סמכות דיין יחיד ליתן החלטות זמניות בבתי הדין הרבניים

נראה לכאורה, כי מוקד העניין בתקנה זו, נוגע לאפשרות ליתן הכרעה בעניינים מסוימים – "על-פי החומר שבכתב, ללא שמיעת הצדדים", יהא ההרכב הדן באותו עניין, אשר יהא ("בית הדין, או נשיא בית הדין הגדול, או אחד מדייני בית-הדין הרבני הגדול שהוסמך לכך"); הא ותו לא. לא זו אף זו: דומה כי שאלת המותב המוסמך – מספר חברי ההרכב אשר ידונו בהליכים שבסמכות בית הדין – מוסדרת לכאורה בתקנה ד(3) לתקנות הדיון, העוסקת במישרין בשאלה זו. (-) נקודה נוספת, נוגעת לטענת השיפוט הרבני, כי גם סעיף 8(ה1) לחוק הדיינים, התשט"ו-1955 (להלן: חוק הדיינים), מהוה מקור סמכות לקיום דיון ב'דן יחיד', בעיניין דוגמאת זה שלפנינו.

כך, נוסף על העניינים שנימנו בסעיף 8(ב) ובסעיף 8(ה1) לחוק הדיינים, ובתקנה ד(3) לתקנות הדיון, שבהם מתאפשר לידון בדן יחיד, נקבע בסעיף 12א לחוק הדיינים כך: "פסק דין של בית דין רבני איזורי ניתן לערעור לפני בית הדין הרבני הגדול. החלטה אחרת של בית דין רבני איזורי ניתנת לערעור לפני בית הדין הרבני הגדול, אם ניתנה רשות לכך מאת דיין של בית הדין הרבני הגדול" (ההדגשה הוספה – נ' ס').

לעומת זאת, תקנה קלב(2) לתקנות הדיון קובעת, כי "על פסק-דין זמני או החלטת-ביניים אין ערעור, אלא לאחר קבלת רשות לערער מבית-הדין הגדול" – ערעור ברשות.

...

סעיף זה קובע אפוא, כי כאשר מדובר ב"החלטה אחרת", שלא ניתן להגיש ערעור עליה בזכות, כי אם ברשות, אזי הסמכות להכריע בבקשת הרשות לערער, נתונה לדיין יחיד של בית הדין הרבני הגדול.

מדינת ישראל בתי הדין הרבניים תיק 1073371 בבית הדין הרבני האיזורי תל אביב יפו לפני כבוד הדיינים: הרב צבי בן יעקב – אב"ד המבקש: פלוני (ע"י ב"כ עו"ד יעקב סידי ועו"ד ענת **** קופמן) המשיבה: פלונית הנידון: מחלוקת בין ההורים בדבר מתן חיסון נגד קורונה לקטינים החלטה

נושא המשמורת, האפוטרופסות וזמני השהות של הילדים, נכרכו בתביעת הגירושין מיום ד' בטבת תשע"ז (2.1.17), נידונים מזה תקופה בביה"ד, הוגשו חו"ד ואף ניתנו החלטות בעיניין.

החלטה זו ניתנת בדיין יחיד, בהתאם לסעיף 1 (2) (א) לתקנות הדיינים (עניינים שניתן לידון בהם בדיין אחד) תש"ן 1990: "מקרים בהם הוכח, להנחת דעתו של הדיין, כי קיים צורך דחוף לידון בעיניין". במקרה שלפנינו דרושה תשובה עוד היום, על מנת שניתן יהיה לחסן את הילדים בתאריך כ"ה בטבת תשפ"ב (29.12.21).

סעיף 68 (ב) לחוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות התשכ"ב 1962 קובע: "הייתה הבקשה להורות על ביצוע ניתוח או על נקיטת אמצעים רפואיים אחרים, לא יורה על כך ביהמ"ש אא"כ שוכנע, ע"פ חו"ד רפואית, כי האמצעים האמורים דרושים לשמירת שלומו הגופני או הנפשי של הקטין או האדם שמונה לו אפוטרופוס, לאחר ששקל את רצונו של האדם, חשיבות הטיפול, נחיצותו, דחיפותו, הפגיעה האפשרית באורח חייו, ואת סכויי השיפור באיכות חייו של האדם". בכל הנוגע לחיסונים שיגרתיים, כמו טטאנוס, חצבת וכיוצ"ב, כמו גם טיפולים שיגרתיים, מקובל במערכת המשפט שאין צורך בקבלת חוות דעת רפואית נקודתית המתייחסת לבקשה, ובדרך כלל נהוג לפעול על פי הנחיית משרד הבריאות, מתוך הנחה שהאחריות המוטלת על כתפיו של המשרד ושל הצוות הרפואי של המשרד, גדולה וחשובה יותר מכובד האחריות של כל גורם אחר, שבריאות הציבור אינה נתונה לסמכותו.

...

לאור האמור לעיל, דעתי באופן כללי שיש לחסן ילדים, בהתאם לחו"ד הנתמכת ע"י מומחי הרפואה הגדולים, ובכללם מומחי משרד הבריאות, ונתמכת ע"י כל גדולי ישראל וגדולי הרבנים שבחנו את חוות דעת המומחים ושמעו את דבריהם, וכך אני מורה למי ששואלים לעצתי.

אולם עם כל ההבנה, אני סבור שהגבול היכן צריך מחקר נוסף או לא, ואם יש צורך בזמן נוסף, הדבר צריך להיקבע על ידי הגורמים המוסמכים.

לאור האמור לעיל, אני מורה לאפשר את חיסונם של הקטינים [א'] ת"ז [.

מדינת ישראל בתי הדין הרבניים תיק ‏1284587/14 בבית הדין הרבני האיזורי ירושלים לפני כבוד הדיינים: הרב יצחק אושינסקי – אב"ד, הרב מאיר קאהן, הרב יעקב מ' שטיינהויז התובע/המשיב: פלוני (ע"י ב"כ עו"ד נילי שץ) הנתבעת/המבקשת: פלונית (ע"י ב"כ עו"ד יעקב שמשי) הנידון: חיוב גט לבעל שמסרב לגרש את אישתו עד שהיא תשלם לו מזונות ילדים החלטה

וכל שכן שאין מקום לחייב זאת כמזונות זמניים, כאשר יתכן ועוד מעט הקשר בין הילדים לאם ילך ויתרחב, כפי תקוות כולנו.

כך שהושג הסכם בין הצדדים, שקבל תוקף של פסק דין, ופסק הדין הוא בתוקפו על כל מרכיביו (פסק דין בהסכמה, יכול להנתן אף בדיין יחיד, וראו אף האמור בהחלטת בית הדין מיום ט"ז בסיון תשפ"א (27.5.21), וראו עוד האמור להלן באשר לכך).

כן נזכיר כי תיק הגירושין של המבקש ממילא כבר סגור, לאור פסק הדין לגירושין (בהסכמה) שכבר ניתן בו, אף שהתיקים הכרוכים לו פתוחים ובסמכות טפול בית הדין, כולל התיק למזונות ילדים, שהוסכם ע"י שני הצדדים שבית הדין ידון בו (ודנו בדיון שני הצדדים בכך, ולא עלתה טענה להעדר סמכות), וכן בדיין יחיד בהסכמה.

...

בנוסף, נזכיר האמור בסיפא של סעיף ע"ז לתקנות הדיון באשר לסיכומים: בית-הדין רשאי, לפי ראות-עיניו, להרשות לתובע לענות בנקודה מסוימת או בנקודות מסוימות לסיכום של הנתבע.

כן נרשם שם שהחובות המשותפים ישולמו בסופו של דבר באופן שווה ע"י שני הצדדים כפי המנגנון הרשום שם. למותר לציין כי פסק דין זה הוא בתוקפו, ובאשר לכך נזכיר אף האמור בהחלטת בית הדין מיום י"ג בתמוז תשפ"א (23.6.21): בפנינו בקשת הבעל להשלמת הסכם הגירושין בין הצדדים בפרטים נוספים, וכן הודעתו כי הוא חוזר בו מבקשתו לסגירת התיקים, וכן בקשה לדיון בהרכב מלא.

מסקנה לאור כל האמור לעיל קובע בית הדין כדלהלן: הבעל חייב לגרש את אשתו.

מדינת ישראל בתי הדין הרבניים תיק 1332965/1 בבית הדין הרבני הגדול ירושלים לפני כבוד הדיינים: הרב שלמה שפירא המבקשת: פלונית (ע"י ב"כ עו"ד טליה גיגי) המשיב: פלוני הנידון: סמכות דיין יחיד ליתן החלטה זמנית בעיניין הסדרי שהות ואף תוך שינוי מהחלטות קודמות בשל שינוי נסיבות

...

עיינתי בהחלטה ובטענות והגעתי למסקנה כי יש לדחות את בקשת רשות הערעור וממילא גם את הבקשה לעיכוב ביצוע.

סוף דבר בקשת רשות הערעור נדחית.

מדינת ישראל בתי הדין הרבניים תיק 1197864/21 בבית הדין הרבני האיזורי באר שבע בפני כבוד הדיין: הרב אברהם הרוש התובעת: פלונית הנתבע: פלוני הנידון: דחיית בקשת האב להפחתת מזונות; הטלת קנסות בנסיבות של ניכור הורי מהאם החלטה

תיק זה מיתנהל בפניי כדיין יחיד, בהסכמת הצדדים.

אמנם המסד ההלכתי המאפשר קנסות מסוג זה יסודו בשו"ע חו"מ (סימן סימן ב) מדין "עונשין שלא מן הדין", וכבר דעתי אמורה בפס"ד (תיק 1313311/7) שלא בנקל ניתן לעשות שימוש בסעיף זה. אולם, עיון בפסק הדין הנזכר, וכפי הדברים שכתבתי שם בגדר ענישה שלא מן הדין, מראה שאכן לעניין זה לענ"ד יש כוח לשימוש בכוח ענישה זו, מאחר והסמכות המהותית של ביה"ד הנה בגדר אביהם של יתומים, וכפי שהרחבתי בגדר זה בפס"ד אחר, שניתן במסגרת תיק 197864/14.

בעקבות הדיון ניתנה החלטה הנ"ל ביום כ"ד באב תשפ"ב (21/08/2022), בה ניתנו מספר הוראות אופראטיביות, בפרט ביחס לבן [א'], ביניהם נקבע: "כלי נוסף שניבחן ע"י ביה"ד לסיוע בניכור ההורי, הנו ביטול זמני של מזונות הילד [א'] למשך שלושה חודשים החל מחודש ספטמבר אם שולם עבור חודש אוגוסט, סכום המזונות שירדו מהסך הכולל עומדים על 1,250 ש"ח החלטה זו הנה כל עוד והבן [א'] שוהה באופן מלא עם האב.

...

נמצא לפי"ז שאף שאני מאוד מסתייג בשימוש בכוח זה, וכפי הדברים האמורים בפס"ד הנ"ל, מכל מקום מצאנו עניין ייחודי המצדיק שימוש בכוח זה של ענישה שלא מן הדין.

" במסקנות אותה החלטה, נקבע: "הבקשה להפחתת המזונות נדחית.

מסקנה מוחלט כדלהלן: הסכם הגירושין עומד על תוקפו, לרבות עניין המשמורת.