החלטת הועדה – המערער הופיע בפני הועדה, בלווי בא כוחו, ומסר את הדברים הבאים:
"יש לי בעית שמיעה בערך 7-8 שנים, בתקופה האחרונה ישנה החמרה, במיוחד באוזן שמאל. לא שומע מה מדברים איתי, שומע רק עם המקרופון של הטלפון. נמצא בטיפול של א.א.ג. שומע רעשים באוזניים כל הזמן, רופא המטפל קבע שאין מה לעשות".
ואילו בא כוחו מסר:
"חוזר על נימוקי הערר, מפנה שוב לפסיקה החד משמעית כ כאשר הועדה סבורה כי יש מצב קודם, הועדה צריכה לקבוע אחוזי נכות לפי נתונים מוכחים, הועדה מדרג ראשון לא פעלה על פי הפסיקה ולפיכך אין לנכות מצב קודם, כמו כן מבקשים לקבוע אחוזי נכות לפי בדיקה נתראלית מיום 10.8.17 לציין שזוהי בדיקה המטיבה עם התובע ולפיכך מבוקש לקבוע אחוזי נכות על פי בדיקה זו ולא על פי הבדיקה שהסתמכה עליה הועדה מדרג ראשון".
הועדה דנה בעיניינו של המערער, וקבעה כדלקמן:
"הועדה הקשיבה לדברי התובע ובא כוחו ועברה על המסמכים שנמצאים בתיקו, לציין שהתובע עובד כמסגר מאז גיל 14 ואף שירת במקצוע זה בצבא. מהיותו חשוף לרעשים כבר מגיל צעיר ניתן להניח בודאות שתחילתו של הנזק השמעתי היה כבר בשנים אלו. בתיקו שתי בדיקות שמיעה האחת מתאריך 19.12.17 והשניה מ 10.8.17, בשתי בדיקות אלו עקומות השמיעה אינן אופייניות לנזק שניגרם לאוזן הפנימית כתוצאה מחשיפה לרעש.
בחשיפה לרעש נגרם נזק בתדרים הגבוהים ורק עם המשך החשיפה יתכן נזק נוסף גם בתדרים הנמוכים אולם בחשיפה לרעש הנזק בתדרים הנמוכים לא מגיע לכדי חומרה כזאת כפי שמתבטא בבדיקות השמיעה של התובע ולכן לדעת הועדה קיים גורם נוסף תכלואי שגרם לירידה בתדרי הדיבור".
עוד נפסק כי קביעת שיעור הנכות וסעיפי הליקוי הרלוואנטיים הנן קביעות רפואיות מובהקות, הנמצאות בתחום סמכויות הבלעדי של הועדה, וכי בית הדין אינו מוסמך להתערב בהן (עב"ל217/06 בן צבי – המוסד לביטוח לאומי, ניתן ביום 22.6.2006).
דהיינו, על הועדה הרפואית לקבוע את דרגת הנכות הכוללת ולהפחית ממנה, על סמך נתונים מוכחים, את הנכות שאינה קשורה לפגיעה שהוכרה כפגיעת עבודה.
אשר לטענת ב"כ המערער לעניין אסכולה רפואית מיטיבה, נושא שעלה בפסד הדין בעיניין צמרת, לא ברור באיזה הקשר הועלתה טענה זו בתיק זה. ככל שמדובר בשתי עקומות השמיעה ובטענת המערער בפני הועדה כי וועדה מדרג ראשון הסתמכה על הבדיקה המאוחרת יותר, אולם זו שאינה מיטיבה עם המערער - הרי שהועדה הגיעה למסקנה על בסיס שתי העקומות אשר צוין לגביהן כי אינן אופייניות לנזק הנגרם לאוזן הפנימית כתוצאה מחשיפה לרעש.
...
הכרעה – לאחר שבחנתי את טענות הצדדים, וכלל החומר אשר בתיק, הגעתי למסקנה לפיה דין הערעור להידחות, וזאת מן הנימוקים אשר יפורטו להלן.
אשר לטענת ב"כ המערער לעניין אסכולה רפואית מיטיבה, נושא שעלה בפסד הדין בעניין צמרת, לא ברור באיזה הקשר הועלתה טענה זו בתיק זה. ככל שמדובר בשתי עקומות השמיעה ובטענת המערער בפני הוועדה כי וועדה מדרג ראשון הסתמכה על הבדיקה המאוחרת יותר, אולם זו שאינה מיטיבה עם המערער - הרי שהוועדה הגיעה למסקנה על בסיס שתי העקומות אשר צוין לגביהן כי אינן אופייניות לנזק הנגרם לאוזן הפנימית כתוצאה מחשיפה לרעש.
לסיכום, לא מצאתי כי נפלה טעות משפטית בהחלטת הוועדה ובמסקנותיה, שכן היא התקבלה על סמך נתונים מוכחים, לאחר בחינה פרטנית של עניינו של המערער, על בסיס ידע מקצועי רפואי, כשהוועדה ביססה ונימקה את החלטתה, ומכאן דין הערעור להידחות.
