בעיניין ח'מיס, נידרש בית הדין הארצי, שוב, לידון בחלוקת הסמכויות בין פקיד התביעות לבין הועדה הרפואית כשבעניין זה התעוררה השאלה האם הועדה רשאית לקבוע 0% נכות בגין טינטון חרף הכרתו של פקיד התביעות בטינטון כפגיעה בעבודה והאם היא רשאית לשלול קיומו של קשר סיבתי בית הטינטון לתנאי העבודה, וכך נפסק:
"משמע, כל עוד קביעת פקיד התביעות עומדת בעינה – ואיננו מביעים עמדה לגבי השאלה האם ובאילו כלים ניתן לשנותה – הנחת המוצא של דיוני הועדה צריכה להיות קיומו של טינטון תמידי וקיומה של זיקה לעבודה בהתהוותו. בכך אין לשלול, כפי הנהוג בכל מקרה אחר, אפשרות שהועדה תתרשם מקיומו של מצב רפואי (זולת הפגיעה בעבודה) שהשליך אף הוא על היתהוות הטינטון, וכפועל יוצא מכך לקבוע כי התרומה הסיבתית של החשיפה לרעש בעבודה לטינטון היא חלקית, ואז עליה לקבוע את דרגת הנכות באופן יחסי לתרומה הסיבתית של החשיפה לרעש בעבודה לטינטון. אולם – וזה העיקר – במבנה המשפטי ולאור פסיקתנו העקבית, קביעה כי המבוטח אינו סובל מטינטון תמידי או קביעה כי אין בכלל קשר סיבתי בין הטינטון לבין החשיפה לרעש בעבודה אינה בסמכותה של הועדה. זאת, כשם שקביעה כי מבוטח סובל מטינטון תמידי שלא הוכר על ידי פקיד התביעות אינה בסמכותה. מכאן, כי הועדה יכולה להפחית את הנכות בגין טינטון רק אם היא יכולה להצביע על גורמים אחרים לטינטון מעבר לחשיפה לרעש בעבודה ועל תרומתם היחסית. ככל שאינה יכולה לעשות כן, הרי שלאור אישור פקיד התביעות את התביעה בגין טינטון, אישור שמשמעותו המשפטית היא כי למבוטח טינטון תמידי כתוצאה מחשיפה לרעש במסגרת העבודה, עליה לקבוע למבוטח את דרגת הנכות שנקבע במבחנים לטינטון תמידי.
...
דיון והכרעה – לאחר שבחנתי את טענות הצדדים, וכלל החומר אשר בתיק, הגעתי למסקנה לפיה דין הערעור להתקבל, וזאת מן הנימוקים אשר יפורטו להלן.
אולם, בנסיבות מקרה זה – ונוכח חלוקת הסמכויות בין הוועדה לבין פקיד התביעות – אין מנוס מהתוצאה המשפטית אליה הגענו.
"
סיכומו של דבר, הערעור מתקבל, כך שעניינו של המערער יוחזר לוועדה הרפואית לעררים, באותו הרכב, על מנת שתפעל כדלקמן:
על הוועדה לקבוע את שיעור דרגת הנכות של המערער באוזן ימין בגין טנטון, וזאת מבלי שיהיה בידה להרהר אחר קיומו של קשר סיבתי, לכל הפחות חלקי, בין הטנטון באוזן ימין לבין העבודה ברעש.
