הבקשה להעברת מקום דיון
לטענת הנתבעים, יש להורות על העברת התביעה לאחד מבתי משפט השלום במחוז מרכז בהתאם לתקנה 3(א) לתקנות סדר הדין האזרחי התשמ"ד 1984 (להלן: "תקסד"א"), מקום מגורי הנתבעים הנו העיר חולון, ההסכם בין הצדדים נערך ונחתם בהרצליה, המקום שיועד למסירת הנכס הנו האתר מיני ישראל בלטרון וזה הוא גם מקום המחדל והמעשה שבגינו הוגשה התביעה.
מאידך, התובעת בתביעתה טענה כי מקום מסירת הסימולטור לאחר תקונו הנו בעכו, ומכאן כי לבית משפט זה סמכות מקומית מכח תקנה 3(א)3 לתקסד"א.
מעבר לכך, לא מיותר להזכיר בהקשר זה כי המגמה המסתמנת בשנים האחרונות דוגלת בהרחבת כללי הסמכות המקומית מטעמי יעילות ומניעת ביזבוז הזמן והמשאבים של מספר בתי משפט ומותבים המוטרחים בדיוני ביניים וערעורים מיותרים, שעה שהריחוק הגיאוגרפי בין בתי המשפט במדינת ישראל הקטנה אינו פקטור משמעותי וקריטי.
הדבר נכון בעניננו ביתר שאת שעה שלא מבוקש להעביר את הדיון לאֵילת אלא לתל אביב המרוחקת כשעה נסיעה מחיפה.
ניתן לומר, כי "השהוי האזרחי הנטען במסגרת תקופת היתיישנות הוא אמצעי שיש לעשות בו שימוש בנסיבות חריגות בלבד. הוא עומד לא אחת בנגוד לציפייה הלגיטימית של התובע לפעול למימוש זכויותיו במסגרת תקופת ההתיישנות הסטאטוטורית; הוא מחמיר את ההתערבות בזכות היסוד של הפרט לגישה חופשית לערכאות המשפט; הוא עשוי לפגוע ביכולת לממש זכות לסעד בתביעות שנועדו לתת תרופה על פגיעה בזכויות, ובתוכן פגיעה בזכויות יסוד חוקתיות. לעומת זאת, השמוש באמצעי זה עשוי להיות מוצדק בנסיבות בהן הדבר מתחייב מטעמים של צדק והגינות כלפי הנתבע, שיקולים שבאנטרס הציבור, ודאגה לקיום הליך שפוטי תקין. לפיכך, תביעה לא תיחסם בשל טענת שהוי כאמור אלא מקום שהתנאים המוקדמים לכך נתמלאו, ומקום ששיקול הדעת השפוטי מוביל לכך מטעמים של מאזן הצדק בין הצדדים והשגת תכליות שבאנטרס צבורי". ע"א 6805/99 תלמוד תורה הכללי והישיבה הגדולה עץ חיים ירושלים נ' הוועדה המקומית לתיכנון ולבניה ירושלים בית המשפט העליון, פ"ד נז 5 433, 443.
...
לטענת התובעות, דין הבקשה להידחות.
וראו דברי כב' השופטת א' חיות: "על פי סעיף 353א לחוק החברות, מקום בו התובעת היא חברה שאחריות בעלי המניות בה מוגבלת, ניתן לחייב אותה לבקשת הנתבע במתן ערובה מספקת, אלא אם כן הוכיחה החברה-התובעת כי יש ביכולתה לשלם את הוצאות הנתבע אם יזכה בדין או שנסיבות העניין אינן מצדיקות את חיובה במתן ערובה, כאמור. הנה כי כן, הנטל להוכיח כי יש הצדקה לפטור את החברה-התובעת מהפקדת ערובה מוטל עליה, שכן הכלל הוא חיוב החברה בהפקדת ערובה והפטור הוא החריג, אשר יחול רק מקום שבו הראתה החברה כי יש ביכולתה לשלם את הוצאות הנתבע, או שהוכיחה נסיבות אחרות המצדיקות את הפטור. בהקשר זה יש לבחון, בין היתר, את מצבה הכלכלי וכן את סיכויי התביעה אם כי, ככלל, אין לערוך בחינה מעמיקה של סיכויי ההליך ויש להיזקק לשיקול זה רק מקום שבו מדובר בסיכויים גבוהים ביותר או קלושים ביותר. עוד נפסק כי משהגיע בית המשפט למסקנה כי יש לחייב את החברה-התובעת בהפקדת ערובה עליו לקבוע את שיעורה באופן מידתי המאזן כראוי בין כלל השיקולים הרלוונטיים ..."רע"א 6528/14 רפיח בית החלמה בע"מ נ' משרד הבריאות מדינת ישראל (18.1.2015).
לאחר בחינת כל אלו, אני סבורה כי יש לחייבה בערובה, באופן פרופורציונלי לסכום התביעה בהתאם לתעריף לשכת עורכי הדין.
אשר על כן, הנני מורה לתובעת 2 להפקיד בקופת בית משפט עד לא יאוחר מיום 15/11/15 ערבות בנקאית בלתי תלויה בסכום כולל של 30,000 ₪ ללא הגבלת זמן או לחילופין תפקיד סכום זה במזומן בקופת בית משפט עד אותו מועד לשם להבטחת הוצאות הנתבעים.
