מאגר משפטי לחיפוש בעזרת בינה מלאכותית

סמכות הועדה המקומית להוספת שטח

בהליך ערעור מנהלי (עמ"נ) שהוגש בשנת 2019 בהמחוזי תל אביב - יפו נפסק כדקלמן:

ועדת הערר ציינה עוד, כי המסקנה העובדתית המקופלת בקביעת השמאי, שלפיה הפעלת הסמכות לפי התקנה רק מעגנת את פרשנות הועדה המקומית לעניין שטחי שירות שלא נספרו טרם אישור התקנות, ואינה מוסיפה שטחים - נעדרת בסיס עובדתי ואינה יכולה לעמוד.
...
ועדת הערר דחתה גם את הטענה שנפל פגם בשומה מחמת שהשמאי המכריע יצאה מנקודת הנחה שלא הותרו במצב קודם שטחי שירות ובשל כך הגיע למסקנה שתוספת שטחי השירות "משחררת" שטחים עיקריים; או שנפל פגם בהנחה שלפיה במצב הקודם, טרם החלטת הוועדה המקומית, לא היה אישור לשטחי שירות בנכס.
ועדת הערר קבעה עוד כי אינה מוצאת כל הצדקה לאפשר למשיבים שם (המערער ואחרים) להציג מסמכים בעניין זה כעת "במועד כה מאוחר, לאחר כל ההליכים שהתנהלו בתיק זה, ההבהרות והתוספת שהתבקשו מהשמאי המכריע, מסמכי ההשלמה והתגובה וההתייחסות הרבים שהוגשו בתיק ומספר החלטות שניתנו על ידנו. כל זאת כאשר המשיבים חדלו ולא פעלו כל העת להביא עניין זה בפני השמאי המכריע או אף בפני ועדת הערר". החלטת ועדת הערר בכל הנ"ל, מקובלת עלי, לא נפל בה פגם ולא נמצאה כל עילה להתערב בה. בוודאי בכל הקשור לעניינים שנמצאים ברובם ככולם בליבת שיקול הדעת השמאי-מקצועי.
סוף דבר: הערעור נדחה.

בהליך תיק אזרחי בסדר דין רגיל (ת"א) שהוגש בשנת 2018 בשלום חיפה נפסק כדקלמן:

הואיל ותכנית חכ/148/ב קובעת אחוזי בנייה ללא פירוט אופן חישובם בסמכות הועדה המקומית להוסיף שטחי שירות כאמור בתקנה 13 לתקנות חישוב השטחים עפ"י הפרוט הבא: חניה מקורה – 30 מ"ר, מחסן – 10 מ"ר, מבואה, בליטות ומתקנים טכניים – 20 מ"ר. סה"כ: 60 מ"ר" (נספח 16 לתצהירו של מר פילרסקי) לאור האמור לעיל, טען המינהל כי במועד ההקצאה לגב' פנחס, קיבולת הבניה על המיגרש היתה 200 מ"ר שטח עקרי + 50 מ"ר שטחי שירות, על פי התב"ע והחלטות ועדות התיכנון, לרבות חוות הדעת התכנונית שהוכנה על ידי המינהל כמתואר בסעיף 24 לעיל, וכי קיבולת הבניה הנ"ל היא זו שעמדה בבסיס ההיתקשרות בין הצדדים, ובין היתר, לעניין חישוב הפרש הזכויות.
...
עוד הוסיף וטען כי דין התביעה להידחות, בין היתר, מחמת מניעות, שיהוי וחוסר תום לב. מטעם התובעים העידו שני התובעים.
התוצאה היא אפוא שבמועד הקצאת המגרש לגב' פנחס, קיבולת הבניה המותרת במגרש עמדה על 200 מ"ר שטח עיקרי ו-50 מ"ר שטחי שירות, ולכן דמי ההיתר ששולמו על ידי התובעים למינהל, בגין תוספת זכויות בנייה של 60 מ"ר שטח עיקרי ו- 50 מ"ר שטחי שירות, היו כדין.
התוצאה מכל האמור לעיל היא שדין התביעה להידחות, וכך הנני מורה.
התובעים ישלמו לנתבעת שכ"ט עוה"ד בסך של 7,000 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד התשלום המלא בפועל.

בהליך עתירה מנהלית (עת"מ) שהוגש בשנת 2017 בהמחוזי נצרת נפסק כדקלמן:

העותרת אף החלה במהלך להרחבת זכויות הבנייה במיגרש עד ל- 200 אחוז (במסגרת תוכנית ג19222), אולם בשל אי קידום פיתרון תחבורתי על ידי הוועדה המקומית, חדלה הוועדה המחוזית מקידום התוכנית הנ"ל. ביום 11/11/12 על פי סמכותה, החליטה הוועדה המקומית להוסיף זכויות בנייה לשטחי שירות במקרקעין נשוא התביעה, בשיעור של 80 אחוז משטח המיגרש.
...
לאור האמור לעיל , נדחית גם טענה זו. סוף דבר וועדת הערר עוסקת בנושאים תכנוניים מובהקים של סיווגי שטחי בנייה בהיתר.
לאור האמור, העתירה נדחית.
העותרת תשלם הוצאות משפט בסכום כולל של 7,500 ₪ לכל אחת ואחת מן המשיבות 1, 2, 4, בנפרד (סה"כ יחדיו 22.500 ₪).

בהליך עתירה מנהלית (עת"מ) שהוגש בשנת 2022 בהמחוזי חיפה נפסק כדקלמן:

מכאן, שגם לגבי שטחי המסחר – היו"ר קבע שאין אי-התאמה בין התכנית הכוללנית לבין התכנית, ואף הסביר שאם בעתיד התכנית הכוללנית תאפשר יותר שטחי מסחר (כפי שרוצה המועצה המקומית) – ניתן יהא להגיש בקשות מתאימות שתהיינה בסמכות הוועדה המרחבית.
כפי שנקבע בסעיף 107 להחלטת ועדת המשנה לעררים, מוסד התיכנון יחטא לתפקידו אם בשטח שראוי למגורים הוא יורה על הוספת שטחי מסחר, רק כדי שהמועצה המקומית תוכל לגבות תשלומים משטחים אלו, וכי מבחינת המועצה המקומית, ההשלכות של התכנית יבחנו בראיה כוללת, גם על יסוד האמור בתכנית הכוללנית, וכי אין הכרח שיתקיים איזון תקציבי בכל שכונה ושכונה.
...
לא הונח כל בסיס לסברה כי שיטת השומה שגויה, או כי יש עדיפות לעקרונות הנטענים לגבי היטלי השבחה, לא הודגם מה השוני, לא הוסבר מדוע שיטת השומה לגבי היטלי השבחה מתיישבת עם תקן 15 בהקשר של תכנית איחוד וחלוקה – והטענה נדחית.
מהאמור מתחייבת גם המסקנה כי לא היה מקום לקבל את טענת בעלי המקרקעין כי נוכח המחלוקות בין השמאים, היה על הועדה המחוזית לשקול לפנות לבורר בטרם מתן החלטתה.
סיכום – אשר על כן, העתירות נדחות.

בהליך תיק אזרחי בסדר דין רגיל (ת"א) שהוגש בשנת 2023 בהמחוזי נצרת נפסק כדקלמן:

לטענת הנתבעים, סע' 5 י' להסכם המכר מדבר מפורש על אפשרות של "הוספת שטחים" דבר שבעת חתימת ההסכם היה אפשרי רק בדרך של שינוי תב"ע, זאת להבדיל מהוראת סע' 5 ט' להסכם המכר המתייחסת לתוספת ע"פ תקנות שבס שלא אפשרו תוספת שטחים בשנת 2010 מועד חתימת הסכם המכר (דבר שהתאפשר רק במסגרת תקנות שבס-כחלון בשנת 2015), ממילא ברור כי, בנגוד לטענות התובעים, סע' 5 י' אינו מתייחס לתוספת בנייה מכוח הוראות תקנות שבס.
זאת ועוד, הרחבת בניה מכוח תקנות שבס היא בסמכות הוועדה המקומית שעה שסע' 5י' עוסק בשינוי תב"ע המצוי בסמכות הוועדה המחוזית כך ובדומה סעיפים 3 (ג), 5 (ו)(2) וסע' 12 להסכם המכר נותנים בידי הנתבעת את הזכות לפעול לשינוי התב"ע, כך שלא ניתן לטעון כי התובעים לא צפו אפשרות לתיקונה.
...
אני דוחה, אפוא, את טענות התובעים אף לעניין זה. טענות התובעים לביטול ההסכם מחמת הפרות שונות הנטענות על ידם אודה ואומר כי טענות אלו של התובעים לביטול ההסכם אינן מובנות לי כלל ועיקר.
מניעתם של הנתבעים מהתובעים לשלם את היטל ההשבחה המתאים בחוסר תום לב. לא שוכנעתי כי הנתבעים הם אלו שמנעו מהתובעים לשלם את היטל ההשבחה במועד.
סוף דבר מכלל האמור התביעה נדחית.
קבלת מראה מקום

השאירו פרטים והמראה מקום ישלח אליכם



עורכי דין יקרים, חיפוש זה מגיע מדין רגע - מערכת סגורה המאפשרת את כל סוגי החיפוש בהקלדה בשפה חופשית מתוך הפסיקה בנט המשפט ובבית המשפט העליון. כחלק ממהפכת הבינה המלאכותית, אנו מלמדים את המערכת את השפה המשפטית, אי לכך - אין יותר צורך לבזבז זמן יקר על הגדרות חיפוש מסורבלות. פשוט כותבים והמערכת היא זו שעושה את העבודה הקשה.

בברכה,
עו"ד רונן פרידמן

הצטרפו לאלפי עורכי דין שמשתמשים בדין רגע!

בין לקוחותינו