ביום 7.8.2017, לאחר מכתבים ששלחה התובעת לפיהן לא תוכל להגיע לוועדה רפואית טרם החלטת פקיד התביעות, שלח הנתבע מכתב לתובעת לפיו: " לא ניתן להחזיר התיק להחלטת פקיד התביעות בעיניין הקשר הסיבתי בין התלונות הנפשיות לתאונה הנידונה מאחר ותלונות אלו הועלו לראשונה בפני הוועדה הרפואית (ולא הועלו בזמן הגשת התביעה לדמי פגיעה ואף לא בתביעה לנכות מעבודה) ולכן, רק מסמכותה של הוועדה הרפואית לקבוע האם קיים קשר סיבתי בין הליקוי הנטען לתאונה..."
ניהול ההליך וחוות דעת המומחים שהתקבלו בתיק
במסגרת הדיון המוקדם שהתקיים ביום 24.6.2018 הובהר כי התובעת עומדת על בירור תביעותיה הן בתחום הנפשי והן אשר לפיברומיאלגיה בקשר עם הארוע התאונתי.
...
עיקר טענות הצדדים בהליך
לטענת התובעת שעה שהמומחה הכיר בקשר סיבתי בין פגיעתה בתחום הראומטולוגיה על בית הדין לאמץ את חוות הדעת, שעה שלא הוכחה הצדקה עובדתית או משפטית שלא לעשות כן. לטענתה, הרימה את הנטל המוטל עליה בהליך ועל כן יש לקבל את תביעתה תוך אימוץ חוו"ד המומחה שניתנה בתיק.
לטענת הנתבע יש לדחות את תביעתה של התובעת בתחום הפיברומיאלגיה ולקבוע כי לא הוכח קיומו של קשר סיבתי רפואי בין הפיברומיאלגיה לבין האירוע התאונתי.
דיון והכרעה
לאחר שבחנתי את חוות דעת המומחה, את התשובות לשאלות ההבהרה ואת טענות הצדדים בהליך, הגעתי לכלל מסקנה לפיה התובעת עמדה בנטל ההוכחה המוטל עליה להוכיח קיומו של קשר סיבתי בין האירוע התאונתי לפיברומיאלגיה בה לקתה ולקבוע כי יש לראותה כפגיעה בעבודה.
המומחה אף מבהיר מהן הבעיות המתודולגיות בפרסום השולל קשר סיבתי בין פגיעה פיזית לגרימה/ החמרה של פיברומיאלגיה בתשובה ו' לשאלות ההבהרה, תוך שהוא חוזר על עמדתו לפיה: " אך ללא ספק ישנם מאמרים רבים יותר ופרקים בספרים הכורכים בין טראומה גופנית לבין התפתחות פיברומיאלגיה".
בנוסף, לטעמנו, אין בכך כי חוות דעת המומחה התבססה גם על מאמר שכתב, כאשר הוא מפנה למאמרים רפואיים עדכניים נוספים, כדי לפגום בחוות דעתו.
סוף דבר
תביעתה של התובעת אשר לפגימתה הנפשית מתקבלת בהתאם להכרת הנתבע.