בפני בית הדין תביעת התובע המבקש לבטל את זמונו ע"י הנתבע לדיון מחדש לפי תקנה 37 לתקנות המוסד לביטוח לאומי, בדבר קביעת נכות לנפגעי עבודה, בהתאם לבקשת הרופא מטעם המוסד ומכתבו מיום 29.11.16.
ההיבט הנורמאטיבי
תקנה 37 לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), התשט"ז-1956, (להלן: התקנות, או: תקנה 37), קובעת: "עברו 6 חודשים מאז נקבעה לאחרונה דרגת נכותו של נפגע, אף אם נקבעה לתקופה קצובה, רשאי רופא מוסמך לבקש קביעה מחדש של דרגת הנכות והוראות תקנות אלה יחולו בשינויים אשר העניין מחייבם".
נפסק לעניין זה של יישום תקנה 37 עלה בב"ל 8975-08-14 רחמין ניר נ' המוסד לביטוח לאומי (פורסם בנבו).
בעיניין שליבו נפסק כי "לאותו דיון מחדש צידוק, אם חל שינוי בנתונים ששמשו לקביעה קודמת", אם כי אותו שינוי "אינו חייב להיות נתון מוכח בפני הרופא המוסמך, ודי שבידיעתו המקצועית ובניסיונו יהיה כדי לשמש יסוד סביר שחלוף הזמן הביא לשינוי".
כן נקבע כי "עצם העובדה שמקנים את הסמכות לרופא מביאה למסקנה, שהכוונה היא שהסמכות תופעל משיקולים רפואיים". וכי "הסמכות הנתונה בתקנה 37, ככל סמכות אחרת, צריך שתופעל משיקולים עינייניים, ומהם שיקולים עינייניים עת מדובר בדרגת נכות יציבה, שעל דיון מחדש בה יכול להחליט רופא? שוב אותה תשובה – שיקולים רפואיים, ולא שיקולים שעומדים ביסודו של ערר, ערעור או אף 'רביזיה' של החלטה של ועדה רפואית לעררים או פסק דין של בית דין לעבודה. לאלה דרכים משלהם.
...
הרופא אף ציין בתע"צ כי מהסירוב להיבדק לא ניתן להסיק מסקנה רפואית, דהיינו, לא זה היה הבסיס להחלטה להפעיל את תקנה 37.
לא למותר לציין כי בעניין רחמין התנהלו הוכחות, והמסקנה לאחר ההוכחות היתה כי חזרה לפעילות ספורטיבית, אף אם לא היתה הפעילות הספורטיבית הקודמת, בהחלט מהווה עילה להפעלת תקנה 37.
נוכח כל האמור לעיל התביעה נדחית.
