סמכות בתי הדין לעבודה לדון בסכסוכי עבודה

במסגרת הדיון מהיום המערער טען כדלקמן: "לשאלת בית הדין מה רצוני בהליך הזה, אני רשמתי את הדברים בכתב הטענות שפתח את ההליך. לשאלת בית הדין מה אני מבקש שם, אני מבקש בכל לשון של בקשה בכתב הטענות הראשון מיום 14/2/21. אני מבקש עבודה. לשאלת בית הדין למה אני חושב שבבית הדין האיזורי לעבודה נוכל לעזור, אני משיב כי זה בית הדין האיזורי לעבודה. אין המדובר במציאת עבודה. אני מבקש מעמד במקצוע שלי. לשאלת בית הדין למה אני חושב שבית הדין לעבודה אחראי על התחום הזה, אני משיב אז מי אחראי? בית הדין הסמכות.

(1) בתובענות בין עובד או חליפו למעסיק או חליפו שעילתן ביחסי עבודה, לרבות השאלה בדבר עצם קיום יחסי עבודה ולמעט תובענה שעילתה בפקודת הנזיקין [נוסח חדש]; (1א) בתובענה שעילתה במשא ומתן לקראת כריתתו של חוזה ליצירת יחסי עבודה, בתובענה שעילתה בחוזה כאמור לפני שנוצרו יחסי עבודה או לאחר שנסתיימו יחסים כאמור, או בתובענה שעילתה בקבלת אדם לעבודה או באי-קבלתו; (1ב) תובענה שעילתה בסעיפים 29, 31, 62 או 63 לפקודת הנזיקין [נוסח חדש] בקשר לסכסוך עבודה; (1ג) תובענה שבין מעסיק לעובדיו, בקשר לסכסוך עבודה, שעילתה בסעיפים 16 או 17 לחוק המקרקעין, תשכ"ט-1969; (1ד) בתובענה של עובד או נציג ארגון עובדים נגד מעסיק או נושא משרה אצלו, או של מעסיק או נושא משרה אצלו נגד עובד או נציג ארגון עובדים, בקשר ליחסי עבודה, שעילתה עוולה אזרחית לפי חוק איסור לשון הרע, התשכ"ה-1965; לעניין זה, "נושא משרה" – מנהל פעיל בתאגיד, שותף למעט שותף מוגבל, ממונה על העובד ופקיד האחראי מטעם התאגיד על תחום זכויות עובדים; (2) בתובענה בין מי שיכולים להיות צדדים להסכם קבוצי מיוחד כמשמעותו בחוק ההסכמים הקבוציים, תשי"ז-1957 (להלן – חוק הסכמים קבוציים), בענין קיומו, תחולתו, פרושו, ביצועו או הפרתו של הסכם קבוצי, או הסדר קבוצי אחר או בכל ענין אחר הנובע מהם או בענין תחולתו, פרושו, ביצועו או הפרתו של כל דין; (3) תובענות של חברים או חליפיהם או של מעסיקים או חליפיהם נגד קופות גמל, כמשמעותן בחוק הגנת השכר, תשי"ח-1958, או תובענות של קופות הגמל נגד חבריהן או חליפיהם או נגד מעסיקים או חליפיהם הכל אם התובענות נובעות מהחברות בקופות או מחבותם של מעסיקים לקופות, לפי הענין וכן כל תובענה לקיצבה הנובעת מיחסי עבודה; (4) תובענות שבין עובד לאירגון עובדים הקשורות בחברות או בתחום פעילותו של האירגון בעניני עבודה; (5) בכל ענין שמוענקת לבית הדין האיזורי סמכות בו על פי התיקונים לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], תשכ"ח-1968, ולחוקים אחרים, כמפורט בתוספת הראשונה, או בכל חוק אחר.

...

ביום 18/4/21, הגישה המשיבה את הבקשה ובה טענה, בין היתר, כי דין הערעור להידחות על הסף מחמת העדר סמכות עניינית, והפנתה להוראות סעיף 24 לחוק בית הדין לעבודה, תשכ"ט-1969 (להלן: "החוק").

" דיון והכרעה – לאחר שבחנתי את טענות הצדדים, וכלל החומר אשר בתיק, הגעתי למסקנה לפיה דין הבקשה להתקבל, כך שיש לדחות את הערעור על הסף מחוסר סמכות עניינית.

לאור המפורט לעיל, אני מורה על קבלת הבקשה ועל סילוק הערעור.

אם לא הושגה במלואה מטרת המחוקק להקנות לבית-הדין לעבודה סמכות ייחודית לידון בכל סיכסוך עבודה קבוצי בעיניין קיומו, תחולתו, פרושו או הפרתו של ההסכם הקבוצי, בשל כך שהמחוקק הצמיד את הגורם הפרסונאלי ("הצדדים") לגורם הענייני, אין לתקן את המעוות על-ידי פירוש החוק, כך שלא רק יהא נוגד את לשון החוק אלא שיביא לטשטוש תחומים ויפגע בהבחנת יסוד בין יחסי עבודה אינדיבידואליים ויחסי עבודה קבוציים, בין משפט העבודה האינדיבידואלי ובן משפט העבודה הקבוצי.

הנתבעת טענה להעדר סמכות עניינית, כיוון שהתביעה לא הוגשה על ידי צד להסכם קבוצי, ומשכך הוגשה שלא בהתאם לסעיף 24 (ב) (2) לחוק בית הדין לעבודה, תשכ"ט-1969.

...

ממילא מדובר בשאלת דרך הבטחת המקורות, ולא שאלת מימוש ספציפי אישי כנדרש בפסיקה לעיל, משכך, דין הטענה להידחות.

לטענת הנתבעת, גם כתב התביעה המתוקן נועד להוות אך כלי ניגוח בידי הגמלאים במסגרת המאבק הפנים ארגוני בין הסתדרות הגמלאים לנציגי העובדים, ולפיכך מקומם להידון ברשות השיפוט של ההסתדרות, כפי שכבר נפסק על ידי בית הדין בהליך זה. התובעים טענו כי דין הטענה להידחות.

ממכלול הנושאים והשאלות לעיל, הפסיקה הרלוונטית, ומהות התביעה עולה כי דינה להידחות על הסף.

ואכן, פסיקת בית הדין הארצי לעבודה קובעת כי אין לבית הדין לעבודה סמכות לידון בסכסוך מסחרי בין בעלי מניות, אפילו אם נטען שאחד מהם הוא המעסיק (עע 23018-05-12 תדיר – גן (מוצרים מדוייקים) 1993 בע"מ (מיום 3.7.14)).

...

צד ג' הגיש תגובתו לתגובת הנתבעת בה נטען שטענת הנתבעת לפיה היא "חברת מעטים", אך מחזקת את עמדת צד ג' לפיה דין ההודעה לצד ג' להידחות על הסף מחוסר סמכות.

אין לדחות את הבקשה לסילוק ההודעה לצד ג' על הסף על יסוד טענת הנתבעת לפיה צד ג' הוא "צד דרוש", לבירור התובענה.

הנתבעת תשלם לצד ג' הוצאות הליך ההודעה לצד ג' בסך 2,500 ₪.

לדעתנו, ההליך דנן מתאים לבירור כהליך קבוצי וזאת בהתאם להוראות סעיף 24 (א)(2) לחוק בית הדין לעבודה, תשכ"ט – 1969 (להלן –חוק בית הדין לעבודה) הקובע את הסמכות הייחודית של בית הדין האיזורי לעבודה לידון בסכסוכים קבוציים וכדלקמן: "תובענה בין מי שיכולים להיות צדדים להסכם קבוצי מיוחד כמשמעותו בחוק ההסכמים הקבוציים, התשי"ז-1957 (להלן –חוק הסכמים קבוציים), בעיניין קיומו, תחולתו, פרושו, ביצועו או הפרתו של הסכם קבוצי, או הסדר קבוצי אחר, או בכל עניין אחר הנובע מהם בעיניין תחולתו, פרושו, ביצועו או הפרתו של כל דין". לפי הוראת סעיף 24(א)(2) לחוק בית הדין לעבודה על מנת לידון בהליך במסגרת בקשת צד בסכסוך קבוצי נידרש קיומם של שני תנאים: התנאי הראשון – מבחן הצדדים – היותם של הצדדים מי שיכולים להיות צדדים להסכם קבוצי מיוחד כמשמעותו בחוק הסכמים קבוציים והתנאי השני – מבחן העילה – עילת הסיכסוך עוסקת בקיומו, תחולתו, פרושו, ביצועו או הפרתו של הסכם קבוצי או הסדר קבוצי, או בכל עניין הנובע מהם או בענין תחולתו , פרושו או הפרתו של כל דין.

...

בענייננו, לא מצאנו כי יש הצדקה להתערבות בהחלטת נציב שירות המדינה.

בנסיבות הענין ובהתחשב בכל האמור לעיל, לא מצאנו שהחלטת נציב שירות המדינה לדחות את הערר ולאשר את החלטת הפיטורים חורגת ממתחם הסבירות.

על יסוד כל האמור לעיל, לא מצאנו הצדקה להתערבות בהחלטת הפיטורים ולפיכך, דין הבקשה להידחות.

עוד ציין בית המשפט, באשר לתיחום בין סמכותו העניינית של בית הדין לעבודה לבין סמכותם העניינית של בתי המשפט האזרחיים, כי "מחד גיסא, עניינים המסורים לסמכותו הייחודית של בית הדין לעבודה יידונו אך ורק בבית הדין לעבודה, ומאידך גיסא, לא יידונו בבית הדין לעבודה אלא עניינים אלה (ע"א 2618/03 פי.או.אס (רסטורנט סוליושנס) בע"מ נ' ליפקונסקי, פ"ד נט(3) 497, 508 (2004) (להלן: עניין פי.או.אס))." בית המשפט ציין כי סיכסוך שעילתו ביחסי עבודה הוא סיכסוך "שבו המחלוקת בין הצדדים נסבה על זכויות וחובות הנובעות מן היחסים החוזיים שבין עובד למעסיק או מן החקיקה בתחום העבודה", וכי סיכסוך שעילתו בפקודת הנזיקין "ככלל, כפי שנראה, יש לומר שעילתו של הסיכסוך היא בפקודת הנזיקין כאשר התביעה מושתתת על אחת העוולות המנויות בפקודה זו". לאחר שדן בית המשפט בשיקולים לכאן ולכאן קבע בית המשפט: "עד כה, ראינו כי בשאלה היכן ראויות להתברר תובענות מן הסוג דנן ישנם שיקולים לכאן ולכאן. מחד גיסא, קיימים טעמים טובים השוקלים לטובת בירור מכלול התובענות הנוגעות למעילה בכספי מעסיק בבית הדין לעבודה: מומחיותו של בית הדין לעבודה לידון בעילות בין עובד למעסיקו הנסבות על חוזה ויחסי העבודה; הקירבה בין העילות הנזיקיות בתובענות מסוג זה לעילות חוזיות; והמגמה המשתקפת מהליכי חקיקה שונים להקנות לבית הדין לעבודה סמכות לידון גם בעילות בעלות אופי נזיקי. מאידך גיסא, קיימים שיקולים כבדי משקל התומכים בהשארת הדיון בתביעה הכוללת עוולות נזיקיות בבתי המשפט האזרחיים: לשונו הברורה של חוק בית הדין לעבודה ומומחיותם של בתי המשפט האזרחיים לידון בעילות נזיקיות. ברקע הדברים – עומדים גם שקולי יעילות והשאיפה למזער את האפשרות להכרעות סותרות.

...

אנו סבורים שגישה זו הולמת יותר את לשונו של חוק בית הדין לעבודה בנוסחו הנוכחי ואת התפיסה המקובלת ביחס למומחיותם היחסית של בית הדין לעבודה ושל בית המשפט האזרחי.

אשר על כן, אני דוחה את הבקשה להעברת התביעה לבית הדין לעבודה.