סמכות הממונה הראשי על יחסי העבודה לבדיקת יציגות

נציין כי התובע ניסה לתמוך את טענתו, לפיה היה עובד העתקות על מכתב המלצה שמסר לו אחראי השליחים בהעתקות מר רועי בן דוד, אלא שמר בן דוד העיד ביחס לנסיבות בהן נימסר המכתב לתובע (לבקשת התובע, כעזרה חברית על מנת לסייע לו במציאת עבודה) ואנו סבורים כי בנסיבות העניין אין לראות במכתב ראיה לקיום יחסי עבודה.

נסיונו של וזנה להטיל את האחריות על צד ג' (וייס) והטענה כי הוא עצמו נפל קרבן למר וייס העלום הוא בבחינת המצאה מהזמן האחרון, אשר לא נתמכה בכל ראיה או עדות שניתן ליחס לה מהימנות, ממילא איננה ניתנת לבדיקה ואנו איננו נותנים בה כל אמון.

מהראיות עולה כי סייע לאחיו במיון מועמדים ובהפעלה שוטפת של משרד השליחויות, ואולם מעדויותיהם של כלל העדים עולה כי המוציא והמביא בעל סמכות ההחלטה בעסקי השליחויות היה דוד ומכל מקום לא הוכח בפנינו כי יוסף היה בעל מעמד כשל מעסיק.

עוד יש לציין, כי כאשר בית הדין ביקש לבחון את טענות התובע לעניין היתנהגותו של מר ערב בעת עימות של התובע עם העובד ארז מזרחי, ובקש כי התובע יציג את מלוא הסירטון שצילם מקסדת הראש שלו, לרבות הדקות שקדמו לדקות שתומללו על ידו, שכן לטענתו של מר ערב הארוע החל בפרובוקציה של התובע שניכנס למשרד בסערה והשליך ערימת תיקים על הריצפה, התובע נימנע מלהציג את הסירטון המלא, זאת על אף שניתנה לו יותר מהזדמנות אחת לעשות כן[footnoteRef:11].

אפשר שחלק מההערות שהושמעו כלפי התובע לא היו מנומסות, ואולם במכלול נסיבות העניין אין בידינו להעדיף את עדותו של התובע שנתמכה בעדות חברו לעבודה גולן זגורי על פני עדותו של שמואל ערב הממונה עליו, אשר נתמכה בעדותו של שליח בשם דוד מנשה, לפיהם התובע לא הופלה לרעה ולא סבל מהתנכלות אלא קיבל הערות לגיטימיות כאשר כשל בתפקידו, וכי היו אלו דוקא הפרובוקציות מצד התובע שגרמו לעימותים ושהעיבו על שגרת העבודה בסניף.

סעיף 11(א)לחוק פצויי פיטורים, תשכ"ג-1963 (להלן – חוק פצויי פיטורים) וההלכה הפסוקה בעקבותיו, קבעו שלושה תנאים אשר בהתקיימם ניתן לראות עובד המתפטר מעבודתו כמפוטר: "ראשית, עליו להוכיח כי אכן הייתה 'הרעה מוחשית בתנאי העבודה' או 'נסיבות אחרות שביחסי עבודה לגבי אותו העובד שבהן אין לידרוש ממנו כי ימשיך בעבודתו'; שנית, עליו להוכיח כי התפטר בשל כך ולא מטעם אחר, דהיינו, עליו להוכיח קיומו של קשר סיבתי בין ההתפטרות לבין ההרעה או הנסיבות הללו; שלישית, עליו להוכיח כי נתן התראה סבירה למעביד על כוונתו להתפטר והזדמנות נאותה לתקן את ההרעה או את הנסיבות ככל שהיא ניתנת לתיקון. לתנאי השלישי קיים חריג, לפיו אי מתן התראה לא ישלול את הזכות לתשלום פצויי פיטורים כאשר ברור כי המעביד אינו יכול או אינו מתכוון לפעול לתיקון ההרעה המוחשית או הנסיבות, או במקרים בהם תנאי עבודתו של העובד נחותים מתנאי העבודה על פי הוראות החוק במידה ניכרת" (עע (ארצי) 26706/05/11 חיים שבתאי נגד טכנובר בע"מ, ניתן ביום 10.6.13) לדידנו אין כל ספק כי לא ניתן לידרוש מעובד להמשיך בעבודתו כשליח בנסיבות בהן מעסיקו במשך 28 חודשים, לא דיווח על העסקתו למל"ל[footnoteRef:12] ולא הפריש לו לקרן פנסיה והנפיק לו תלושי שכר פקטביים של חברות קש. הפרה זו היא הפרה כה חמורה עד כי לדידנו רובץ על מעסיק הנטל להוכיח התקיימותו של התנאי השני דהיינו כי היה טעם אחר שהוביל להתפטרות העובד.

...

אשר על כן התביעה לתשלום הפרשי שכר נדחית.

בשים לב לאמור לעיל מצאנו להוסיף פיצוי בסך 10,000 ₪ ללא הוכחת נזק בגין מתכונת ההעסקה.

התביעה כנגד יתר הנתבעים נדחית.

עוד טוען התובע כי הסיבה האמיתית לפיטוריו היא אך ורק ניסיונו להביא לשינוי באירגון העובדים היציג.

יתכן שקיימים חומרים על המחשב שהורדו על ידי תלמידי כפר הנוער אשר ניכנסו למחשבו של התובע ללא ידיעתו, דבר אשר לא נבדק בזמן אמת בטרם פוטר בבושת פנים ע"י הנתבעת.

ביחס להבחנה לה טוען התובע בין חומרים המצויים על כונן המחשב לבין הסטוריית גלישה באתרים, יצוין כי אמנם פס"ד איסקוב (ע"ע (ארצי) 90/08 טלי איסקוב ענבר נ' מדינת ישראל - הממונה על חוק עבודת נשים ואח, (8.2.2011)) (להלן – עניין איסקוב), מגדיר את היסטורית הגלישה של העובד באתרי אינטרנט כחלק מהמימד האישי של השמוש במחשב, אך הוא גם קובע כי יותר עיון במידע כאמור בקבלת צו שפוטי כמבוקש בעניינינו.

ראשית אציין כי אין עסקינן בבקשה למתן צו מסוג אנטון פילר, אלא למתן צו לגילוי מסמכים ספציפי, שכן מדובר במסמכים המצויים במחשב השייך לנתבעת, ומשכך, התקנה הרלבנטית לענייננו הנה תקנה 46 (א) לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין), התשנ"ב –1991 (להלן: התקנות) הקובעת כדלקמן: "בית הדין או הרשם רשאי ליתן צו למסירת פרטים נוספים, ולבקשת בעל דין אף לגילוי ו/או לעיון במסמכים אם היה סבור שיש צורך בכך, כדי לאפשר דיון יעיל או כדי לחסוך בהוצאות". הליך הגילוי והעיון נועד לאפשר דיון יעיל.

כן נפסק, כי נוכח הסמכות הרחבה שהוענקה לבתי הדין בסוגית גילוי ועיון במסמכים, יש מקום להשתמש בסמכות זו בזהירות, תוך עריכת איזון בין האינטרסים השונים העומדים על הפרק, ובעיקר בהיתחשב בנזק שייגרם לכל אחד מהצדדים, ולצדדים שלישיים מגילוי או אי גילוי המסמך.

...

ויובהר, טענת הנתבעת כי בשיחת הבירור התובע הכחיש שאיפשר לתלמידים לגלוש במחשב שלו, אך לא הכחיש כי יש במחשבו היסטוריית גלישה באתרים פורנוגרפיים, אינה מקובלת עלי.

אשר על כן אין במידע המבוקש ע"י הנתבעת כדי לסייע לחקר האמת ודין הבקשה בנושא זה להידחות.

לפיכך, ולאחר ששקלתי את הבקשה, התגובה והתשובה, שוכנעתי כי דין הבקשה להתקבל בחלקה, כך שיתאפשר עיון משותף במסמכים השמורים על גבי המחשב.

ביום 21.2.21 הוציאה גב' יקנת ברגמן מייל נוסף לכלל עובדי הרווחה לרבות התובעת ובו ציינה שוב: "... על פי הודעת הגב' חיה שניידר, סמנכ"ל העיריה ומנהלת אגף משאבי אנוש. אני מבקשת בכל לשון של בקשה, שכל מי שלא התחסן עד כה יציג בפני הבוקר בדיקת קורונה שלילית. על פי ההוראה, כל עובד שלא יציג תעודה כמבוקש, דהיינו כל 72 שעות, יאלץ לעזוב את העבודה. מי שממשיך לעבוד ואינו מציג תעודה- ייאלץ לפי ההוראות המנכ"ל, להתייצב בפני דין משמעתי. בבקשה מכם אל תגרמו לנו להגיע למצב הזה. או תתחסנו – או שתציגו בדיקת קורונה כל 72 שעות" (ר' נספח ג' לבקשת המבקשת).

לטענתה, דרך המלך אינה אכיפת יחסי עבודה והמקרה דנן אינו מקרה חריג המצדיק זאת, במיוחד שעה שהמבקשת לא פוטרה מעבודתה בערייה והיא ממשיכה להיות עובדת הערייה לכל דבר ועניין.

מעבר לאמור, למשיבה שהנה ערייה יש גם סמכויות נרחבות לשמור על בריאות הציבור מכוח סמכויותיה בהתאם לסעיף 249(29) לפקודת העיריות כמצוטט: "לעשות בדרך כלל, כל מעשה הדרוש לשם שמירה על תחום הערייה, בריאות הציבור והבטחון בו, וכן, ברשותו של הממונה, להקים ולקיים מוסדות לבריאות הציבור ולחינות ולסייע בהם". משכך הערייה מחוייבת לשמור על הציבור עימו באה המבקשת במגע במסגרת מתן שירותיה לעירייה כעובדת סוציאלית.

לאחר ששקלנו את כלל טענות הצדדים שנטענו בהקשר זה ואת השיקולים השונים בכובד ראש, הגענו לכלל מסקנה כי בשלב זה מאזן הנוחות נוטה באופן מובהק לכיוונה של המשיבה ונבהיר טעמינו: ראשית, אל מול זכויות המבקשת, עלינו לבחון ולהעמיד לנגד עינינו בראש ובראשונה את זכותם לחיים ולבריאות של המטופלים, המשפחות, לרבות הילדים וילדי המועדוניות עליהם אחראית המבקשת גם במסגרת עבודתה, שאף להם זכויות ראשונות במעלה.

רק לאחר שגב' שניידר הגישה תצהיר מפורט מצאה לנכון המבקשת למסור תצהיר משלים, בו לראשונה הצהירה, כמצוטט:" 13. יודגש כי עבודתי יכול בהחלט שתכלול שהיה בחברת בני אדם לפרק זמן מרבי של 10 דקות, לכל היותר, בלבד, היינו : זמן שאין בו די לצורך הידבקות...". כפועל יוצא מכך ניתן תצהיר משלים של גב' רותי גור, המשמשת כראש מינהל הרווחה והשירותים החברתיים במשיבה, שהבהירה כי: "אכן צוות מרכז דרום של מינהל הרווחה נימצא כיום במצוקת כוח אדם קשה ומאז מרץ 2020, במהלך המשבר החמור בעקבות נגיף הקורונה, קיימת עליה גדולה באחוז הנזקקים הפונים לשירותי הרווחה. זו סיבה המצדיקה כשלעצמה התחסנות בחיסון נגד הקורונה או לחלופין ביצוע בדיקות כל 72 שעות על מנת שלא לסכן את הנזקקים הרבים הזקוקים לשירותינו ועל מנת שלא להדביק את חברינו לעבודה 7. ... אין זה נכון, כי עבודתה של גב' חן יכול שתהיה לפרק זמן מרבי של 10 דקות. שירותי הרווחה הוגדרו כשירותים חיוניים, כפי שהובהר והודגם בתשובה הערייה לבקשה. לקוחות שירותי הרווחה נזקיים לסיוע לצורך קבלת טפול סוצאלי שהנו הכרח במציאות חייהם וללא הסיוע עלול להגרם להם נזק ממשי. רבים מהלקוחות אמורים להגיע למפגש עם העובד הסוצאלי מכוח צו שפוטי ולא עומדת להם האפשרות שלא להגיע או לבחור עובד סוצאלי אחר. השירותים הניתנים על ידי העובדים הסוצאליים במינהל הרווחה אינם מסתכמים בעשר דקות ופעמים רבות אמורים להימשך מעל שעה. המצוקות אינן יכולות להענות בפרק זמן קצר שכן ההקשבה וההכלה למתן המענה אורכים זמן... 8. אין זה נכון כי לא מתקיימים מפגשים פרונטאליים של העובדים הסוציאלים עם ההורים. במסגרת תפקידה נדרשה ונדרשת גב' חן להגיע למועדנית, להפגש עם ההורים ולעדכנם בדבר מצב ילדיהם, לשמוע מצוקתם ולקדם את התיפקוד ההורי שלהם. מבירור שערכתי עם הגב' גאולה דרורי עולה כי הנחתה את גב' חן שלא להפגש עם הורים בגלל החשש שבמצבה המיוחד תדבק ותדביק, ומובן שמקצועית ההמנעות מהמפגשים פוגעת בשירות לו נזקקים הילדים והוריהם... הגודל המאקסימאלי של כל מועדוניות הנו של 15 ילדים, לעיתים מיכסת הילדים אינה מלאה...גב' חן אמנם לא מטפלת במסגרת המחלקה לאזרחים ותיקים אולם עשויות לטפל בלקוחות בקבוצות סיכון (נשים וגברים מעל גיל 50)... על פי הנתונים במחשב היא מטפלת ב-50 תיקים ועוד כ-10 נוספים להליכי בדיקה. מיכסת התיקים הממוצעת לעובד סוצאלי הנה 70 ויש להניח שיועברו לטיפולה עוד תיקים נוספים ואף מורכבים ממה שהחלה לטפל בתחילת דרכה המקצועית. מכל מקום, גם סיכונה של קבוצה בת 38 אנשים כטענתה מצדיקה קיום בדיקות קורונה אחת ל – 72 שעות או חיסון. ...". עיון בחקירתה הנגדית של גב' גור מעלה כי תצהירה לא נסתר ממנה עולה כי המבקשת מטפלת במעודניות גם בילדים וגם בהורים ורק בשל העידר הסכמתה לבצע בדיקות קורונה או להתחסן, ביקשו ממנה לא לגשת למועדוניות כדי לא לסכן את הילדים וההורים: "גאולה דרורי היא הממונה על נושא המועדוניות. היא דיברה עם המבקשת במהלך תקופת שרותה עשרות פעמים, לא פעם אחת ולא פעמיים. ללא ספק המבקשת הייתה צריכה לטפל בהורי המועדוניות מתחילת העסקתה, גם בשבוע האחרון הייתה מטופלת בשם ל' שלא אנקוב בשמה, היא פגשה את ההורים. אז אם היא פגשה אותם למה היא אומרת שהיא לא אמורה ליפגוש אותם? בשלב זה המבקשת גם נערכה לפגישות הערכה עם ההורים ועם מדריכות המועדוניות, לא יתכן שמועדונית לילדים עם הורים שמסכנים, זה גם נמצא בתע"ס (תקנות העובדים הסוצאליים), לא יבצעו בהן פגישות עם ההורים. באף שלב זה לא נאמר שהיא לא תפגוש את ההורים. כן נאמר לה, לא ליפגוש את ילדי המועדוניות, אני לא זוכרת את התאריך המדויק, לא לגשת למועדוניות כדי לא לסכן את הילדים, וזה רק לאחרונה. ש. מה זה לאחרונה? ת. שבועיים – שלושה. ש. מהיום? ת. לא. ש. ממתי? ת. אני לא יכולה לדייק. זה שבועיים שלושה מ... זה היה פחות או יותר אחרי הנחיית המנכ"ל ש...זה היה בערך בשבוע או בשבועיים שהייתה הנחיית מנכ"ל או סמנכ"לית. ש. על ההנחיה האחרונה את מדברת? ת.כן" (ר' עמ' 28 שורות 33-35 ועד 28 שורות 1-16).

...

עם זאת, שעה שהמשיבה הבהירה בתגובתה כי לעת זו לא הורתה על הפסקת העסקת של המבקשת ושעה שימי החופשה של המבקשת מוצו ומשעומדת האפשרות של המבקשת לבצע את הבדיקות ולחזור לעבודתה, הרי ששוכנענו כי האיזון הנדרש הינו כי עד למועד מתן החלטה זו המשיבה תישא בתשלום שכרה של התובעת.

עניין תשלום שכרה של המבקשת החל ממועד החלטה זו ועד למתן פסק דין יוכרע בהליך העיקרי, ובשים לב לנסיבות שיווצרו החל ממועד קבלת החלטה זו. אנו סבורים כי בכך יש משום האיזון הראוי בנסיבות העניין, כך שעד למועד זה הפגיעה בחופש העיסוק של המבקשת הינה על הצד הנמוך, לאור שמירת שכרה ב'תקופת ביניים' זו, שעה שטרם התקבלה החלטה של המשיבה בנוגע להמשך העסקת המבקשת או בחינת פתרונות חלופיים אחרים שיכולים להיות מוסכמים בין הצדדים.

משדחינו את הבקשה ושעה שלא מדובר בפסיקה ראשונית בנדון שוכנענו כי יש לחייב את המבקשת בהוצאות הבקשה בסך של 8,000 ₪ שישולמו בתוך 30 ימים.

למעשה, נפסק לאחרונה ממש במסגרת עסק (ארצי) 616-05-19‏ ‏ ארגון המורים בבתי הספר העל יסודיים בסמינרים ובמכללות - מדינת ישראל‏ כך: "על פי לשון החוק, לא נידרש שהצדדים יהיו בפועל צדדים להסכם קבוצי מיוחד, אלא די בכך שהם 'יכולים להיות צדדים להסכם קבוצי מיוחד ..'.לטעמנו, על מנת שמבחן הצדדים יתקיים די בכך שהצד להליך הוא בגדר 'ארגון עובדים' (על פי המבחנים שנקבעו בפסיקה) ויש לו כשירות (גם אם תיאורטית בהיתחשב בכך שאינו האירגון היציג במועד הנתון) לחתום על הסכם קבוצי עם המעסיק, והוא אינו חייב להיות ארגון העובדים היציג במקום העבודה. בהקשר זה יש להדגיש כי מעמד של ארגון עובדים יציג אינו חסין מפני שינוי, ועל כן העובדה כי ארגון עובדים מסוים אינו ארגון העובדים היציג בנקודת זמן מסוימת אינה שוללת את היותו 'מי שיכול להיות צד להסכם קבוצי מיוחד'...ובין היתר רשאי ארגון עובדים שאינו ארגון עובדים יציג...לפעול גם במקום עבודה מאורגן מתוך מטרה להפוך לאירגון עובדים יציג, ולמעסיק אסור לפעול לטובת ארגון עובדים זה או אחר ולהשפיע על בחירתם של העובדים וזהות האירגון היציג במקום העבודה. כפועל יוצא מכך, ככל שלארגון העובדים האחר טענה כי המעסיק פועל לטובת ארגון העובדים היציג או טענה לפגיעה בזכויות חבריו עקב חברותם בו, וכפועל יוצא מכך אף לפגיעה בזכותו של ארגון העובדים האחר לפעול במימד הקבוצי של הזכות להתארגנות ולפעול כארגון עובדים - הסמכות לידון בתביעתו מוקנית לבית הדין לעבודה. זאת, בהליך של בקשת צד בסכסוך קבוצי, בהתאם לסעיף 24(א)(2) לחוק בית הדין לעבודה". הדברים יפים כפי שהם גם לענייננו.

הכל כפי שנבאר: סדר האירועים- ראיה לכאורה שהפיטורים עינייניים: ראשית, אין חולק כי מבחינה כרונולוגית זימון המבקש לשיחות בדבר אופי נהיגתו בשנת 2020 קדם בהרבה לתחילת פעילותו בועד הזמני.

בענייין זה מצאנו מהימנה לכאורה את עדות קצין הבטיחות לפיה אחת העילות להליכים אלו הייתה בכלל "מכתב שקבלתי ממנהל הבטיחות של קווים שלא מכיר את מוחמד אלא מסתכל במקרו על כל אשכול ביתר עלית והוא כותב לנו דרישה לעמוד ביעדים שנקבעו, צימצום של 20% בתאונות, והוא מציג בפניי 5 נהגים שלדעתו בעלי המעורבות הגבוהה ביותר בתאונות באשכול ביתר, ודורש ממני בתור הממונה עלי, לפעול ולטפל ב-5 הנהגים". למעשה אם בתאוריות עסקינן- הרי שקיימת גם תופעה הפוכה לפיה עובדים החשים שחרב הפיטורים מונפת מעליהם, בוחרים לפעול במסגרת הועד כמעין עיר מקלט.

כל הטענות המופיעות בסעיף 84 לבקשה נוגעות להתנצחות זו או אחרת עם תלונה זו או אחרת וכן לטענות כאילו תגובת המבקש לתלונות זויפה או שאלו לא נבדקו כראוי.

בשורה התחתונה, לא מצאנו הוכחה לכאורה כי מאן דהו זייף או עיבה את תיק התלונות של המבקש וחזקה כי "אין עשן בלי אש". גם ככל שטענת המבקש כי בירור התלונות נעשה בנגוד לנוהל הקבוע בהסכם הקבוצי תוכח כנכונה, אין זה די על מנת להצדיק אכיפה זמנית של יחסי עבודה- מקום בו התרשמנו כי קצין הבטיחות נהג כך עם כלל הנהגים בשווה.

...

מכל מקום, ידוע שפגם בהליך הפיטורים אינו מהווה כשלעצמו עילה לאכיפת יחסי עבודה אלא בנסיבות חריגות ביותר אשר לא מצאנו שמתקיימות בענייננו.

לא מצאנו רלוונטיות רבה לטענות בדבר שעות העבודה המרובות בהם עובד המבקש.

לאור האמור, הבקשה נדחית.

הרקע לבקשה וטענות הצדדים בתמצית ביום 31.7.2020 הגישו המבקשים תובענה בדרך של המרצת פתיחה למתן פסק דין הצהרתי המורה על ביטול הוראה בהודעות שפירסמה הגב' רבקה ורבנר, עו"ד – הממונה הראשית על יחסי עבודה במשרד העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים (להלן: הממונה) ברשומות בדבר שני הסכמים מיוחדים שהוגשו לרישום - הסכם עובדי העגינה שמספרו 366/2019 (להלן: הסכם עובדי העגינה) והסכם הקצינים שמספרו 370/2019 (להלן: הסכם הקצינים וביחד עם הסכם עובדי העגינה: ההסכם הקבוציים), כך שנוסח סעיף הקף תחולת ההסכם שנירשם באותן הודעות יבוטל ובמקומו יופיע סעיף המבהיר כי ההסכמים הקבוציים אינם חלים על המבקשים.

בית הדין הארצי קבע לעניין זה כי: ".... שוכנענו כי הסמכות הסטאטוטורית שניתנה לממונה לרשום הסכמים קבוציים כוללת בחובה את כל הדרוש על מנת להגשים את תכלית הרישום. לצורך כך, על הממונה לוודא כי מדובר בהסכם בכתב; כי הצדדים החתומים עליו הם מעסיק או ארגון מעסיקים מחד וארגון עובדים מאידך; כי ארגון העובדים אשר חתום על ההסכם הוא ארגון עובדים יציג (לפי ההגדרות השונות להסכם קבוצי מיוחד והסכם קבוצי כללי); כי המסמך נחזה על פניו להיות הסכם קבוצי מבחינת הנושאים הכלולים בו כאמור בסעיף 1 לחוק הסכמים קבוציים; וכי ההסכם אינו מנוגד לחוק כלשהוא, לתקנת הציבור או לעיקרון השויון, כאשר בדיקת התוכן תיעשה בזהירות מירבית ותישמר למקרים חריגים.

הממונה הוא בעל הסמכות לקבוע כיצד ליישם את הסמכות שניתנה לו (בכפוף לכללי המשפט המינהלי ומשפט העבודה הקבוצי), כאשר מטעמי יעילות וודאות יהא רשאי במצב הדברים הרגיל להסתמך על הנתונים המפורטים בטופס הבקשה, ולא יידרש לבדיקות דקדקניות.

...

לפיכך, משלא מצאנו אי התאמה בין סעיפי 'ההיקף' המופיעים בהודעות שפורסמו על ידי הממונה אל מול הקבוע לעניין זה בהסכמים הקיבוציים, ונוכח פסיקת בית הדין הארצי ביחס להיקף סמכות הממונה בעת רישום הסכם קיבוצי, הרי שגם אם המבקשים יוכיחו את הטענות שהועלו על ידם בהמרצת הפתיחה – לא שוכנענו כי יש בדין עילה המאפשרת להיענות לדרישתם לשינוי סעיפי ההיקף בהודעות שפורסמו על ידי הממונה.

עם זאת, ואף מבלי להידרש לכך שטענה זו לא הועלתה על ידם במכתבם לממונה, הרי שנוכח היקף סמכות הממונה, לא שוכנענו כי יש בטענה זו בכדי לשנות מקביעתנו לעיל.

סוף דבר על יסוד כל האמור בקשת הסילוק מתקבלת.