סמכות בתי דין לעבודה הארכת מועד לערעורים ביטוח לאומי

תקנה 1 לתקנות קובעת כי: " 'החלטה' - כל אחת מאלה: החלטה של ועדה רפואית לעררים כאמור בסעיף 123 לחוק, החלטה של ועדה רפואית לעררים או של ועדה לעררים כאמור בסעיף 213 לחוק, או קביעת דרגת נכות כאמור בסעיף 10 לחוק". תקנה 2 לתקנות קובעת כי: " ערעור על החלטה יוגש לבית הדין האיזורי לעבודה תוך שישים ימים מהיום שבו נימסרה ההחלטה למערער...". בסמכות בית הדין לעבודה להאריך מועד להגשת ערעור על החלטת ועדות רפואיות מכוח תקנה 125 לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין), התשנ"ב - 1991 (עב"ל 33351-11-12 מוחמד דולאני – המוסד לביטוח לאומי (26.9.17), להלן גם - עניין דולאני).

...

טענות הצדדים לטענת המשיב, דין הערעור להידחות מחמת התיישנות, שכן הערעור הוגש בחלוף שנה לאחר מועד ההחלטה.

אף העובדה, כי הנכות החל מיום 1.6.19 הועמדה על שיעור של 50% אין בה לשנות ממסקנה זו, שכן מדובר בנכות ניכרת וגם הגדרת פריט הליקוי שנקבע (סעיף 34 (א)(5) לתקנות) מתייחסת למצב בו קיימת "הפרעה קשה בתפקוד הנפשי והחברתי". יתר על כן, גם אם אין די בנכות הרפואית הגבוהה בתקופה שלאחר יום 31.5.19 הרי שמצטרף בענייננו טעם נוסף.

סוף דבר לסיכום, יש הצדקה להאריך את המועד להגשת הערעור, ולדחות את טענת ההתיישנות.

[דב"ע לו/0-11 חיים בר-אילן – המוסד לביטוח לאומי פד"ע ז' 340; בג"ץ 156/70 שלמה אלקיים – בית הדין לערעורים ביטוח לאומי פ"ד כ"ד (2) 87; עב"ל (ארצי) 681/08 אבו רמוז סמיר – המוסד לביטוח לאומי (25.6.09)].

אמנם בעב"ל (ארצי) 59462-12-15 מוניקה מאלו – המוסד לביטוח לאומי (24.8.18) אשר דן בסמכות בית הדין לעבודה להארכת מועדים ושניתן לאחר הילכת דולאני [עב"ל (ארצי) 33351-11-12 מוחמד דולאני – המוסד לביטוח לאומי 26.9.17)] נקבע כי: "אין עוד תחולה לטעמנו לחריגים השונים של חוק ההתיישנות (שממילא לא הוחלו במלואם - עניין אבו רמוז בו נדחתה החלת סעיף 16 לחוק ההתיישנות), וכל ההצדקות לאיחור בהגשת התובענה תיבדקנה במסגרת שיקול הדעת שיופעל מכוח תקנה 125 לתקנות בית הדין. " אלא שקביעה זו לטעמי לא באה לצמצם את החריגים שבחוק ההתיישנות העוצרים את תקופת ההתיישנות, אלא באה להרחיב את שיקול הדעת של בית הדין והטעמים המיוחדים להארכת מועד.

...

יחד עם זאת פרשנות תכליתית מביאה למסקנה כי אין להביא במועד 12 החודשים שבסעיף 296 את הזמן בו לא מלאו לתובע 18 שנים או את הזמן בו לא היה מסוגל לדאוג לענייניו מחמת ליקוי נפשי או שכלי (סעיפים 10,11 לחוק ההתיישנות).

התוצאה הינה כי התביעה מתקבלת בחלקה.

הנתבע ישלם לתובע הוצאות ושכ"ט בסכום כולל של 3,000 ₪ וזאת תוך 30 יום מהיום שיומצא פסק הדין.

תקנה 1 לתקנות קובעת כי: " 'החלטה' - כל אחת מאלה: החלטה של ועדה רפואית לעררים כאמור בסעיף 123 לחוק, החלטה של ועדה רפואית לעררים או של ועדה לעררים כאמור בסעיף 213 לחוק, או קביעת דרגת נכות כאמור בסעיף 10 לחוק". תקנה 2 לתקנות קובעת כי: "ערעור על החלטה יוגש לבית הדין האיזורי לעבודה תוך שישים ימים מהיום שבו נימסרה ההחלטה למערער...". בסמכות בית הדין לעבודה להאריך מועד להגשת ערעור על החלטת ועדות רפואיות מכוח תקנה 125 לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין), התשנ"ב - 1991 (עב"ל 33351-11-12 מוחמד דולאני – המוסד לביטוח לאומי (26.9.17), להלן גם - עניין דולאני).

...

אני סבורה, כי עלה בידי המבקשת לשכנע שפנתה לסניף המשיב בחודש 2/2019 להגשת ערעור על החלטת הוועדה.

לסיכום, מכל הטעמים שלעיל מצאתי שצודק יהיה להאריך את המועד להגשת הערעור.

סוף דבר לסיכום, מתקבלת הבקשה להארכת מועד.

תקנה 1 לתקנות קובעת כי: " 'החלטה' - כל אחת מאלה: החלטה של ועדה רפואית לעררים כאמור בסעיף 123 לחוק, החלטה של ועדה רפואית לעררים או של ועדה לעררים כאמור בסעיף 213 לחוק, או קביעת דרגת נכות כאמור בסעיף 10 לחוק". תקנה 2 לתקנות קובעת כי: "ערעור על החלטה יוגש לבית הדין האיזורי לעבודה תוך שישים ימים מהיום שבו נימסרה ההחלטה למערער...". בסמכות בית הדין לעבודה להאריך מועד להגשת ערעור על החלטת ועדות רפואיות מכוח תקנה 125 לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין), התשנ"ב - 1991 (עב"ל 33351-11-12 מוחמד דולאני – המוסד לביטוח לאומי (26.9.17), להלן גם - עניין דולאני).

...

עוד טען המשיב, כי גם לגופו של עניין דין הערעור להידחות שכן מדובר בשיקול דעת רפואי.

לסיכום, נראה כי סיכויי הערעור טובים בכל הנוגע להיעדר הנמקה ממשית בהחלטת הוועדה.

סוף דבר לסיכום, מתקבלת הבקשה להארכת מועד.

בסמכות בית הדין לעבודה להאריך מועד להגשת ערעור על החלטת ועדות רפואיות מכוח תקנה 125 לתקנות בית הדין ( עב"ל 33351-11-12 מוחמד דולאני – המוסד לביטוח לאומי (26.9.17)).

...

המשיב טוען כי יש לדחות את הערעור נוכח מועד הגשתו ואילו המערער טוען שיש הצדקה להארכת מועד.

לאחר עיון במסמכים המצויים בתיק, שוכנעתי, כי סיכויי הערעור בהתאם למפורט בכתב הערעור טובים במידה כזו אשר יש בהם להוות כשלעצמם טעם מיוחד להארכת מועד.

לסיכום, סיכויי הערעור ומהות הסוגיה הנדונה מצדיקים הארכת המועד גם אם המערער לא הצביע בהכרח על טעם מיוחד נוסף לעצם הגשת הערעור באיחור.

כך הדבר במקרה זה. לסיכום: הבקשה להארכת המועד מתקבלת.