של המבקש לדיון בפני הוועדה לעררים גם לצורך כך. סוף דבר- הפגמים שנפלו בהתנהלות הוועדה מדרג ראשון נרפאו בעצם הערעור לוועדה לעררים ועל כן לא היה מקום כי הדיון יוחזר לוועדה מדרג ראשון כפי שעתר לו המבקש.

בהליך ביטוח לאומי (ב"ל) שהוגש בשנת 2022 באזורי לעבודה תל אביב - יפו נפסק כדקלמן:

המערער הגיש ערר על החלטה זו, במסגרתו טען כי על הוועדה מדרג ראשון חלה חובה להזהיר אותו בטרם הופחתו אחוזי הנכות שנקבעו לו, ומשלא עשתה כן, פעלה בחוסר סמכות.
לעניין זה היתייחס אך לאחרונה בית הדין הארצי בבבר"ע (ארצי) 13505-05-22 אחמד עראידה - המוסד לביטוח לאומי (25.7.2022) (להלן: עניין עראידה) במסגרתו נקבע, בין היתר, כי אין חובה ליתן אזהרה ספציפית למבוטח שהגיש תביעה לבדיקה מחודשת לעניין קצבת נכות או לעניין מוגבלות בניידות כי תתכן קביעת אחוזי נכות נמוכים יותר, שכן טופס הבקשה כמו גם אתר האנטרנט של המשיב כוללים אזהרה מפורשת שניתן יהיה להפחית את אחוזי הנכות.
...
לאחר עיון בכלל כתבי הטענות ובמסמכים שהוגשו לתיק, נחה דעתי כי דין הערעור להידחות.
ראשית אבהיר כי שעה שהדרג הראשון הוא שהפחית מאחוזי הנכות בניידות שנקבעו למערער ולא הוועדה לעררים, דין טענות המערער באשר לחובת הוועדה לעררים להזהיר את המערער, להידחות, שכן כאמור לא היא זו שפעלה כאמור.
בהיעדר סעיף אחר בהסכם הניידות הכולל את הגדרת האלפנטיאזיס שניתן להתאימו למערער, לא היה על הוועדה לדון בעצם האבחנה שהמערער סובל ממחלה זו. לסיכום נוכח האמור, לא מצאתי כי נפל פגם משפטי בהחלטת הוועדה, המצדיק התערבות והחזרת ההליך לדיון נוסף בפניה ולפיכך הערעור נדחה.
קבלת מראה מקום

השאירו פרטים והמראה מקום ישלח אליכם



עורכי דין יקרים, חיפוש זה מגיע מדין רגע - מערכת סגורה המאפשרת את כל סוגי החיפוש בהקלדה בשפה חופשית מתוך הפסיקה בנט המשפט ובבית המשפט העליון. כחלק ממהפכת הבינה המלאכותית, אנו מלמדים את המערכת את השפה המשפטית, אי לכך - אין יותר צורך לבזבז זמן יקר על הגדרות חיפוש מסורבלות. פשוט כותבים והמערכת היא זו שעושה את העבודה הקשה.

בברכה,
עו"ד רונן פרידמן

הצטרפו לאלפי עורכי דין שמשתמשים בדין רגע!

בין לקוחותינו