בעע"ם 11641/04 סלע נ' מועצה אזורית גדרות (17.7.06) עמד בית המשפט על שלושת סוגי ההגבלות שהוטלו על רשות מקומית במסגרת חקיקת ההקפאה, בהטלת ארנונה כללית שינוי סיווג, שינוי שיטת חישוב והטלת ארנונה לראשונה:
"הטלת ארנונה כללית לראשונה על סוג נכס היא בסמכות המועצה המקומית, כל עוד הסכום שנקבע לאותו סוג נכס עומד בטווח התעריפים שקבעו התקנות. לעומת זאת, שינוי סוג, סיווג, או תת סיווג של נכס ללא שהשתנה השמוש בו אינו בסמכות המועצה המקומית כלל. לשם כך עליה לבקש אישור חריג משר הפנים ושר האוצר כקבוע בתקנה 9(ב) לתקנות ההסדרים. גם שינוי שיטת חישוב אינו בסמכות המועצה המקומית. יוער כי באשר להגבלה זו התקנות אינן מכילות כל הסדר המאפשר לחרוג ממנה, כך שלמעשה מועצה מקומית לא תוכל לשנות את שיטת החישוב שלה כלל" (פסקה 12).
ס"ק (ב) קובע כי: "השרים יקבעו בתקנות את סוגי הנכסים וכן כללים בדבר אופן חישוב שיטחו של נכס, קביעת שימושו, מקומו וסיווגו לענין הטלת ארנונה כללית..."
לעניין שיקול הדעת של הרשות על פי סעיף 8 בחוק ההסדרים כותב רוסטוביץ בספרו: "בחקיקת תעריפי הארנונה, מוגבל שיקול הדעת של המועצה להוראות הדין... בסעיף 8 לחוק ההסדרים נקבעו שלושה מדדים כלליים שעל פיהם ניתן לחוקק את תעריפי הארנונה, והם: סוג הנכס, סוג השמוש שנעשה בנכס, והמקום שבו נמצא הנכס" (הנריק רוסטוביץ, פנחס גלעד, משה וקנית ונורית לב ארנונה עירונית (כרך א, 2001) בעמ' 484.
...
נוכח עובדה זו אני סבורה כי "ביטול" החיוב בגין בריכות פרטיות בדירות מגורים בצווים מאוחרים, ככל שהיה כזה כנטען על ידי המבקש, אינו יכולה לעמוד נוכח חקיקת ההקפאה ואסביר.
אני סבורה כי העובדה שהתעריף בסעיף 16ה' בצו הארנונה בגין "בריכה פרטית" הוא 56.66 ₪ למ"ר להבדיל מבריכה פתוחה אחרת העומד על 88.26 ₪ יש בה חיזוק לטענת המשיבה כי אכן הכוונה לבריכה בבתי מגורים.
על כן מסקנתי היא כי אף שהתובענה מעוררת שאלות מהותיות של עובדה או משפט המשותפות לכלל חברי הקבוצה, אין אפשרות סבירה שהן תוכרענה בתובענה לטובת הקבוצה.
על כן הבקשה נדחית.