סמכות הנהלת בית חולים למנוע כוננויות מרופא

עוד לא היה חולק כי למנהל מחלקה, המשמש ככונן-על, אחריות כוללת על הנעשה במחלקה ועליו לסייע לרופא התורן ולרופא הכונן במידת הצורך, ולעיתים אף לקבל את הסמכות והאחריות על הטיפול הרלבנטי.

לגישתנו, משנדרשת מהתובעים זמינות במהלך כל ימות החודש, ולא רק ב-75% מהזמן, ומשבפועל הוכח כי הם ביצעו את הנידרש מהם, אין כל הצדקה למנוע מהתובעים את התגמול המלא עבור רכיב כוננות-על. לאור האמור לעיל, אנו קובעים כי התמורה הנקובה בסעיף 36(א) להסכם 1979 לצד החובה המוטלת על מינהלי מחלקות ויחידות לשמש ככונן-על אינה יכולה להיות נגזרת של חלקיות המשרה של מנהל היחידה וכי התובעים זכאים לתמורה עבור 30 ימי כוננות-על מדי חודש.

נזכיר, כי במסגרת הדיון שהתקיים ביום 1.6.2017 הודיע מר הרולד בר "על פי המלצת ביה"ד אני אמציא לתיק עד ליום 1/7/17, את הנתונים לגבי מספר הרופאים שמועסקים בתקן במשרה חלקית כמנהלי מחלקות או יחידות בבתי החולים הממשלתיים שזכאים לכוננויות מכוח סעיף 36 להסכם 79". ואולם, על אף הצהרתו של מר בר, במקום להמציא נתונים ברורים, כגון טבלה מסכמת, המלמדת ברחל בתך הקטנה כי טענות הנתבעת הן נכונות, בחר מר בר להגיש במסגרת הודעת הנתבעת מיום 2.7.17 טבלאות שאינן נהירות, ולא ניתן ללמוד מהן דבר בכל הנוגע לאופן תשלום רכיב כוננות-על למנהלי מחלקות ויחידות המועסקים בחלקיות משרה.

לגופם של דברים, נבהיר כי העובדה שבפועל היו יחידות כאלה שבהן - מכח פררוגטיבת ההנהלה בבית חולים כזה או אחר – פעלה מתכונת של כוננויות מתוכננות אינה מלמדת כי בעיניינו של התובע 1, חלה על בית החולים חובה להפעיל מערך כוננויות מתוכננות ביחידה זו. כך גם העובדה שבמסגרת פסק בוררות שהם הוכרע כי ביחידות שבהן פועלות כוננויות מתוכננות ביחידת כירורגיית כף יד תשולם תמורה בגין כוננויות אלו בגובה כוננות מיון, אין בה כדי להביא לקבלת טענת התובעים בעיניין זה. ועל כך כבר עמדנו לעיל.

...

שנית, אנו מקבלים את טענת התובעים, כי לו היו סבורים שהנתבעת אינה מתכוונת שסוגיית הכוננויות המתוכנות תזכה לבחינה מחודשת לא היו נותנים את הסכמתם הדיונית למחיקת הערעור לבית הדין הארצי.

על יסוד האמור לעיל, אנו קובעים תביעת התובע 1 לתשלום עבור השלמת 20 תורנויות מתוכננות לחודש- ולא רק 15- נדחית.

סוף דבר באשר לתובע 1: התובע 1 זכאי לקבל מהנתבעת תגמול עבור 30 כוננויות-על החל מחודש 11/2005 ועד לחודש 12/14 (כולל), כל עוד הוא הועסק כמנהל יחידה בבית החולים ונדרש וביצע בפועל 30 כוננויות על בחודש.

התביעה ביחס לכוננויות המתוכננות – נדחית בזאת ובענין זה ניתן פסק דין (חלקי).

(א) הישתתפות בועדות רפואיות: הישתתפות בועדות רפואיות בתשלום בשעות העבודה הנהוגות – אסורה; הישתתפות בועדות כאלו שלא בשעות העבודה הנהוגות, טעונה היתר לעבודה פרטית; (ב) חברות בהנהלת תאגידים – לעניין חברות בהנהלת תאגידים, ראה סעיף 43.02; (ג) על פעילות הוראה והדרכה של רופא יחולו הוראות פסקה 53.369".

בסעיף 42.431(ה) לתקשי"ר נקבעו שלושה סייגים למתן היתר לפרקטיקה פרטית, ואלו הם: העיסוק בפרקטיקה הפרטית יוצר או עלול ליצור היתנגשות אינטרסים עם העבודה בשירות המדינה; העיסוק מתבצע במסגרת שעות העבודה הנהוגות במקום עבודתו של הרופא, לרבות בזמן כוננויות מתוכננות ותורנויות; העיסוק מתבצע באמצעות ציוד או רכוש שהועמדו לרשות הרופא מטעם המדינה לצורך מילוי תפקידו.

מר דוקן הוסיף שבעתיד ייצא דו"ח נפרד בנוגע ליתר הנושאים המונחים על שולחן הצוות הבין-משרדי ובכללם קביעת כללים למניעת ניגוד עניינים בין עבודה בשירות המדינה של כלל הרופאים לבין העיסוק בעבודות הנוספות והיקפן של אותן עבודות.

כלומר, היתנהלות המבקשים לאחר חתימת הסכם 2011 מחזקת את עמדת המשיבות ולפיה נושא הכללים לעבודות הנוספות לא עוגן באותו הסכם ולכן לא ניתן לפרש את סעיפי השקט התעשייתי ומיצוי התביעות כחלים על נושא זה. שלישית, ביום 30.4.2013 הכריזה הר"י על סיכסוך עבודה הכולל, בין היתר, את נושא השינויים בהסדרי העבודות הנוספות של הרופאים ומנהלי בתי החולים[footnoteRef:27].

בהקשר זה נפנה לדברי כב' השופטת גליקסמן בעיניין נמלי הים: "אין חולק, כי למדינה בכובעה כריבון סמכות לקבוע מדיניות כלכלית, לרבות פתיחת ענף זה או אחר לתחרות או הפרטה. אף אין חולק כי למעסיק סמכות לקבל החלטות ניהוליות במפעלו, לרבות עריכת שינויים מבניים במקום העבודה. החלטות ממין אלה, הן בסמכות המדינה או המעסיק, ולא נידרשת להן הסכמת נציגות העובדים. יחד עם זאת, הלכה היא מימים ימימה, כי ככל שלהחלטות המעסיק, או המדינה, השלכות במישרין או בעקיפין על זכויות העובדים, על תנאי עבודתם ובטחונם התעסוקתי, מוטלת על המדינה או המעסיק, בהתאם לנסיבות ולפי העניין, חובת הידברות עם נציגות העובדים בתום לב, ובהגינות, כחובות מוגברות ביחסי עבודה בכלל וביחסי עבודה קבוציים בפרט [עס"ק (ארצי) 7/23 חברת החשמל לישראל בע"מ – ההסתדרות הכללית החדשה (10.10.2007); להלן – עניין חברת החשמל; עס"ק (ארצי) 400005/98 ההסתדרות, הוועד הארצי של עובדי מינהל ומשק בבתי החולים הממשלתיים – מדינת ישראל, פד"ע לה 103 להלן – עניין ועד עובדי מינהל ומשק; ס"ק (ארצי) 20/07 מדינת ישראל – ארגון המורים בתי הספר העל יסודיים בסמינרים ובמכללות (4.12.2007); להלן – עניין ארגון המורים]. ודוק: במישור יחסי העבודה, מוטלת חובה לנהל הידברות לא על עצם ההחלטה, סבירותה, כדאיותה הכלכלכית וכיו"ב. חובת ההידברות חלה רק על השלכות ההחלטה על זכויות העובדים ובטחונם התעסוקתי" (ההדגשות במקור – ק.כ).

...

בהתאם למסקנה אליה הגענו היוועצות עם המבקשים אינה מספיקה וקיימת חובה לנהל עימם משא ומתן הן בנוגע לתוכן הכללים והן בנוגע להשפעתם על הרופאים ותנאי עבודתם.

סוף דבר בקשת הצד מתקבלת בחלקה.

אי לכך, אנו קובעים כך: קביעת כללים לעבודות הנוספות של הרופאים אין משמעותה פתיחתו של הסכם 2011 בתקופת תחולתו ואין היא מהווה הפרה של סעיפי השקט התעשייתי ומיצוי התביעות הקבועות בהסכם.

מקורה של הקצאת הכוננויות ביחידת הגב בהסכם מקומי שבין היחידה להנהלת בית החולים לפיה היחידה תזכה לכסוי כוננויות עבור כל החודש תמורת תשלום בגין כ-15 או 22 כוננויות בלבד לרופאי היחידה.

הנתבעות הסכימו להסתפק במידע הרלוואנטי לגבי השעות בהן מבוצעת הכוננות, היינו בין השעות 16:00 ועד למחרת בשעה 8:00 בבוקר, ובקשו עוד כי שמות המטופלים ככל שמופיעים במסמכים המבוקשים, יימחקו על מנת למנוע פגיעה בפרטיות המטופלים.

דיון והכרעה סמכותו של בית הדין ליתן צו לגילוי מסמכים קבועה בתקנה 46 לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין) התשנ"ב-1991 הקובעת כדלקמן: "(א) בית הדין או הרשם רשאי ליתן צו למסירת פרטים נוספים, ולבקשת בעל דין אף לגילוי או לעיון במסמכים, אם היה סבור שיש צורך בכך כדי לאפשר דיון יעיל או כדי לחסוך בהוצאות". תנאי לקיומו של דיון יעיל, הוא שהמידע המבוקש יהיה רלוואנטי למחלוקת הנדונה.

...

התובע מסר בתצהירו זה כי "אין ברשותי יומני עבודה רלוונטים במקומות עבודה אלה". מקובלת עלי טענת הנתבעות כי אין להסתפק בהצהרה כללית זו, שלכאורה אינה עולה בקנה אחד עם החובה לנהל רישום בדבר מתן ייעוץ או טיפול לחולים.

סוף דבר – הבקשה מתקבלת בחלקה, כמפורט בסעיף 11 לעיל.

כל אחד מאנשי הצוות יכול לטפל במטופל כך שיתכן והמטופל ייבדק בדיקה ראשונית על ידי רופא או על ידי פארמדיק או אחות באופן שכלל העובדים עובדים בצורה שווה וזהה בשיטות עבודה זהות לכל הצוות; לכלל העובדים משולמות אותן תוספות שכר וזכויות; גובה השכר שונה אולם אין רלוואנטיות לגובה השכר שכן מדובר בשוני רלוואנטי בהתאם להכשרת העובד ; כל העובדים עוברים הכשרות מקצועיות טרם עבודתם בטרם כאשר מיעוטן מיתמקד באוכלוסיות מסוימות; האישור הסופי ניתן על ידי רופא אולם הטיפול עצמו ניתן על ידי כל אחד מאנשי הצוות המטפל; שדרת הניהול מורכבת הן מרופאים והן ממי שאינם רופאים וללא הנהלה רפואית קבועה; הגישה למחשב לצורך נתוני מטופל זהה לכלל המטופלים במשיבה; אותו מחשב משמש את כלל העובדים במשימות וההפרדה היא רק במסגרת ההזדהות ולא באופן השמוש ומקום השמוש; ביטוח אחריות מקצועית נעשה לכל אנשי הצוות, ללא הבחנה בין רופא לצוות המטפל; הצוות הכונן הזמין לצוותים המטפלים מורכב מרופא ואנשי צוות פרא רפואיים והפניות לצוות נעשות על ידי כלל הצוות.

הכללת הרופאים ביחידת המיקוח של כלל העובדים בטרם תוביל לכך שהרופאים יישארו ללא ייצוג כלל, לא מצד הר"י ולא מצד ההסתדרות הלאומית אשר אינה מייצגת רופאים ואין בכוונתה לעשות כן. עוד הבהירה הר"י, כי כל הרופאים בקופת החולים ובבתי החולים מהוים יחידת מקוח נפרדת מיתר העובדים והר"י היא האירגון היציג אשר חותם עבורם על הסכמים קבוציים הן בביה"ח צבוריים והן פרטיים.

אף מבלי להתייחס לתמונות אשר צורפו לסיכומי המשיבה ,אנו סבורים כי היתנהלות טרם הבוחרת שלא להבדיל בביגוד הצוות הרפואי על מנת למנוע הטעה ולאפשר זהוי הגורם המטפל וסמכויותיו, בניגוד למרבית המוסדות הרפואיים, אין בה לכשעצמה כדי לשנות לעניין מעמדם של הרופאים כקבוצה נפרדת מבין כלל העובדים נוכח מכלול ההבדלים הרבים והמשמעותיים בין הרופאים לבין יתר עובדי טרם.

...

נוסף על האמור לעיל, אנו דוחים את טענת המשיבה על פיה הר"י מייצגת גופים ציבוריים בלבד לפיכך, משהמשיבה היא ארגון פרטי ההקשר הענפי אינו חל עליה.

ערים אנו לכלל על פיו היציגות נבחנת במועד ההכרזה עם זאת אנו סבורים כי משעסקינן בהתארגנות ראשונית יש לנקוט גישה גמישה המאפשרת בהכרת היציגות אף במועד סמוך להכרזה מקום בו נמצא כי הצטרפו שליש מהעובדים.

בהתאם לכך, לאור מספר טפסי העובדים המצטרפים אשר הוגשו לתיק בית הדין ועומדים על 284 עובדים קרי , מעל לשליש מהעובדים בחודש הרלוונטי, התוצאה היא כי הלאומית עמדה בנטל להוכחת יציגותה בקרב עובדי טרם.

סוף דבר אנו קובעים כי בהתאם למאפיינים אשר נקבעו בפסיקה והראיות אשר נשמעו בהליך, יש להכיר במבקשת – הסתדרות העובדים הלאומית, כארגון העובדים היציג בטרם.

כהמשך להתעמרות בה זומנה ביום 15.1.15 ל"שימוע" פקטבי בעיצומו של ההליך בבית הדין האיזורי, בשל "רישום סלקטיבי של איחור לישיבה מחלקתית ובגין תלונה של מזכירה במחלקה", תוך היתעלמות מתלונותיה ותוך הדחתה דה-פאקטו מבית החולים כיוון ש"הגיעו מים עד נפש" עד שנאלצה להתפטר בדין מפוטרת ביום 3.5.15 (וזאת בהמשך למכתבה למבקרת הערייה מיום 2.4.15 ומכתבה לפרופ' ברבש מיום 28.4.15, שלא פורטו כלל בפסק הדין, ונוכח ניסיון למנוע ניתוח מילד שטופל על ידה).

המשיב 5 מדגיש כי הוא אישיות משפטית נפרדת מבית החולים, וכי המערערת הועסקה על ידו "כעובדת על בסיס ביצוע בפועל של פעולות, בשעות אחה"צ, כאשר כל פעולה כאמור נקראת 'ססיה'. המערערת ביצעה ססיות בהתאם לצרכים המשתנים של תאגיד הבריאות ולביקושים, ככל שהיו, משנת 1998 ואילך, כאשר הישתכרותה של המערערת מבצוע ססיות בשרות משיב 5 הייתה פועל יוצא של כמות הפעולות שביצעה מעת לעת, ככל שביצעה". נתונים אלה למעשה אינם במחלוקת, ועדת המשיב 5 כלל לא נחקרה על כך. המשיב 5 מדגיש כי לא הועלו טענות כלשהן כלפיו בדבר קפוח או שיקולים זרים; לא קמה למערערת זכות לבצוע מספר קבוע או מינימלי של פעולות אצלו (והיא אף לא טענה אחרת); שכרה לא ירד בשנים האחרונות אלא היה שכר תנודתי שעלה וירד ושוב עלה בהתאם לכמות ה"ססיות" שביצעה בפועל; כמות ה"ססיות" הושפעה בין היתר גם מהעובדה שהמערערת ביצעה מספר רב של כוננויות, שכן חל איסור לבצע "ססיות" בזמן כוננות או תורנות; והמערערת לא פנתה מעולם בטרוניה כלשהיא תוך כדי תקופת עבודתה על מספר ה"ססיות" שביצעה, על אף שהיקפן ירד לטענתה כבר בשנת 2009.

ביום 19.5.14 פנתה המערערת בכתב להנהלת בית החולים באמצעות באת כוחה ודרשה את ביטולו מחמת שפורסם "מאחורי גבה". עוד טענה במכתב זה לקפוח ורדיפה מצד פרופ' קונסטנטיני, אשר לטענתה צימצם את סמכויותיה, פגע במעמדה, הדיר אותה מניתוחים ומישיבות עבודה, ועיכב את קידומה האקדמי.

ביום 16.7.14 בחרה ועדת המכרזים (בהרכב של נציג הערייה, נציגת משרד הבריאות, נציגי הסתדרות הרופאים וועד הרופאים המקומי, ונציג הנהלת בית החולים ד"ר פייר) פה אחד בפרופ' רוט לתפקיד, וזאת לאחר ראיונות שנערכו לו ולמערערת ובהיתחשב בין היתר במספר הניתוחים האנדוסקופיים שבוצעו על ידו (לעומת מספר הניתוחים מסוג זה שבוצעו על ידי המערערת) וכן בהמלצותיהם של פרופ' קונסטנטיני ושל מנהל המערך הנוירוכירורגי בבית החולים פרופ' צבי רם. בגין כך ניפתח ההליך המשפטי ועמו בקשה לצוו זמני כנגד כניסת פרופ' רוט לתפקיד, בקשה שהתקבלה כאמור באופן חלקי.

...

בקשתה התקבלה בחלקה, נוכח פגמים מסוימים שנמצאו במכרז מכוחו מונה פרופ' רוט (להלן: המכרז), ומינויו הוקפא עד לסיום ההליך המשפטי (החלטה מיום 10.11.14; הפגמים שמצא בית הדין האזורי הם אי מתן אפשרות למערערת להתייחס בהרחבה בפני ועדת המכרזים למערכת היחסים בינה לבין פרופ' קונסטנטיני, וכן ספק לגבי חברותו בוועדה של סמנכ"ל רפואה בבית החולים ד"ר גיל פייר, נוכח ידיעתו על תלונות שהגישה המערערת כנגד מנהל המחלקה).

עוד קבע בית הדין בפתח פסק דינו כי אין עוד צורך לדון בטענות המערערת ביחס למכרז מכוחו מונה פרופ' רוט למשרת מנהל השירות בשנת 2014, שכן משרה זו בוטלה ובסופו של דבר קודם פרופ' רוט בתפקיד רק לאחר התפטרותה של המערערת.

בנסיבותיו המיוחדות של התיק, ולא בלי היסוס, לא מצאנו הצדקה להתערב בשיקול הדעת שהפעילה הערכאה הדיונית בקשר לכך.

סוף דבר - נוכח כל האמור לעיל, הערעור והערעור שכנגד נדחים.

בנסיבות העניין המיוחדות, ונוכח התרשמותנו כי המערערת ביצעה את תפקידה במסירות רבה ובמקצועיות, לא מצאנו לפסוק הוצאות בקשר לפרשה עגומה זו, שהסבה עוגמת נפש רבה לכל הצדדים המעורבים.