הועדה התייחסה למימצאי בדיקת ה- CT (בפרוטוקול נרשם C.T מיום 9.5.2016, אך אין חולק כי ענייננו באותו C.T שעמד בפני הועדה מדרג ראשון) וציינה כי "אין עדות לשינויים חבלתיים, לורדוזיס שמור, אין סימנים של פגיעה גרמית או ריקמות רכות". יחד עם זאת, הועדה קיבלה את הערר וקבעה נכות צמיתה, החל מיום 1.6.2016, בשיעור 10% לפי סעיף 37(7)(א), בגין הגבלה בצורה קלה בהפעלת ע"ש מותני.
בפרק סיכום ומסקנות כך נקבע: "מדובר בערר שהוגש על קביעת ועדה רפואית מיום 11.3.2020 ובה נקבע כי אין החמרת מצב. בסמכות הוועדה הרפואית לעררים לאשר, לשנות או לבטל החלטה זו בלבד. הקביעה באשר לנכוי מצב קודם הנה קביעה חלוטה שנקבעה בועדה רפואית לעררים ביום 18.12.2017 ועליה לא הוגש ערעור על ידי המבקשת או בא כוחה לבית הדין. הפנייה לביטוח לאומי לאחר מכן הייתה במסגרת תביעה להחמרת מצב עקב ניתוח שעברה והביטוח הלאומי אכן הכיר כי הניתוח קשור לתאונה ואושרה החמרה זמנית, ולאחר מכן בועדת תום זמניות נקבע כי אין החמרה לצמיתות במצבה. לציין כי המבקשת ובא כוחה אינם מערערים על 10% הנכות וכי לדבריהם אין החמרה במצבה מעבר ל- 10% אלו ואין מקום לבדיקה על מנת לשנות אחוזי נכות אלו, אשר כאמור מהם נוכו 10% נכות בועדה חלוטה משנת 2017 ואין בסמכות הועדה היום לידון לגביהם. הערר שהנו אך ורק לעניין ניכוי המצב הקודם נדחה.".
עינינו הרואות, כי הועדה שדנה בתביעת ההחמרה, הייתה מחויבת לקביעת ועדת העררים מיום 18.12.2017, וחרף העובדה כי מצאה קשר סיבתי בין הניתוח ממרץ 2019 לבין התאונה, הוועדה לא הייתה מוסמכת לשוב ולדון בשאלת ייחוס הנכות הצמיתה (10%) למצבה הרפואי של המבקשת שקדם לתאונה.
...
עצם העובדה כי הוועדה לא רשמה במפורש כי אינה מקבלת את הטענה, אין בה, כשהיא לעצמה, כדי להוביל למסקנה כי הוועדה התעלמה מטענת המבקשת בהקשר זה. יתרה מכך, מקביעת הוועדה, שייחסה את הנכות למצבה הקודם של המבקשת, משתמעת המסקנה כי הוועדה לא מצאה ממש בטענת המבקשת כי כאבי הגב היו זמניים בלבד והופיעו רק בהיותה בהיריון.
משראינו כי ענייננו בפערים בין קביעותיהן של שתי וועדות של אותו מוסד, פשיטא כי אין מנוס מקבלת הבקשה [לעניין זה ראו והשוו: יצחק אנגלרד פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, 2013, עמ' 531, וכן בר"ע (חיפה) 2209/07 תמיר שירן נ' יוספוב חיים ואח' (3.3.2008), פסקה 6 על כל הפסיקה המצוטטת שם].
על כן, שוכנעתי כי ההתפתחות שהייתה מאז חודש ינואר 2019 (מועד גילוי פריצת הדיסק שחייב את הניתוח) ועד הניתוח, אכן מצדיקה קבלת הבקשה להבאת ראיות לסתור והעמדת עניינה של המבקשת לבדיקה על ידי מומחה רפואי מטעם בית המשפט.
